מיקום כתבה: חדשות חמות

עם תום ביקורו בסין, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שב ומאיים על איראן. בחשבון ה-Truth החברתי שלו, העלה הנשיא פוסט שבו כתב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי "זה היה השקט שלפני הסערה", כאשר ברקע הפוסט שולבה תמונה ייחודית שעוצבה באמצעות בינה מלאכותית, ובה נראות ספינות קרב איראניות המיטלטלות בים סוער במיוחד, מה שמדמה ככל הנראה את הנעשה במצר הורמוז האסטרטגי. טראמפ לא עצר שם, ובפוסט נוסף שהעלה לחשבונו, צירף את המילים "כוח החלל", כשהוא מתועד לוחץ על "הכפתור האדום" המפורסם על רקע שיגורי טילים מאסיביים.

במקביל לציוצים הללו, מתברר כי מאחורי הקלעים מתגבשת תוכנית פעולה מדינית וצבאית אגרסיבית במיוחד. לפי דיווח דרמטי שנחשף בטלגרף הבריטי, בכירי ממשל טראמפ אינם מסתפקים עוד בפעילות אמריקנית ישירה, והם דוחקים באיחוד האמירויות להתערב בצורה משמעותית ועמוקה יותר במלחמה באיראן. בין הצעדים המרכזיים שהוצעו על ידי האמריקנים, נחשף כי הממשל דוחף את איחוד האמירויות להשתלט באופן צבאי על האי האיראני לאוואן, הממוקם במיקום אסטרטגי במפרץ הפרסי ונחשב לאחד העוגנים המרכזיים והקריטיים ביותר של תעשיית הנפט והכלכלה של משטר האייתולות.

הטון הלוחמני של הנשיא האמריקני קיבל משנה תוקף גם בהופעותיו הרשמיות בתקשורת. בריאיון מקיף שהעניק לרשת פוקס ניוז, ביקש נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להדוף את הביקורות והבהיר כי לא זלזל באיראן לפני פרוץ המלחמה. "פגענו בהם בצורה קשה שלא תיאמן", טען הנשיא בנחרצות במהלך השידור, אך סייג ואמר כי ארצות הברית עדיין שומרת על איפוק מסוים בכל הנוגע לתשתיות אזרחיות רחבות: "לא נגענו בגשרים שלהם וגם לא בספקי החשמל שלהם. אנחנו יכולים לחסל את הכול תוך יומיים".

למרות המכות הקשות שהונחתו על איראן, נראה כי המערכה הנוכחית עלולה ללוות את האזור עוד זמן רב, והנשיא מסרב להתחייב על לוחות זמנים. כשנשאל באופן ישיר במהלך הריאיון בפוקס ניוז מתי צפויה להסתיים המלחמה, טראמפ נמנע מלתת תשובה ברורה והשווה את המצב למלחמות ממושכות שניהלה ארצות הברית בעבר. "וייטנאם החזיקה 19 שנים, עיראק בערך עשור, קוריאה שבע שנים", אמר והוסיף דוגמאות נוספות לעימותים שנמשכו שנים ארוכות בהיסטוריה האמריקנית, תוך שהוא מזכיר את המחיר הכבד ששילמה מדינתו: "איבדנו עשרות אלפי חיילים במלחמות האלה".

דרמה לילית באזור בית שמש: תושבים רבים באזור דיווחו לפני זמן קצר על פיצוץ עז שהרעיד את האזור, כאשר במקביל הופץ ברשתות החברתיות תיעוד של אש שנראית מרחוק במראה קצת אפוקליפטי. הדיווחים הראשוניים עוררו דאגה רבה בקרב הציבור, במיוחד על רקע המתיחות הביטחונית הרגישה, אך בחלוף זמן קצר התברר שמדובר בפיצוץ מבוקר שנעשה בתוך מפעל אזרחי וכי אין נזק או נפגעים.

מהפרטים שניתן לפרסם עולה כי הפיצוץ הלילה באזור בית שמש התרחש בשטח ששייך לחברת "תומר", תעשייה ביטחונית- ממשלתית, שמפתחת מנועים של מגוון טילים הגנתיים והתקפיים: באוויר, בים, ביבשה ובחלל. החברה הממשלתית נחשבת לאחד מעמודי התווך של מערכת הביטחון הישראלית, ובין היתר מפתחת את מנועי טילי החץ, מנועי לוויני האופק ומנועים למגוון רקטות – רקטת הרמפייג, הבר וברק MX.

בחברה הביטחונית מבקשים להבהיר כי הכל נעשה בהתאם לתוכניות העבודה השגרתיות, ומתומר נמסר: "מדובר בניסוי מתוכנן מראש שבוצע לפי התכנון". עם זאת, לא ברור מדוע לא עדכנו את הציבור כפי שנעשה במקרים רבים.

צה"ל ושב"כ מודיעים כי בתקיפה מדויקת אתמול (ו') במרחב העיר עזה, חוסל המחבל עז א-דין חדאד, ראש הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס ומאדריכלי טבח ה-7 באוקטובר.

חדאד ששימש כמח"ט העיר עזה, מונה לתפקידו כראש הזרוע הצבאית לאחר חיסולו של מחמד סינוואר, ולאורך התקופה האחרונה פעל לשיקום יכולות הזרוע הצבאית של ארגון הטרור וכן לתכנן מתווי טרור רבים נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל.

לאורך המלחמה, חדאד היה מעורב בהחזקתם של חטופים ישראליים רבים בשבי חמאס. בנוסף, חדאד ניהל את מנגנון החזקת החטופים בשבי ואף הקיף את עצמו בחטופים ישראלים במטרה למנוע את חיסולו.

חדאד הוא אחד המפקדים הוותיקים ביותר בארגון, שהצטרף לשורותיו בתקופת הקמתו והיה מקורב ביותר להנהגת חמאס. לאורך תקופתו בארגון, חדאד לקח חלק מרכזי בשלטון הטרור ומילא שורת תפקידים מרכזיים, בהם מפקד חטיבת העיר עזה ומפקד יחידות נוספות.

חדאד הוא מאחרוני המפקדים הבכירים בזרוע הצבאית של חמאס שפיקדו על התכנון וההוצאה לפועל של טבח ה-7 באוקטובר ועל ניהול הלחימה נגד כוחות צה"ל. חיסולו מצטרף לחיסולם של בכירי חמאס רבים לאורך המלחמה.

בעקבות החיסול הדרמטי שהכה בתדהמה את שרידי הארגון, התכנסה צמרת צה"ל לדיון מיוחד. הרמטכ״ל אמר בהערכת מצב מטכ״לית לאחר החיסול: ״זו הצלחה מבצעית משמעותית של צה״ל בהובלת פיקוד הדרום, אמ״ן, חיל האוויר והשב״כ. זו סגירת מעגל חשובה. בכל השיחות שקיימתי עם החטופים והחטופות ששבו, שמו של רב המרצחים, עז אלדין חדאד – מהאחראים הראשיים לטבח ה-7.10 וראש הזרוע הצבאית של חמאס, עלה פעם אחר פעם.

היום הצלחנו לחסל אותו. צה״ל ימשיך לרדוף אחר אויבנו, לתקוף ולבוא חשבון עם כל מי שהיה חלק מטבח השבעה באוקטובר. לא נרפה עד שנגיע לכולם – זוהי חובתנו לכל השבים ולכל אזרחי מדינת ישראל״.

בסיכום הערכת המצב הרמטכ״ל הנחה את פיקוד הדרום לשמור על דריכות מבצעית גבוהה ולהגיב באופן מיידי לכל ניסיון לפגוע בכוחותינו או בשטח מדינת ישראל.

זמן קצר לאחר התקיפה מסרו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כי בהוראתם, "צה"ל תקף כעת בעזה את רב המרצחים עז א-דין אל חדאד – מנהיג הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס ואחד מאדריכלי טבח 7 באוקטובר. חדאד היה אחראי לרציחתם, חטיפתם ופגיעה באלפי אזרחי ישראל וחיילי צה"ל".

"הוא החזיק בשבי את חטופינו באכזריות קשה, שילח פעולות טרור נגד כוחותינו וסירב ליישם את ההסכם שהוביל נשיא ארה"ב טראמפ לפירוק חמאס מנשקו ולפירוז רצועת עזה", הוסיפו נתניהו וכ"ץ. "צה"ל ושב"כ מיישמים היטב את מדיניות הממשלה של אי הכלת איומים וסיכול אויבינו מבעוד מועד. נמשיך לפעול בעוצמה ובנחישות נגד כל מי שלקח חלק בטבח 7 באוקטובר. זה מסר ברור לכל המרצחים מבקשי נפשנו: במוקדם או במאוחר ישראל תשיג אתכם".

הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל, סרן מעוז ישראל רקנטי, בן 24, מאיתמר, מפקד מחלקה בגדוד 12, חטיבת גולני, שנפל בקרב בדרום לבנון, כתוצאה מפגיעת רחפן נפץ, זמן קצר לפני כניסת השבת. התקרית התרחשה יממה אחרי שחיזבאללה שיגר פצמ"רים לעבר אותו כוח שפעל בכפר דיר סריאן, כאשר בתקרית נפל סמ"ר נגב דגן הי"ד בן 20 מדקל.

מעוז שירת כקצין בגולני בגדוד 12, ולפני כן היה לוחם בסיירת אגוז. בעוד כחודש בלבד היה אמור להינשא לארוסתו. בן 25 היה בנופלו. הותיר אחריו הורים ושישה אחים. בן למשפחה שורשית באיתמר, בן למשפחה ממקימות היישוב.

ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, ספד לו: "מעוז היה מטובי בנינו, קצין אמיץ ולוחם מסור שהקדיש את חייו לביטחון עם ישראל. בן למשפחה חלוצית ושורשית באיתמר, שגדל על ערכי אהבת הארץ והמסירות למדינה. הלב נשבר על חיים צעירים שנגדעו רגע לפני הקמת בית בישראל. השומרון כולו מרכין ראש וכואב עם המשפחה היקרה, ומחבק אותה בשעה הקשה הזו. דמותו וגבורתו ילוו אותנו ויתנו לנו כוח להגביר ולבנות כאן חיים"

ליל ההילולא באתר קבר שמואל הנביא בירושלים לווה במהומות והפרות סדר, לאחר שעשרות משתתפים ניסו לפרוץ בכוח למתחם וגרמו לנזקים כבדים במקום, כוחות משטרת משטרת ישראל שפעלו באתר פיזרו את המתפרעים ועצרו שני חשודים.

על פי הודעת המשטרה, במסגרת היערכות מחוז ירושלים ולוחמי מג"ב לאבטחת ההילולא ושמירה על הסדר הציבורי, החלה במהלך הלילה הפרת סדר אלימה במתחם הקבר, לדברי המשטרה עשרות מפרי סדר ניסו לפרוץ למקום בכוח, תוך גרימת נזק לדלת הכניסה הראשית, לגידור החיצוני ולכלי התחבורה שהופעלו עבור מערך השאטלים.

כוחות המשטרה שפעלו במקום ביצעו הדיפה של המתפרעים תוך שימוש בכוח, ולאחר שניתנה הוראת פיזור פונו כלל השוהים מהמתחם, זאת לדבריהם "לצורך שמירה על שלום הציבור וביטחונו".

במהלך האירועים נעצרו שני חשודים בחשד למעורבות בהפרות הסדר ובגרימת הנזק, והם הועברו לחקירה בתחנת לב הבירה.

במשטרה הדגישו כי "התנהגותם הפרועה של מפרי הסדר פגעה באופן ישיר באלפי המתפללים שהגיעו להילולה וסיכנה את שלומם", והבהירו כי לא יאפשרו "לאף גורם קיצוני להפוך אתר דתי וקדוש לזירת אלימות והפרות סדר".

למרות העימותים, האתר נפתח מחדש הבוקר בשעה 05:00 לכניסת מתפללים ומבקרים, תחת אבטחה משטרתית מוגברת. עם זאת, לקראת השבת הוחלט על סגירת הציון עד ליום ראשון.

טרגדיה קשה בכביש 1: תאונת דרכים קטלנית בין רכב פרטי לאוטובוס גבתה את חייה של פעוטה בת חודש בלבד.

הדיווח הראשוני התקבל במוקד 101 של מד"א בשעה 13:03, על תאונה קשה שהתרחשה בקטע הכביש שבין נווה אילן לכיוון אבו גוש. כוחות הצלה רבים שהוזעקו לזירה מצאו זירה קשה ומורכבת, שבה נפצעו ארבעה בני אדם בדרגות פציעה שונות, כאשר המאבק המרכזי התמקד בניסיונות להציל את חייה של הפעוטה שנפגעה באורח אנוש.

חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי מציל חיים ופינו לבתי החולים שערי צדק והדסה עין כרם ארבעה פצועים. בין הנפגעים הייתה הפעוטה כבת החודש, שסבלה מפגיעה רב-מערכתית קשה ופונתה תוך כדי פעולות החייאה. יחד עמה פונו שלושה פצועים נוספים במצב קשה: גבר כבן 40 עם חבלה בחזה, אישה כבת 35 עם חבלת ראש וגבר כבן 30 עם חבלות בראש ובגפיים.

למרות המאמצים העילאיים של הצוותים הרפואיים בבית החולים שערי צדק, שם נלחמו על חייה, נאלצו הרופאים לקבוע את מותה של הפעוטה זמן קצר לאחר הגעתה.

חובש רפואת חירום במד"א מאיר גרשוני ופראמדיק מד"א נדב טייב שחזרו את רגעי האימה: "מדובר בתאונת דרכים קשה וטרגית. פעוטה כבת חודש מחוסרת הכרה וגבר שנפגע באורח קשה שכבו על הכביש ובתוך הרכב שהיה בשול הדרך נלכדו גבר ואישה. מיד התחלנו בטיפול רפואי ראשוני ופינינו בדחיפות את הפעוטה לבית החולים שערי צדק תוך כדי פעולות החייאה כשמצבה אנוש. הגבר ששכב על הכביש ו-2 הפצועים שהיו לכודים ברכב וחולצו ע"י לוחמי האש נפצעו באורח קשה. הענקנו להם טיפול רפואי ופינינו אותם לבית החולים הדסה עין כרם כשמצבם קשה".

כוחות המשטרה שהגיעו למקום פתחו בחקירת נסיבות התאונה הקשה, בזמן שהתנועה באזור שובשה משמעותית בעקבות הזירה הקשה.

אם נתניהו יפסיד בבחירות הקרובות, ייתכן שיזכרו את יום שלישי השבוע, כ"ה באייר, כיום שבו החלה בפועל נפילתו הפוליטית. למעשה, אפשר לספור את נקודת השבר עוד קודם לכן, כבר בשבועות הראשונים של הקדנציה הנוכחית.

כבר אז החלה הממשלה למצוא תירוצים שונים לדחיית החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה, למרות ההתחייבות המפורשת בהסכם הקואליציוני. תחילה דובר על הצורך לקדם קודם את הרפורמה המשפטית ופסקת ההתגברות, כדי למנוע מבג"צ לפסול בעתיד את החוק. אחר כך פרצה המלחמה, ובהמשך הגיעו ההסברים על הלחץ הציבורי, המאבק המשפטי והחשש שגם חוק מרוכך לא ישרוד בכנסת ובבית המשפט.

אלא שבפועל, המסמר האחרון בארון ננעץ ביום שלישי האחרון. זהו יום שנתניהו יזכור ולא לטובה. סיכוייו לעמוד גם בראשות הממשלה הבאה ספגו מכה קשה; בסיס התמיכה היציב שעליו נשען במשך שנים התערער, והדרך להרכבת קואליציה חדשה בראשותו נראית כעת מסובכת בהרבה.

לנתניהו יש אמרה קבועה ורבת משמעות שעליה הוא אוהב לחזור. לאחרונה השתמש בה כאשר סיפר כיצד החלים מהמחלה שהתגלתה בגופו, משום שאובחנה בזמן. "כשמעירים אותי בזמן, אני פועל", אמר, כשהרמז לאירועי השבעה באוקטובר ברור לחלוטין.

אלא שבכל הנוגע לחוק הגיוס, איש אינו יכול לטעון שלא העירו אותו בזמן. להפך. במשך חודשים ארוכים חזרו הנציגים החרדים והתריעו, דרשו, הזכירו והעמידו אולטימטומים. הם ביקשו פעם אחר פעם לקיים את ההתחייבות שעליה חתם בהסכם הקואליציוני. אולם נתניהו לא התעורר. הוא העדיף לדחות, למשוך זמן, ולמצוא בכל פעם סיבה אחרת מדוע "זה לא הרגע המתאים". השבוע זה הסתיים, לאחר שנתניהו עצמו הודה כי אין לו רוב להעברת החוק.

במערכת הפוליטית ניסו להבין מה באמת עומד מאחורי דבריו. האם אכן אין לו רוב, או שהגיע למסקנה שהעברת החוק תפגע אנושות בקמפיין הבחירות שלו ותספק תחמושת יקרה לבנט, לפיד והאופוזיציה, ולכן העדיף להקריב את השותפות החרדית כדי להציל את מעמדו בציבור הכללי.

אביב בושינסקי, לשעבר דוברו של נתניהו ואחד שמכיר היטב את דפוסי החשיבה שלו, סבור שהמשבר אפילו משרת אותו פוליטית. "הנה, לא נכנעתי לחרדים ולא העברתי את חוק הגיוס", יוכל נתניהו להשיב לבנט וללפיד במהלך מערכת הבחירות, כאשר הסוגיה הזו תעלה שוב ושוב.

אבו גוש

במפלגות החרדיות תלו בנתניהו תקוות רבות וחשבו שהוא יעמוד בהתחייבותו, אך התאכזבו לגלות שהוא כבר אינו מחזיק בידיו את יכולת הביצוע שהייתה לו בעבר. בחודשים האחרונים עוד ניסו לתת בו אמון, פעם אחר פעם, אך השבוע זה נגמר.

מבחינת נתניהו, הקדמת הבחירות היא סכנה מוחשית להמשך שלטונו. אם יפסיד, תהיה לכך גם השלכה ישירה על מרחב התמרון שלו במשפטו. כל עוד הוא מכהן כראש ממשלה, יש לו כוח פוליטי, ציבורי ומערכתי. אם יאבד את התפקיד, הדלת להסדר עתידי, חנינה או פרישה בתנאים נוחים, עלולה להיסגר בפניו.

פרשנים פוליטיים שלא הבינו בתחילה את עומק המשבר, ניסו להציג גם הפעם את האולטימטום החרדי כ"אקדח ללא כדורים". אלא שאז נזעק הפרשן יעקב ברדוגו והבהיר: "כשמדובר בהרב לנדו, זה לא איום סרק. ממש לא. יש כאן כישלון של הקואליציה שלא העבירה בזמן את חוק הגיוס".

במקביל, שופרותיו של נתניהו ניסו להגן עליו והפנו את האשמה לעבר היועמ"שיות של הכנסת ושל ועדת חוץ וביטחון, שלטענתם בלמו את התקדמות החוק. מקורבים אחרים המשיכו לטעון שגם עכשיו עדיין ניתן למנוע את פירוק הגוש.

"יש ניסיונות החייאה. יש עוד דופק", אמר איש התקשורת ינון מגל, ברמז ברור לשיחות שקיים עם נתניהו. אולם גם בתוך המחנה הבינו שרוב הסיכויים כבר מאחוריהם. יותר ויותר קולות הודו כי בסופו של דבר האחריות חוזרת לנתניהו עצמו, שלא הצליח לממש את ההתחייבות המרכזית שעליה נחתם ההסכם הקואליציוני.

בליכוד עוד ניסו לבלום את הסחף וטענו שכל עוד חוק פיזור הכנסת לא עבר סופית ואין תאריך בחירות, עדיין אפשר לעצור את המשבר. אלא שבחדרו של רבנו מרן שליט"א כבר דיברו בשפה אחרת לגמרי: לא עוד דיבורים ומילים. מעכשיו רק מעשים. הכל נגמר!

מכאן עברה המערכת הפוליטית לעסוק ביום שאחרי הבחירות ולתהות האם החרדים יהיו מוכנים בכלל להמליץ שוב על נתניהו. לפתע מתברר ששום דבר כבר אינו מובן מאליו.

ה"גוש", שהיה במשך שנים מקור גאוותו וכוחו הגדול של נתניהו, נפגע אנושות. הוא כבר לא שולט בו כפי ששלט בעבר. הוא כבר לא "אבו גוש". בתוך המחנה שלו עצמו קמו ילדים חורגים, ממורדי הליכוד ועד חלקים בציונות הדתית, שתקעו מקלות בגלגלים והבהירו שיצביעו נגד החוק.

התירוצים השתנו, החוק לא עבר

עקב רגישות הדברים והידיעה הוודאית שכל מילה רשמית שתצוטט כאן בשם אומרה עלולה להזיק בהמשך הדרך, קיימנו בימים האחרונים שיחות עומק עם כמה גורמים שהיו מעורבים בכל פרטי הפגישות וההתייעצויות סביב המשבר הפוליטי. המטרה הייתה להבין מה באמת קרה מאחורי הקלעים, מדוע התקבלה ההחלטה הדרמטית, ומה צפוי לקרות כעת. מהשיחות הללו עולה תמונה ברורה למדי: מבחינת בכירי 'דגל התורה', השותפות עם נתניהו נשברה לא בגלל תרגיל פוליטי, אלא בגלל תחושת הפרת אמון עמוקה.

לטענת אותם גורמים, בשבוע האחרון נשלחו שוב הנציגים לנתניהו כדי לברר האם בכוונתו להעביר את החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה. לדבריהם, ראה"מ הבהיר כי במצב הנוכחי אין לו אפשרות להעביר את החוק, ואף העלה אפשרות לדחות את הסדרת הנושא לאחר הבחירות. עם התשובה הזו חזרו לביתו של רבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, ושם התקבלה ההכרעה: "השותפות הייתה מותנית בהעברת החוק. ברגע שהתברר שזה לא קורה אין עוד שותפות ואין אמון". המילים בתוך החדר היו נוקבות וחד משמעיות. 

באותה שיחה הודגש שוב ושוב כי אין כאן נתק מבוחרי הליכוד ותומכיו, אנשים מסורתיים ברובם הגדול. הטענה מופנית כלפי התפקוד הפוליטי של ראש הממשלה ושל גורמים בליכוד ובציונות הדתית, שלדבריהם לא קיימו את התחייבותם. "בזכותנו הם קיבלו את התפקידים הבכירים שלהם", אמר אחד הגורמים, "וכשהגיע הזמן לבצע את חלקם הם נסוגו".

עוד נטען כי במשך שלוש שנים וחצי ניתנו שוב ושוב הבטחות מנתניהו ואנשיו שהחוק יעבור "מיד אחרי התקציב", "מיד אחרי הרפורמה" או "אחרי המלחמה". התירוצים השתנו בכל פעם, והחוק לא עבר.

התירוץ חזר על עצמו גם סביב המערכה מול איראן, כאשר באותם ימים בהם הוצב האולטימטום להעברת החוק, או פיזור הכנסת, התבשלה המתקפה. בדיעבד הוסבר שלא הייתה אפשרות אמיתית להעביר את החוק, למרות ההבטחות שניתנו בזמן אמת.

בסופו של דבר "מבחן התוצאה קובע", אומרים אותם המקורות. מבחינתם, אין זה משנה האם נתניהו רצה ולא יכול היה כיוון שלא היה לו רוב, או שיכול היה אך חשש מהמחיר הציבורי והפוליטי. בשני המקרים התוצאה זהה.

שורה תחתונה: בדגל התורה מבקשים להבהיר כי מבחינתם הסתיימה תקופה של "שותפות חד-צדדית". כעת, לדבריהם, מי שרוצה את החרדים בתוך הגוש, יצטרך קודם להוכיח שהוא גם יודע לעמוד בהתחייבויותיו.

שותפות לא בכל מחיר

אחת האמירות שחזרה שוב ושוב בשיחות שקיימנו השבוע עם גורמים המעורים במשבר, הייתה הניסיון לנתק את הציבור החרדי מההגדרה האוטומטית של "גוש נתניהו". מבחינת אותם גורמים, המשבר הנוכחי אינו עוד ויכוח נקודתי על חוק כזה או אחר, אלא שינוי תפיסתי עמוק יותר ביחס לשותפות הפוליטית של השנים האחרונות.

לדבריהם, המסר שהועבר בימים האחרונים הוא פשוט: "עד היום היינו איתכם בגוש, אבל אתם לא הייתם איתנו. עכשיו זה מתהפך". במילים אחרות, החרדים אינם רואים עצמם מחויבים עוד אוטומטית למחנה הימין, אם המחנה עצמו אינו מסוגל להגן על הנושא המרכזי מבחינתם, עולם התורה.

אחד הגורמים אף השווה זאת להתנהלותו של בני גנץ בעבר מול גוש המרכז-שמאל: בדיוק כפי שגנץ אותת אז כי אינו שייך אוטומטית לשום מחנה ויכול ללכת גם לצד השני אם ינצח, כך מבקשים כעת ב'דגל התורה' לשדר: "אל תשייכו אותנו מראש לאף גוש".

עם זאת, בשיחות הודגש כי אין כאן הכרזה נוכחית על מעבר לשמאל וגם לא קשר חדש עם לפיד או בנט. ההסבר שניתן הוא פרקטי לחלוטין: אם לאחר הבחירות תקום ממשלת מרכז-שמאל שתצטרך לבחור בין הישענות על הערבים לבין הישענות על החרדים, ברור במי תבחר. "הם ימצאו את כל ההסברים למה נכון להישען על החרדים", אמר אחד הגורמים, "העיקר לזרוק את נתניהו".

במקביל, הודגש כי גם במקרה של ניצחון נתניהו, החרדים עדיין עשויים להיות השותף המועדף עליו, אולי אפילו יותר מבן גביר. "אם הוא יצטרך לבחור בינינו לבין בן גביר, ברור את מי יעדיף", נאמר.

הגורמים עמם שוחחנו גם דחו את הניסיונות לתאר קרע בין דגל התורה לש"ס. לדבריהם, כל המהלכים האחרונים היו מתואמים לחלוטין עם ש"ס ורבניה, "יד ביד ולפרטי פרטים". הטענה על חילוקי דעות, לדבריהם, הייתה ניסיון מכוון "לתקוע טריז".

שורה תחתונה: הנציגים החרדים אינם מכריזים כרגע על מעבר מחנה, אבל בהחלט מאותתים לנתניהו ולימין שהנאמנות האוטומטית הסתיימה. מבחינתם, השאלה מכאן והלאה תהיה פשוטה: מי באמת מוכן לשלם את המחיר הפוליטי עבור שמירת עולם התורה.

לקחי הקואליציה

לצד הכעס והאכזבה מנתניהו, כמה מהגורמים הודו כי בדיעבד נעשתה טעות אסטרטגית משמעותית כבר בתחילת הקדנציה: אי-ההתעקשות להעביר מיד את החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה, עוד לפני הרפורמה המשפטית והמשברים שבאו אחריה.

לדבריהם, באותם ימים שררה תחושה אחרת לחלוטין. בליכוד ובקואליציה שכנעו כי קודם צריך להעביר את הרפורמה ופסקת ההתגברות, כדי למנוע מבג"צ לפסול בעתיד את החוק. אלא שאז פרצה מחאת השמאל, אחריה המלחמה, ובהמשך גם המערכה מול איראן והכול נדחה פעם אחר פעם.

"איש לא חזה את מה שיקרה", אמר אחד הגורמים. "אף אחד לא דמיין מלחמה רב-זירתית, עימות עם המערכת המשפטית, מלחמת תקשורת בלתי פוסקת וכל מה שהתפתח כאן". לדבריהם, החרדים מצאו עצמם בתוך מתקפה משולבת משפטית, תקשורתית וציבורית,  שהפכה את הסדרת הנושא לכמעט בלתי אפשרית.

באותן שיחות נשמעה גם תחושת החמצה ואכזבה מכך שנתניהו לא הצליח לעמוד מול היועמ"שית והמערכת המשפטית. "הליכוד פשוט נכשל במאבק הזה", טען אחד הגורמים. עם זאת, הודגש כי בסופו של דבר האחריות חוזרת לראש הממשלה עצמו: "כולם יודעים שכאשר נתניהו מחליט שהוא רוצה משהו באמת ופועל בכל הכוח, הוא בדרך כלל מצליח. אם הצליח לגייס את טראמפ למערכה מול איראן, הוא יכול היה לגייס את כל מורדי הליכוד לתמוך בחוק".

בקרב הנציגים קיימת גם מודעות לביקורת נגדם והם לא מסתירים אותה. "אומרים לנו שזה קרה במשמרת שלנו", הודה אחד מהם, "וזה נכון. אבל צריך להבין שמדובר באירוע חסר תקדים". לדבריהם, גם אם היו פורשים מוקדם יותר מהממשלה, דבר לא היה משתנה בפועל. לכן, לטענתם, הם המשיכו לגלות אחריות ולתת לנתניהו עוד ועוד זמן להסדיר את הנושא.

המסקנה המרכזית שכבר הופקה לקראת הממשלה הבאה ברורה מאוד: "אם ירצו את החרדים בקואליציה, קודם יעבירו את החוק ורק אחר כך יצטרפו לממשלה". מבחינתם, זהו הלקח הגדול של הקדנציה הנוכחית.

הקרב על מועד הבחירות

המכתב החריף והנוקב של מרן רבנו הגר"ד שליט"א והודעת דגל התורה, זכו לפרסום נרחב והפכו מיד לכותרת המרכזית בכל כלי התקשורת. היה ברור כי למהלך תהיה השפעה מידית על המערכת הפוליטית, יותר מכל "מפץ פוליטי" ומכל "חיבור ואיחוד הצלה" כזה או אחר.

כמו כן היה ברור גם, שנתניהו לא יאפשר לאופוזיציה להוביל את סדר היום של פיזור הכנסת ולקבוע את מועד הבחירות. לפיכך שוגר יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ, להגיש את הצעת פיזור הכנסת מטעם הקואליציה עצמה, הצעה שאמורה לעבור כבר בשבוע הבא. לאחר מכן יתחילו הדיונים בוועדת הכנסת סביב התאריך הסופי לבחירות.

במערכת הפוליטית חלוקות הדעות באשר למועד המועדף מבחינת נתניהו. מצד אחד נטען כי ראה"מ מעדיף למשוך עד למועד החוקי המקורי 27 באוקטובר, ט"ז מרחשוון תשפ"ז. הסיבה: ניסיון להגיע עד אז להישגים משמעותיים בזירות איראן, לבנון ועזה. בליכוד חוששים שאם המצב הנוכחי של אי-הכרעה בחזיתות יימשך עד הבחירות, התוצאה עלולה להיות הפסד קשה. לכן, ההיגיון הפוליטי אומר לכאורה: למשוך זמן ולקוות לשינוי במצב הביטחוני והמדיני.

מאידך, נטען כבר קודם למשבר, כי נתניהו דווקא שוקל להקדים את הבחירות כדי להתרחק ככל האפשר מחודש אוקטובר, שבו צפויים טקסים, שידורים ותזכורות לציון שלוש שנים לטבח השביעי באוקטובר. בסביבת ראה"מ מודים כי גם כעת טרם התקבלה הכרעה מהו המועד הנוח יותר מבחינתו.

נכון לעכשיו, שלושה תאריכים מרכזיים מונחים על השולחן. בדגל התורה דורשים על פי ההנחיה שקיבלו, את המועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה חוקית. מדובר ב-י"ט באלול, 1 בספטמבר. בש"ס מדברים על ד' בתשרי, יומיים לאחר ראש השנה. אך בוועדת הבחירות מסתייגים מאוד מהאפשרות הזו בשל קשיים טכניים ולוגיסטיים, החל מהצבת הקלפיות סמוך לחג ועד לספירת המעטפות הכפולות לפני יום הכיפורים.

לתוך כל הכאוס הזה נכנס גם מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שניסה לקדם פתרון טכני באמצעות "חוק רציפות" חדש לחוק הגיוס, שיאפשר להמשיך את הליך החקיקה גם בכנסת הבאה מבלי להתחיל הכול מחדש.

לא נלאה בפרטים הטכניים של הצעה זו, אך נדגיש  שקבלתה תדרוש דיונים נוספים שימשכו עד תחילת החודש הבא, ואז לא יהיה ניתן לקיים את הבחירות בי"ט אלול. הסיבה: החוק מחייב מרווח של לפחות 90 יום בין ההצבעה על פיזור הכנסת לבין יום הבחירות.

בדגל התורה ראו במהלך הזה ניסיון נוסף למשוך זמן. לטענתם, גם אם החוק ימשיך טכנית לכנסת הבאה, בסופו של דבר המערכת המשפטית או הפוליטית שוב תטרפד אותו. לכן ההצעה נדחתה מיד. "קיבלנו הוראה ברורה לפעול לפיזור הכנסת בהקדם", הבהירו.

השמאל נערך לקרב הבחירות

בגוש השמאל לא מפסיקים לדבר בכל הזדמנות על החשש מפני "גניבת בחירות" בידי הימין ונתניהו. שוב ושוב עולות השוואות לבחירות בארה"ב, להשתלטות על הקפיטול ולסירוב לכאורה לקבל את תוצאות הבחירות.

אלא שבפועל, מי שלא קיבל את תוצאות הבחירות האחרונות ויצא מיד להפגנות המוניות על הגשרים, עוד הרבה לפני הרפורמה המשפטית, היו דווקא אנשי השמאל. במילים אחרות: לא פעם, הדברים שהם מזהירים מפניהם, הם בדיוק הדברים שהם עצמם עשו או מתכננים לעשות.

לצד המאמצים האדירים והתקציבים הגדולים שיושקעו בהבאת מצביעי שמאל מחו"ל, יש מי שחושבים גם בכיוון ההפוך: כיצד מצמצמים את שיעורי ההצבעה בקלפיות המזוהות עם הימין והחרדים. ההנחה הרווחת במערכת הפוליטית היא שהבחירות יוכרעו בעיקר סביב שאלה אחת: מי יצליח להוציא את אנשיו מהבית אל הקלפיות.

תזכורת: כמעט בכל מערכת בחירות נשלחים לקלפיות החרדיות פעילים המזוהים עם השמאל תחת הכותרת של "שמירה על טוהר הבחירות". בפועל, הם מקפידים על בדיקות קפדניות וממושכות שיוצרות עומסים ותורים חריגים, תופעה שכמעט ואינה קיימת בקלפיות אחרות. מנגד, גם בימין ניסו בעבר להרתיע מצביעים ערבים באמצעות רעיון הצבת המצלמות בקלפיות.

אלא שהשבוע נחשף ממד נוסף ומאורגן הרבה יותר של המערכה הזו. ארגון השמאל "איד קואלישן", המזוהה עם מחאת קפלן ו"אחים לנשק", החל לפעול להבאת עשרות אלפי ישראלים מחו"ל לבחירות באמצעות מאות טיסות מיוחדות שיגיעו מארה"ב ומאירופה.

רשמית, מדובר ב"מבצע לעידוד הצבעה". אלא שאז הגיע בכיר במפלגת הדמוקרטים, אבי דבוש, שהסביר כי המטרה היא להביא את "המצביעים הנכונים". כלומר, לא מבצע נייטרלי לעידוד השתתפות דמוקרטית בבחירות, אלא מהלך פוליטי מובהק שנועד להטות את מאזן ההצבעה לטובת מחנה השמאל.

בעקבות הפרסום פנה הליכוד ליו"ר ועדת הבחירות, השופט נועם סולברג, בדרישה לפתוח בחקירה. אלא שבימין מוטרדים לא רק מהטיסות עצמן, אלא גם מהפרסום הנוסף שלפיו פעילי "אחים לנשק" מתכננים להציב בקלפיות "מאתגרות" יוצאי יחידות קרביות וסיירות.

וכך, בזמן שבשמאל ממשיכים להזהיר בלי סוף מפני "גניבת בחירות", הולכת ונבנית במקביל מערכת שטח אגרסיבית במיוחד סביב יום הבחירות עצמו (עם תכניות שכבר ידועות לנו ונרחיב עליהן בעתיד).

מצור "דמוקרטי"

כאמור, קמפיין "גונבים את הבחירות" של השמאל צפוי ללוות אותנו לכל אורך מערכת הבחירות הקרובה. אלא שכאן בדיוק עולה התחושה של "כל הפוסל במומו פוסל". הציבור שהוכיח בשנים האחרונות, באופן המעשי והמוחשי ביותר, עד כמה הוא מסוגל למחאות אלימות, חסימות כבישים, שיבושי סדר ציבורי ואי-קבלת הכרעת הבוחר, מאשים כעת את יריביו ב"שוד הדמוקרטיה". קשה למצוא אירוניה גדולה מזו.

הרי מי שצר על הכנסת, חסם כבישים מרכזיים במשך חודשים, איים בהשבתת המשק, דיבר בגלוי על "מרי אזרחי" ואף טען שלממשלה שנבחרה "אין לגיטימציה" לבצע שינויים, היו דווקא אנשי מחאת השמאל. גם אחרי ניצחון הימין בבחירות האחרונות, נשמעו הטענות כי מדובר רק ב"ניצחון טכני" בגלל נפילת מרצ, ולכן לכאורה אין לממשלה מנדט לבצע רפורמות משמעותיות.

עתה מגיע כאמור השלב הבא: קמפיין האזהרות מפני "קפיטול ישראלי". בשמאל ובחלקים מהתקשורת מנסים לצייר תרחיש, לפיו נתניהו ותומכיו לא יקבלו את תוצאות הבחירות. אלא שבפועל, לא הוצגה שום ראיה לכך שהימין בישראל אי פעם סירב לקבל הכרעת בחירות, גם כאשר היו הפסדים כואבים. מנגד, דווקא השמאל הוא שכבר הוכיח נכונות לצאת למאבק חסר גבולות נגד תוצאות שאינן לרוחו. כך היה עם אנשי "הדגלים השחורים" – "הבלפוריסטים", שצרו על בית ראה"מ עוד לפני הרפורמה.

לאווירה הזו של החשדנות מפני הצפוי בבחירות, נכנס גם השב"כ. לפי דיווחים שפורסמו השבוע, מגדירים בשב"כ את ההגנה על טוהר הבחירות, כ"משימה עליונה" ונערכים למנוע ניסיונות הטיה וזיוף מצד "גורמים פנימיים". הרעיון המרכזי: אם בעבר התמקדו בעיקר באיומי סייבר והתערבות זרה של גורמים עוינים, הרי שעתה מופנה עיקר החשש פנימה אל תוך החברה הישראלית עצמה.

בימין לא הסתירו את הדאגה מהניסוחים הללו. לטענתם, כאשר שוב ושוב מסמנים ציבור שלם כאיום פוטנציאלי על הדמוקרטיה, נוצרת אווירה מסוכנת שעלולה להכשיר צעדים חריגים ביום הבחירות עצמו.

הסערה החריפה עוד יותר לאחר מינויו של עו"ד דין לבנה למ"מ מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית במקומה של המנכ"לית המתפטרת אורלי עדס. עו"ד גיא בוסי, תקף בחריפות את המינוי וטען כי "מערכת הבחירות הוכרעה" ברגע שמונה אדם שהתבטא בעבר נגד נתניהו. לדבריו, גוף שאמור להיות ניטרלי לחלוטין, נתפס יותר ויותר בעיני חלקים מהציבור כצבוע פוליטית. בהקשר זה חשוב לומר כי גורמי מקצוע שעבדו שנים ארוכות מול ועדת הבחירות המרכזית בתפקידים שונים, מציינים את הגינותו וישרותו הרבה של ליבנה, ומדגישים שהמינוי הזה מוצלח ואובייקטיבי ביותר.

שורה תחתונה: מי שמזהיר בלי הפסקה מפני "גניבת בחירות", "מרד דמוקרטי" ו"קפיטול ישראלי", הוא בדיוק המחנה שנוהג כך בעצמו. עד הבחירות אנו צפויים לתלונות רבות מצדם, שיגובו כמובן על ידי התקשורת. המחנה שלא קיבל את תוצאות הבחירות הקודמות, כבר נערך לערער על הבאות.

תרחישי האימה של אהוד ברק

אהוד ברק חזר השבוע לאולפנים עם תרחישי אימה חדשים, והפעם: "גניבת הבחירות" על ידי נתניהו. ראה"מ לשעבר, שהפך בשנים האחרונות לאחד הסמלים הבולטים ביותר של מחאות בלפור, חסימות הכבישים והמאבק הבלתי פוסק נגד ממשלות הימין, מזהיר לפתע מפני סכנה חמורה ל"טוהר הבחירות". האירוניה כמובן זועקת לשמים.

ברק, שלא בדיוק התפרסם לאורך השנים כמי שקיבל בהכנעה הכרעות פוליטיות שלא מצאו חן בעיניו, מתאר את נתניהו כ"חיה נואשת במלכודת" שעלולה לעשות הכול כדי לנצח. לדבריו, קיימים שלושה תרחישים אפשריים: דחיית הבחירות בשל הסלמה ביטחונית, מתקפות "דיפ פייק" שיזרעו כאוס ביום הבחירות, ואפילו הסתערות נוסח הקפיטול על מרכז ספירת הקולות בירושלים.

הבעיה היא, שכאשר ברק מדבר על "מרד דמוקרטי", רבים בימין שומעים בעיקר הדהוד של השנים האחרונות. הרי מי עמד בראש הקמפיין שקרא לאי-ציות אזרחי, מי דיבר שוב ושוב על "מרי", מי עודד מחאות בלתי פוסקות סביב בתי נבחרי ציבור ומוסדות המדינה, ומי הזהיר ללא הרף שהממשלה הנבחרת "אינה לגיטימית"? שוב ושוב חזר אותו מסר: אם הימין מנצח, הדמוקרטיה בסכנה.

עתה מגיע השלב הבא: הכנת הקרקע מראש לאפשרות של הפסד בקלפי. בדיוק כפי שבארה"ב השתמשו הדמוקרטים בטראמפ ובאירועי הקפיטול כסמל אזהרה תמידי, כך מנסים כאן לייצר "קפיטול ישראלי" עוד לפני שנפתחה מערכת הבחירות באופן רשמי. כל אירוע עתידי, מתקפת סייבר, בלגן בקלפי או אפילו הסלמה ביטחונית, כבר נארזו מראש בתוך תיאוריית "גניבת הבחירות".

ברק אף הרחיק לכת כשהביע ספק אם המשטרה, השב"כ או אפילו בית המשפט יפעלו נגד מהלכים כאלה. כלומר, לא רק שהימין חשוד מראש בניסיון להפיכה, אלא שגם כל מוסדות המדינה עלולים, לפי התזה הזו, לשתף פעולה או לעמוד מנגד.

לעיתים נראה כי ברק מדבר מהרהורי ליבו, קרי משרטט תרחישים שהוא עצמו היה מבצע במצב דומה.  כך בדיוק נראה התסריט הבא שהוא מצייר: "אני לא מוציא מכלל אפשרות שאם חמישה ימים לפני הבחירות נתניהו לא בטוח שהוא הולך לנצח, תימצא ידיעה שמשקפת פצצה מתקתקת באיראן ונפתח פרק ג' מול איראן או פרק ה' מול חמאס או אינתיפאדה שלישית ביו"ש". לדבריו, בתרחיש כזה, נתניהו עלול להכריז על מצב חירום ולדחות את הבחירות בחצי שנה.

שורה תחתונה: האיש שהפך לאחד מסמלי אי-קבלת תוצאות הבחירות בישראל, מציג עצמו לפתע כ"שומר הסף" האחרון של הדמוקרטיה. כפי שנכתב לעיל: מי שמזהיר בלי סוף מפני "מרד", "כאוס" ו"קפיטול", הוא בדרך כלל מי שכבר ניסה בעבר להצית את הרחובות בעצמו.

בקצרה: כיסאות עפים בעפולה, פרשנות תלושה ודילמת "הליכודניק" של המוסד

פני המחאה: מנהיגת המחאה שקמה ברסלר, צוטטה השבוע כאשר סיפרה שבילדותה בבי"ס בגבעת המרה בעפולה, שרו אדון עולם, ו"אם מישהו היה שם את הבנות שלי היום לשיר אדון עולם, הייתי הופכת למנהלת את הכיסא על הראש". לטענתה הדברים הוצאו מהקשרם. בכל מקרה יממה לאחר האמירה הזו קיבלנו סרטון מרגש מקורא, שרעייתו מנהלת את בית הספר הקירוב "מרום" בגבעת המורה בעפולה, בו נראים התלמידים הרכים שרים אדון עולם, כאשר הוריהם שולחים אותם לבית הספר המשלב חינוך ויהדות. "זו התשובה שלנו מאותו מבנה שברלסר למדה ואולי באותו כיסא", כתב לי הבעל. מתברר שבעוד ברסלר עסוקה בלהפוך כיסאות, יש מי שמעדיף להשתמש בהם כדי לשבת וללמוד יהדות.

תלושה ומנותקת: ישנם פרשנים שמתבטאים וכותבים ב"ידענות" ובביטחון, והם לגמרי תלושים מהמצב. כזו הייתה השבוע אחת הפרשנויות ב"ידיעות" שניסתה להסביר "מיהו הרב שכתב את המכתב על חוסר האמון בנתניהו". המאמר היה כמובן שלילי והוא לא ראוי לאזכור בשל רמתו הירודה. משפט אחד הראה עד כמה כותבת המאמר מחרטטת, היה זה כאשר תיארה את "הרב שכתב את המכתב", ש"ברצותו יחסום כבישים במרכז הארץ באמצע השבוע ובשעות שיא". זה מה שקורה כשפרשני השמאל מנסים להלביש את דפוסי המחאה של קפלן על עולם התורה.

שוברי שוויון: בצלאל סמוטריץ' מביט בדאגה בסקרים ומחפש גלגל הצלה בדמותם של עופר וינטר והרב אברהם זרביב. השילוב בין הגנרל המורחק לדיין שהפעיל D9 בעזה אמור לקרוץ ללב הקונצנזוס של הציונות הדתית. בינתיים השמות בעיקר "מופרחים באוויר", אולי בתקווה שהרוח של וינטר תצליח להרים את המפלגה מעל אחוז החסימה לפני שהסקרים יהפכו למציאות בשטח.

חצויים בהתנגדותם: ב"הארץ" נקלעו השבוע לתסבוכת אידיאולוגית סביב מינוי ראש המוסד. מצד אחד, הם אמורים לחבק את ראש המוסד הנוכחי, דדי ברנע שיוצא נגד גופמן "מקורב נתניהו"; מצד שני, ברנע דוחף למינוי סגנו א', שמתואר במקורות מסוימים כ"ליכודניק" הגדול ביותר בארגון. כשבצד אחד מחכה "פרשת אלמקייס" ובצד שני ממתין סגן שמקורב ללשכה אפילו יותר, לשמאל לא נותר אלא להתפתל.

ציפייה דרוכה: הדד-ליין לחידוש הלחימה עבר השבוע למגרש של טראמפ בסין. בזמן שהעולם עצר נשימה לקראת הפסגה, בכירי המערכת כבר מעריכים שהשקט היה רק פרומו למערכה הבאה. אם טראמפ באמת מכין לנו "מתנה" לחג, כדאי לקוות שהיא תכלול יותר הכרעה ופחות הצהרות, כדי שהפעם זה לא יסתיים בעוד הפסקת אש זמנית.

פורסם לראשונה בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

באיחור של שבע שנים מאז פתיחת החקירות, הודיעה הבוקר (שישי) היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לבית המשפט על "עיכוב הליכים" בתיק נגד יועצי ראש הממשלה, עופר גולן ויונתן אוריך. מדובר בפרשה שהפכה לסמל של סחבת משפטית תחת הכותרת "הטרדת העד" של שלמה פילבר, וכעת, הלכה למעשה, התיק נסגר סופית.

בהחלטתה כתבה היועמ"שית: "בתוקף סמכותי הנני מתכבדת להודיע לבית המשפט הנכבד, כי לאור מכלול נסיבות העניין, מן הטעם שאין אפשרות מעשית להבאתו של עד מרכזי וחיוני למתן עדות בתיק, החלטתי לעכב את ההליכים הפליליים נגד הנאשמים בתיק". בהמשך, הוסיפה בהרב מיארה כי הנחתה את גורמי התביעה "להעביר לידי עדכון בנוגע לפעולות שננקטות לאיתורו של העד", אולם מתברר כי העד עליו היא מדברת, ישראל איינהורן, הוא בכלל נאשם בתיק – ועל פי חוק אינו מחויב להעיד נגד עצמו.

עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין, המייצגים את היועצים, הגיבו בביקורת נוקבת על הזמן הרב שחלף עד לקבלת ההחלטה המתבקשת: "התיק הזה לא היה צריך לבוא לעולם, ומשבא – היה צריך להיסגר כבר לפני שנים. הוכחנו ב-3 ערכאות את הכשלים החמורים בתיק ואת העבירות הפליליות שבוצעו במסגרתו נגד עופר גולן ויונתן אוריך. זה תיק על הטרדת עד שהודיע שהוא לא הוטרד. הכשלים והמחדלים בתיק הזה זועקים לשמיים. אף אחד לא יחזיר למרשינו 7 שנים של עינוי דין ורדיפה, אבל הגיע הזמן שמישהו במערכת אכיפת החוק ייתן דין וחשבון על אחד התיקים המביכים, הרשלניים והפסולים שנוהלו כאן בשנים האחרונות".

יונתן אוריך סיכם את התחושות הקשות בחשבון ה-X שלו: "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי. כמעט 8 שנים של עינוי דין ורדיפה חסרת בלמים נגמרו הבוקר בטלפון אחד ונייר שקיבלתי בוואטסאפ. אף אחד לא יחזיר לי ולמשפחתי את מה שעברנו. אף אחד לא יתן דין וחשבון. אף אחד לא יפיק לקחים".

הקריסה הסופית של התיק מגיעה לאחר חשיפת מחדלי חקירה חמורים, הכוללים חדירה לא חוקית לטלפונים הניידים של היועצים עוד לפני קבלת צו שיפוטי. בבקשה לביטול כתב האישום שהוגשה בפברואר האחרון, נטען כי "לא הייתה אפילו חדירה אחת לטלפונים של המעורבים שבוצעה כדין". לטענת ההגנה, המשטרה "דגה" מידע אישי ורגיש וניסתה להלבינו בדיעבד: "מדובר בפירות העץ המורעל בגרסתם הבוטה ביותר".

אוריך חתם את דבריו בהודיה למשפחתו ולראש הממשלה: "אני מבקש להודות לקדוש ברוך הוא, לאשתי טליה שעומדת לצידי במלחמת עולם, למשפחה שמחבקת ומחזקת תמיד, לראש הממשלה נתניהו שיש לי את הזכות הקדושה לסייע בידו, לעורכי הדין שלי עמית חדד ונועה מילשטיין שנלחמו כמו אריות, ולכם, שגם בימים אפורים נתתם לי שמש של אמונה".

הסערה סביב מינויו של האלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד הבא מגיעה לשיא חדש, כאשר עורך דינו, הגיש הבוקר התייחסות לטענתה של היועמ"שית כאילו גופמן הסתיר מפגש עם תא"ל ג' שאמור להגיש הצהרה לבית המשפט, בעניין גופמן.

במסמך שהוגש באמצעות עורכי דינו, יוצא גופמן למתקפה חזיתית נגד היועצת המשפטית לממשלה, המשיבה 4 בתיק, וטוען כי "התנהלותה בניסיון להטיל דופי, חמורה מאוד". לדבריו, "פעם אחר פעם טוענת היועמ"שית שבידיה 'מסמכים חסויים', ומבקשת להגישם לבית המשפט הנכבד כאילו הם כוללים דברים יסודיים שיש בהם בכדי לפגום בטוהר מידותיו של גופמן, כאשר שוב ושוב מתברר כי אין בהם סוד, אין בהם פגם בטוהר מידותיו ואינם רלוונטיים לעתירות דנא".

במרכז המחלוקת עומדת הודעת עדכון חסויה שהודלפה לתקשורת, דבר שמעורר אצל גופמן "חשש לניסיון להשפיע בעקיפין על תוכן תצהירו של תא"ל ג'". גופמן מבהיר כי החל את הליך החפיפה במוסד בתיאום מלא ועל מנת לקיים "חפיפה מספקת לפני הכניסה לתפקיד ביום 2.6.2026". הוא דוחה בתוקף את הטענות על התנהלות לא תקינה מול פקודו לשעבר, תא"ל ג', ומדגיש כי "לא נפגש ביחידות עם תא"ל ג', לא שוחח עימו לבד גם לא בעניין העתירות דנן, והישיבה בה השתתפו יחד במסגרת החפיפה הייתה עם אנשים נוספים".

יתרה מכך, גופמן טוען כי פעל באופן אקטיבי להגנה על טוהר ההליך המשפטי. לשיטתו, ברגע שהתברר כי תא"ל ג' עשוי להידרש למתן תצהיר, הוא "ביקש לוודא שאף אחד לא יפנה לתא"ל ג' בשום דבר שקשור להחלטות בעניינו של תא"ל ג' עד לאחר שינתן פסק דין בעתירות, וזאת במטרה לשמור מכל משמר על תקינות ההליך דנן". גופמן מאשים את היועמ"שית בהצגת מצג שווא וטוען כי "האמור בעניין שיח כביכול בין גופמן והייעוץ המשפטי של המוסד בנוגע לתא"ל ג' וההליכים בעתירות אלו הוא איננו אמת (לשון עדינה)".

בסיום דבריו, מביע האלוף צער עמוק על כך שגוף האמור לשמש כ"שומר סף" מתנהל בדרך "חסרת תום לב כלפי אלוף בצה"ל". בחלוף חצי שנה מאז הוכרז המינוי על ידי ראש הממשלה, ובישורת האחרונה לפני כניסתו ללשכת ראש המוסד, הוא פונה לבית המשפט בבקשה "לדחות את העתירות כנגד האלוף גופמן בהקדם האפשרי".

באירוע המרכזי שנערך הלילה בהיכל ישיבת "מרכז הרב" לרגל יום ירושלים, שרטט שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ', חזון מדיני מרחיק לכת המבקש לשנות מן היסוד את המציאות הגיאופוליטית ביהודה ושומרון. השר, שזכה לתשואות מהקהל, חשף כי בימים האחרונים הניח בפני הקבינט המדיני-ביטחוני תוכנית אופרטיבית ומפורטת לביטול ההפרדה ההיסטורית בין שטחי A, B ו-C, צעד שמשמעותו המעשית היא החלת ריבונות ישראלית מלאה וביטול שאריות הסכמי אוסלו.

בנאום שנשא, סמוטריץ' ניצל את הבמה כדי לסקור את מה שהגדיר כ"מהפכה" בהתיישבות בשלוש השנים האחרונות, כשהוא מציין את הסדרת ההתיישבות הצעירה ואישורם של למעלה ממאה יישובים חדשים. לדבריו, "ביניהם תיקון היסטורי של עוול הגירוש בצפון השומרון. חזרנו לחומש, לשא-נור, לגנים וכדים! בשלוש השנים האחרונות אישרנו ביהודה ושומרון 60,000 יחידות דיור. עם ישראל חוזר הביתה והפעם לתמיד!".

בשיאו של הנאום קרא לראש הממשלה לאמץ את התוכנית החדשה שהוגשה: "הגיע הזמן שנמחק סופית את הקווים שמבדילים בין שטחי B, A ו-C. הנחתי השבוע תוכנית מפורטת על שולחן הקבינט ואני קורא מכאן לראש הממשלה לאמץ אותה. ארץ ישראל כולה שלנו".

בהתייחסו למצב הביטחוני, ציין השר כי המלחמה הממושכת גובה מחירים כבדים אך מניבה הישגים חסרי תקדים בחזיתות השונות. "חיסלנו את סינוואר, הנייה, חמינאי, דף, נסראללה.. והשבוע העברנו סוף סוף בכנסת את החוק להעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה של חה"כ שמחה רוטמן, החוק שיבטיח שבקרוב גם הם יגיעו לגיהנום", הצהיר. הוא הוסיף כי למרות שהמערכה טרם הסתיימה, "מדינת ישראל חזקה מאי פעם ואויביה חלשים מאי פעם".

במישור הכלכלי, הציג שר האוצר תמונה אופטימית המנוגדת לתחזיות המוקדמות, כשהוא מקשר בין השגשוג הגשמי לנבואות התנ"ך. "ממדינה של פליטים עם משטר צנע, ומחסור, למעצמה כלכלית. תוך כדי מלחמה בשבע חזיתות, השקל מתחזק, הבורסה שוברת שיאים וההשקעות הזרות זורמות לארץ. כמו שאמר הנביא: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

בסיום דבריו הדגיש כי המנוע הרוחני של התחייה הלאומית הוא תורת ארץ ישראל המשלבת ספרא וסייפא, ורואה בבנייה הפיזית חלק מהופעת השכינה. "הלילה אנחנו חוגגים את הנס, ומחר נמשיך בעבודה, בבנייה ובנטיעה!", חתם השר את נאומו הנרגש.

הראשון לציון הגר"ד יוסף הציב אמש קו אדום ברור ונחרץ מול הניסיונות לשנות את הסטטוס קוו ברחבת הכותל המערבי.

במהלך עצרת הודיה חגיגית לציון 59 שנים לאיחוד ירושלים, שנערכה בהיכל ישיבת "מרכז הרב" בהשתתפות רבנים ואישי ציבור, נשא הרב דברים תקיפים במיוחד שעוררו גלים בקרב הקהל הרב. בנאומו בחר הרב להתייחס ישירות לסוגיית המאבק המשפטי סביב ניהול האתר הקדוש והתערבות הערכאות המשפטיות בהנהגות המקום.

במהלך נאומו חשף הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף כי פעל במישור המשפטי-הלכתי מול שופטי בג"ץ, אך נתקל לדבריו בכתף קרה. "הכותל, מעבר לקדושתו כשריד בית מקדשנו, הכותל הוא גם בית כנסת של כרכים, שאין לאף אחד סמכות להפקיע את קדושתו", הסביר הרב. "כתבתי פסק הלכה, הפסק הזה נשלח על ידי עורך הדין של הרבנות הראשית, אל שופטי בית המשפט העליון, לא יודע אם קראו את זה אבל שום תגובה לא הייתה להם בנושא הזה. אתם יודעים את הזלזול שלהם, הם מזלזלים בכל מה שקשור להלכה, הם מזלזלים ברבנות, הם חושבים שהם מנהיגים את הדור, אבל אני אומר, רבותיי, עד כאן, היו לא תהיה".

בהמשך דבריו, לקול תשואות המשתתפים, הכריז הגר"ד יוסף בקול רועם: "הכותל הוא שלנו, הכותל לא שייך לרפורמים, הכותל לא שייך לבית המשפט העליון. ואני קורא לשופטים, הסירו ידיכם מהכותל!". מיד עם סיום הצהרותיו הדרמטיות, פרץ הקהל בשירה ספונטנית ומרגשת של הפסוק "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום – כי עימנו אל".

הלחץ המדיני על טהרן עולה מדרגה: נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, שיגר הלילה מסר חריף לעבר ההנהגה האיראנית והבהיר כי חלון ההזדמנויות להסכם הולך ונסגר. בשיחה גלויה שקיים עם שובו מהביקור המדיני בסין, הצהיר הנשיא כי "לא יהיה סבלני מול איראן עוד הרבה", וכי עליהם להסכים לעסקה בהקדם.

דברים אלו, שנאמרו בראיון לרשת "פוקס ניוז", מגיעים על רקע מתיחות שיא וניסיונות לגבש הבנות סביב סוגיית הגרעין. למרות הטון התקיף, הנשיא שוב בחר לתאר את המנהיגים האיראנים שמולם מתנהל הממשל כעת בתור אנשים "הגיוניים", מה שמרמז אולי על פתח למשא ומתן ישיר.

סוגיית האורניום המועשר שבידי איראן עמדה במרכז הדיון, כאשר טראמפ הציג גישה פרקטית ומפתיעה בנושא. לדבריו, על אף שקיימת אפשרות טכנית לקבור את החומר, הוא מעדיף שהשליטה עליו תעבור לידיים אמריקניות. "השגת האורניום המועשר של איראן היא יותר עבור יחסי ציבור מאשר כל דבר אחר", ציין הנשיא בראיון.

במקביל לציר האיראני, הביקור בבייג'ינג הניב בשורות כלכליות משמעותיות עבור השוק האמריקני. טראמפ חשף כי במהלך פגישותיו דרש מהמנהיגות הסינית להרחיב את הגישה של חברות כרטיסי האשראי האמריקניות לשוק המקומי שם, צעד שעשוי להזרים מיליארדים לכלכלה האמריקנית.

בנוסף, הנשיא הכריז על התחייבות סינית להגדלת רכישות של גידולים חקלאיים מחוות אמריקניות וכן רכישה מסיבית של נפט.

ערב ראש חודש סיוון, החודש השלישי ליציאת מצרים, אנו ניצבים בפתח התחנה המשמעותית ביותר בהיסטוריה של עם ישראל – מעמד הר סיני. זהו הרגע שבו זכינו לשמוע מפי הגבורה את עשרת הדיברות, הרגע שבו נהפכנו מאסופת שבטים לעם סגולה. כפי שאומר רב סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה", שכן התורה היא המגדירה את זהותנו ואת תכלית קיומנו.

רבנו חיים מוולוז'ין מבאר יסוד עמוק בברכת התורה: "וחיי עולם נטע בתוכנו". הוא ממשיל את כל העולמות כולם – מהעולמות הגשמיים ועד למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר של המלאכים – לאילן אחד כביר ורב-ענפים. אילן זה אינו נטוע בחלל ריק, אלא שורשיו וחיותו נטועים בתוך עם ישראל.

מעמד הר סיני קבע סדר עולם חדש: כל תהלוכות היקום, עליונים ותחתונים, תלויים במעשיו של עם ישראל. וכדי שאותו אילן עולמי יפרח, יוריק ויוציא פירות טובים, הוא זקוק להשקייה מתמדת. המים המחיים הללו הם עמל התורה. כאשר יהודי הוגה בתורה, הוא למעשה מזרים חיות לכל המציאות כולה, ומביא לעולם שלום ושלמות.

חז"ל מלמדים אותנו על מעלתם של עמלי התורה באמצעות משל מפתיע על בריה הנקראת סלמנדרה. על פי חז"ל, בריה זו נוצרת מתוך אש הבוערת ברציפות במשך שבע שנים, ומי שסך את בשרו בדמה, מוגן מפני כוויות.

הגמרא מסיקה מכאן קל וחומר על תלמידי חכמים: אם דם הסלמנדרה, שרק נוצרה מן האש, מגן על האדם – התורה הקדושה, שהיא עצמה אש ("הלא כה דברי כאש"), על אחת כמה וכמה שהיא מגנה על לומדיה. אש התורה מבטלת את "אש הגיהינום", ולא רק בעולם הבא.

גם בעולם הזה, אדם המקבל על עצמו עול תורה, חוסך מעצמו את הייסורים והטרדות של "עול דרך ארץ". התורה מעניקה לאדם שלווה פנימית וגורמת לקשיי העולם הזה להתגמד ולהתמעט. "כל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ." (מסכת אבות)

לא כל אחד זוכה להיות רכון על הספר בכל שעות היממה, אך לכל אחד יש חלק בבניין התורה. בין אם זה בסיוע כספי למוסדות תורה, בעידוד לומדים, או בנוכחות מכבדת בכנסי תורה – כל תמיכה כזו הופכת את האדם ל"אוחז בתורה".

בפתח חודש סיוון, מוטלת עלינו המשימה להתקרב, לאהוב ולחפש את התורה בכלים העומדים לרשותנו. יהי רצון שנזכה להיכנס לחג השבועות בשמחה ובהתלהבות, ולקבל את התורה מחדש בלב שלם.

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי: