ראש קרב של טיל נפל בחיפה ללא אזהרה מוקדמת

אמש (ראשון) הסתיים תחקיר מקיף שנערך במשותף על ידי פיקוד העורף וחיל האוויר, בעקבות אירוע חריג במהלכו נפל ראש קרב של טיל במרחב חיפה ללא כל התרעה מוקדמת, כחלק מהמטח הרחב ששוגר מאיראן.

מממצאי התחקיר עולה כי אירע "כשל נקודתי בתהליך הגילוי", אשר גרם לכך שראש הקרב של הטיל פגע בחיפה מבלי שהופעלה אזעקה או ניתנה התרעה לתושבים. עם זאת, הודגש כי לא נמצא כל פער מערכתי במערכת ההתרעה של פיקוד העורף עצמה.

צה"ל הבהיר כי הטיל שוגר, ובתהליך השיגור הוא נפרד מראש הקרב שלו. המיירטים שוגרו רק לעבר חלק אחד של הטיל, בעוד שראש הקרב נפל לבסוף בחיפה.

מצה"ל נמסר כי מספר לקחים הופקו מהאירוע ויוטמעו באופן מיידי במערכות ההגנה. עוד הדגישו בצה"ל כי תהליכי הפקת הלקחים מתבצעים באופן שוטף, וכי חשוב לזכור ש"ההגנה אינה הרמטית" – כלומר, ייתכנו תמיד מקרים שבהם מערכות ההגנה לא יצליחו לספק מענה מלא, ועל הציבור להישמע להנחיות ולשמור על עירנות.

משרד החינוך עוצר תקצוב ומוציא צווי סגירה למוסדות חרדיים

משרד החינוך עוצר תקצוב ומוציא צווי סגירה לעשרות מוסדות חינוך חרדיים, בעקבות מידע שהתקבל במשרד החינוך אודות מוסדות חינוך שפעלו בניגוד לחוק ולהנחיות ההתגוננות המחייבות.

ההחלטה מגיעה לאחר שמשרד החינוך שלח פקחים לבתי ספר ברחבי המדינה, כאשר מטרת הבדיקה הייתה לוודא עמידה מלאה בהנחיות המבטיחות את שלומם של התלמידים והצוותים החינוכיים. במוסדות שבהם איתרו הפקחים פעילות חינוכית בניגוד להוראות, ננקטו צעדים מיידיים ונחרצים. בין היתר, הוצאו צווי סגירה למוסדות אלו, ובמקביל הופסקה העברת התקציבים אליהם.

הפעולה כוונה כלפי מוסדות חינוך הפועלים ביישובים רבים, בהם ירושלים, בני ברק, טבריה, רחובות, מודיעין עילית וביתר עילית.

נזכיר כי אתמול פרסמנו לראשונה על החלטת משרד החינוך להפסיק את התקצוב ולהוציא צו סגירה מיידי לישיבת "תורת מאיר" בטבריה. ההחלטה הדרמטית התקבלה בעקבות ביקורת פתע שנערכה בישיבה, בה נמצא כי הישיבה המשיכה לפעול בניגוד מוחלט להנחיות פיקוד העורף ולמרות הכרזת מצב מיוחד בעורף.

במכתב שהופנה למנהלי ישיבת "תורת מאיר", נכתב כי הפעלת מוסד חינוך בעת מלחמה, בניגוד להוראות חוק ההתגוננות האזרחית, מהווה "סיכון של ממש לשלומם וביטחונם של התלמידים והעובדים במוסד חינוך". נציגים מאגף האכיפה של משרד החינוך הגיעו לישיבה ב-17 ביוני ומצאו כי המוסד פעל בניגוד להנחיות ותוך סיכון ממשי.

"משרד החינוך רואה בחומרה התנהלות זאת", צוין עוד במכתב. "בשל הסיכון הרב הכרוך בפעילות מוסד החינוך הוחלט על הפסקת התקציב וכן על הוצאת צו סגירה לכל מוסד שפועל בעת הזו".

שר החינוך, יואב קיש, טען: "חיי ילדינו קודמים לכל. מוסד חינוכי שמפר את הנחיות פיקוד העורף – יטופל באופן מיידי ובאמצעים הברורים שמצויים בידי המשרד: שליחת פקחים, הוצאת צווי סגירה, ועצירת תקציבים. אין פשרות כשמדובר בביטחון התלמידים. זו אחריות לאומית – ואנו מפעילים את כל הכלים שברשותנו".

צה"ל השמיד 15 כלי טיס בשישה שדות תעופה באיראן

במסגרת מאמץ מתמשך להעמיק את העליונות האווירית בשמי איראן, צה"ל ביצע תקיפה ממוקדת על שישה שדות תעופה איראניים הממוקמים במערב, במזרח ובמרכז המדינה. התקיפות כוונו נגד תשתיות קריטיות וציוד אווירי, במטרה לשבש את יכולותיו המבצעיות של חיל האוויר האיראני.

על פי הדיווחים, במהלך התקיפות נפגעו מסלולי המראה, דירים תת-קרקעיים, מטוס תדלוק, וכן מטוסים ומסוקים מדגמים F-14, F-5 ו-AH-1, כולם בבעלות המשטר האיראני. בסך הכל, 15 כלי טיס אלו הושמדו.

כלי הטיס שהושמדו יועדו לשמש את האיראנים כנגד מטוסי חיל האוויר הישראלי, ולסכל תקיפות פוטנציאליות בשטח איראן.

פעולה זו של חיל האוויר שיבשה באופן משמעותי את יכולת ההמראה משדות תעופה אלה ואת הפעלת הכוח האווירי של צבא איראן מהם, מה שמחזק את העליונות האווירית של ישראל באזור.

תושב ביתר עילית יואשם בהצתת בית הכנסת של הגר"י יוסף

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה אמש (ראשון) הצהרת תובע כנגד תושב ביתר עילית, צעד המקדים הגשת כתב אישום, בחשד למעורבותו בהצתת בית הכנסת של הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף בשכונת סנהדריה בירושלים, וכן בריסוס כתובות גרפיטי בסמוך לו. כך הודיעה הבוקר (שני) משטרת ישראל, בסיום חקירה אינטנסיבית של החשוד.

החקירה, שנמשכה כשבועיים, נוהלה על ידי חוקרי תחנת לב הבירה במחוז ירושלים בשיתוף פעולה הדוק עם שירות הביטחון הכללי (שב"כ).

עם קבלת הדיווח, הגיעו לזירות שוטרי תחנת לב הבירה וחוקרי הזיהוי הפלילי של מחוז ירושלים, שאספו במהירות עדויות וממצאים תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, ופתחו בחקירה מאומצת. התקדמות מהירה הושגה הודות לשיתוף הפעולה הפורה בין המשטרה והשב"כ, שאפשר להתחקות אחר זהותו של החשוד. הצעיר, תושב ביתר עילית, אותר בבית מלון בירושלים ונעצר לחקירה. במהלך חקירתו במשטרה, התברר כי הרקע למעשים הוא פלילי.

במהלך החקירה, בוצע חיפוש בביתו של החשוד, במהלכו נתפסו חומרי בעירה, תרסיסי ריסוס ופריטים נוספים הקושרים אותו למעשים. מעצרו של החשוד הוארך מעת לעת בבית המשפט, ובמהלך תקופה זו נאסר פרסום פרטיו או כל פרט העלול לחשוף את זהותו.

בימים הקרובים צפוי להיות מוגש כתב אישום רשמי נגד החשוד, ומעצרו הוארך בחמישה ימים.

איראן ניסתה למגן את אתרי הגרעין לפני התקיפה האמריקנית

מכון מוביל למניעת הפצת נשק גרעיני בוושינגטון מדווח כי איראן מילאה מנהרות בעפר באתר הגרעין באספהאן ימים ספורים לפני התקיפה האמריקנית שהתרחשה ביום ראשון בבוקר. כך פרסמה אמש (שני) סוכנות הידיעות אי-פי.

ניתוח תצלומי לוויין של חברת איירבוס מיום שישי חשף משאיות ששפכו עפר בכניסות למנהרות, ככל הנראה במטרה לסכל פגיעה עמוקה. הדו"ח מציין כי כתוצאה מהתקיפה, "לפחות שלושה מארבעת פתחי המנהרות קרסו", בעוד מצבו של הפתח הרביעי אינו ברור. ייתכן שפעולה דומה בוצעה גם באתר התת-קרקעי בפורדו טרם המתקפה.

המכון הוסיף כי מתקפת הטילים האמריקנית כיוונה לאתר המרת אורניום באספהאן – מתקן שאחראי על המרת אורניום טבעי לגז, חומר מפתח בתהליך העשרת האורניום בצנטריפוגות – וההערכה היא כי הוא הושמד לחלוטין.

מאז המתקפה, צה"ל בוחן בקפדנות את היקף הנזקים במטרה להגיע להערכה מדויקת. במקביל, עוקבים בצה"ל אחר ניסיונות של גורמים איראניים להגיע לאתרי הגרעין שהותקפו.

הערכות בישראל מצביעות על כך שהמתקן הגרעיני בנתנז הושמד באופן מוחלט. היקף הנזק באספהאן ובפורדו עדיין נבדק, אך ההבנה היא שמדובר בפגיעה קשה, אם כי לא בהשמדה מוחלטת.

כך תשמרו על הקשר ביניכם גם כשהכל סוער מסביב

מאז שפרצה הלחימה עם איראן, שגרת החיים שובשה לחלוטין. ימים ללא מסגרת, לילות ללא שינה, פחד קיומי, מתחים כלכליים, ילדים כל הזמן בבית – והזוגיות נמתחת עד הקצה.

כדי להבין איך אפשר להתמודד עם התקופה הזו מבלי לפרק את הקשר, פנינו לנחמה זוריבין, מטפלת זוגית ומשפחתית, שמלווה זוגות גם בשגרה וגם בזמני חירום. בראיון מעמיק היא נוגעת בקונפליקטים שכולנו חווים, ומציעה דרכי חשיבה חדשות, כלים וגם הרבה תקווה.

בתקופה כזו, כשאין שגרה וכולם בבית – מה האתגרים הכי גדולים?

הקושי מתחיל בזה שהשגרה פשוט נעלמת. אין גבולות של זמן, אין מסגרת – וכל המשפחה צפופה יחד בלי הפסקה. זה יוצר אינטנסיביות שלא טבעית למרחב הזוגי וכל פרט קטן בבית דורש התארגנות: מי דואג לילדים, מי מבשל, מי מתמודד עם הלחץ הכלכלי. כשאין תיאום – מתחילים חיכוכים. כל אחד גם מגיב אחרת למצב: אחד מתמלא באנרגיה ומתחיל לפעול, השני שוקע פנימה ושותק – ואז יכולה להיווצר תחושת נתק. 

בנוסף, יש גם קושי לבטא לחץ, כי נדמה ש'כולם במצב הזה', ואין מקום לפרוק. והכי חשוב – כשאין שיח, כל צד מתחיל לפרש את התגובות של השני כזלזול או חוסר אכפתיות. הרבה מאוד מהקונפליקטים נפתרים ברגע שעוצרים, מדברים, ומבינים שהתגובות שלנו שונות – אבל כולן לגיטימיות.

למה דווקא בתקופות לחץ, הריבים מתגברים?

ביולוגית, בזמן סטרס הגוף נכנס למצב הישרדות. מערכת העצבים מפעילה מנגנון  אוטומטי שנקרא שלושת ה-F: : Fight (להילחם), Flight (לברוח), Freeze (לקפוא). 

כל אחד מאיתנו מגיב לאיום אחרת, ומערכת העצבים מגיבה למצבי חירום כאילו אנחנו ממש בסכנה פיזית. המוח לא יודע להבדיל אם הלחץ הוא בגלל המצב הכלכלי, הכוננות התמידית לאזעקה או כי יש מחבל עם אקדח מאחורי הדלת ומגיב זהה לכל הסיטואציות – מה שיוצר מצב שאנחנו בחרדה קיומית וכל אחד מגיב לפי דפוסי ההתנהגות שלו, להילחם, לברוח או לקפוא.

מצב הישרדות מביא אנשים לקצה. דברים שביומיום נצליח להחליק עליהם או לקבל בהבנה פתאום קשה להתגבר עליהם, הצרכים הרגשיים משתנים, אפשר להגיע בקלות יותר למצבים נפיצים, לכעסים, לשתיקות, למריבות. במצבים כאלה, השליטה מתעררעת, ויש אנשים שקשה להם להתמודד עם חוסר וודאות ושליטה, אז הם מוצאים, בלי להתכוון, דרכים לשלוט על בני/בנות הזוג, על חברים ועל קולגות מהעבודה. 

בנוסף, בתקופות של חרדה יכולות לצוף קונפליקטים אישיים וזוגיים ישנים, אנשים רגישים יותר ונוטים לפרש טעויות תמימות לאיומים – אם ביום רגיל אישה לא תתרגש כשבעלה שוכח להגיד בוקר טוב, בתקופה שבה החרדה משתלטת והכל נראה מאיים – היא יכולה לחשוש שזה הסימן הראשון לכך שהוא יבקש להיפרד ממנה וישאיר אותה לבד.

לסיכום, במצבי קיצון ההיגיון מיטשטש, היציבות נעלמת, הפרשנות משתטלת וזה מוביל אותנו להגיד ולהרגיש דברים בצורה קיצונית יותר מבשגרה

מה עושים כשיש הבדלים בגישה – אחד רוצה סדר וניקיון, והשני משחרר; אחד חרד ומודאג, והשני רגוע?

השלב הראשון והחשוב ביותר הוא להבין שבני אדם מגיבים שונה למצב זהה. יש כאלה שצריכים את השקט, אחרים דווקא העשיה מצליחה לאזן אותם, יש כאלה שנכון להם לפרוק ולדבר, בעוד אחרים מעדיפים לשתוק ולהיות עם עצמם. עצם ההבנה שבני זוג שונים בקבלה ובצרכים שלהם היא קריטית, אבל אחרי שמבינים, חשוב לא פחות גם לדברר את התובנות בשיחה פתוחה וכנה, לתת תוקף ולגיטימציה לתחושות של כל אחד וללמד את הצד השני מה אנחנו צריכים.

גם אחרי שיחה פתוחה וכנה ככל שתהיה, אי אפשר לצפות לשינוי מיידי בהתנהגות אבל כן חשוב לחתור למציאת פתרון שהגיוני לשני הצדדים, לא לנסות לתקן את השני אלא לעזור ולנסות לדבר על איזורי פשרה. לדוגמא אם הבלאגן בבית משתק אותך לא אומר שבן הזוג צריך לדאוג לבית מבריק בכל המלך היום, אפשר למצוא שעות מסוימות, או חדרים מסוימים בהם מקפידים יותר לשמור על הסדר. גם בפערים רגשיים צריך ללמוד למצוא פשרה, אם יש צד חרד יותר שזקוק למרחב, הצד השני צריך ללמוד שהצורך בשקט הוא לא התרחקות אלא דרך התמודדות, ולמצוא את הזמנים או המקומות בהם קל לאפשר את השקט. 

האם זה נכון "לחכות שהכול יירגע" לפני שמדברים על מתחים – או עדיף לדבר כבר עכשיו?

לדחות שיחה על מתחים ליום שאחרי – זו אשליה. אף אחד לא באמת יודע מתי תיגמר המלחמה, ודחיה יכולה להתפרש אצל אחד מבני הזוג כבריחה וחוסר רצון לפתור, ובמיוחד אם הדינמיקה הזוגית מעורערת גם ככה דחיה של שיחה ומציאת פתרונות רק תעמיק את הפער.

אבל גם בזמן מלחמה צריך לדעת מתי ואיך נכון לדבר. לא מפתחים שיחה תוך כדי הצפה רגשית, תוך כדי ריב או כעס, לא בזמן סטרס, לא בתוך הממד ולא כשעייפים, רעבים או פוחדים ברמה קיצונית. 

הדרך הנכונה והבטוחה ביותר היא ליצור מרחב לשיח, ליזום שיחה ברגע שקט ורגוע כמה שניתן והכי חשוב להגיע ממקום מכיל ורצון לפתור את הקונפליקט ולא רק להאשים ולהטיח.  

וכאן נכנסת אחת המיומנויות הכי חשובות בזוגיות: לדבר בשפת האני – ולא בשפת האשמה. במקום להגיד "אתה תמיד כזה", תגידי: "ממש קשה לי כש.." במקום "אתה לא תומך בי", תגיד: "אני מרגישה שאני צריכה עכשיו יותר תמיכה".

כשאנחנו לוקחים את האחריות על עצמינו, ובסך הכל מבקשים עזרה מבן הזוג שלנו לעבור את התקופה הזאת, הוא הרבה יותר פתוח להקשיב ולתת כל מה שנצטרך.

עוד כלי נוסף שיהפוך שיח כזה לאפקטיבי הוא לדאוג שהשיחה תהיה קונקרטית, ממוקדת, שיש בה מקום לצרכים, ומקום לפתרונות. להעמיד צורך: "אני מרגישה שיעזור לי חצי שעה ביום בלי שום אחריות", אבל ישר לגשת לשלב המעשי: "אתה חושב שזה משהו שתוכל לעזור לזה לקרות?" ככה השיחה מקבלת מסגרת, כל צד יודע מה הוא נותן ומה הוא מקבל, ואפשר לראות תוצאות מהירות אם מישמים את ההחלטות שהתקבלו.

מה עושים כשיש תחושת תסכול או אכזבה – מהשני או בכלל מהמצב? יש גבול למה שאפשר לצפות מבן זוג?

חד משמעית כן. יש גבול למה שאפשר לצפות מבן/בת הזוג, ובני זוג לא אמורים להיות המשענת העיקרית והספק היחיד לכל הצרכים שלנו, בעיקר כי גם הם חווים את אותם לחצים כמונו בדיוק, וכמו שלנו אין יכול להעניק מאה אחוז לבני הזוג שלנו, גם לא הוגן לצפות לקבל מאה אחוז. כל אחד צריך לבנות לעצמו סל כלים אישי להתמודדות, ללמוד  מה עושה לנו טוב, מה מרגיע אותנו ולהבין שהצד השני לא תמיד יהיה שם לפתור לנו את הבעיות.

ושאלה כזאת מובילה אותי להתרכז במילה אחת – ציפיה. צריך להבין איך ציפיה עובדת. הרבה פעמים, נשים בעיקר, מצפות מבן הזוג שיבין/שיכיל/שיעשה אבל לא מדברות על זה, ואז מתאכזבות שלא קיבלו מה שהן רצו. זוגיות תקינה היא דווקא כזאת שבה מרגישים בנוח להגיד מה אנחנו רוצים וצריכים ולא מצפים שיבינו אותנו בלי שנדבר, ושיח בריא הוא שיח שמתרגם תחושות לבקשה קונקרטית. למשל, במקום לצפות שיבין למה אני עייפה, כדאי להגיד: "אני מרגישה מותשת, יעזור לי אם תקח את הילדים לשעה". או "אני לחוץ מהעבודה, יהיה לי קל יותר אם בשעות הערב אוכל להיכנס לחדר לעבוד בשקט".

בזוגות עם אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר, אפשר להעמיק את השיח ולזהות את מקור הרגשות, להבין שתסכול, כעס או זעם הם רק ביטוי לרגשות עמוקים יותר כמו אובדן, בדידות או פחד, ולפעמים דווקא רגעים קשים וקיצוניים יכולים להוביל לשיחות עומק מרתקות שלא הייתם מגיעים אליהם ביומיום.

יש יותר או פחות פניות לטיפול בתקופות משבר? האם כדאי לפנות עכשיו או להמתין?

בתקופות חירום יש בהחלט ירידה בכמות הפניות לטיפול. אנשים מתמקדים בהישרדות יומיומית ושמים את ההתמודדות הזוגית "על המדף", אבל חשוב להבין שגם כשהזוגיות נראית רגועה בעיות לא נעלמות, הם רק נערמות מתחת לשטיח ויש תסיסה שקטה ולפעמים כמעט ולא מורגשת שיכולה להתפרץ בסיום התקופה המורכבת.

לכן, ההמלצה היא כן לפנות לעזרה בזמנים כאלה, ולא לחכות שהכל יירגע. פניה לעזרה לא מחייבת התחלה של תהליך ארוך, לפעמים שיחה טלפונית אחת או כמה פגישות קצרות עם איש מקצוע יכולות לעשות הבדל גדול. איש מקצוע יכול לעזור להרגיע את הרוחות, ליצור הפסקת אש בזוגיות, ולבנות תשתית להמשך טיפול בעתיד. 

מפגש טיפולי גם מספק מרחב בטוח ונעים שבו אפשר להביע צרכים ורגשות בצורה מתווכת, לאבד חוויות שלא נתקלים בהם ביומיום ולזהות אתגרים שלא נבחנים בזמנים רגועים יותר.

חשוב: קיימים קווי חירום ייעודיים, כמו מטיבתא, אליהם ניתן לפנות טלפונית במצבי קושי, לקבל הכוונה ותמיכה מקצועית. המספר שלהם הוא: *2837

יש דרך להשאיר את המתח מחוץ לבית? את החרדות מהמצב, את הפחד הכלכלי?

לצערנו, אי אפשר להוציא את המתח לחלוטין – הוא נוכח כל הזמן באוויר. מה שכן נכון לעשות זה להעלות את המודעות ולהציב גבולות ברורים. למשל, להחליט שלא מדברים על המלחמה בזמן הארוחות, או להגביל את זמן הצפייה בחדשות לעשר דקות בכל שעה, כדי למקד ולנהל את המידע בצורה יותר ריאלית ומבוקרת, ותמיד גם לתת אלטרנטיבה ולבחור מה כן לעשות. לאפות, לשחק, לדבר בטלפון, לצאת כמה שניתן ולנסות לייצר מרחבי שגרה בתוך המציאות ההזויה שנכפתה על כולנו.

ההתנהגות הזאת קריטית בעיקר כשיש ילדים בבית. חשוב לא לדבר על חדשות לידם. כן צריך לתווך את המציאות ואי אפשר לשקר שאין אזעקות ואין טילים כי הם רואים ומבינים מה קורה, אבל הם לא צריכים לשמוע על פעולות שצה"ל אולי תעשה, ועל מבצעים שאולי יתרחשו בעוד חודש, המידע הזה מיותר, גורם לילדים לחרדה שאין להם כלים להתמודד איתה.

איך נראים הבדלים בין גברים לנשים בהתמודדות זוגית עם תקופה מתוחה – ואיך זה בא לידי ביטוי?

בכלל, גברים ונשים שונים באופן טבעי בהתמודדות עם אתגרים, וההבדלים האלה מתחדדים במיוחד בתקופות מתוחות. לרוב, גברים נוטים להימנע מדיבור רגשי וישיר, ומעדיפים פתרונות מעשיים; לפעול, לתקן, לשלם – לעשות משהו קונקרטי. נשים לעומתם זקוקות בעיקר להקשבה, להבנה, לקרבה רגשית, ולא בהכרח לפתרונות מעשיים.

כשאישה מגיעה עם קושי רגשי והגבר מציע פתרונות במקום הקשבה, היא עלולה להרגיש שהוא קר ומנוכר. מצד שני, הוא יכול להרגיש שהיא תוקפת אותו כשמבקשת ממנו להקשיב. כאן נוצר פער, כי היא זקוקה בעיקר להקשבה ותמיכה רגשית, והוא רוצה "לתקן" ולהציע פתרונות.

הדבר החשוב והבסיסי הוא להבין את הפערים הללו, להכיר את דרך החשיבה של הצד השני ולהבין שכל אחד מגיב לפי האופי והסתכלות עולם שלו. ברגע שיש הבנה אמיתית של השוני בין הגבר לאישה, וכמובן גם שיח כנה בו אנחנו מלמדים את בני הזוג שלנו מה בדיוק אנחנו צריכים, זה הבסיס שממנו אפשר להתגבר על ההבדלים ולחזק את הקשר.

9. איך מתנהלים מול הילדים כשיש מתח זוגי – האם להסתיר, להסביר, או פשוט להתעלם?

זאת שאלה שרלוונטית תמיד, אבל בולטת יותר בתקופות כאלה בהם כולם בבית, יש יותר מתחים ורוב המריבות כן קורות בנוכחות הילדים. הכלל היבש אומר שלא רבים בנוכחות הילדים. הם לא צריכים לשמוע את הקונפליקטים והאשמות שיש להורים אחד על השני. מצד שני, ילדים יודעים להרגיש כשיש מתח בין ההורים, ואם לא נסביר להם בעצמינו מה המצב, הם יפרשו לעצמם מציאות מורכבת וקיצונית יותר ממריבה סטנדרטית, ויכולים אפילו לפתח חששות שההורים הולכים להתגרש.

במצבים כאלה הדרך הכי טובה היא לשקף ולתווך לילדים את המציאות בדיוק כפי שהיא. לא לפחד להגיד: "אנחנו קצת כועסים, זאת תקופה שקשה גם לנו והגיוני שיש חילוקי דעות ואפילו קצת מתח בינינו, אבל חשוב שתדעו שזה לא קשור אליכם, ואבא ואמא יודעים גם לבקש סליחה אחד מהשני ולהתנצל אם דיברנו לא יפה".

חשוב לא פחות להוכיח את המילים בפעולות וגם אם לא חזרתם לעצמכם עדיין, להראות שיש ביניכם דאגה אחד לשני, אפילו בפעולות קטנות כמו להכין קפה.

ילד שעד לתהליך המריבה וגם לתהליך ההשלמה, לומדים שמריבות הן חלק טבעי מהחיים, ושאפשר לריב ולהשלים. הוא מקבל כלים בריאים להתמודדות עם קונפליקטים במערכות יחסים, בין אם עם אחים, חברים או בעתיד עם בני זוג.

אילו שינויים נחשבים נורמליים והגיוניים, ומתי זה לא הגיוני ונכון להתייעץ או לטפל?

בזמני לחץ ומשבר, כמו כל תקופה מאתגרת, יש שינויים בזוגיות שנחשבים נורמליים ואפילו צפויים. האינטנסיביות של התקופה רק מעצימה תחושות שגם ככה קיימות – זה לא בהכרח אומר שמשהו לא בסדר.

שינויים נורמליים יכולים להיות עייפות רגשית, צורך במרחב אישי, ריחוק מסוים, פחות רצון לדבר או לבלות יחד, ירידה באינטימיות. יש מי שיגיבו במצבי קצה בעוקצנות, עצבנות, תגובתיות גבוהה – וזה מובן.

אבל יש קווים אדומים. כשיש עוינות, פחד או איום – שם כבר צריך לעצור ולהגיד: זה לא תקין. למשל, שתיקות עוינות, התעלמות מכוונת, גם משאלות יומיומיות. אלימות מילולית, כלכלית או פיזית. תחושה שאני מפחדת לדבר, או מפחד לשאול שאלה. איומים בפרידה כתנאי לשינוי. ובמקום הכי עמוק – תחושת בדידות בתוך הזוגיות עצמה.

בדרך כלל, הדברים האלה לא מתחילים פתאום – הם כבר היו שם קודם, אבל תקופת המשבר מוציאה אותם החוצה ומעצימה אותם. דווקא זה מה שמאפשר לזהות ולשים לב – ולפנות בזמן לטיפול, לפני שזה מדרדר למקום שקשה ממנו לחזור.

יש איזו "עזרה ראשונה" לזוגות במשבר, או שצריך תהליך ארוך כדי לפתור משברים?

בהחלט יש. לא כל משבר מחייב טיפול ארוך. לפעמים, דווקא בתקופה של פיצוץ, אפשר לעצור רגע ולבחור לא לנסות לפתור הכול – אלא קודם כל להרגיע. לעצור את ההסלמה. להסכים על "הפסקת אש": לא לדבר על הדברים הקשים עכשיו, רק לנסות לחיות יחד בלי לריב, בלי ציפיות. כמו שותפים לדירה, רק לכמה ימים – עד שתהיה קרקע יציבה יותר לדבר ממנה.

אחר כך, כשהקצב טיפה יורד – לדבר בצורה מאוד פשוטה. כל אחד בתורו, בלי לקטוע, בלי להילחם. לא צריך לפתור הכול. רק לשתף מה מרגישים. אם רואים שהשני מנסה להתקרב – גם אם זה רק דרך כוס תה או משפט קטן – לא להתעלם. דווקא בתקופות כאלה, המחוות הכי קטנות עושות את ההבדל.

וגם לזכור: מותר ורצוי לבקש עזרה. לא חייבים להתחיל טיפול ארוך. לפעמים שיחה אחת, או כמה פגישות קצרות עם איש מקצוע, עושות סדר ומרגיעות. פשוט עזרה ראשונה. משהו שיעזור להחזיק מעמד עד שיעבור הגל.

הבועה התפוצצה: הפרשנים מול מציאות פורדו/ אריה זיסמן

יום קשה עבר אתמול על "הפרשנים" באולפנים השונים. מדובר על כל סוגי "הפרשנדתא": הפוליטיים, המדיניים והצבאיים. בעוד בציבור התקבלה הבשורה על הפצצת הכור בפורדו בברכה ואף בשמחה, התקשו חלק ניכר מהפרשנים להסתיר את עצבותם לנוכח התחזיות המוטעות שסיפקו קודם התקיפה.

לאורך כל השבוע האחרון, טענו רוב הפרשנים כי הנשיא טראמפ  מתעתע בישראל עם "כן ולא" (כמו שמעון פרס בזמנו). רגע הוא בעד תקיפה אמריקאית, ורגע נגד. לטענתם טראמפ מתנהג  כמו ילד קטן, נהנה מתשומת הלב העולמית, אבל אין לו שום כוונה אמיתית להיחלץ בעד ישראל ולתקוף את הכור בפורדו. "הוא יעשה רק מה שטוב לאמריקאים, וכרגע טוב לו לעמוד מהצד", טענו בלהט, תוך שהם מזלזלים בו. אחרים הלכו צעד קדימה וציינו עד כמה היחסים בינו לנתניהו בעייתים – יחסים במשבר.

"הוא לא סופר את נתניהו", קבע בנחרצות הפרשן ברק סרי, שהפך להיות אחד מנושאי הדגל המרכזיים נגד ראש הממשלה. סרי שהופך להיות נלעג מיום ליום עם תחזיות שונות ומשונות, שנובעות כולן מאג'נדה אנטי אישית, ממשיך להראות את פניו באולפנים, בדיוק כמו שאר חבריו. זאת לצד הגנרלים לשעבר, ישראל זיו, עמוס ידלין, גיורא איילנד ועוד, שרוב תחזיותיהם מתבררות כהפוכות מהמציאות. 

מאז תחילת המתקפה באיראן, הם נכנסו לעמדת מגננה וניסו לתרץ את התחזיות השגויות שלהם בשלל תירוצים מגוחכים. האם מישהו מהם יסיק מסקנות? האם מישהו מהם יכבוש את פניו בקרקע ויגזור על עצמו כמה ימי שתיקה? ספוילר: אין סיכוי. אם הייתה מעט יושרה בקרבם, הם היו עוזבים כאמור את כובע הפרשן ולו לזמן מה, או לחילופין אוכלים את הכובע ומודים שטעו. בפועל רק מעטים ממש הודו שטעו. כל השאר ניסו כאמור לתרץ ולהסביר באלף תירוצים מדוע התחזיות שלהם היו "נכונות לשעתן".

"מהי האסטרטגיה"

בפועל, הנשיא טראמפ היה נחוש במשימה אותה הגדיר בנחישות: "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני". תחילה העדיף לעשות זאת דרך מו"מ דיפלומטי. אולם כאשר נוכח לראות שאיראן מתעתעת בו, עבר לאופציה ההתקפית, כשהוא נוקט בכל תרגילי ההטעיה האפשריים, יד ביד עם נתניהו ודרמר.

בד בבד התברר כי נתניהו פעל נכון בשלוש נקודות. 1. הוא המתין עם התקיפה באיראן בין שני הממשלים וייחל לניצחונו של טראמפ על האריס, דבר שהתברר כנכון ואפילו היסטורי. 2. נכנס למערכה מול איראן, ללא התחייבות אמריקאית להצטרף, ואמר כי אם יהיה צורך, ישראל תשמיד לבדה את פורדו. 3. במערכת השלישית והקובעת, הצליח להביא את טראמפ להחלטה על ההפצצה.

ובחזרה לפרשנים "מטעם": מאז תחילת המערכה הם נעולים עם השאלות הקבועות (עוד מהמלחמה בעזה): "מהי האסטרטגיה", מהי "נקודת היציאה", האם יש "רגל מסיימת" ומה באשר ל"יום שאחרי". כל זה מלווה כאמור עם ניתוחים של "אלופים ובכירי ביטחון לשעבר", שמתיימרים להסביר את הדברים, אך בפועל מלבד דיבורים בנחרצות ובביטחון, אין שום משמעות מעשית לדבריהם, כפי שמתברר שוב ושוב. הם מבקשים "אסטרטגיה" בשעה שהאסטרטגיה שלהם ברורה: נגד הממשלה ובעיקר נגד העומד בראשה. במקום פרשנות אמיתית הם מספקים "ניתוח עומק" מתוך פוזיציה.

הפעולה בפורדו הכתה אותם בתדהמה כיון שהיא לא נחזתה על ידם. האירוע הזה הפך אותם לבלתי רלוונטיים. לא נותר להם אלא לחפש מתחת לקרקע את "סימני האזהרה" הבאים: הדרדרות למלחמת התשה. אחרים, הולכים שלב נוסף וכיון שקשה להם לתת קרדיט לנתניהו, הם מצאו משהו "מדאיג" חדש: "קיים נתק בין נתניהו ושרי ממשלתו לבין האזרחים בעורף הנפגעים מהטילים".

כאשר בכל זאת הם נדרשים לחלק קרדיטים, הם ידברו על חיה"א, המוסד, אמ"ן, הצבא, אך ישכחו במכוון את השם שהם סולדים ממנו. הדבר בלט לעין כל בראיון שהעניק אהוד ברק שבוע שעבר. כאשר נדחק לפינה, הודה גם "למקבלי ההחלטות", תוך שהוא מתפתל ועושה הכול כדי שלא להזכיר את האיש בו הוא מקנא. 

ואי אפשר בלי יאיר לפיד שרק לפני פחות מחודש קרא בכנסת לנתניהו: "מעולם לא היה שפל כזה ביחסים בין ישראל לארה"ב. נתניהו איבדת את טראמפ". בשעת הנאום, נראה נתניהו מחייך, כשהוא מסמן ללפיד עם היד: "חכה, חכה". בליכוד חגגו על האמירה הזו של לפיד, והשמיעו אתמול את דבריו של טראמפ לאחר התקיפה בפורדו: "עשינו יחד עבודת צוות כמו שאף עבודת צוות לא הייתה. אני מודה מאד לנתניהו". 

פורסם לראשונה ב'יתד נאמן'

דרעי: רגע אחרי שהמטוסים יצאו לאיראן הכל עמד להשתבש

יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי, חשף אמש (ראשון) פרטים אודות התקיפות הישראליות באיראן והתייחס לאירועים מכוננים שהתרחשו בחודשים האחרונים. בין היתר, התייחס דרעי לסכנה שטמונה הייתה בפיזור הכנסת טרם המבצע באיראן, למשמעויות טבח שמחת תורה (שבעה באוקטובר) על עם ישראל, תוך שהוא מספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של ליל התקיפה באיראן.

בריאיון לתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, התייחס דרעי לטבח שמחת תורה ואמר: "קיבלנו מכה לא פשוטה בשבעה באוקטובר, אבל זו הייתה בסוף ההתעוררות שלנו. בשבעה באוקטובר התגלתה לנו התוכנית הגדולה של להשמיד את עם ישראל". לדבריו, למרות הכאב והמורכבות, ניתן לומר כי בדרך מסוימת, טבח שמחת תורה "הציל את עם ישראל".

דרעי הסביר כי ההצלה הראשונה נבעה מכך שסינוואר "החליט להיות הראשון – ולא לחכות לכל הגוש הזה". גורם נוסף שהציל את ישראל, לדבריו, הוא העובדה ש-"פתאום גילינו, ועם ישראל כולו והעולם כולו הבין מי זו איראן". דרעי אף הוסיף כי האיראנים איבדו את כל השלוחים שלהם ונשארו חשופים.

מצב חדש זה, כפי שחשף כבר ראש הממשלה, אילץ את האיראנים "לפתוח בריצת אמוק לעבר פצצה גרעינית". "אין להם כבר יותר את הנשק הזה של השלוחים", אמר דרעי, "מה הם עשו? הם הלכו והתכנסו בכל הכוח כדי להגיע לנשק גרעיני, מה שהם לא עשו עד עכשיו. הם כל הזמן חיכו להיות על הסף. לכן בחודשים האחרונים זה היה חירום, דחוף, לעשות את הדבר הזה".

"פיזור הכנסת היה מכה אנושה למבצע באיראן"

דרעי חשף בריאיון עד כמה היה קריטי למנוע את פיזור הכנסת טרום פתיחת המבצע נגד איראן. לדבריו, הוא פעל במרץ למנוע את המהלך, וכעת מתבררת הסיבה: "אם חלילה וחס באותו יום, תכף אני אגלה לך סוד, אם באותו יום הכנסת הייתה מתפזרת, היה סיכוי לא קטן שהמבצע הזה היה מקבל אולי מכה אנושה מצד האמריקאים". הוא הסביר כי נשיא ארה"ב, דאז דונלד טראמפ, היה עלול לתהות מדוע לסייע לממשלה ש"הולכת עוד מעט לבחירות".

בריאיון שהעניק יושב ראש ש"ס לינון מגל, תיאר דרעי את הקושי בכך שלא יכול היה לשתף איש בפרטים. "אף אחד לא ידע שזה מחר בלילה, אף אחד לא הבין", אמר. ראש הממשלה ניהל דיונים עם בכירים אמריקאים במקביל למשבר הפוליטי הפנימי, ודרעי נאלץ לתמרן בין גורמים כמו יולי אדלשטיין, היועצת המשפטית לממשלה וחבריו החרדים שלא ידעו דבר.

דרעי אף חשף כי ח"כ יולי אדלשטיין ידע בימים שלפני התקיפה על הכוונה לבצעה, וכי ידע זה "היה אולי אחד מהשיקולים המכריעים שלו להבין את העניין שאי אפשר לסחוב את זה יותר וצריך לגמור את הדבר הזה".

נתניהו והאמונה: "הוא רואה את זה בחוש"

כשנשאל על ידי ינון מגל האם ראש הממשלה בנימין נתניהו התחזק באמונתו בעקבות האירועים האחרונים, דרעי השיב בנחרצות: "חד משמעית. הוא רואה את זה בחוש". לדבריו, נתניהו חווה את השפלה של שבעה באוקטובר וראה "לאט לאט את החסדים הגדולים שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו ביחד".

דרעי הדגיש כי למרות העבודה הקשה וההשתדלות האדירה של ראש הממשלה, הצבא וכוחות הביטחון, ניסים גלויים התרחשו. "הוא ראה את החושים, ובעיקר מה שאנחנו רואים בחודש האחרון, כשהוא ראה מה קרה עם האמריקאים ומה קרה עם טראמפ".

בתגובה לשאלה האם נתניהו צריך להמשיך להוביל את המדינה, השיב דרעי בחיוב: "כן ודאי, כמה שהוא יכול". הוא ציין כי כאשר הוא רואה את המועמדים הפוטנציאליים להחליפו, הוא מבין את היכולות הייחודיות של נתניהו. "אין כזה דבר שאין אף אחד שיכול להחליף אותו. אבל אתה שואל אותי אם הוא יכול, אם הוא צריך, אם יש לו כוחות לזה, אני מתפלל שיהיו לו כוחות לזה". יחד עם זאת, דרעי הביע דאגה לגבי המתח והלחץ העצומים שנתניהו נתון בהם.

רון דרמר: "שליח האלוקים, עם ישראל קיבל מתנה"

בריאיון שהעניק לערוץ 14, כינה דרעי את השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, "שליח האלוקים". לדבריו, "עם ישראל קיבל מתנה. אני ראיתי מה שהוא עשה". דרעי ציין כי דרמר, שמכיר את אמריקה היטב, חש תחושת שליחות עוד מיום בחירתו של טראמפ, והוא ממוקד בנושא האיראני מזה 25 שנה. "הוא היה איש הקשר עם וויטקופ, עם רוביו, עם הנשיא, עם כולם, הוא עשה עבודה וכולם מעריכים אותו, כולם מכירים אותו. הוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל", אמר דרעי.

מאחורי הקלעים של ליל התקיפה הדרמטי באיראן

דרעי חשף פרטים מותחים מליל התקיפה באיראן, ותיאר כיצד המבצע כמעט נכשל. "בלילה של התקיפה, המטוסים כבר יצאו לדרך, וכל טייס עם תוכנית משלו", סיפר דרעי. "צריך לזכור, זה לא לעזה ולא לביירות. זה 1,500 קילומטר, עם תדלוקים, משימה לא פשוטה. כל הזמן התפללנו שחלילה וחס טייס לא יפול, כי איראן היא מעצמה עם תוכנית הגנה של טילים ומכ"מים מאוד מפותחת".

זמן קצר לאחר יציאת המטוסים, התברר שהמבצע נקלע לסכנה: "אנחנו יושבים בבור ומתברר שהאיראנים הבינו כבר, מציוצים כאלה ואחרים וגם מ'אנשים טובים' במרכאות, שותפים שלנו בסביבה. הם הבינו כבר שעתיים מראש שהמבצע יוצא לדרך, וכל מיני אנשים שהיו צריכים להיות בכתובות מסוימות, לא נשארו שם. פחדנו שחלילה וחס אנחנו מתחילים ברגל שמאל".

בנקודה זו, לדברי דרעי, התרחשה "סיעתא דשמיא גדולה". במקום שהמטרות יתפזרו, הן התרכזו במקומות אחרים. "כל אלה שעזבו את הבית שלהם, במקום שיתחלקו לנו, יצא עוד יותר טוב, שהם הלכו כולם למקומות מסוימים וחסכנו פצצות. בפצצה אחת, במקום להרוג אדם אחד, הרגת כמה בכירים ביחד. זה היה הישג אדיר שאפילו הצבא, כשהציג לנו את היעדים האופטימליים שהוא יכול להגיע אליהם, עברנו את היעדים. הפעם השגנו יעדים הרבה יותר ממה שתכננו", סיפר יו"ר ש"ס אריה דרעי לינון מגל.

דרעי סיכם את האירוע כנס גלוי: "בסוף, אנחנו רואים את הניסים הגלויים שכבר לא תלויים בידי אדם. אתה רואה יד עליונה שאומרת 'מלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר'. היורשים של המן הרשע משלמים את מלוא המחיר על השנאה והמזימות שלהם להשמיד אותנו. אין הבדל בין חמינאי והמן".

נתניהו: "הפעולה באיראן מסייעת להשגת היעד בעזה"

יממה לאחר המתקפה של צבא ארצות הברית על מתקני הגרעין באיראן, ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים הערב מסיבת עיתונאים במהלכה התייחס הן לפעולה האחרונה והן למבצע "עם כלביא" המתמשך. נתניהו הדגיש את תחושת ההודיה על גבורת העם והלוחמים, וכן על השותפות חסרת התקדים עם ידיד ישראל הקרוב, נשיא ארצות הברית. הוא גם שיתף במספר רגעים משמעותיים בחייו ובמסלולו כראש ממשלה.

ראש הממשלה שיתף כי חש צורך להתעטף בטלית ולומר "שמע ישראל" בעת ביקורו הראשון באושוויץ לאחר היבחרו לראשות הממשלה. תחושה דומה ליוותה אותו בביקור בכותל המערבי לפני יציאתו למבצע הנוכחי, אז כתב פתק שהכיל את הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". היום, לדבריו, חש הודיה עמוקה וכתב בכותל: "עם כלביא קם, עם ישראל חי". הוא חזר והדגיש את המחויבות להבטחת נצח ישראל.

נתניהו התייחס בכאב לקורבנות המבצע והמערכה כולה, וחיבק את משפחות שלושת החטופים שנהרגו ושגופותיהם הושבו היום. הוא הדגיש את המשך ההשקעה בשתי הזירות המרכזיות: איראן והכרעת חמאס. ראש הממשלה הזכיר את הצהרתו מתחילת המלחמה בדבר שינוי פני המזרח התיכון, והביע תקווה לימים של שלום, גם אם ימים קשים עוד צפויים.

בהתייחסו לאיום האיראני, ציין ראש הממשלה כי אין ספק שאיראן מנסה לאיים על קיומה של ישראל. הוא הדגיש כי ישראל מתקדמת צעד אחר צעד להשגת יעדי המלחמה, וציין את הנזק הגדול שנגרם למתקני הגרעין האיראניים על ידי האמריקאים, אך הבטיח כי ישראל תוודא שמתקנים אלו לא יהוו עוד איום. נתניהו אף הבהיר כי המלחמה בעזה תיפסק רק לאחר השגת כל מטרותיה, וכי הפעולה באיראן מסייעת להשגת היעד בעזה, שכן "איראן היא זו שבנתה את ציר המוות והאש סביבנו, אך ללא איראן כל המבנה הזה קורס".

ראש הממשלה התייחס גם למעמדה העולה של ישראל לא רק במזרח התיכון אלא גם ברחבי העולם, וכינה זאת "שינוי טקטוני" הודות להחלטות שהתקבלו ולעמידתם של אזרחי ישראל. הוא ציין כי התחזקותה של ישראל ופגיעה בכוחה של איראן פותחים הזדמנויות חדשות, והביע חזון של הרחבת הסכמי השלום ועתיד של שגשוג, תקווה ושלום.

בנוגע למערכות ההגנה של ישראל, הדגיש נתניהו כי ישראל התמודדה עם כאלף כטב"מים וטילים מדויקים שנורו לעברה עד היום, אך רק בודדים מהם הגיעו ליעדם, והדגיש כי אין זו מקריות. הוא הבהיר כי ישראל לא תיגרר למלחמת התשה, אך גם לא תפסיק את פעולותיה עד להשגת כל יעדיה.

כשנשאל על האפשרות שיתמודד בבחירות הבאות, נתניהו גיחך והשיב שיש לו "עוד הרבה משימות", וכי הדבר תלוי "בגורם אחר – בעם". הוא ביקש להיאזר בסבלנות בנושא.

"סיכון לחיי התלמידים": משרד החינוך סוגר ישיבה בטבריה

משרד החינוך הודיע היום (ראשון) על הפסקת התקצוב והוצאת צו סגירה מיידי לישיבת "תורת מאיר" בטבריה. ההחלטה הדרמטית התקבלה בעקבות ביקורת פתע שנערכה בישיבה, בה נמצא כי הישיבה המשיכה לפעול בניגוד מוחלט להנחיות פיקוד העורף ולמרות הכרזת מצב מיוחד בעורף.

כזכור, שר הביטחון הכריז על מצב מיוחד בעורף, בעקבותיו פיקוד העורף פרסם מדיניות התגוננות לכלל אזרחי המדינה, הכוללת איסור התקהלות ואיסור מפורש על קיום פעילות חינוכית.

במכתב שהופנה למנהלי ישיבת "תורת מאיר", נכתב כי הפעלת מוסד חינוך בעת מלחמה, בניגוד להוראות חוק ההתגוננות האזרחית, מהווה "סיכון של ממש לשלומם וביטחונם של התלמידים והעובדים במוסד חינוך". נציגים מאגף האכיפה של משרד החינוך הגיעו לישיבה ב-17 ביוני ומצאו כי המוסד פעל בניגוד להנחיות ותוך סיכון ממשי.

"משרד החינוך רואה בחומרה התנהלות זאת", נכתב במכתב. "בשל הסיכון הרב הכרוך בפעילות מוסד החינוך הוחלט על הפסקת התקציב וכן על הוצאת צו סגירה לכל מוסד שפועל בעת הזו".

לישיבה ניתנו 48 שעות בלבד, ממועד כתיבת המכתב, כדי להעביר את התייחסותה בכתב. המשרד הבהיר כי "לא יינתנו אורכות למתן התגובה" וכי "במידה ולא תתקבל תגובתכם עד למועד הנקוב, נראה בכך הסכמה לאמור לעיל".

על המכתב החריף חתומים רונן לוי, חשב משרד החינוך, ופארס טויל, סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה במשרד. העתקים מהמכתב נשלחו לשורה של בכירים במשרד החינוך, כולל מנהל מחוז חרדי, שי קלדרון; מנהל אגף אכיפה, יצחק יכין; ומנהל תחום אכיפה, חקירות והטלת עיצומים, משה ורדי. גם ראש עיריית טבריה, יוסף נבעה, קיבל העתק מההודעה.

כעת נותר לראות האם המהלך הדרמטי יביא לסגירת ישיבות ותלמודי תורה נוספים, או שמא מדובר בביקורת חד פעמית שנועדה להרתיע אחרים.

"נישקתי צלב": כך הפכה השכונה בעיר החרדית למוקד אימה

אם הייתם שומעים על ילד יהודי שאולץ לנשק צלב תחת איומים באלימות בפריז או באפריקה, ודאי הייתם מזועזעים. אך מציאות כזו, מזעזעת לא פחות, מתרחשת בלב בני ברק, עיר התורה והחסידות. זו אינה אנקדוטה חולפת, אלא תופעה מדאיגה ההולכת ומתרחבת.

תושבי שכונת פרדס כץ בבני ברק חיים בשנים האחרונות תחת עול כבד של מצוקה, המיוחסת לנוכחותם הגוברת של מסתננים מאריתריאה, סודאן ומדינות נוספות. מהגרי עבודה אלו, או "מסתננים" כפי שהם מכונים על ידי המקומיים, מואשמים בשורה ארוכה של עבירות: פשיעה, אלימות, הטרדות וירידה דרמטית בתחושת הביטחון האישי, עד כדי פחד ממשי להסתובב ברחובות.

"אמא, נישקתי צלב"

אחד המקרים המזעזעים שאירעו לאחרונה ממחיש את המצב: מספר נערים אפריקאים הכריחו ילד בן שבע שחזר מתלמוד תורה לכרוע על ברכיו ולנשק צלב. רק לאחר שביצע את המעשה המשפיל, סולק הילד בבעיטות ויריקות לכיוון ביתו. אמו סיפרה בדמעות: "הבן שלי חזר הביתה סוער ובוכה ומילל 'אמא נישקתי צלב'. לקח לי שש שעות להרגיע את הילד".

מקרה מחריד נוסף הוא של נערה תושבת השכונה, שבתה נפגעה במתקפת הטרור בשדרות בשבעה באוקטובר ונזקקה לטיפולים פסיכולוגיים ארוכים. אותה נערה הותקפה שוב, הפעם בבני ברק, על ידי מסתננים שירקו עליה וקראו לה "יהודייה מסריחה".

תושבים מתארים מצב שבו המסתננים השתלטו על הגינות הציבוריות המעטות בשכונה: "אין מקום לילדינו. ילדינו המגיעים לגינה ציבורית מסולקים בבושת פנים במקרה הטוב, ובמכות ופציעות במקרה הגרוע".

ונדליזם, פריצות ואלימות מתגברת

מעבר לאלימות הפיזית, מתפשטת גם תופעת הוונדליזם. במוסדות חינוך נאלצים להחליף מנועי מזגנים באופן תדיר, כיוון שילדי המסתננים מטפסים ומתיישבים עליהם. באחת השבתות האחרונות, הוכה באכזריות אברך תושב השכונה, המוסר שיעורים בבתי כנסת, רק משום שהעז להעיר למסתננים לפנות את הכניסה למרכז קהילתי.

תושבים מדווחים גם על פריצות לגני ילדים פרטיים וגניבת משחקים, ועל השתלטות חצופה על שטחים בגינות פרטיות. בנוסף, נפתחו בשכונה בתי הימורים וסמים, המחמירים את המצב הביטחוני והחברתי.

תופעת האלימות התגברה באופן משמעותי בשנתיים האחרונות, כאשר המסתננים "הרימו ראש". ילדיהם ובני נוער שלהם אימצו דפוס התנהגות קבוע של ביזוי ילדים חרדים ואבותיהם באמצעות יריקות, קללות ואף פגיעות פיזיות מסכנות חיים. למעלה מעשרה ילדים נחבלו בראשם ממכות על ידי חפצים זרים ואבנים שהושלכו עליהם, וילדים רבים נוספים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי. במקרה אחר, שלושה נערים עצרו ילד בן 8 בדרכו לביתו ושדדו אותו. כשציין שאין לו כסף, איימו שילוו אותו לביתו כדי לקחת ממנו.

"איפה אנחנו חיים?"

לאור המצב החמור, התאגדו לאחרונה פעילים ממספר קהילות בשכונה והקימו מטה מאבק. המטה נועד לתכלל את האירועים והפעילויות במטרה להשיב את הביטחון ולסלק את המסתננים המתגוררים ופועלים באופן לא חוקי. "איפה אנחנו חיים? בתקופת האינקוויזיציה בארץ זרה?", זועקים התושבים, "אנו בארץ ישראל, בעיר התורה בני ברק! עולם הפוך ראינו, המציאות המטורפת הזו לא מתקבלת על הדעת".

"נישקתי צלב": כך הפכה השכונה בעיר החרדית למוקד אימה

מוקד החיכוך העיקרי מתמקד באזור בתי הספר של המסתננים, הממוקמים בסמיכות לשכונות המגורים. באופן תמוה, לומדים בבית הספר העירוני מסתננים שאינם מתגוררים בבני ברק, וזאת בניגוד לתקנות המייעדות את בית הספר לתושבי העיר בלבד. מצב זה גורם ל"הגירה חיובית" של מסתננים לפרדס כץ, הנמשכים לסמיכות לחבריהם ולמוסדותיהם.

"התעוררנו מאוחר מדי"

הרב פנחס יוסף אקרב, מאנשי המטה, שוחח עם "המחדש" ומסר כי הבעיה נובעת מלקונה בקריטריונים של משרד החינוך, לפיהם כל מסתנן יכול להצהיר כי הוא מתגורר בפרדס כץ ובכך להתקבל למוסדות העיר. מטה המאבק דורש מהרשויות להחמיר את הקריטריונים באופן מיידי, כך שרק תושבי העיר יוכלו ללמוד במוסדותיה, וכן להעביר את מוסדות המסתננים לפריפריה של העיר.

הרב אקרב, שסבל באופן אישי כאשר ניסו להצית את דירתו לפני חג הפסח, סיפר ל"המחדש": "כשהערתי לכמה נערים מתבגרים חסוני גוף בגילאי 17 על השגת גבול ופריצה לבית השכן שלי, הם באו לתקוף אותי במכות, עם מטף של גז מדמיע ביד ועוד אמצעי לחימה בכיסיהם. אשתי ושלושה מילדיי הקטנים היו מאחוריי. נאלצתי להגיב באיומי נשק, וכשלא שעו לכך והיוו איום על חיי, נאלצתי לירות באוויר תוך כדי שאשתי הזמינה משטרה". הרב אקרב מזהיר: "כעת המצב בהתפתחות מסוכנת. ככל שיגדלו יותר הנערים ויוקמו כנופיות פשע שלהם, תגבר האלימות והאימה עד שתהיה כדוגמתה של דרום תל אביב".

ליאת אוחיון, תושבת פרדס כץ ופעילה במאבק, מספרת: "ילדות שבאות לגנים כדי לקחת את אחיהן מגיעות רועדות ומבוהלות, ומפחדות לצאת מהגן וללכת הביתה מפחד איומיהם של המסתננים". לדבריה, היא חווה איומים יומיומיים מצד המסתננים בהיותה עובדת באחד הגנים הסמוכים לבתי הספר שלהם. אוחיון ציינה כי באופן קבוע היא מתקשרת למשטרה על כל תקיפה, אך ברוב המקרים ניידת לא נשלחה, וגם כשכן נשלחה, היא הגיעה לאחר זמן רב.

גורם במשטרה הודה בשיחה עם "המחדש": "בהתחלה לא ייחסנו מספיק חשיבות לפשיעה ולמסתננים. התעוררנו מאוחר מדי כדי למגר את התופעה המאיימת על פרדס כץ".

לפני כשנה וחצי נפגשה ליאת עם ראש עיריית בני ברק, חנוך זייברט, בנושא המסתננים. זייברט, שסיסמת בחירותו הייתה "יש עם מי לדבר", הבטיח לפרוש מצלמות אבטחה ולהגביר את הסיור המשטרתי באזור. בפועל, דבר מזה לא קרה, והפשיעה הלכה והתעצמה. כאשר שאלה על העברת בית הספר של המסתננים למקום מרוחק יותר, זייברט טען ש"אין לו מה לעשות בנושא" וכי "אין לו שטחים ריקים", למרות שקיימת בנייה רבה של מוסדות חינוך במקומות שהתושבים חפצים שיעברו אליהם בתי הספר.

"נישקתי צלב": כך הפכה השכונה בעיר החרדית למוקד אימה

רגע מביך נוסף באותה פגישה היה כאשר אוחיון העירה שאין מספיק גינות בפרדס כץ והציעה להקים נוספות, זייברט השיב שאין מספיק שטחים ירוקים. אוחיון, שמכירה את המקום, הציגה לו רשימה גדולה של שטחים ירוקים בפרדס כץ. זייברט, שפתח את מפת השטחים הירוקים במחשבו, גילה לטענתה את כל השטחים הירוקים בעיר ושאל כשהוא מופתע את סגנו יהושע מנדל, שהיה איתו בפגישה, "אתה ידעת מזה?", וזה השיב "לא".

גורמים בעיריית בני ברק מציינים ל"המחדש" כי קיימת תחושה בקרב עובדי העירייה שראש העיר זייברט אינו פועל ואינו מתעניין בענייני צורכי העיר, למעט "דברים הקשורים לחסידות גור בעיר, שם זייברט תמיד פועל ואף לא מערים קשיים בלהוציא תקציבים", לדברי גורם נוסף בעירייה.

התגובות

מעיריית בני ברק נמסר בתגובה: כחלק מחיזוק הביטחון והמשילות בעיר בני ברק כמדיניות ראש העיר הרב חנוך זייברט ובעקבות מספר מקרי אלימות והפרות סדר במרחב הציבורי, התכנסה בשבוע שעבר ועדת מיגור האלימות העירונית בראשות מ"מ ראש העיר, הרב מנחם שפירא, בהשתתפות חברי מועצה, גורמי מקצוע, נציגי השיטור העירוני, נציגי המשטרה, נציגי מוקד רואה ונציגי תושבים משכונת פרדס כץ.

תושבי השכונה הביאו את הקול מהשטח וסיפרו על אירועים מצערים שקורים לאחרונה בשכונת פרדס כץ ממסתננים ואזרחים זרים שבחרו לגור בשכונה תוך ניצול פרצות בחוק. בדיון מפורט שהתקיים קיבלה הוועדה שורת החלטות מעשיות ובראשן: הרחבת מערך המצלמות העירוני, שגורם כבר כעת להפחתה ניכרת ברמת הפשיעה, והגברת הסיורים של הפיקוח והשיטור העירוני בשעות הלילה ובאזורים הרגישים.

לדברי ראש העיר הרב חנוך זייברט שהנושא יקר ללבו, עיריית בני ברק רואה בחומרה את התופעות שדווחו לאחרונה על שוהים בלתי חוקיים ומסתננים, הגורמים לאירועי אלימות, הטרדות והפרות סדר בלב שכונות מגורים בעיר. בישיבה עלה כי בשבועות האחרונים הותקנו עשרות מצלמות פיקוח המחוברות למוקד רואה ומסייעות באופן אקטיבי לתחושת הביטחון בעיר.

חברי הוועדה עודדו את התושבים להגיש תלונה ולדווח על כל מקרה גם ללא צילום תוך התחייבות לטיפול מהיר ורציני. מ"מ ראש העיר הרב מנחם שפירא אמר בדיון כי העירייה רואה חשיבות עליונה בשלום התושבים, שומעת את הפניות והסיפורים, ופועלת בכל הכלים החוקיים כדי לעצור את התופעות המדאיגות ולחזק את הביטחון האישי ברחבי העיר.

סוכם כי חבר מועצת העיר הרב יעקב ביטון, מחזיק תיק שיטור עירוני, ירכז את הטיפול בנושא לרווחת התושבים. מאז ועד עתה קיימה הנהלת העיר מספר מפגשים עם התושבים בשכונה כדי לעמוד על הפעילות בשטח ולהבין מה ניתן לעשות ולשפר. בנוסף, מנכ"ל העירייה הרב ישראל אירנשטיין הנחה את מוקד רואה לשים דגש על אזור צפון העיר על מנת להחזיר את הביטחון והשלווה לרחובות העיר.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: המשטרה פועלת בשכונת פרדס כץ בבני ברק על בסיס יומיומי. מבוצעת פעילות יזומה הכוללת סיורים, מחסומים לצד קשרי קהילה. בשבועות האחרונים, במסגרת פעילות אכיפה מוגברת, בוצעו מספר מעצרים בבני ברק, ביניהם של מספר קטינים. במקביל, הוצא צו סגירה לבית עסק ששימש נתינים זרים לצריכת אלכוהול.

"אין מי שידאג לו, מההורים הוא לא מקבל שקל!"

מצוקה שכזאת קשה למצוא ב"ה, וזו מצוקה שאי אפשר לתפוס בשכל האנושי. בחור ישיבה חרדי שנמצא לבדו בעולם. אביו ואמו חיים אומנם, אבל אין לו שום גב כלכלי מהם, וגם לא השתתפות בהוצאות מחיה בסיסיות.

בחור הישיבה הצליח לשרוד למרות הקושי הנורא, אנשים טובים עזרו, צוות הישיבה התגייס לעזרתו וב"ה הוא זכה באחרונה להתארס עם בת ישראל כשרה וחסודה, וכעת נערך לקראת יומו הגדול – יום חתונתו.

אלא שבמצבו הכלכלי, ההיערכות לחתונה בלתי אפשרית. אנשי הצוות בישיבה עזרו לו כמיטב יכולתם, הוא יכול לקנות נעליים וגרביים, אולי גם שני זוגות מכנסיים, אבל מעבר לכך אין לו שום אפשרות. הוא לא יכול לממן אולם וקייטרינג, תזמורת וצלם, הוא לא יכול לממן שכירות דירה קטנטנה לחודשים הראשונים שאחרי החתונה עד שיצליח להתאפס על עצמו ולמצוא מקור הכנסה קבוע. הוא לא יכול לקנות כובע וחליפה, או נדוניה בסיסית.

אפס יכולות! אחרי שנים של התמודדות עם העדר בית בריא ומתפקד, הוא עומד להתחתן, ולא צפוי לקבל מהוריו אפילו שקל אחד בודד כסיוע. את הכל הוא צריך לממן בכוחות עצמו…

מי שהתגייס לעזרת החתן המתמודד עם הקושי הבלתי נתפס הזה, הוא הגאון רבי צבי ברוורמן שליט"א ראב"ד ביתר, שמעיד לאחר בדיקה חקירה ודרישה, על מצבו של החתן הזקוק כל כך לעזרת הציבור כדי שיוכל להקים את ביתו בכבוד.

"זה מקרה של פיקוח נפש", ניגש מרן ישר ולעניין, "מקרה של בחור שאמנם יש לו הורים, אבל מבחינת הדין יש לו דין של יתום אין מי שידאג לו אין לו להוצאות החתונה, כפשוטו! לא כגוזמא ולא בערך ולא שיש לצרכים חלקיים אין לו שום דבר! מההורים הוא לא מקבל שקל לפורטה

לתרומה הקליקו כאן >>>

"זה מקרה נדיר, כי יתום יש מי שדואג וזה באמת מצוה גדולה – אבל במקרה הזה גם את ה'מעלה' של יתום אין לו…".

לאחר שהוא מתאר את המקרה הקשה והחמור כל כך, מרן שליט"א קורא לציבור לתרום בעין יפה, להשתדל כל אחד כפי יכולתו וויותר מכפי יכולתו, כדי לסייע לחתן המתמודד עם הקושי הנורא הזה, ולאפשר לו להקים בית נאמן בישראל על אדני התורה והיראה, בנחת ובשמחה, ועם התנאים הבסיסים והמינימליים הנדרשים כדי להתחיל את החיים ברגל ימין בעזרת ה'.

"אנחנו מבטיחים שבעזרת השם מי שיסייע לעניין הזה יקבל ברכה והצלחה בכפל כפליים בכל מה שהוא צריך", מבטיח מרן בשפה ברורה ובברכה מפורשת, "בברכה של נחת, הרווחה בריאות וכל מילי דמיטב".

מצטרפים מיד לשמח את החתן שמצבו יותר קשה מיתום בסך 320 שקל עבור הצרכים המינימליים וזוכים לברכה המיוחדת: "ברכה והצלחה בכפל כפליים בכל מה שהוא צריך".

לתרומה הקליקו כאן >>>

לאחר הצטרפותה של ארה"ב: "הגענו לנקודת מפנה במערכה"

לאחר שארה"ב הצטרפה לישראל לתקיפות באיראן, הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר, קיים היום (א׳) הערכת מצב עם חברי פורום המטה הכללי. במהלך הביקור אמר הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר: ״אנחנו ביום העשירי של מבצע ׳עם כלביא׳. עד כה אנחנו הבאנו להישגים רבים ובכלל כך בעיקר לפגיעה משמעותית בתוכנית הגרעין של איראן. הגענו לנקודת מפנה במערכה, לאחר שאתמול בלילה צבא ארצות הברית תקף בצורה קטלנית, מדויקת מאוד ומרשימה את אתרי הגרעין המרכזיים".

לדבריו, "התקיפה הזאת התאפשרה בזכות מנהיגות אמיצה של שותפינו בארצות הברית ובזכות מאמץ מדיני וצבאי משולב. לאורך כל חודשי התכנון ובעיקר בשבוע האחרון, אני נמצא בקשר הדוק עם יושב ראש המטות המשולבים, גנרל קיין. ממש עכשיו סיימתי שיחה נוספת איתו, ומפקד הסנטקום, גנרל קורילה. אנחנו רואים בתיאום בין הצבאות נכס אסטרטגי משמעותי למדינת ישראל."

עוד הוסיף, "צריך לזכור, המערכה נמשכת, יש לנו עוד מטרות לתקוף ויעדים להשלים. אנחנו ממשיכים להגביר את קצב התקיפות שלנו בהתאם לתוכנית ואנחנו ערוכים להמשיך ככל שידרש. במקביל לתקיפות הלילה, כוחות צה״ל ושב״כ פעלו וחילצו במבצע מורכב את החטופים החללים יונתן סמרנו, עופרה קידר ואת סמל-ראשון שי לוינסון זכרונם לברכה. אנחנו ממשיכים לעשות הכל כדי להשיב את כלל החטופים, זה משימה מרכזית שצה״ל מחוייב אליה בכל רגע".

לסיום אמר "הימים האלו, הם ימים מאתגרים לחברה הישראלית כולה. רק הבוקר נורה שוב מטח לעבר יישובי מדינת ישראל. בזכות ההתנהלות האחראית של האזרחים שלנו, הפגיעות מצטמצמות באופן משמעותי, החוסן בעורף נותן לנו את הכוח להמשיך בחזית. אנחנו נשארים ערוכים ודרוכים, בכל גזרות הלחימה צה״ל הוכיח את נחישותו ויכולותיו. כל מי שינסה לאתגר אותנו, ישלם על כך מחיר כבד. לא נתפשר על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל״.

טראמפ מחדש את היחסים עם הדיקטטור האחרון באירופה

בצל ההסלמה במתיחות בין ארה"ב לטהרן, ממשל טראמפ מבצע מהלך מפתיע של חידוש היחסים עם הנהגת בלארוס ועומד בראשה אלכסנדר לוקאשנקו. המנהיג הדיקטטור, אשר כונה במשך שנים הדיקטטור האחרון באירופה, זוכה כעת לאות אמון מצד ארצות הברית, חרף הביקורת הקשה על התנהלותו.

ביקורו של קית' קלוג, יועצו של הנשיא האמריקאי לעניינים אוקראיניים, בבירה מינסק בסוף השבוע האחרון, מהווה ציון דרך בולט במגמת ההתקרבות. מדובר בנוכחות הרשמית הראשונה של בכיר מטעם וושינגטון במדינה מאז שנת 2020, עת ביקר בה מייק פומפאו, שר החוץ בממשל הקודם של טראמפ.

אותה שנה ציינה גם את הבחירות השנויות במחלוקת בבלארוס, בהן ספג לוקאשנקו תבוסה אך סירב לוותר על השלטון. בתגובה, הפעיל את זרועות הדיכוי וכוחות הביטחון כדי לדכא את המחאה העממית ולהניס את ראשי האופוזיציה אל מחוץ לגבולות המדינה. מאז, המשטר שלו אינו מוכר על ידי מרבית מדינות העולם כרשות הלגיטימית המייצגת את העם הבלארוסי.

חרף זאת, היועץ קלוג קיים מפגש אישי עם לוקאשנקו וקיים עמו שיחות בנושא האפשרות לחדש את התהליך המדיני בין מוסקבה לקייב. בתום הפגישה נמסר על הסכמה מצד המשטר הבלארוסי לשחרורם של 14 אסירים מהכלא, ובהם גם סרגיי טיחונובסקי, אשר רעייתו סבטלנה מובילה את האופוזיציה לשלטון ממקום גלותה.

על פי הצהרת הדוברת הרשמית של אלכסנדר לוקאשנקו, "השחרור התבצע לבקשתו האישית של נשיא ארצות הברית", וכי מדובר באנשים אשר הורשעו בגין "פעילות טרור" בשטח המדינה, כהגדרתה. אולם על אף הנימה המאשימה בהודעה, נראה שנעשה צעד משמעותי לקראת שיפור היחסים בין וושינגטון למינסק.