מיקום כתבה: מגזין חגים
בנש"ק: האדמו"ר הספרדי מאשדוד שהמונים משחרים לפתחו
יצא טבעם בעולם של צדיקי משפחת אבוחצירא לדורותיה מראש השושלת מרן אביר יעקב אבוחצירא זצוק"ל ובניו הקדושים, משנתם דרכם בקודש והנהגתם הטביעו את חותמם על כלל ישראל בבחינה קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבא, ועד לדורנו אנו.
מבין דמויות ההוד של משפחה הרמה ניבטת דמות האצילית של כ"ק אדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא שליט"א מאשדוד, בנו של כ"ק מרן האדמו"ר רבי מאיר זיע"א ונכדו של האדמו"ר הבבא סאלי זצוק"ל.
האדמו"ר רבי רפאל מתייחד מאוד באורח חייו בהיותו נמנע מכל פרסום. מקורביו מדגישים כי בכל הליכותיו דבק הוא בהנהגותיהם של אבוה"ק והינם נר לרגליו, בזכרונו המיוחד הוא יודע לתאר במדויק את הנהגותיהם ואמרותיהם המלאים חכמה ודעת ומהם הוא דולה ומשקה למסתופפים בצילו. כל קורת חייו נדלו ממנו כבדרך אגב בשיחות עם חברים מקשיבים אנשי צורה בעתות מיוחדות בשעה של קורת רוח.
עם עלותו ארצה ממרוקו נתיישב עם אביו הגדול בעיר אשדוד ובגיל צעיר עפ"י הנחיית אביו הק' זצ"ל התחנך במוסדות ישיבתיים בעיר בני ברק ומשם המשיך ללמוד בישיבת פוניבז' ובישיבת גרודנא באשדוד שם זכה לקבל תורה מפי גדולי ראשי הישיבות דאז מרן הרב שך זצ"ל ועוד.
השקפותיו ידועות וברורות כי לימוד התורה ועבודת ה' המה מרכז החיים והיא הדרך בה הנחיל לבניו ולכל באי ביתו, כשהוא מבסס את יסודותיו ע"פ דרכי אביו הגדול זצ"ל, כבר בהיותו אברך צעיר לימים נשא בעול בית המדרש 'משכיל לדוד' באשדוד שהוקם בהכוונת זקנו הק' הבבא סאלי, יחד עם אביו הבבא מאיר זי"ע.
בית המדרש הוקם לשמו וזכרו הטהור של עט"ר האדמו"ר רבי דוד אביחצירא זי"ע שנהרג על קידוש השם במרוקו, בית מדרש זה לא פסק בו קול התורה יומם וליל כשהוגים בו אברכים בני עליה. בראשית הקמתו האדמו"ר שליט"א היה למוד בצוותא עם האברכים ובבחינת גדול עומד על גבם מכוונם בסדרי הלימוד, עם הזמן בהיותו חפץ למלאות רצון אבותיו ביתר שאת הרחיב את ספסלי בית המדרש ללימוד דיינות ולהעמיד מהם דיינים ומורי הוראה חשובים ואכן בסייעתא דשמיא מיוחדת זכה שיוסמכו ממנו כארבעים דיינים חשובים מהם המכהנים בפועל בכמה בתי דין באה"ק.

בחזונו היה להגדיל תורה למקומות בו קבעו איתן אבותיו הק' ומשם התרחב לעיר ירושלים עיה"ק ומול מקום המקדש העמיד בית מדרש ללימוד הוראה ודיינות בראשות ת"ח חשובים ורשומים ואף מהם התעטרו בעטרת חכמים, ומתוך התקשרות לתנא רשב"י זכה להעמיד בית מדרש חשוב באתרא קדישא מירון בו הוגים אברכים יקרים בני עליה.
מלבד זאת בית המדרש הפך לאבן שואבת לאדמורי"ם ורבנים החפצים לשהות במחיצת רשב"י בישוב הדעת ולעסוק בעבודת ה' ובתפילה, וכן זכה לאחרונה לייסד בית מדרש בעיר בית שמש בראשות בנו הרה"ג ר' מאיר אבוחצירא שליט"א.
הנהגותיו בכלליות בהצנע לכת וכבר מגיל צעיר דבקו בו חסידים ואנשי המעשה אשר ראו בו דמות ובבואה של אבותיו הק' בקבלת עצה וברכה, בחכמת חיים ובדעת הוא מנהל את עדתו בתבונה רבה וניכר כי זכות אבותיו מסייעתו, במרוצת השנים ומפה לאוזן ללא כל פירסום או ידיעות כלשהן, החלו לפקוד את ביתו באשדוד רבים ושלמים ממכל גווני הקשת רבנים ראשי ישיבות חסידים ואנשי מעשה אישי ציבור וכלל עמך בית ישראל ומאמינם בברכותיו העושים פירות.
אומנם בכלל ענין היישועות אינו עניין בבית מדרשו, כאשר הינו מייחס הכל לזכות אבותיו הק' זי"ע. עם השנים ע"פ בקשת מקורביו הנהיג לערוך את שלוחנו הטהור כמנהג האדמורי"ם בתאריכי הילולת אבותיו הק', בהם משתתפים רבים ושלמים צורבי רבנן ות"ח להסתופף בצילו וליהנות מאמרותיו המבוססות על משנתו זקנו אביר יעקב זי"ע בשילוב אמרות ממאורי החסידות כאשר הוא מאיר אותם באור יקרות.
אמרותיו דרך כלל נאמרים בהבנה מעמיקה כשבתוכם הינו שוזר מסר חשוב בהנהגה למעשה, השומעים המבינים נפעמים מחדש מגילוי החדש שהתוועדו לו בביאור מאמרי רז"ל.
מלבד כל זאת יודעים המקורבים לציין את פעולות הרבות של מעשה חסד היוצאים מביתו ללא כל הדגשה מיוחדת, והכל בצניעות ונעימות, עצתו והדרכתו חשובה להרבה מאנשי המעשה ושליחי ציבור בהנהגה הציבורית הפוקדים את ביתו ומדריכם בחכמה רבה ובבחינת חכם הרואה את הנולד הדברים מתגשמים בפועל.
ככל שאנו רוצים להתחקות אחר דמותו העילאית של רבי רפאל אבוחצירא אנו נחשפים יותר ויותר לסיפורי מופתים וישועות. סיפור מפעים ששמענו מבעל המעשה עצמו ממחיש את עוצמתו וקדושתו של הצדיק. כך למשל, אברך אב ל-9 ילדים, שלושה מהם הם פגועי מוח, ניגש אל הרב ותינה בפניו את צרותיו: "אף אחד לא רוצה להשתדך עם בניי", אמר ביגון וציין כי הם מבוגרים. "בקרוב", השיב הצדיק ולא יסף ואכן כעבור חודשיים התארס הקטן, ואחריו גם האחים. אין זה מקרה חריג, שכן פעם הגיע הרב לישיבה ופגש שם קבוצה גדולה של מעוכבי זיווג. הרב בירך, והבחורים התארסו בזה אחר זה.
מופת נוסף שהגיע לידי 'המחדש' מספר על כך שיום אחד התקשר הרב אל אחד מתלמידו והתעניין בשלומו. התלמיד השיב כי חש הוא בבטנו עד כדי שאינו מסוגל לקום ממיטתו. "לך לבית חולים", פסק רבי רפאל. האברך התמהמה וניסה להבהיר כי המחושים יעברו בעוד זמן קצר, אבל רבי רפאל חורץ: "הרגע אתה הולך לבית חולים".
בבית החולים גילו הרופאים גידול בבטנו, בגודל פעמיים כף יד. התלמיד הנדהם הרגיש שחרב עליו עולמו ומיהר להתקשר לרבי רפאל שבירכו: "אין כלום". במהלך ימי ההמתנה לניתוח, בבית החולים הביאו לו פסיכולוגים אשר חשבו כי הוא השתגע, אך הוא בשלו: "אין כלום", מלמל אין ספור פעמים מול הרופאים.
בהגיע מועד הניתוח, רבי רפאל המליץ: "תיכנס לחדר ניתוח" ואכן הרופאים מיהרו לנתחו ולתדהמתם גילו ש…"אין כלוםםם". בהתפעמות רבה, אמר הרופא: "אני חייב ללכת לרבי רפאל הזה כדי לראות מי האיש הקדוש הזה".
האיש העשיר בתבל, שאיבד את ההון הגדול בהיסטוריה
אילון מאסק הוא שם שהפך לשם נרדף לחדשנות, אמביציה ורעיונות פורצי דרך. כיזם ואיש חזון, מאסק שינה לבד תעשיות מרובות והותיר חותם בל יימחה על העולם. מאסק ביסס את מעמדו כאיש העשיר בעולם, וצבר שווי נקי העולה על זה של כל אדם אחר. אבל מה יש במאסק שהניע אותו לרמת הצלחה מדהימה זו?
אילון ריב מאסק נולד ב-28 ביוני 1971 בפרטוריה, דרום אפריקה. מגיל צעיר גילה מאסק עניין רב במחשבים ובטכנולוגיה. הוא מכר את התוכנה הראשונה שלו, משחק בנושא חלל, בגיל 12. שנות החינוך המוקדמות של מאסק התאפיינו בזוהר וסקרנות. הוא למד בבית הספר התיכון לבנים פרטוריה ומאוחר יותר עבר לקנדה כדי ללמוד באוניברסיטת קווינס. לאחר מכן עבר מאסק לאוניברסיטת פנסילבניה, שם סיים את לימודיו עם תארים כפולים בפיזיקה וכלכלה.
המסע היזמי של מאסק החל עם הקמתו המשותפת של Zip2 Corporation, חברת תוכנה שפיתחה ספריות ומפות עסקיות. החברה צברה במהירות כוח ובסופו של דבר נרכשה על ידי קומפאק תמורת 307 מיליון דולר. הצלחה זו הניעה את מאסק לתחום היזמות והניחה את הבסיס למאמציו העתידיים.
בשנת 1999, מאסק ייסד את X.com, חברת תשלומים מקוונת שבסופו של דבר תהפוך ל-PayPal. תחת הנהגתו של מאסק, PayPal חוללה מהפכה בדרך שבה התשלומים המקוונים בוצעו, וסללה את הדרך לפריחה של המסחר האלקטרוני. ב-2002, eBay רכשה את PayPal תמורת 1.5 מיליארד דולר, מה שהפך את מאסק למולטי-מיליונר.
חקר החלל ו-SpaceX: המיזם השאפתני ביותר של אילון מאסק הגיע בדמות SpaceX, יצרנית תעופה וחלל פרטית וחברת תחבורה בחלל. מאסק הקים את SpaceX בשנת 2002 במטרה להפחית את עלות המסע בחלל ולאפשר לבני אדם ליישב את מאדים. ההישגים של החברה היו לא פחות ממדהימים. בשנת 2008, SpaceX הפכה לחברה הראשונה במימון פרטי ששיגרה רקטה בדלק נוזלי למסלול עם ה-Falcon 1 שלה. מאז, SpaceX עשתה צעדים משמעותיים, שיגרה בהצלחה את חלליות Falcon 9 ו-Dragon, והפכה לשחקן מפתח בתחום משימות אספקה מחדש של תחנת החלל הבינלאומית.
החזון האולטימטיבי של מאסק עם SpaceX הוא להקים מושבה שמקיימת את עצמה על מאדים. הוא מאמין שהקולוניזציה האנושית של כוכבי לכת אחרים היא חיונית להישרדותם ארוכת הטווח של הכוכבים. ספינת הכוכבים של SpaceX, חללית לשימוש חוזר לחלוטין שנמצאת כעת בפיתוח, נועדה להעביר בני אדם ומטענים למאדים ולגופים שמימיים אחרים.
שחקן מוביל
התשוקה של אילון מאסק לאנרגיה נקייה וקיימות הובילה אותו לייסד את Tesla, Inc. בשנת 2003. טסלה היא יצרנית רכב חשמלי (EV) שמטרתה להאיץ את המעבר העולמי לאנרגיה בת קיימא. מאסק זיהה את הפוטנציאל של כלי רכב חשמליים במאבק בשינויי האקלים ובהפחתת התלות בדלקים מאובנים. ה-EV הראשון של טסלה, הרודסטר, שוחרר בשנת 2008 והציב סטנדרט חדש למכוניות חשמליות עם הטווח והביצועים המרשימים שלה.
תחת הנהגתו של מאסק, טסלה הפכה לשחקן מוביל בתעשיית ה-EV, שמייצרת כלי רכב כגון דגם S, דגם 3, דגם X ודגם Y. הגישה החדשנית של טסלה לעיצוב, ביצועים וטכנולוגיה סייעה לעצב מחדש את התפיסה של חשמל. כלי רכב ודרבן יצרניות רכב אחרות להשקיע בטכנולוגיית EV. החזון של מאסק משתרע מעבר למכוניות חשמליות בלבד; הוא רואה בעיני רוחו עתיד שבו מקורות אנרגיה מתחדשים מניעים תחבורה, בתים ועסקים.
בנוסף ל-SpaceX וטסלה, אילון מאסק הקים את The Boring Company בשנת 2016. חברת Boring שואפת לחולל מהפכה בתחבורה על ידי בניית מנהרות תת-קרקעיות למערכות תחבורה מהירות. אחד מפרויקטי הדגל שלה הוא פיתוח ה-Hyperloop, אמצעי תחבורה מוצע שיכלול תרמילים שנעו דרך צינורות בלחץ נמוך במהירויות מדהימות. ל-Hyperloop יש פוטנציאל לצמצם את זמני הנסיעה באופן משמעותי ולהקל על העומס באזורים צפופים.
למרות הישגיו, אילון מאסק התמודד עם חלקו ההוגן של ביקורת ומחלוקות. היו שהטילו ספק בסגנון הניהול שלו וביכולות המנהיגות שלו, תוך שהם מציינים שיעורי תחלופה גבוהים והתנגשויות עם עובדים. גם התנהגותו של מאסק ברשתות החברתיות משכה תשומת לב, כאשר הציוצים שלו גורמים מדי פעם למחלוקות ולבעיות משפטיות. בנוסף, היו חששות לגבי הבטיחות של רכבי טסלה והאשמות על תנאי עבודה גרועים במפעלי טסלה.
אילון מאסק הוא ללא ספק יזם בעל חזון ששינה תעשיות ודחק את גבולות החדשנות. המיזמים שלו בחקר החלל, כלי רכב חשמליים ותחבורה סללו את הדרך לעתיד בר-קיימא ומרגש יותר. בזמן שהוא התמודד עם ביקורת ומחלוקות לאורך הדרך, הנחישות והמחויבות הבלתי מעורערת של מאסק לחזונו ממשיכות לעורר אינספור אנשים ברחבי העולם. ככל שנתקדם, השפעתו של אילון מאסק תמשיך ללא ספק לעצב את עתיד הטכנולוגיה והתחבורה.
אחד ההיבטים המדהימים ביותר במסע של אילון מאסק הוא היכולת שלו לחשוב בגדול ולהתמודד עם אתגרים בלתי אפשריים לכאורה. בין אם מדובר בהתיישבות במאדים, במהפכה בתעשיית הרכב או בדמיון מחדש של מערכות תחבורה, המטרות הנועזות של מאסק דחפו את הגבולות של מה שנחשב בר השגה. החתירה הבלתי פוסקת שלו לחדשנות ונכונותו לקחת סיכונים הפכו אותו למודל לחיקוי עבור יזמים שואפים ובעלי חזון.
אי אפשר להפריז בהשפעתו של מאסק על תעשיית הרכב. הצלחתה של טסלה בייצור כלי רכב חשמליים בעלי ביצועים גבוהים שיבשה את שוק הרכב המסורתי ואילצה יצרנים מבוססים לפנות לכיוון ניידות חשמלית. החזון של מאסק של עולם המופעל על ידי אנרגיה בת קיימא עורר שינוי עולמי לעבר כלי רכב חשמליים ומקורות אנרגיה מתחדשים. רשת ה-Supercharger של טסלה וההתקדמות בטכנולוגיית הסוללות סייעו להתמודד עם אחד החששות העיקריים הקשורים לרכבים חשמליים: תשתית טעינה וחרדת טווח.
מעבר לכלי רכב חשמליים, המיזמים של מאסק בתחום אנרגיה בת קיימא משתרעים על אנרגיה סולארית באמצעות רכישת SolarCity על ידי טסלה. טסלה אנרג'י מספקת פתרונות אחסון אנרגיה באמצעות מוצרי Powerwall ו-Powerpack שלה, וחולל מהפכה באופן שבו אנו מאחסנים ומנצלים אנרגיה מתחדשת.
SpaceX, לעומת זאת, החיה את העניין בחקר החלל והציתה מחדש את החלום ליישב כוכבי לכת אחרים. טכנולוגיית הטילים הניתנת לשימוש חוזר של החברה הפחיתה באופן דרסטי את עלות הנסיעה בחלל ואיפשרה לחברות וחוקרים גישה לחלל בתדירות גבוהה יותר ובעלות נמוכה יותר. ההצלחה של SpaceX בנחיתה ושימוש חוזר בטילים סללה את הדרך לתוכניות שאפתניות כמו ספינת הכוכבים, שמטרתה להעביר בני אדם למאדים ולהקים מושבה שמקיימת את עצמה. אמונתו של מאסק בחשיבות הפיכתו למין רב-כוכבי עוררה עניין מחודש בחקר החלל והיוותה השראה לדור חדש של מדענים ומהנדסים.
בנוסף ל-SpaceX ולטסלה, למיזמים של מאסק בתחום התחבורה יש פוטנציאל לשנות את הדרך בה אנו עוברים ממקום אחד לאחר. לטכנולוגיית המנהור של חברת Boring ולקונספט ה-Hyperloop יש פוטנציאל לחולל מהפכה בתחבורה העירונית ולהקל על עומסי התנועה. על ידי יצירת מנהרות תת קרקעיות והטמעת מערכות תחבורה מהירות, מאסק צופה עתיד שבו הנסיעה נעשית מהירה יותר, יעילה יותר ופחות מפריעה לסביבות עירוניות.
למרות הביקורת והמחלוקות סביב מאסק, אין ספק שלתרומותיו והישגיו הייתה השפעה עמוקה על תעשיות שונות. הרדיפה הבלתי פוסקת שלו אחר החזון שלו, יכולתו לחשוב מחוץ לקופסה וההתמקדות שלו בקיימות ועתיד האנושות הפכו אותו לדמות של השראה והערצה עבור רבים.
בנוסף ל-SpaceX, Tesla ו-The Boring Company, אילון מאסק ייסד את Neuralink, חברת נוירוטכנולוגיה, בשנת 2016. Neuralink שואפת לפתח ממשקי מוח-מכונה (BMI) מושתלים כדי לשפר את היכולות הקוגניטיביות האנושיות ולטפל בהפרעות נוירולוגיות. המטרה הסופית של החברה היא ליצור מערכת יחסים סימביוטית בין בני אדם לבינה מלאכותית, המאפשרת ממשק ישיר בין המוח והמחשבים שלנו. מאסק צופה שטכנולוגיה זו עשויה לסייע בטיפול במצבים כגון אלצהיימר, פרקינסון ואפילו פציעות חוט השדרה.
פרויקט שאפתני נוסף של אילון מאסק הוא Starlink, קבוצת אינטרנט לוויינית הנבנית על ידי SpaceX. Starlink שואפת לספק כיסוי פס רחב עולמי על ידי פריסת אלפי לוויינים קטנים במסלול כדור הארץ. המטרה היא להביא גישה לאינטרנט מהיר לאזורים מוחלשים בעולם ולספק קישוריות אמינה במקומות מרוחקים. לפרויקט הזה יש פוטנציאל לגשר על הפער הדיגיטלי ולחולל מהפכה בדרך שבה אנחנו ניגשים לאינטרנט.
אילון מאסק ידוע גם במאמציו הפילנתרופיים. בשנת 2012, הוא חתם על הבטחת הנתינה, והתחייב לתרום את רוב הונו למטרות צדקה במהלך חייו. מאסק תרם סכומים משמעותיים ליוזמות שונות, כולל מחקר על אנרגיה מתחדשת, בטיחות בבינה מלאכותית וחינוך. הוא גם הבטיח כספים כדי לסייע במאמצי סיוע באסונות ותמך ביוזמות המתמקדות בטיפול באתגרים גלובליים, כמו שינויי אקלים.
השפעתה של טסלה משתרעת מעבר לתעשיית הרכב בלבד. התקדמות החברה בטכנולוגיית סוללות ואגירת אנרגיה היא בעלת פוטנציאל לשבש גם את תחום האנרגיה. Gigafactories של טסלה, המייצרים סוללות בקנה מידה גדול, עזרו להוזיל את עלות אחסון האנרגיה ולהפוך מקורות אנרגיה מתחדשים ליותר קיימאים. יש לכך פוטנציאל להאיץ את המעבר לעתיד אנרגיה נקייה ולהפחית את התלות שלנו בדלקים מאובנים.
חזון-העל של אילון מאסק הוא ליצור עתיד בר-קיימא לאנושות. מהפחתת ההסתמכות שלנו על דלקים מאובנים עם כלי רכב חשמליים ואנרגיה מתחדשת ועד להקלת התיישבות בחלל וקידום ממשקי מוח-מכונה, כל המיזמים של מאסק עולים בקנה אחד עם מטרתו להבטיח את הישרדות ושגשוגה בטווח הארוך של האנושות. הוא מאמין שעל ידי דחיפה של גבולות הטכנולוגיה והחדשנות, נוכל להתגבר על כמה מהאתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפנינו.
נוסף למעורבותה של טסלה באנרגיה מתחדשת, אילון מאסק שיחק תפקיד מכריע בתעשיית האנרגיה הסולארית באמצעות מעורבותו ב-SolarCity. SolarCity, חברת שירותי אנרגיה סולארית שהוקמה על ידי בני דודיו של מאסק, נרכשה על ידי טסלה בשנת 2016. SolarCity מתמקדת במתן פתרונות אנרגיה סולארית ללקוחות מגורים ומסחריים, כולל התקנת פאנלים סולאריים ואחסון אנרגיה. על ידי שילוב אנרגיה סולארית עם פתרונות אחסון האנרגיה של טסלה, מאסק שואף ליצור מערכת אקולוגית אנרגיה בת קיימא ומבוזרת.
אילון מאסק הביע דאגות לגבי הסכנות הפוטנציאליות של בינה מלאכותית (AI) ומאמין בחשיבות הבטחת התפתחותה הבטוחה והאתית. בשנת 2015, הוא ייסד את OpenAI, ארגון מחקר המוקדש ליצירה ולקידום בינה מלאכותית ידידותית המועילה לאנושות. OpenAI מבצעת מחקר ומפתחת טכנולוגיות בינה מלאכותית תוך התמקדות בהבטחת שימוש בבינה מלאכותית בדרכים המתאימות לערכים האנושיים ואינה מהווה סיכונים קיומיים.
לפני כעשרה ימים, קיבלה התכנית של מאסק, חיזוק מראש הממשלה בנימין נתניהו, שהגיע לפגישה מיוחדת עם מאסק וביקר גם במשרדי מנכ"ל טסלה, שם קיים דיון מורחב בהשתתפותם של נשיא OpenAI גרג ברוקמן ופרופ׳ מקס טגמרק מאונ׳ MIT. הפגישה התקיימה במפעל טסלה בעיר פרימונט שבקליפורניה.
במסגרת השיחה דנו השניים בהתפתחות הבינה המלאכותית והשפעותיה על העתיד, אותה הגדיר ראש הממשלה נתניהו כ״ברכה והקללה״ של ימינו. ראש הממשלה ציין כי הוא מעריך את מחויבותו של מאסק למען חופש הביטוי, ואת התנגדותו לאנטישימיות.
לאחר השיחה, התקיים דיון מורחב בהשתתפותם של נשיא OpenAI גרג ברוקמן ופרופ׳ מקס טגמרק מאונ׳ MIT. במהלך הדיון עלו סוגיות נוספות, ביניהן השפעות הבינה המלאכותית על שוק העבודה העתידי, וגם על השפעותיה השליליות ומניעתן. ראש הממשלה נתניהו אמר בדיון כי הוא מעוניין שמדינת ישראל תהיה מן המובילות בתחום.
״לקח לנו מאה שנה להתאים את עצמנו למהפכה התעשייתית. יש לנו רק שנים ספורות כדי להתאים את עצמנו למהפכת ה-AI, והן אוזלות בעודנו מדברים" אמר נתניהו והוסיף כי "הדבר הראשון שאפשר לעשות זה לאגד מדינות דומות להסכים על קוד אתי וקוד התנהלות, וזה קל מאוד. נוכל לעשות זאת בתוך המדינות שלנו ובין המדינות שלנו. נוכל לשתף פעולה כדי להבטיח את הברכות, ולבלום ככל הניתן את הקללות. אנחנו כבר עושים זאת בתעופה אזרחית ובתחומים אחרים. אני מעריך את ההזדמנות להתייעץ איתך על משהו שהוא כל כך חשוב לעתיד של המדינה שלי ועתיד העולם״.
השפעתו והשפעתו של אילון מאסק חורגות מעבר למיזמים ולטכנולוגיות הספציפיות שלו. הוא הפך לדמות בולטת בתרבות הפופולרית, מה שהעניק השראה לדור חדש של יזמים ומחדשים. היכולת שלו לאתגר את החשיבה הקונבנציונלית ולרדוף אחרי יעדים נועזים עיצבה מחדש תעשיות ודחקה את הגבולות של מה שנחשב אפשרי.
הצלחתו של מאסק כאיש העשיר בעולם לא מיוחסת רק למיזמים החדשניים שלו אלא גם ליכולתו לעורר השראה ולהוביל. יש לו כריזמה ייחודית המושכת הן את עובדיו והן את הציבור. החתירה הבלתי פוסקת של מאסק אחר יעדים שאפתניים, יחד עם כישורי התקשורת המדהימים שלו, גרפו לו קהל עוקבים עצום ברשתות החברתיות, שם הוא לעתים קרובות משתף עדכונים, תובנות ואפילו התלוצצות שובבות עם מיליוני העוקבים שלו.
עם זאת, חיוני להכיר בכך שעלייתו של מאסק לפסגה לא הייתה חסרת מחלוקת. הצהרותיו הבלתי מסוננות ולעיתים פרובוקטיביות ברשתות החברתיות הביאו אותו למים חמים, וגררו ביקורת וביקורת מבעלי עניין שונים. אף על פי כן, אין להכחיש שתרומתו לטכנולוגיה ולקיימות עיצבה מחדש את התעשיות והיוותה השראה לדור חדש של יזמים.
למרות התמודדות עם כישלונות ואתגרים לאורך הקריירה שלו, החוסן והיכולת של מאסק לנווט במצוקות היו מרכיבים במסע שלו להפוך לאיש העשיר בעולם. החתירה הבלתי פוסקת שלו לחדשנות, יחד עם הנחישות הבלתי מעורערת שלו, הפכו אותו לפורץ דרך אמיתי בעולם הטכנולוגיה והעסקים.
כאיש העשיר בעולם, אילון מאסק משמש השראה ליזמים שאפתנים ולבעלי חזון כאחד. הסיפור שלו מזכיר לנו שהמרדף אחר התשוקה של האדם, יחד עם מוסר עבודה בלתי פוסק, יכול להוביל להישגים יוצאי דופן. ההשפעה של מאסק על תעשיות מרובות והמחויבות שלו ליצירת עתיד בר קיימא לאנושות מגבשות את מעמדו כטיטאן אמיתי של זמננו.
לסיכום, המסע של אילון מאסק מההתחלה הצנועה עד להיות האיש העשיר בעולם הוא עדות לכוחם של חדשנות, נחישות וחשיבה בעלת חזון. באמצעות המיזמים שלו בטסלה, SpaceX וחברות אחרות, מאסק שינה תעשיות ודחק את גבולות הטכנולוגיה.
בשנה החולפת התרחשה דרמה של ממש, כאשר מאסק איבד את תואר האיש העשיר בעולם, לטובתו של ברנאר ארנו, מנכ"ל מותג היוקרה הצרפתי LVMH.
הדרמה התרחשה בצל צניחת מניית טסלה שירדה בצורה חדה בעקבות רכישת טוויטר והצרות שהביא איתו מאסק, יחד עם הירידות הרחבות בשוק הטכנולוגי, אך מאז תחילת 2023 המניות של יצרנית הרכב החשמלי זינקו בחזרה.
הונו של מאסק התאושש בזכות עלייה של יותר מ-90% במחיר המניה של טסלה מתחילת השנה, מ-108 דולר ל-207 דולר אמש, ועלייה של כ-100% מאז השפל התוך-יומי של המניה ב-6 בינואר. זאת, בין השאר, עם חזרת המשקיעים להשקיע במניות צמיחה על רקע האטת העלאות הריבית של הפדרל ריזרב. כמו כן, טסלה נהנתה מביקוש רב יותר לרכבים החשמליים שלה לאחר הורדת המחירים בחלק מהדגמים.
על פי הדיווח בעיתון הכלכלי גלובס, בסוף השנה שעברה הפך מאסק לאדם הראשון בהיסטוריה שהצליח להפסיד 200 מיליארד דולר – לאחר ששוויו הנקי ירד מכ-340 מיליארד דולר בנובמבר 2021 לכ-137 מיליארד דולר בדצמבר 2022. לכן, על אף שמאסק קיבל חזרה את התואר "האיש העשיר בעולם", הוא עדיין מחזיק גם בתואר האדם שאיבד את ההון הגדול ביותר בהיסטוריה.
"כהנא הרס את הכשרות – אני הולך לבנות את מה שנהרס"
הנסיך לבית רוז'ין: הצצה להנהגתו של האדמו"ר מסדיגורא
הרבי נולד ביום כ"ד באייר תשנ"ו בעיר לונדון. סבו הרבי ה'עקבי אבירים' מסאדיגורה זיע"א נסע במיוחד לשמחת הברית ללונדון. נקרא על שם זקנו רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא ובנו רבי יצחק מאיר מז'ינקוב.
בילדותו למד בתלמוד תורה דחסידי בעלזא ושם ערך סיום ש"ס משניות ונבחן על הכל בהצלחה מרובה, נבחר להיות חתן המשנה של אירופה בשנת תש"ע, לפני חגיגת הבר מצוה לקחו אביו להיבחן על כל שישה סדרי משנה אצל הגרח"ק זצוק"ל ששאלו שאלות בכל מרחבי הששה סדרים לרבות מספרי שמות תנאים וכו'.
בישיבה קטנה למד בישיבה של חסידי בעלז ואח"כ בישיבת גייטסהד שם למד בחברותא במשך מספר שנים עם ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אברהם גורביץ שליט"א. משם המשיך בלימודיו בישיבת מיר בירושלים, כשבמשך שנתיים קנה חכמה מפי הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א
בז' בשבט תשע"ח בא בברית הנישואין עם הרבנית הצדקנית מרת מלכה, בת הרב הגאון אשר חיים שטרנבוך, רב בית הכנסת "אהל יעקב" ודיין בקהילת "מחזיקי הדת" באנטוורפן, ובנו של הגאון רבי אליהו שטרנבוך זצוק"ל ראב"ד מחזיקי הדת באנטוורפן
על התרגשותו של הרבי זיע"א לקראת החתונה של בנו הרבי שליט"א, מספרים הגבאים, שבאחד הימים נכנס לרבי זיע"א המו"ל של הלוח הפנימי של החסידות והרבי עבר לדפדף בין דפי הלוח וראה שביום החתונה של בנו לא ציין זאת, מיד לקחת הרבי זיע"א עת עטו וכתב מילים שחרוטים עד עצם היום בלבם של חסידי סאדיגורה "יום אפריון של בני מחמד עיני ולבבי המאור הגדול בנם של קדושים וטהורים פע"ח הרב יצחק יהושע העשיל שליט"א"!
לאחר החתונה גר באנטוורפן ולמד בכולל אברכים בעיר. אחד החסידים שמתגורר באנטוורפן מספר שאחרי החתונה של הרבי שליט"א באחד מהימים נכנס לאביו הרבי זיע"א וביקש ממנו ברכה ענה לו הרבי זיע"א בעירך מתגורר בני שליט"א ואתה יכול לתת לו קוויטל…
בשנת תש"פ בחודש אב הסתלק אביו הרבי זיע"א אותו הועיד בצוואתו שימלא את מקומו, אך עוד בחיי חיותו כבר הביע את רצונו ברבים, אחד מגדולי החסידים מספר שהרבי זיע"א אמר לו "בני (הרבי שליט"א) יחזיר את עטרת חסידות בית רוזי'ן לתפארתה". בתקופה הסמוכה להסתלקותו הרבי זיע"א דיבר עם ראשי החסידות בדברים ברורים על המשך ההנהגה לאחר הסתלקותו בהנהגה תחת הרבי שליט"א.
מאז קבלת ההנהגה הרבי מרומם את קהל חסידיו בכל התחומים ובעיקר בתורה – הרבי משקיע רבות בישיבות של החסידות ומפקח באופן אישי על כל פרט ופרט קטן כגדול ואף מגיע לביקורי פתע לישיבה ולעקב מקרוב אחד התקדמותם. הרבי שליט"א מיד עם קבלת ההנהגה פתח 8 כוללים חדשים! שגולת הכותרת הכולל שבחצר הקודש "דעם רעבינס' כולל" שבו לומדים עשרות אברכים מבוקר ועד ליל עם משכורת גבוהה מאוד, הרבי לא מסכים שאברך הלומד בכולל יתעסק בדברים אחרים ואף מחוץ לשעות הכולל. אברכים אלו נבחרו בקפידה גדולה ואלו האברכים שעתידים לפאר את כלל ישראל בדור הבא. הרבי מכבד לעין כל את לומדי התורה בחסידות גם לפני הנדיבים הגדולים שבחצר. דוגמא בולטת לזה התרחשה בשמחת ה'שלישי למילה' כאשר ציווה לערוך שולחן מרכזי לאברכי הכולל ומסביבו רק בשולחנות הצדדיים ישבו אלו שהשתתפו בסכומים הגונים להוצאות השמחה.
צדקה – הרבי משקיע רבות בקופת החסד של החסידות, יש והרבי שואל אנשים באופן פרטי האם וכמה יכולים הם לתרום עבור מטרות חשובות של צדקה וחסד, כמו"כ הרבי נותן דגש מיוחד ל"גדול המעשה יותר מן העושה" ומצווה על חסידיו בהזדמנויות שונות להיות אף הם מן ה"מעשים" ולהתרים עבור מטרות צדקה והחזקת תורה.
הרבי נלחם מאוד כנגד הכלים הטכנולוגיים ולא רק במובן הרוחני שכמובן זה מפריע לרבי, אבל בעיקר הרבי מדבר על ליבם של אלו שיפסיקו את זה כי הם מזיקים לעצמם גם בגשמיות ואין להם חיים בעולם הזה…
הרבי מוסר שיעור משניות מיוחד ועמוק, מדי יום לאחר תפילת שחרית לזכרו של אביו הרבי זיע"א ומשתתפים בו ראשי וחשובי החסידים, הרבי לא מוותר על קביעות זו בכל יום ואף ערבי חגים ושמחות.
מדי שבוע יוצא לאור גיליון "פונעם רבינס' הויף' אשר מופץ אצל חסידי סאדיגורה בארץ ובעולם ובו נכללים אמרי הקודש שיצאו מפיו בשבוע האחרון ואף שיחות קודש עם גדולי האדמו"רים והרבנים, הגילון הנכבד מופץ ברחבי הארץ העולם ואף בשאר חצרות החסידים הגיליון מסתובב על שולחנם… אמרי קודש של הרבי מיוחדים ומחודשים עם רעיונות נפלאים וברורים, אחרי כל טיש וכל מאורע יושבים "החוזרים" ומשחזרים את אמרי קודשו שלא ישכח אף מילה.

סדר יומי של הרבי קפדני ומסודר לפי דקות. כשבמשך כל היום עוסק בלימודו עם כמה חברותות, בזמן הלימוד אין להפריע לרבי בשום נושא, הרבי מקפיד מאוד על סדרי הלימוד כשהעיסוק בכל שאר עניני הציבור והחסידות הוא רק בזמני ביניים או בשעות הערב.
הרבי החל לחדש ולשמר ניגונים עתיקים מחצר הקודש סאדיגורה, הרבי מעורר מאד על כך שהניגונים בטישים ובשמחות יהיו אך ורק ממקור קודש, בכללות הטישים נודעים בשער בת רבים כשעות של התרוממות הנפש, כשמדי שבת בשבתו רבים מחוץ למעגל חסידיו מגיעים להתחמם בטישים המעוררים כל לב ונפש חסידית.
קבלת קהל של האדמו"ר נמשך על פני שעות רבות בכל ערב, בין הנכנסים רבים שאינם נמנים על ציבור החסידים ואף רחוקים מאוד נכנסים לקבל עצותיו וברכותיו. מפעים לראות את זקני החסידים נכנסים ועומדים לפני הרבי בהכנעה עצומה.
"בינו שנות דור ודור" לרבי יש קשר טמיר עם הדורות הקודמים, ומעודד את החסידים להעמיק בתורות האדמורי"ם הקודמים, מיד עם תחילת השנה השניה להנהגתו הרבי חידש את פעילות 'מכון כנסת מרדכי' והעמיד צוות אברכים תורניים העוסקים בעריכה וההדרה של ספרי בית סאדיגורה ורוזין. רק לאחרונה יצא ע"י המכון הכרך הראשון מתוך סדרה של עשרה כרכים מתורתו של זקנו הרה"ק העקבי אבירים זי"ע.
ברוזין בכלל ובסאדיגורה בפרט לא שמו הדגשים על ספורי מופת, אלא על סיפורים למופת, ידוע שאצל המגיד הגדול ממזריטש זיע"א המופתים התגלגלו מתחת לשולחן ולאף אחד לא היה זמן להרים אותם… כך מרגישים החסידים המסתובבים אצל הרבי שליט"א, מתרוממים ומתעלים בתורה ועבודת השם
אולם פטור בלא כלום אי אפשר… הרבי מעודד ומעורר את חסידיו על מתן צדקה לנזקקים אף שאינם מהחסידות, מספר אחד החסידים שבאחד מהימים ביקש הרבי באופן מפתיע שהוא אוסף כסף לצדקה לצורך חשוב מאוד, באותו יום התפלל בבית הכנסת יהודי שאינו נמנה על קהל החסידים, כששמע זאת החליט שהוא ניגש לרבי ומביע את בקשתו האישית שהרבי יברך אותו תמורת השתתפותו במצות הצדקה, כשניגש לרבי ואמר שהוא מוכן לתת אבל מבקש בתמורה הבטחה בענין הטורד את מנוחתו התנער הרבי ואמר "ממני לא תקבל כלום, אבל מרבונו של עולם תקבל מלא חופניים ברכות, וכל מה שתבקש תקבל מידו הרחבה", כמובן שלאחר דברים אלו העביר את הסכום הגדול לרבי, אין צורך להוסיף שאכן בקשתו התמלאה…
עוד סיפור מרגש מהתקופה האחרונה.. (מועתק מפרסום על לוח המודעות של החסידות) 'לפני כשלושה שבועות' 'עברתי ליד הרבי לאחר קבלת שבת, בכדי להתברך ,הרבי רואני ומסמן לי בידו להתקרב אליו, ואז הוא שואל אותי במילים האלה: אתה מדבר בתפילה? עניתי, לא, והרבי חוזר ושואל אתה מקפיד לא לדבר כל התפילה ממודה אני ועד אחר עלינו כולל קריה"ת ובין גברא לגברא, אמרתי שלא עד כדי כך ולפעמים יתכן שאני מדבר מלה פה מילה שם, ואז אמר לי הרבי אם תקבל ע"ע לא לדבר כלל וכלל מתחילת התפילה עד תומה תראה שפע גדול בפרנסה, אמרתי לו אני מקבל ע"ע, ורציתי כבר לילך אך הרבי עוצרני ושואלני 'מה עם ילדיך, האם גם הם מקפידים לא לדבר כל בתפילה, אמרתי לו פחות או יותר, אמר לי רבינו תדבר איתם ותאמר להם אם הם רוצים שפע פרנסה שיקבלו ע"ע את הקבלה הנ"ל, נפרדתי מרבינו כשכולי מלא בהתרגשות.
במוצ"ש כינסתי את ילדי וסיפרתי להם את כל הדברים אשר אמר לי הרבי ושאלתים האם הם מקבלים זאת ע"ע ונענו כולם ואמרו "הן" וגם חתמו על דף מיוחד שהכנתי. לא עברו 48 שעות מאותו מוצ"ש ובני שהוא מחנך בת"ת ולומד אדריכלות קיבל הצעה להיות אדריכל, אך הוא דחה זאת באומרו שעדיין לא סיים הלימודים, אך אותו יזם ביקש ואמר שזה דחוף והוא סומך על כשרונותיו וקבלו מיידית לעבודה, כשהשכר הוא כפול כמעט ממה שקיבל עד כה, שעות ספורות לאחר מכן אשתו של אותו בן שעובדת כמעצבת פנים פרטית מקבלת הצעת עבודה קבועה במשרד מפורסם עם שכר גבוה משמעותית ממה שקיבלה עד כה.
עדיין לא סיימנו …. בנו האחר מתגורר בביתר ולמד ניהול בניה אך לא מצא עבודה בזה אלא בניהול מרכול גדול.. עבודה קשה מהשכם בבוקר ועד אחרון הלקוחות, אך לאחר הקבלה הוא מקבל הצעה מקבלן ידוע לשמש אצלו כמנהל בניה באותו שכר שעבד עד כה אך עם חופשות רבות וכמעט מחצית משעות העבודה היומיות, ואף אשתו של מיודעינו קיבלה לפתע הצעה לשמש במשרה נוספת על מה שעבדה עת עתה. כשסיפר את כל השתלשלות הדברים לרבי, אמר לו שצריך לפרסם זאת, אין זה "מופת" אלא שידעו שמי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בתפילה מתחילה ועד הסוף הרי הוא זוכה לשפע פרנסה.
הסיפורים שמאחורי התמונות: צלמי לע"מ נחשפים
את קובי גדעון אתם מכירים? ואת חיים צח? הבחירה בשמות של השניים היא מקרית, אבל במשך השנה הם וכמה מחבריהם נמצאים במקומות הכי רשמיים, מתלווים לראשי המדינה ברחבי הארץ והעולם, נמצאים במקומות הכי סגורים ואחראים על מרבית התיעודים שמתפרסמים בכלי התקשורת. עכשיו, לראשונה, הם חושפים על מאחורי הקלעים.
לרגל חג הסוכות, 'יום ליום' פגש כמה מצלמי לשכת העיתונות הממשלתית הבולטים, הטלנו עליהם משימה קצת פחות שגרתית: לבחור את התמונה החביבה עליהם במשך שנות כהונתם, עם הסיפור שמאחורי הקלעים.


במנהרה התת קרקעית
חיים צח, תושב ירושלים, צלם לע"מ החל משנת 2013
"מבצע צוק איתן 2014. בחודש אוקטובר, ביקר בישראל מזכ"ל האו"ם באן קי מון. במהלך ביקורו נכנס למנהרת התת – קרקעית ששימשה את המחבלים לחדירה לתוך שטח ישראל. בתוך שטח קצר עמוק באדמה, ובחושך מצרים, מזכ"ל האו"ם נכנס למנהרה וקיבל פנס צבאי בכדי לפלס את דרכו.
ברגע שבו הפנס האיר את השטח, פגע האור גם במצלמה שלי, וכך נוצרה התמונה. שמספרת את הסיפור. מזכ"ל האו"ם באן קי מון שמפלס את דרכו בין שטח ישראל לשטח רצועת עזה. פניו הנדהמות מביעות את גודל המבצע הזה.
התמונה הזאת התפרסמה בכל אתר או עיתון בארץ וברחבי העולם ואני חושב שהיא שיקפה את המציאות הקשה לה חשופים תושבי ישראל בכלל ותושבי הדרום בפרט".
מה זה אומר מבחינתך להיות צלם לע"מ?
"מעטים האנשים שזוכים לעבוד במשהו שהם אוהבים ואני אחד מברי המזל שזכה לכך. העבודה בלע״מ מגלמת בתוכה הרבה דברים שאני אוהב, צילום, היסטוריה, ביקורים וממלכתיות ולכן מבחינתי זאת זכות גדולה מאוד."


תמונה של שחרית
עמוס בן גרשום, תושב ירושלים, צלם לע"מ החל משנת 1997
"התמונה צולמה לפני 15 שנה בבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל, מוקדם בבוקר. חניתי והתארגנתי לצאת רגלית מהרכב עם הציוד לכיוון בריכות הדגים כאשר לפתע להקת שחפים עברה מעל החניה, הספקתי מהר להרכיב את הציוד ולתפוס כמה פריימים וכך הגיעה לעולם התמונה הזו".
מה זה אומר מבחינתך להיות צלם לע"מ?
"צריך לדעת לשתוק ולא לספר סיפורים. להיות "זבוב על הקיר" באירוע עצמו ולהשקיע בתמונה".


מבעד ללהבות
מארק ניימן, ירושלים, צלם לע"מ החל משנת 1991
"תמונה זו צולמה יום לפני ערב פסח של שנת 2007, יצאתי לצלם את שריפות החמץ בשכונת מאה שערים בירושלים.
התמונה צולמה מנקודת מבט נמוכה, התמקמתי לצלם אנשים מבעד ללהבות השריפה. בשלב מסוים הלהבות התפצלו לשני חלקים, נראה שהדמויות היו בתוך מסגרת של לשונות אש, אפילו על מסך המצלמה ראיתי שזו הצלחה. תמונה זו זכתה במקום הראשון בתחרות צילום בינלאומית שהתקיימה בישראל."
מה זה אומר מבחינתך להיות צלם לע"מ?
"זה צלם שחייב להיות בעל יכולות הבחנה בין טפל לעיקר, בין שחור ללבן. בעל יכולת למצוא מה יכול לתפוס את "הפריים" ולהפוך להיות תמונה שנצרבת. מעבר לך זו שליחות ציבורית, ואני נהנה בכל יום שאני יוצא לתעד עבור ההיסטוריה המצולמת של מדינת ישראל."


קבלת פנים
אבי אוחיון, ירושלים, צלם לע"מ החל משנת 1993 והחל משנת 2003 מכהן כמנהל מחלקת הצילום בלשכת העיתונות.
"השנה היא 2014. נשיא ארה"ב ברק אובמה נוחת בישראל ומתקבל בקבלת פנים חגיגית בשדה התעופה בן גוריון.
היה זה חודש אוגוסט, אחת בצהריים, והשמש קפחה על פניו של הנשיא האמריקאי. בזווית העין אני קולט אותו פושט את חליפתו. לשמחתי, ראש הממשלה זרם והסיר גם הוא את חליפתו וכך הצלחתי לתעד אותם יחדיו, כשני מנהיגים נינוחים זה בחברתו של זה והמתאימים עצמם לנסיבות. במקרה מזג האוויר הקיצוני".
מה זה אומר מבחינתך להיות צלם לע"מ?
"מבחינתי זה אומר להיות מתעד לאומי. מתעד ששומר על האמינות ההיסטורית בשביל דורות הבאים. כדי שיוכלו להבין באמצעות הצילומים מי היו הנפשות, איזה אירועים מכוננים היו. האחריות על כתפי המתעד להראות מה היה ומה קרה במדינה במשך שנות העבודה."



בחוף הים ובדרום קוריאה
קובי גדעון, ניל"י, צלם לע"מ החל משנת 2013
לשם שינוי בחרתי שתי תמונות. האחת עוסקת בביקור ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל בשנת 2017, כשהוא מלווה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
במהלך ביקור השניים בחוף אולגה, הם החליטו להיכנס אל תוך המים ולהשתכשך. מה שאיפשר לי להנציח את הרגע הלא שגרתי הזה.
התמונה השנייה היא מביקורו של נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין בקוריאה, שנערך ב-2019.
במהלך ביקור בשטח המפורז בין דרום קוריאה לצפון קוריאה, נופף הנשיא לחייל צפון קוראיני מבעד לחלון ואני הצלחתי לתעד.
מה זה אומר מבחינתך להיות צלם לע"מ?
"לאורך השנים, אכן שאלו רותי שאלה זו מספר לא מבוטל של פעמים. תשובתי תמיד הייתה שאני זוכה למקום הכי טוב בשורה הראשונה בתיאטרון החיים, ושניתנה בידיי הזכות ללכוד רגע ולהפוך אותו לפיסה בפאזל ההיסטורי של מדינת ישראל."
גולדקנופף: "ברגע שחוק הגיוס לא עובר אני מתפטר"
בן שבת: "השיח הציבורי מידרדר לכיוונים של שנאה עיוורת"
אחרי שני פרקים של ראיון ארוך בשלל נושאים שעומדים על הפרק, אנחנו מגיעים לשלב הסיום. האמת היא שאי אפשר בימים אלו לקיים ראיון עומק שכזה, מבלי להתייחס לאחת הסוגיות הנפיצות ביותר: הקרע בחברה הישראלית. השנאה ההדדית, הקיטוב, השסע והפילוג, מעולם לא היו בוטים כל כך ואיתם גם הקריאות לסרבנות, שכמו רבים, מדאיגות גם את בן שבת.
"מדינת ישראל ניצבת כיום בפני אתגר, מהקשים שידעה במישור הפנימי. הקרע בין חלקי החברה – עמוק ורחב. הוא פתח פצעים שלא הגלידו, נגע בעצבים רגישים, הסב נזקים קשים לתיקון ויכול חלילה עוד להידרדר ולהסלים" הוא אומר בראיון ל'יום ליום'.
"המחלוקת חצתה מזמן את השדה הפוליטי היא נוכחת בכל מערכות החיים. היא ניפצה את המעטפת שגוננה על צה"ל וגופי-הביטחון, שהיו מעוזי הממלכתיות. היא פוגעת אפילו במערכת-הבריאות –שמייצגת את המכנה המשותף הרחב ביותר של כולנו".
"השיח הציבורי מידרדר לכיוונים של שנאה עיוורת ונעדר סימנים של הקשבה. כל מחנה בטוח בצדקת דרכו ומתחפר בעמדותיו" הוא מזהיר ומוסיף כי "העיסוק בשאלות מי אשם ומי צודק – לא יחלץ אותנו מהמבוי הסתום שבו אנו נמצאים. במקום להוכיח את צדקת עמדותינו. כולנו חייבים לגלות אחריות: לשלמות החברה, לביטחונה ולחוסנה של המדינה".
חברים שלך, שהגיעו לתפקידים בכירים ביותר, הפכו לסרבנים. שרי ביטחון, ראשי ממשלה ובכירים במיל' קוראים לסרבנות. איך זה קורה?
בן שבת: "אני לא רוצה להיכנס לפלפולים סביב ההגדרות. גם בלי זאת, ברור שהשימוש שנעשה בצה"ל ובמערכת הביטחון במשבר הזה, גובה מחירים יקרים מאוד. המחיר הראשון הוא הכנסת הפוליטיקה לתוך המערכות הללו. המחיר השני הוא התקדים – פעם שקבוצה מסויימת השתמשה במערכות הללו כמנוף לחץ לקידם מטרותיה, בעתיד קבוצה אחרת תעשה שימוש דומה למטרות האחרות שלה. המחיר השלישי – הוא הקרע הפנימי בתוך הצבא, יצירת הבדלי מעמדות בין קבוצות שונות, הכנסת מחלוקת לתוך יחידות וצוותים שאמורים לפעול מתוך אחווה ורעות".
ראש המל"ל לשעבר ממשיך ופורס את הנזקים מההתנהלות הקלוקלת. "המחיר הרביעי הוא הפגיעה באמון של הציבור במערכות הללו והמחיר החמישי הוא הפגיעה בכשירות. כל אחת מההשלכות מייצרת אתגר לא פשוט לדרג המדיני ולראשי מערכות הביטחון. קל להרוס. קשה לבנות מחדש".
עד כמה מדובר באיום אמיתי על שלימותה של המדינה?, האויבים שלנו מסביב רואים את מה שקורה ומוחאים כפיים. אפילו מציינים שישראל במשבר שמעולם לא ידעה כמותו ומזכירים דברים שביטחוניסטים לשעבר אומרים. איך אתה חי עם זה?
"נצראללה מאמין באמת ובתמים שהחברה הישראלית כיום היא חלשה מאחר שהיא מסוכסכת, מפולגת ונעדרת חוסן ויכולת עמידה מול מאבקים חיצוניים שישחקו אותה. כבר בשנת 2000, בנאום המפורסם שנשא בעיירה בינת-ג'בל בלבנון, הוא דימה את חוסנה של ישראל לחוזק של קורי עכביש. כך הוא אמר אז (ציטוט): 'ישראל הזו, שבבעלותה נשק גרעיני ומטוסי המלחמה החזקים ביותר באזור, היא למעשה חלשה יותר מרשת קורי עכביש…'
ישראל נראית חזקה מבחוץ, אך קלה להרס והכנעה, כמו קורי עכביש. …החברה הישראלית לא תעמוד בעוד מתקפות טרור, פיגועים וקטיושות. החברה הישראלית עייפה ממלחמות ואין לה האיתנות והחוסן לעמוד במאבק דמים ולספוג נפגעים' .
אין ספק שכיום הוא שואב עידוד מהקרע הפנימי ומהמשבר שאנו חווים. במיוחד מכך שהמשבר הזה נוגע גם במערכת הביטחון ובמערכות חיוניות של ישראל. זה מחזק אצלו את תפיסת "קורי העכביש" ונוסך בו תקווה שישראל תקרוס מבפנים".
יהיה אפשר להכניס לבקבוק את השד חזרה?
"בשום אופן אין להתייאש. חג הסוכות, שאנחנו בערבו, מחייב אותנו לזכור מאיפה התחלנו את המסע כעם – "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". אנחנו אומה השבויה בידי ההיסטוריה שלה. כל מה שנדמה לנו שאנחנו מחדשים, כבר היה בהוויתנו הלאומית. בספרי ההיסטוריה שלנו רשומות מלחמות פנימיות מרות. צלקות הריבים הללו נישאות בגוף האומה, פצעו את נפשה. ואחרי כל זאת – עם ישראל חי. ידענו למצוא את השימוש החיובי שבמחלוקת. הודות לתכונות שניטעו בנו משחר היותנו לעם, מצאנו את הדרכים לקיים אחדות מתוך מחלוקת. רובו המוחלט של הציבור מודאג מהמצב שנוצר, הוא מעוניין לשמר את האחדות. זהו בסיס איתן לאופטימיות. אסור להתייאש ואין לחסוך במאמצים".
רגע לפני סיום, אנחנו גם משחילים שאלה אחת בדבר ההתנהלות הישראלית בנוגע ללחימה הרצחנית על אדמת אוקראינה.
מנקודת מבטך על אוקראינה, ישראל נוהגת בחכמה בכל הקשור ללחימה שם?
"אני סבור שהמדיניות הישראלית מאוזנת ונכונה" הוא אומר בקצרה.
ממשיך לתרום
מתי נראה אותך בפוליטיקה?
בן שבת: "מה שחשוב לי הוא להמשיך לתרום למדינה, לחברה, לחינוך, לחיזוק הערכים והעוצמה הרוחנית".
מסר לסיום?
"מייק פנס – סגן נשיא ארה"ב לשעבר אמר על ישראל לפני כשנתיים (ציטוט): 'בכל כך הרבה מובנים ישראל היא הנס הזה, הנווה שצמח במדבר. אני מאמין שזו תוצאה של העשייה והתבונה של עם ישראל, אבל אני גם מאמין בכל ליבי שזוהי עדות לחסדו של אלוקים, שלפני אלפי שנים הבטיח שיחזיר את עמו לארץ הזאת ושהעם ישגשג בה'. על כך אין לי אלא להוסיף – נֵצַח יִשְׂרָאֵל, לֹא יְשַׁקֵּר".
"אם נכניס את היהדות לוויכוח, עלולים להתרחק ממנה"
רחוב אהליהב 5, בשכונת רוממה בירושלים.
כבר לפני מספר חודשים, היו אמורים לשבת כאן רבנים חדשים, אבל הכנסת אישרה בחודשים האחרונים את הארכת כהונת הרבנים הראשיים בעוד כשנה ואנחנו מיהרנו לנצל את ההזדמנות, להגיע לשיחת חג מרוממת, בלשכתו של נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו.
כבר עשור שהרב לאו מכהן בתפקיד, שאליו נבחר בגיל הצעיר ביותר מבין הרבנים הראשיים שכיהנו מאז הקמת הרבנות הראשית. אבל על אף הזמן שחלף, אנשי לשכתו מספרים כי העבודה היא באותה מתכונת ומרץ, כאילו זה עתה נבחר הרב לתפקידו.
בשל הארכת הכהונה, הרב לאו נכנס בשנית לתפקידו כנשיא מועצת הרבנות הראשית, אחרי שעמד בראשה כבר במחצית הראשונה של הקדנציה. בשנים שחלפו מאז, כיהן כנשיא בית הדין הגדול, והוא אף אמור לחזור לתפקיד, במחצית השנה שלפני סיום הכהונה.
על אף העובדה שהגר"ד לאו, הינו חובש כיפה שחורה ונמנה על טובי בניה של היהדות החרדית, הרב הראשי מקובל על כל שדרות הציבור, ומוקף באהדה גם בקרב ציבור חובשי הכיפות הסרוגות והשקופות.
אך מעל הכל, ברבנות הראשית מדברים על מסירותו כדי לפתור בעיות סבוכות שממתינות להכרעה מזה שנים רבות. סדר יומו עמוס עד לעיפה, ובימי שלישי, בהם מתקיימים דיונים בבית הדין הגדול, אי אפשר לתפוס אותו אפילו לשיחה קלה. ראשו ורובו שקוע בעתירות שהגיעו למושב בית הדין שהוא מכהן בו כאב"ד, או בתפקידו כנשיא בית הדין והדיינים שמשרתים איתו יחד בקודש, נאלצים לשנות את סדר יומם, באופן שיאפשר להם את המשך הדיונים, עד לשעות הקטנות של הלילה.
בין דיון לדיון ובין כינוס לכינוס, הרב הראשי פינה מעט מסדר יומו, כדי לקבל את 'המחדש' לשיחת חג מרוממת, בענייני אגדה והשקפה, אך לא פחות מכך, גם בעניינים שעל סדר היום הציבורי.
בתחילה מתייחס הגר"ד לאו לקרע הגדול שהחל עם המחאה שפרצה בהקמת הממשלה הנוכחית. "אני מסתובב בארץ, מגיע למקומות של אנשים שהם יותר אנשי בית כנסת וכאלו שפחות. אני חייב לומר שהעם בריא יותר ממה שנדמה לנו. הנה, תראה את עשרות האלפים שהגיעו לכותל.
"הציבור הגדול שמגיע לבית הכנסת לעם אכפת יותר מהמורשת ממה שנדמה. נכון, יש פירוד וצריך להיות מודעים לכך, אבל אולי נזכה לראות את כולם בסוכה" אומר הגר"ד לאו ומיד מדבר על מהותה של הסוכה. "בסוכה, לכולם יש אותו סכך שמגיע מהפסולת. אם נצליח למצוא את הדברים המשותפים ולא שכל אחד יתנשא, אלא להיפך יחפשו להיות "כולם אגודה אחת" כמו שהתפללנו בימים הנוראים, אין לי ספק שנגיע למצב בו "לעובדך בלבב שלם".
"בימים הנוראים ביקשנו באבינו מלכנו 'הרם קרן ישראל עמך'. בכנס של אנשי ציבור, בו השתתפתי, שאלו אותי הנוכחים מה ההצעה שלי לחשבון נפש עבורם, חשבתי כל כך ואמרתי: 'קרן ישראל עמך'. כל אחד צריך לבחון האם הוא רוצה להגדיל קרן ישראל, או קרן עצמו. אם זה יהיה כך, נהיה במצב טוב יותר" אומר הרב הראשי ל'המחדש'.
אחרי הרעיון התורני, מגיעות גם השאלות על הוויכוח שקורע את המדינה. יהודי, או דמוקרטי.
"צריך לזכור שהמושג דמוקרטיה מתחיל ביהדות" הודף הרב הראשי את הטענות ומוכיח: "אחרי רבים להטות זה מהתורה שלנו". גם את מגילת העצמאות, מגייס הרב הראשי לטובת עמדתו. "למעלה מ-10 פעמים מופיעה בה המילה יהודית, ואף לא פעם אחת דמוקרטית. זאת אומרת שמייסדי המדינה רצו דמוקרטית, אבל קודם כל יהודית.
"כשאני מדבר על יהודית אני מבקש לשים לב מה המשמעות של זה" מחדד הגר"ד לאו את הדברים. "אם בכותרת אני רואה את המושג של מגילת העצמאות שמתחילה מ-"בארץ ישראל קם העם היהודי" ומהתנ"ך, ולעומת זאת יש מקומות שממעיטים בלימוד התנ"ך אני חושב שהשאלה צריכה להגיע לא לרבנים, אלא לאותם אנשים שממעיטים ומורידים את לימוד התנ"ך ומרחיקים אותו מעצמם.
"אנחנו כאן בארץ ישראל ולא במקומות אחרים. הציעו לנו להיות באוגנדה, ייתכן והיינו יכולים להיות שם בלי שכנים בעייתיים. היינו יכולים ללכת בעקבות הברון הירש לארגנטינה, אבל לא הלכנו לגור שם אלא חיפשנו לחזור לפה לארץ שהיא חמדת אבות, ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה.
"במשך שנים היה ויכוח האם מדובר במדינת היהודים או מדינה יהודית, כעת הוסיפו למשוואה צד נוסף אולי מדינת כל אזרחיה. צריכים לזכור: הגענו לכאן כי זו מדינה יהודית. כן, אני רוצה שאתה כדמוקרט תוכל לבחור, אבל אני רוצה שתדע במה לבחור. אם אדם לא ידע מה היא יהדות, לא יכיר את שרשרת הדורות מי אלו מלכי ישראל ומי זה הרמב"ם, לפי מה יחליט?" תוהה נשיא מועצת הרבנות.
הרב הראשי חושף גם סודות מהתקופה שנכנס לתפקידו, לפני כעשור. "כשנכנסתי לתפקידי, פניתי לראש הממשלה ואמרתי: כל הצעת חוק שמקודמת, עוברת את משרדי הממשלה והייעוץ המשפטי מביע את עמדתו, האם יש קשיים ומניעים משפטיים. באותה השיחה, אני הצעתי שכל הצעה תעבור לרבנות, כדי שיידעו אם יש נקודה יהודית או לא, וזה כמובן לא משנה אם יקבלו את העמדה שלנו או לא, לפחות שיידעו.
היה לי שכן חבר כנסת דתי, שסיפר לי שהוא רוצה לפעול כדי שגם ילד מאומץ יקבל את הירושה של הוריו המאמצים. אמרתי לו: 'יפה מאוד, אבל אתה חובש כיפה. מתפלל בבית כנסת. אתה יודע שלתורה יש מה לומר בנושא הזה? אתה יודע שלפי חוק זה לא מספיק, אלא צריך לוודא שהירושה מגיעה למי שזכאי לה על פי התורה, אחרת זה בגדר 'והעברתם את נחלתו'. הרעיון נכון, הביטוי שאתה רוצה לבטא על הקשר בין ההורים המאמצים לילדים זה רעיון יפה, אבל האם אתה יודע שיש לתורה מה לומר בנושא הזה? והוא השיב: 'אוי לא ידעתי'. זו הייתה תגובתו ועל זה אני מדבר. לפני שמחליטים אם יהודית, או דמוקרטית, צריכים לדעת מה זו מדינה יהודית ולהכיר את הערכים של התורה שעליהם מושתת מדינה דמוקרטית. לדעתי אפשר לשלב בין השניים מבלי שזה יהיה בסתירה אחד כלפי השני" חותם הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו.
כששומעים את הדברים, באווירה הכל כך נינוחה, אי אפשר שלא לתהות מדוע הרב הראשי, או רבנים אחרים, לא מנסים להביא לפשרה משלהם בכל הוויכוח הפוליטי, אך לגר"ד לאו, יש תשובה גם על כך. "הרעיון הזה יכול היה להיות לפני הבלאגן או אחריו, אבל ברגע שזה הפך לשאלות פוליטיות רב לא אמור להיות שייך לשום צד פוליטי, רב צריך להיות שייך לכולם. של כל יהודי ויהודי באשר הוא ועמדתו הפוליטית.
ברגע שהדברים גלשו לתחום הפוליטי, הרגשתי – גם בראיונות בתקשורת הכללית ראיתי – שהדבר היחיד שמעניין אותם זה אם אתה בעד או נגד הרפורמה. אבל אם נכניס את היהדות לוויכוח הזה, יהיה מצב שאנשים יתרחקו מהיהדות ואת זה אני לא רוצה. אני מתפלל ש-'כל בני בשר יקראו בשמך' אני לא רוצה להגיע למצב שישפכו את התינוק עם המים חלילה".
-במצב הנוכחי, שיש התדרדרות בכל הנוגע למצבה היהודי של המדינה, הרב חושב שיש עוד עתיד למצבה של המדינה כמדינה יהודית?
הגר"ד לאו: "אני יהודי מאמין שמתפלל ומייחל שאת צמח דוד עצמך תצמיח, אבל אני מודע למצב ויודע דבר פשוט: כל עוד אנחנו מאמינים וידעים שתורתנו היא המנחה את דרכינו, אנחנו ממשיכים הלאה. מי אמר שזה צריך להיות דרך פשוטה? תראה את הפריחה של שיעורי תורה לומדי הדף היומי, תראה בתי המדרש המלאים מפה לפה וזה לעומת זה עשה אלוקים עשרות אלפי לומדי תורה. קיבלנו יכולות של בחירה, ודווקא בגלל זה יש זה לעומת זה. קשיים לא פשוטים, אבל בשם השם נעשה ונצליח".
גם סוגיית ההתערבות של בתי המשפט, בנושאים השונים שעל סדר היום, עולה על השולחן. ביקשנו לשמוע על התערבות שכזו במערכת בתי הדין והרבנות הראשית.
"ברוב מוחלט של פניות לביהמ"ש העליון כנגד בתי הדין הרבניים, בית המשפט לא מתערב ומקבל את עמדתנו" אומר הרב הראשי, אך מודה: "ישנן בעיות ספציפיות, שעליהן אנחנו עמלים לתקן, כמו הצעת חוק של השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, שמבקשת להחזיר את היכולות של בתי הדין לפסוק בנושאי מזונות לילדים אחרי הגירושין. הצעת החוק נועדה לתקן אימרת אגב של השופט מזוז, והיות שהחוק אומר מפורש שבתי הדין מוסמכים לפסוק בזה, היו שניסו להגיד שלא.
בבתי הדין המשכנו לדון ולעשות כל מאמץ לפעול בדרכה של תורה, כיוון שאחרת עלולות להיות שאלות כבדות משקל, אך בעקבות כך, הוגשה עתירה נגד ההתנהלות של בתי הדין שלא הולכים על פי הערת השופט. ראינו את המצב ובעקבות כך פניתי לשר הדתות והוא אכן מגיש הצעת חוק שקובעת ברחל בתך הקטנה קטנה, כי לבית הדין יש סמכות לפעול בעניין. אני לא מיפה את המציאות" ממהר הרב לאו להבהיר, "אני מודע לבעיות שיש מידי פעם בפעם, אבל בד"כ אנחנו לא נתקלים בבעיות".
גם המקרים הבודדים שבהם בית המשפט ניסה להתערב, לא גורמות לגר"ד לאו לחשוש: "אני שם את זה בפרופרציות המתאימות. אני יודע את כמות היכולת והעשייה, לעומת ההפרעות. אנחנו לא זזים מההלכה, גם כשיש מפריעים מסיבות אידיאולוגיות, או מסיבות אישיות. לשם כך הקב"ה שלח אותנו ואנחנו משתדלים לעשות מה שצריך".

חמש שנים כיהן הרב לאו בתפקיד נשיא בית הדין הגדול, ובעוד כמחצית השנה, הוא אמור לחזור שוב לתפקיד ובמערכת בתי הדין יש מי שמדברים על התקופה הזו, כתקופה שעוד תותיר חותם במערכת בתי הדין.
דיונים על גבי דיונים, שעות על גבי שעות, "מבלה" הרב הראשי בתוך אולמות בתי הדין, ללא הפסקה. במשך השנים הצליח הגר"ד לאו להביא לפתרונן, עשרות תיקים סבוכים של אנשים ונשים שהמתינו לפסיקה שתשחרר אותם לחופשי, לעיתים כשהצד השני נמצא במקומות מרוחקים. לשם כך, הרב הראשי אף נעזר בגופי הביטחון השונים, בכדי להעלות מזור לכאבן של הנשים.
אך לא זו בלבד. גם דיונים פיזיים שנועדו לשכנע סרבנים קשים, נמשכים שעות על גבי שעות בבית דינו של הגר"ד לאו, כשהוא מנסה שוב ושוב לפתור את התסבוכת שגם גדולים לא יכלו לה. לעיתים, רק אחרי תקופות ארוכות ממש, מצליחים הצדדים להגיע להסכמות, שיובילו לשחרור מכבלי העגינות מחיים.
"אמרתי לדיינים כמה פעמים: לפעמים יש לכם תיק מול העיניים, כשאתם אומרים לעצמכם יש סוגיה הלכתית יפה שאפשר לבנות פסק דין בנוי לתלפיות, אבל את זה תשמרו לספר שלכם. כאן, תפתרו לאנשים את הבעיה שלהם. לא חייבים להגיע ל-'ייקוב הדין את ההר', חשוב יותר לעזור להם ולסגור את התיקים שלהם, מאשר פסק דין מרובה עמודים ואמירות נוקבות" משתף הרב הראשי בשיחה עם 'המחדש'. "ברגע שהדברים נעשים כך, במבט אל האנשים ובדרכה של תורה לפתור את הבעיה לטובת המשפחה ההורים והילדים שנמצאים מאחור, אפשר להביא להצלחה בסיעתא דשמייא".
"כשהתחלתי את דרכי ברבנות" מגלה הגר"ד לאו, "ביקשתי מהקדוש ברוך הוא: אני מאוד רוצה להאהיב שם שמים על הבריות ומאידך שלא לטעות חלילה באות אחת בהלכה. ביקשתי להצליח לחבר בין הדברים, זה אפשרי וצריך הרבה תפילה. נכון, זכיתי בס"ד לסייע לאנשים להתחיל חיים חדשים, אבל הכל מכוח כך" הוא מודה.
לא אחת, נאלצים הדיינים בבית דינו של הגר"ד לאו, למצוא פתרונות יצירתיים שכוללים גם גמישות מרובה בלוח הזמנים. "יש כאן מקרים שאת כל הדיון היינו יכולים להתחיל רק אחה"צ, מכיוון שאתה מדבר עם אנשים בחו"ל ובשעות הבוקר שלנו, זה עדיין לילה שם. מדובר בסיפורים של חיים של אנשים, גם בבירורי יהדות, גם בשאלות של פירוקי משפחות, שאלות של ילדים שאלות משמעותיות" אומר הרב הראשי, מבלי להיכנס לפרטים, "כדי לשמור על פרטיותם".
אחת התקנות שהגר"ד לאו הוביל בבית הדין הגדול, היא הכנסת צוות גיטין לתוך בית הדין העליון, בצעד תקדימי. "לפני שהגעתי, לא היה צוות גיטין בבי"ד הגדול. הדיינים היו שומעים את הערעור, מחליטים ומחזירים לבית הדין האזורי, אבל במשך הזמן ראיתי שבמקרים רבים אם אנחנו מגיעים להסכמות עם בני הזוג וסוגרים את התיק, במקרה כזה כששולחים אותם הביתה לכתוב גט, עד שיגיעו לבית הדין האזורי, עלול להיווצר בינתיים מצב בו יועצים שכביכול פועלים לטובתם, גם אם ברצון טוב, יכולים להתערב.
"אגב" מוסיף הרב הראשי, "כשאני רואה למשל אחד מבני המשפחה שהוא עורך הדין של האיש או של האישה, אני יודע שזה יהיה קשה, כי הוא לא מסוגל להתעלות מעל הקשר האישי שלו ואז הוא לא יהיה מסוגל לחשוב על טובת האנשים שנמצאים שם במקום. לעיתים דווקא מרוב טובה, זה לא תועלתי וכדי שלא יהיו יועצים לא טובים, כדי שלא יפריעו, למען בני הזוג, הבאנו צוות גיטין לבית הדין הגדול" .
תקנה נוספת שהוביל הגר"ד לאו נוגעת אף היא לסידור גיטין. "למרות שעל פי ההלכה המסורה, בדרך כלל מסדרים קודם כל את העניינים הכספיים ואחר כך את הגט וזה עניין שיש בו כריתות, הובלתי קו שכשבית הדין רואה לנכון, קודם יסדר את הגט וכל העניינים הממוניים יהיו אחר כך. נכון, לכאורה עדיין נפגשים בבית הדין, אבל הרי ממילא כשיש ילדים משותפים נפגשים בבית הדין, וממילא אין כריתות גמורה. מה שצריך לעשות זה לבחון מה טוב עבור בני הזוג ולעשות מאמץ לעזור להם, כשכמובן הכל אך ורק על פי ההלכה".
הרב הראשי לישראל, הגר"ד לאו מכהן בימים אלו כנשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, תפקיד שלא זר לו כאמור. בדיונים השונים של המועצת, נאבק הרב הראשי על עניינים שונים הנוגעים לחיזוק מעמדם של רבני הערים, מתוך הבנת צורך השעה בכך. אנחנו, ביקשנו לשמוע מהרב הראשי דווקא על תפקידו של רב בישראל.
"תפקידו של רב, מתחיל קודם כל בתפילה לבורא עולם ובמסירות. רב לא יכול להסתכל על השעון, ולומר בשעה כזאת אני לא עובד. בנוסף, תפקידו של רב הוא להגיע לכל יהודי במקום שבו הוא נמצא ושם לעזור לו לעלות. אם אתה מסתכל על האדם כמות שהוא, זו הדרך הגדולה".
הרב לאו, שמדבר על תפקיד הרבנים, לא חוסך בביקורת גם על המדינה. "במקומות מסוימים יש מכרזים למינוי רבנים בעשרים אחוזי משרה. זה מחפיר, זה לא ראוי ולא נכון, רב נותן 24/7 למען הציבור והאמירה הזו של אחוזים, היא פגיעה קשה במעמדו של רב. בחלק מהמקומות נלחמנו ואפילו הצלחנו לשמרו שלא יורידו לרב ואני מקווה שבקרוב זה כבר יתוקן, באופן שלא יהיה דבר כזה".
תוך כדי שאנו מדברים על כך, אנו מעלים לשולחן את נושא מינוי רבני הערים הפרטיים, כמו ברבנות העיר בני ברק, שם מכהנים שלושה רבנים מטעם העירייה וכמו בעיר רמת גן, שם יש רב עיר מטעמו של ראש העיר.
"לא אדבר על מקרים אישיים שבחלקם מדובר בתלמידי חכמים ראויים בכל קנה מידה" ממהר הגר"ד לאו להשיב, "אבל זה דבר לא נכון. בחירות צריכות להיות עם הציבור והם אלו שצריכים לבחור את הרב. תמיד הייתה חלוקת נציגים בגוף הבוחר, והשילוב הזה של הציבור חשוב ביותר".

כשמדברים על תפקידו של רב, אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לשאול את הגר"ד לאו דווקא על המשך השושלת הרבנית, במשפחת לאו.
"זו זכות גדולה שיש לי אפשרות, שכשאני מבקש עצה אני פשוט מרים טלפון או פשוט יכול לקפוץ לאבא" אומר הגר"ד לאו. "הדמות של אבא, ולפני כן הדמות של סבא הרב יצחק ידידיה פרנקל רבה של ת"א, אלו דמויות הוד וזו זכות גדולה עבורי".
הרב הראשי, זוכה לחיבה יתירה גם בבתי גדולי ישראל שליט"א ולהבדיל גם בין החיים לחיים, בבתיהם של גדולי ישראל זצ"ל: "זכינו גם ליטול עצה מגדולי ישראל אשר היו עמנו ויבדלחט"א אלו אשר עימנו, וכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. אנחנו העם היהודי שמתרגש לעסוק בתורה, גם עם הדורות הקודמים".
אגב הקשר עם גדולי ישראל, משתף הגר"ד לאו באירוע מעניין שאירע עמו. "באחת ההזדמנויות, רופא שהגיע לביתנו ראה אותי יושב ומתעמק בספר כלשהו והוא שאל לשמו של הספר ולנכתב בו. הסברתי לו שמדובר בספר של רב מלפני מאה שנה ותוך כדי הדברים, הוא הסתכל עליי בתמהון ואמר: 'אם הייתי מסתכל בספר של רופא מלפני מאה שנה, זה לא היה מעניין אותי ואילו אתה קורא ספר מלפני מאה שנה?' אמרתי לו: כאן טמון ההבדל: אני לא קורא, אני לומד. אני לומד בספר הזה כי הוא קרוב יותר ממני להר סיני, והיהדות שלנו בנויה על העברת התורה מדור לדור. אני מאושר ללמוד את תורתם של רבותינו הראשונים והאחרונים, ובוודאי לאורך ימים שאני יכול ללמוד גם בצורה ישירה 'והיו עיניך רואות את מוריך', בעז"ה שנזכה לאורך ימים ושנים".
לסיום, ביקשנו מהרב הראשי ונשיא מועצת הרבנות, להעביר מסר לקוראים והרב נעתר: "אאחל לצופים שישתדלו לנצל את אותה דירת עראי של הימים המיוחדים הללו בסוכות. מתברר שאפשר לשמוח גם בדירה פשוטה, אפשר גם עם תקרה פשוטה וגם כשכל המינים נמצאים יחד. נשתדל לעשות זאת כל השנה כולה. זה אפשרי ותלוי בנו."
מאיר בן שבת: התגובה הישראלית לנסראללה מעודדת אותו
הסכמי השלום בתקופת בן שבת, הם ללא ספק גולת הכותרת של כהונתו, אבל גם על הנושאים הביטחוניים, הוא יכול לחבר ספר עב כרס. הדיונים הארוכים, המלחמות שבין המלחמות והשליחויות הסודיות, הן רק חלק מהמאבק על הביטחון של ישראל.
בימים האחרונים, כשהזירה הביטחונית מדרום חוזרת לבעבע, והצפון רותח מזה תקופה, כשהמאבק באיראן נמצא שוב על סדר היום, ביקשנו לשמוע את דעתו גם בנושא הזה.
כראש המל"ל לשעבר, אתה רואה היום את הגבולות הולכים ומתחממים מצפון ומדרום, האם ישראל לקראת מערכה רב זירתית?
בן שבת: "ראשית ועם כל הזהירות, אני סבור שהמאזן האסטרטגי של ישראל הוא חיובי, מבחינה מדינית, ביטחונית וכלכלית. ב"ה, לא אלמן ישראל. אמנם יש התחממות ואויבינו שואבים עידוד מהקרע הפנימי בינינו, אך הם גם יודעים שבשעות מבחן אנו מתלכדים ועומדים יחד נגד מבקשי רעתנו. אכן, האיומים מגיעים מכמה זירות שאיראן ושלוחיה מנסים לספק להם מטריה ולייצר ביניהם תיאום, אך ישראל נערכת גם למצבים כאלה".
עד כמה האיום מצד חיזבאללה הוא אכן משמעותי וקרוב לפיצוץ כפי שהם מאיימים?
"רצף ההתגרויות מצד חיזבאללה מעיד על ביטחונו העצמי הגובר של נסראללה, שלא רק מחריף את איומיו הפומביים – אלא גם מגביר את המתיחות לאורך הגבול ומותח את החבל מול ישראל. כלל לא בטוח שהוא מעוניין במלחמה עם ישראל, אך מה שברור הוא שכיום נסראללה פחות נזהר מפני האפשרות להידרדר לכך".
בן שבת מזהיר כי "נסראללה מזהה הזדמנות לשפר את מאזן ההרתעה שנוצר מול ישראל. זאת בעקבות המשבר הפנימי החריף הפוקד אותה ולנוכח הגישה המכילה מצד צה"ל, המהווה בעיניו עדות לחוסר רצונה של הממשלה להידרדר לעימות צבאי. על בסיס הערכה זו, הוא פועל בתהליך מדורג ושיטתי להסיר את הריסונים שנכפו עליו לאורך השנים, ואגב כך גם לחזק את מעמדו הפוליטי בלבנון".
ויש לו ביקורת גם על ההתנהלות הביטחונית, של הממשלה. "האופן שבו הגיבה ישראל עד כה להתגרויות רק עודד את נצראללה להמשיך בהן, ואף להסלים. כשכך הם פני הדברים, אין ברירה אלא לנקוט פעולות שיגרמו לנסראללה לכבוש את תאבונו.
על ישראל להמשיך את בניית המכשול לאורך הגבול, ולא לגלות סובלנות לפרובוקציות שמיועדות לשבש את פעילותה. נכון להטיל על מערכת הביטחון להכין פעולות נקודתיות, גם חשאיות, שיסמנו לנסראללה כי מיצה את סבלנותה של ישראל ויזכירו לו וללבנון את המחירים ששילמו בהרפתקה הקודמת בימי מלחמת לבנון השנייה".

מאז שסיימת את תפקידך, ישראל יצאה לעוד כמה מבצעים בעזה. תקיפות ומטרות שבלתי נגמרות ובכל זאת הם ממשיכים בשלהם. האם לא ניתן להכריע את חמאס?
בן שבת: "היעד האסטרטגי של ישראל ביחס לרצועה הוא להביא לכך שאזור זה יהיה מפורז ביטחונית ולא ישלט ע"י גורם עויין. כל עוד רצועת-עזה נשלטת ע"י חמאס עומדות בפני ישראל שתי חלופות: האחת – כיבוש הרצועה במבצע צבאי רחב ועמוק, והחלפת השלטון. מחיריו של מבצע כזה הם גבוהים ובסופו נעמוד בפני השאלה: מי יקבל את השליטה על האזור הזה?
אין בנמצא גורם שיש לו גם את הרצון וגם את היכולת לכך ואילו שליטה ישראלית תהיה כרוכה מחירים כבדים נוספים לאורך זמן. כל זה מעמיד בסימן שאלה את כדאיותה של החלופה הזו לישראל".
לדברי ראש המל"ל לשעבר, "החלופה השניה היא זו שמכונה 'תפיסת הסבבים' – שימור השקט ע"י הרתעה שמושגת בסבבי-הלחימה, תוך מאמץ לצמצם את משכו של כל 'סבב' ולרווח ככל הניתן בין הסבבים ותוך שימוש בשגרה, במנופי-לחץ ותמריצים, שיגדילו את מחיר ההפסד ויהפכו את ההתקפות על ישראל לבלתי כדאיות. זוהי הגישה המאפיינת את המדיניות הישראלית הנוכחית.
חולשתה של האסטרטגיה הזו היא שהשקט לעולם יהיה זמני ושברירי. הוא יחזיק מעמד עד לרגע שבו היריב יחוש שכדאי לו להפר אותו, כדי לשפר את מצבו.
כדי להרחיק את הסבב הבא ולהשפיע על עוצמתו כשיגיע, ישראל צריכה להעצים את המחיר שהיא גובה בכל סבב, לעשות בשגרה שימוש מושכל במנופי לחץ ובתמריצים– כדי להגדיל את מחיר ההפסד ולהשפיע על המוטיבציה, לנהל מערכה שיטתית, בפרופיל נמוך, לבלימת ההתחמשות בעזה.
בעת הזו, לנוכח מאמצי החמאס בעזה להגביר את הפיגועים בישראל ולנוכח האלימות בגדר הגבול, אני סבור שיש למנוע לחלוטין כניסת פועלים מעזה לישראל ולהגביר את הסנקציות האזרחיות. אסור לאפשר לחמאס לחדש את דפוס הפעולה של עימותים בגדר הגבול ושיגור בלוני תבערה וכד' לעבר ישובי העוטף. צה"ל צריך לפעול בנוקשות כבר עתה כדי לבלום את התופעה בראשיתה".

כשמדברים על מלחמה רב זירתית, אי אפשר שלא להתייחס גם לקיני הטרור ברחבי יו"ש, כאלו שלא היו מאז חומת מגן. שוב ושוב עולה הדרישה לצאת למבצע 'חומת מגן 2' בקרב ראשי ההתיישבות, אך נדמה כי לא כולם שותפים לדרישה זו. כששאלנו את ראש המל"ל לשעבר בן שבת בנושא, הוא השיב במשנה סדורה.
"היעד הביטחוני של ישראל הוא לסכל כוונות פיגוע ולמנוע התבססות של תשתיות טרור. את זה היא נדרשת להשיג כל הזמן, בפעילות שיטתית ונחושה. מערכת הביטחון צריכה לקבוע את דרך הפעולה בהתאמה למטרות ולתנאים ולא להיצמד לדפוס כזה או אחר. במקומות שבהם קיים איום על חופש הפעולה של ישראל, נכון לפעול באופן רחב יותר כדי להסירו ולאפשר את הפעילות השגרתית" הוא אומר.
המלחמה מול הפלסטינים בתחומי יו"ש, כבר מזמן לא רק שם והיא אף זולגת לכל האזור. טפטופי הירי, הכושל או המוצלח, מג'נין לעבר יישובי עוטף ג'נין, מעוררים שוב את השאלה כיצד על ישראל לנהוג בעניין.
"נדמה לי שהמערכת מבינה את הסכנות ומתייחסת לכך בחומרה. כולנו בוגרי רצועת-עזה. ראינו כיצד האוייב התחיל את הדרך בתחום הרקטות ולאן הוא הגיע. אסור לאפשר תהליך כזה ביו"ש" הוא קובע בנחרצות.
בן שבת מתייחס גם לאמירות לפיהן 'חיזוק הרשות הפלסטינית הוא אינטרס ישראלי' ולא חוסך בביקורת למרות שהרשות הפלסטינית היא 'עובדה מוגמרת', כדבריו. "האינטרס הישראלי הוא חיזוק ישראל! הרשות הפלסטינית היא עובדה קיימת, החסרונות והמחירים מוכרים וידועים, באופן שאין טעם להשחית על כך מילים. אילו נערכה בחינה יסודית של מאזן הרווח וההפסד מכך, לא בטוח שהכף הייתה נוטה לצד החיוב. על כל פנים, אנחנו לא בדיון של לכתחילה אלא בדיעבד ובמצב כזה – עלינו לעשות כל מה שנדרש כדי למנוע פיגועים, לסכל תשתיות טרור, להגן על האינטרסים הלאומיים שלנו, להבטיח את שלום אזרחינו, ולאפשר שיגרת חיים. מבלי להטיל עלינו מגבלות שנובעות מהרשות הפלסטינית".
בעת האחרונה, אחד הנושאים המדוברים ביותר, הוא המעצרים המנהליים נגד מתיישבים, שעליהם חתום שר הביטחון יואב גלנט, שהיחס כלפיו בהתיישבות, קשה עד קשה מאוד. המתיישבים טוענים שהצבא עסוק ברדיפה אחר מתיישבים במקום הגנה עליהם ובצה"ל מדברים על תגי מחיר, ועוד שמות מכובסים כאלו ואחרים.
כששואלים את בן שבת על כך, הוא מתנסח בזהירות. מאז הקמת המדינה לא היו כל כך הרבה עצורים מנהליים בו זמנית. האם נוער הגבעות הקצין, או שאכן נעשה איתם עוול, או אולי יש דרך אמצע?, אתה מצליח להבין את תחושות המתיישבים נגד שר הביטחון, בכירים בצה"ל ובשב"כ?
"אינני מצוי כיום במידה שמאפשרת לי להביע עמדה מבוססת. ככלל, אפשר לומר שככל שהמצב הביטחוני חמור יותר – כך גדל התסכול וגדלה המוטיבציה מצד גורמים קיצוניים לפעול. כמובן זה גם יוצר תגובה מעגלית".
נושא נוסף שעמד בראש סדר היום בכהונתו של בן שבת, ולשם שינוי נמשך גם בימים אלו, הוא המאבק באיראן גרעינית.
איראן כבר בנקודת האל חזור בכל הנוגע ליכולות גרעיניות?
איראן התקדמה בגרעין והיא קרובה למעמד של מדינת סף גרעינית. יש כאלה שסבורים שהיא כבר כזו. לפני כמה חודשים חשף שר הביטחון כי איראן צברה חומר מועשר ברמה של 20% ו־60%, שיכול להספיק לחמש פצצות גרעיניות'. הוא הגדיר את מצבה של תכנית הגרעין כמי שנמצאת "בשלב המתקדם ביותר שבו היתה אי־פעם".
האם לישראל יש יכולת לפעול גם ללא ארה"ב, כדי לנטרל את האיום הזה?
"לא אתייחס להיבטים מבצעיים. אזכיר רק את הצהרתו של ראש הממשלה לפיה ישראל לא תאפשר לאיראן להיות עם גרעין צבאי".
עד מתי ניתן יהיה למשוך את המלחמה הקרה עם איראן?
"ממשל ביידן, שביקש להנמיך את פרופיל הבעיה האיראנית ולהרחיק את סכנת העימות הצבאי עימה, רואה כיום באופן מוחשי את תוצאות מדיניותו: ביטחון עצמי גובר מצד איראן, ובעקבותיו פעילות מתריסה בתחום הגרעין, סיוע לרוסיה בכטב"מים ללחימתה באוקראינה והגברה משמעותית של מאמצי הטרור ברחבי העולם, מתוך התחושה שהיא לא תשלם על כל אלה מחיר ממשי" משיב בן שבת, תוך שהוא מותח ביקורת מכובדת, אך נוקבת.
"המשטר האיראני פועל להגשים את החזון הקיצוני שלו. הוא מפעיל את התמנון הטרור ואת רשת המליציות העניפה. הוא גם חותר למחוק את ישראל מהמפה. ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כשישות כזו בונה את כוחה ומנסה להקיף אותה (את ישראל) בטבעת של גורמי חזית.
החשש האמריקני מפני הסתבכות צבאית במזרח התיכון, שמהווה יסוד משמעותי במדיניות המרוסנת של ממשל ביידן כלפי איראן, עלול להוביל בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה: התלקחות אזורית כתוצאה מדינמיקה של פעולה ותגובה, שבה ארה"ב לא תוכל לעמוד מנגד" הוא מנתח.
אבא אמר לי שהוא רוצה שאני אקבל את תפקיד הראשל"צ
מנגני הקלרינט ועד האבודים: ל"ג בעומר עדיין כאן
"יש לי דודים, והם נרצחו באושוויץ" • מאיר ליוש
לא טסתי לפולין עד החורף האחרון. לא מסיבות אידאולוגיות, פשוט לא יצא. את אמא שלי סבתא השביעה שלא לנסוע. אני לא נכללתי בשבועה הזו. בפולין היכתה בי ההכרה שפשוט פספסתי. כשעמדתי בקרמטוריום A הבנתי לראשונה בחיי שיש לי דודים שנרצחו באושוויץ.
לא דודים של אבא, או של אמא (זה ברור שהיו) אלא דודים שלי. אחים של אבא שלי. לא, הוא לא הכיר אותם ישירות. הם היו הילדים של סבא שלי מאשתו הראשונה שנרצחה איתם. אבל הוא הכיר אותם דרך סבא שלי שנשא את הצלקות שלהם, כל החמישה והאישה, בנפש שלו. ואני גם הכרתי דרכו. אבל הם היו הילדים שלו מהעבר, אלו שאף אחד כבר לא הכיר.
רק הוא, כשהלך לישון בלילה ראה את הפעם האחרונה לנגד עיניו, כשמסר את זוג הנעליים שקיבל ממנהל מחנה העבודה לאבא של אשתו – (כי לא הרשו לו בקהילה הסאטמרית לקחת אותה ואת הילדים ולברוח) כדי שיקנה לו תפילין לבר מצווה. הוא לא הספיק. בתחילת יוני 1944 הם כבר היו למעלה.
אחי הגדול גילה את התאריך המדויק רק לפני שנים אחדות, כשחבר לעבודה גילה לו שאבא שלו היה האחרון שראה אותם על הרמפה באושוויץ. בלי להיות שם, לרעוד מקור ברמה שכל הגוף מגרד, פשוט לא הבנתי את זה. אז עמדתי מעל הקרמטוריום המופצץ ואמרתי קדיש, בן 38, יש לי הורים, הם חיים ויחיו עד 120.
אבל יש לי דודים, והם נרצחו באושוויץ.
מאות שורדי המצור על לנינגרד הוכרו לראשונה כשורדי שואה
במהלך 2022 נפתחו בסיוע המשפטי במשרד המשפטים כ-2,400 תיקים של ניצולי שואה שביקשו עזרה במימוש זכויותיהם, בהם מאות שורדי המצור על לנינגרד שהוכרו לראשונה כשורדי שואה והחלו לקבל קצבה חודשית.
בנוסף, במהלך השנה האחרונה הוגברה הפעילות בסיוע המשפטי למימוש זכויות וייצוג משפטי לניצולי שואה שהצטרפו לפרטיזנים ולמי שלחמו בנאצים, הכרה המסייעת להם משמעותית גם מבחינה כלכלית. בסיוע המשפטי קוראים לניצולי שואה או למי שנמצא עימם בקשר לפנות לסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ולוודא שהם מקבלים את כל הזכויות המגיעות להם.
ייצוג משפטי לשורדי המצור על לנינגרד: במהלך השנה החולפת ריכזו עורכי ועורכות הדין במערך ייצוג ניצולי שואה בסיוע המשפטי מאמצים במתן עזרה משפטית ומימוש זכויות לשורדי המצור על לנינגרד, זאת בעקבות ההכרה של ממשלת גרמניה בזכאות של מי שהיה לפחות שלושה חודשים תחת המצור לקבלת קצבה מוועידת התביעות, קבלת מענקים והשלמה מהרשות לזכויות ניצולי שואה. רבים משורדי המצור שפנו בעניין לסיוע המשפטי קיבלו עזרה גם במימוש זכותם לקבלת תגמול מוגדל, שכן לרבים מהם אין הכנסות נוספות.
ייצוג משפטי למי שלחמו בנאצים: הסיוע המשפטי מעניק ייצוג משפטי וייעוץ לניצולי שואה שלחמו בנאצים, המבקשים לקבל הכרה כלוחמים בצבאות שנלחמו נגד הנאצים, בהם פרטיזנים וכאלו שנלחמו במסגרת הצבא האדום וצבאות אחרים. עד היום הוכרו באמצעות הסיוע כמאה וחמישים לוחמים ולוחמות בנאצים, חלקם גם מול הצבא היפני. לדברי עו"ד שרי ורדי, מנהלת תחום ייצוג ניצולי שואה בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, גם בימים אלו, נשים וגברים רבים המקבלים קצבאות כניצולי שואה, אינם מודעים לכך שבמידה ולחמו בנאצים או בעוזריהם במהלך מלחמת העולם השנייה, הם זכאים לקצבה נוספת – 'קצבת לוחם', ובמקרים רבים אף לכפל קצבאות בשל כך. בשנים האחרונות פנו לסיוע המשפטי מספר רב של לוחמים מרחבי הארץ, רובם הגדול עולים ממדינות חבר העמים לשעבר, שלא פנו מעולם בתביעה להכרה לקבלת קצבה חודשית. הגיל הממוצע של הלוחמים שפנו בנושא זה הוא מעל 95, ורבים מהם אף אינם יודעים עברית ונעזרים בעורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי בהתנהלות מול הרשויות.
אחד הפונים לקבלת סיוע משפטי הוא ראובן קלי, בן 83 ניצול מראנגון, בירתה של בורמה, והוא למעשה המקרה הראשון שטופל בסיוע המשפטי להכרה במי שנמלט מבורמה שהייתה תחת השלטון היפני. בעת עדותו בפני עורכת הדין אוקסנה גרונימוס שטיפלה בפנייתו מטעם הסיוע המשפטי, הוא סיפר כי עזב את רנגון בעת שהיה ילד בשנת 1942, להודו, לאחר חודשים בהם ספגה העיר התקפות הרסניות שהובילו להרוגים רבים וניתוק העיר מהעולם החיצוני. הוא סיפר כי במסע מבורמה להודו כל משפחתו חלתה במלריה, וכך גם רבים מהקהילה היהודית מבורמה שעשות את אותה דרך, ורבים מהם לא הצליחו להגיע להודו. "נכון להיום רק אני בחיים, לא ביקשתי להכיר בי כניצול, כי פחדתי לדבר על זה", סיפר קלי.
את ראובן קלי ייצגה במימוש זכויותיו עורכת הדין אוקסנה גרונימוס, מהסיוע המשפטי של משרד המשפטים במחוז חיפה.
פונה נוסף הוא ישראל קולקר, בן 93, שנולד בפולין ובמהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שהגרמנים כבשו את פולין, ברח עם משפחתו לבלארוס, אולם, גם לשם הגיעו הגרמנים ולקחו אלפי יהודים לכיכר העירייה, בהם גם את משפחתו של ישראל, והוציאו אותם להורג. ישראל, שהיה אז רק בן 12, התחבא בתוך תנור והצליח להינצל. הניצולים מההרג נשלחו לגטו. בהמשך, חזר אחיו הגדול של ישראל שהצליח להימלט ליערות, להצילו מהגטו. השניים הצליחו לברוח יחדיו ולהצטרף לפרטיזנים. שני האחים נלחמו בגרמנים במארבים, הטמנת מטעני חבלה במסילות רכבת ועוד, עד לסיום המלחמה בשנת 1960 הוא עלה לישראל, נולדו לו שני ילדים ויש לו שני נכדים וארבעה נינים. ישראל קיבל את ההכרה כניצול שואה, אך עד לאחרונה לא הוכר כלוחם. לאחר פנייתו לסיוע המשפטי, הסיוע המשפטי הגיש עבורו תביעה להכרתו כלוחם בנאצים ב- 2021, ובשנת 2022 החל לקבל קצבה נוספת.
עו"ד שרי ורדי, ממונה ארצית תחום ייצוג ניצולי שואה בסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "מידי שנה אנו מקבלים פניות מניצולים ומלוחמים בנאצים שלא היו מודעים לזכויותיהם, וגם בשנה האחרונה קיבלנו פניות רבות מניצולים שעד כה לא פנו למימוש זכאותם לקצבאות והטבות שונות. אנו עושים מאמצים בכדי להגיע לכמה שיותר וליידע אותם בנושא, ולעזור להם בהליכים משפטיים במידה והם נתקלים בקשיים מול הרשויות השונות. אנו קוראים לניצולי שואה או למי שנמצא עימם בקשר לפנות אלינו, לסיוע המשפטי במשרד המשפטים, ולוודא שהם מקבלים את כל הזכויות המגיעות להם. הסיוע המשפטי לניצולי שואה ניתן ללא תשלום, לפתיחת תיק ניתן להתקשר למספר 073-3927788 או באתר האינטרנט של הסיוע המשפטי".
נתניהו: "הקריאות להשמדתנו לא פסקו. כיום הן מטהרן"
ראש הממשלה בנימין נתניהו, השתתף הערב בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. במהלך נאומו שב ותקף את איראן.
נתניהו פתח בנאומו וסיפר על בנימין זאב ורצברגר, יליד בהונגריה. "כל משפחתו נספתה בשואה, והוא נשלח למחנות ריכוז שונים. במחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה נהג קצין האס.אס. להעיר אותו ואת שאר האסירים מדי יום בצרחות נוראות. "אתם חולמים על ירושלים?", הקצין צעק עליהם, "אתם לא תזכו לראות את ירושלים". "אתם תראו את ירושלים רק דרך הארובות של המשרפות".
אלא שבנימין זאב ורצברגר סרב לוותר על החלום. בכוחות עילאיים הוא שרד את השואה, עלה לארץ ישראל והקים משפחה ענפה בעפולה. אבל לרגע הוא לא שכח את ירושלים. בגיל מתקדם הוא בחר להתחיל לעבוד בכותל המערבי. מבחינתו, זה היה הניצחון המוחץ על הצורר – ההוכחה הניצחת שעם ישראל חי.
כל יום שהוא עבד בכותל, והוא מירק וניקה את אבני הכותל, הוא חש את התפנית העצומה בתולדות עמנו, התפנית משואה לתקומה. כל מכריו ומשפחתו אומרים: לא היה אדם מאושר ממנו. בנימין זאב הלך לעולמו לפני שנה וחצי בגיל 95, אבל נכדיו וניניו נמצאים איתנו הערב".
שרשרת הדורות של השורדים, ונוכחותם במקום מקודש זה, הן אות ומופת לניצחון על אויבינו. ומובן מאליו, כפי ששמענו זה עתה מהנשיא, שניצחון זה אינו יכול למחוק את עוצמת הטרגדיה של עמנו בשואה: קהילות שלמות נחרבו, מיליוני אחינו ואחיותינו נטבחו במיתות מחרידות ונוסף עליהם נרצחו מיליוני בני עמים אחרים. ערכי המוסר נרמסו, התרבות האנושית רוסקה, צלם האדם הושפל עד עפר. צלקות הכאב אלה יישארו עימנו לנצח. ולמרות כל זאת, עלינו לזכור את הניצחון הייחודי של עם ישראל!
ואני פונה קודם כל אליכם – שורדי השואה, הניצחון זה מתגלה במשפחות הגדולות והמפוארות שהקמתם, ובתעצומות הנפש שלכם: בעיצומה של התופת וגם לאחריה – בחרתם בחיים. האמנתם בטוב, עזרתם לאחר, הפלאתם בנתינה ובחסד.
ניצחון זה גם משתקף בקומתם הזקופה של משתתפי 'מצעד החיים': בשנים האחרונות המצעדים מתרחבים לארצות דוברות הלאדינו – יוון, צפון מקדוניה, בולגריה, וכן לצאצאי הקהילות היהודיות בצפון אפריקה, שגם הן נידונו לכלייה על ידי הנאצים.
אבל פסגת הניצחון היא עצמאות מדינתנו בת ה-75. ישראל היא מדינה חופשית, תוססת, דמוקרטית, עתירת הישגים. מדינה שכולנו יחד בונים אותה דור אחר דור.
אתמול נפגשתי כפי שאני עושה מידי שנה, בחדר הקבינט של ממשלת ישראל עם השורדות והשורדים, מדליקי אבוקות הזיכרון והגבורה: שושנה וייס, טובה גוטשטיין, בן-ציון רייש, יהודית סולברג, ראובן בונפיל, יפים גימלשטיין ומלכה רנדל. אחיה של מלכה, הרב אפרים מול, גם הוא נכח במפגש, הוא ניגש אלי אחרי שכולם סיימו את דברם, והיה נרגש מאוד. אבל לצערנו, מיד לאחר המפגש הוא לקה באירוע מוחי קשה. כולנו מתפללים לשלומו. שמעתי בהתרגשות את סיפוריהם מרטיטי-הלב של הניצולים עזי-הרוח. לאחר פרקי האפלה בראשית חייהם, באו פרקי האור בהמשך.
אין עוד מדינה בעולם שבניה ובנותיה היו מצליחים לקום מאפר ההשמדה, ולנסוק לפסגות התקומה. חרף אתגריה הרבים, ישראל היא כוח עולמי עולה, מושא להערצה בזכות יכולותיה יוצאות הדופן. ואני שומע זאת בכל מפגש, בכל שיחה עם מנהיגי תבל – כולל ממנהיגי מדינות-ערב עימן השגנו הסכמי-שלום היסטוריים, וגם ממנהיגי מדינות-ערב אחרות, שגם איתן בכוונתנו להשיג הסכמי-שלום. את משמעות השלום רואים בדרכים רבות בכל ימות השנה, כולל ביום הזה, שבו ילדים מוסלמים בדובאי לומדים על השואה של העם היהודי.
לפני כמה שבועות פגשתי בגרמניה את הקנצלר שולץ. ערכנו ביקור מטלטל ב'רציף 17', בפאתי ברלין מהרציף הזה נשלחו רבבות יהודים אל מותם. המשלוח האחרון יצא באפריל 1945. שבועות ספורים לפני כניעת הנאצים, עדיין התעקש משטר האימים להשמיד את אחרוני היהודים. שם, על רציף המוות, השמעתי באוזני קנצלר גרמניה מסר חד וברור: לפני שמונה עשורים, עם יציאתנו מתהומות חוסר-הישע, נולדה לה מדינת היהודים מחדש.
אמנם העולם השתנה מאז, אבל הקריאות להשמדתנו לא פסקו וכיום הן באות ממשטר האימים בטהראן. הלקח העיקרי שלמדנו בשואה, הוא שעלינו לבלום את כוחות הרשע מוקדם ככל האפשר. מדינת היהודים חייבת להבטיח שיהיה בידה הכוח להגן על עצמה בכוחות עצמה מול כל אויב, מול כל איום.
הערב, כאן ב'יד ושם', אני מוסיף: ניצחון העבר אינו מבטיח לבדו, את ניצחון העתיד. ניצחון העתיד מחייב נחרצות תמידית, ומאבק חסר-פשרות במבקשי נפשנו. לכן אנחנו נאבקים בתקיפות בכל הסכם גרעין עם איראן, שיסלול את דרכה לנשק גרעיני.
מאותה סיבה אנחנו נאבקים בתקיפות בשלוחות הטרור של איראן סביבנו. מי שמבקש ללפות אותנו בטבעת חנק של טרור ייתקל בתגובה מוחצת.
אויבינו ימצאו אותנו עומדים יחד, כתף-אל-כתף. הם יגלו שוב את הכוחות העצומים שטמונים בעמנו.
ידידיי אזרחי ישראל, אני עומד פה הרבה שנים, ואני מצהיר בפני העולם כולו – לעולם לא עוד. הפעם אני מדגיש: מבקשי נפשנו, הצוררים החדשים, אולי חושבים שאין לנו את הנחישות והלכידות הפנימית לעמוד מולם. הם טועים בגדול. אנחנו נגן על עצמנו, ונהדוף יחד כל איום על קיומנו.
לפני 80 שנה, בגטו ורשה הבוער, ניצבו המורדים היהודים הצעירים מול הנאצים כשהם מצוידים בנשק דל מעטים מול רבים. לצד המלחמה בחיילי האס.אס. למטה – בבונקרים ובתעלות-הביוב המורדים הניפו את דגל ציון למעלה, מעל גגות הגטו.
מנהיגי המורדים ביקשו מנער ומנערה לעלות לגג, ואמרו להם: "אתם עומדים לעשות היסטוריה. אתם תניפו את דגל המרד היהודי הראשון אחרי כמעט אלפיים שנה". השניים טיפסו לגג, עמוסים בבקבוקי מולוטוב, וחמושים באקדחים.
וכשהגיעו לגג, הם הידקו על הגג את תורן הדגל אל הארובה. הרוח הקלה פרשה את הדגל הכחול-לבן מעל גגות ורשה. להתרגשותם ולגאוותם לא היה גבול. מעשה הירואי זה היה כדברי ברוח משורר התהילים – "נס להתנוסס".
רוחם של מורדי גטו ורשה הייתה איתנה, אבל עדיין הייתה תהום אידיאולוגית פעורה ביניהם, בין מרדכי אנילביץ' ופאבל פרנקל, תהום אידיאולוגית שמנעה מהם להתאחד גם ברגעים אחרונים, ברגעים הקשים ביותר.
הסיפור מלא ההוד והכאב של מרד גטו ורשה ממחיש את גורל הגבורה ואת גודל הגבורה שטמונה בעמנו, והוא גם מחייב אותנו לאמץ את צו הדורות: רוח, כוח ואחדות פנימית – רק כך ננצח את הקמים עלינו לכלותנו.
רוח, כוח ואחדות פנימית – רק כך נמשיך להבטיח את ניצחון ישראל. רוח, כוח ואחדות פנימית, אלה בדיוק הדברים שאותם ביטא לפני ימים אחדים הרב ליאו די מהיישוב אפרת. ברגע הנורא בחייו, בהלוויות של אשתו לוסי, ובנותיו מאיה ורינה – ליאו זעק את קריאת הנצח שהייתה גם תמצית חייו של בנימין זאב ורצברגר, אותה קריאה שמחברת את כולנו: עם ישראל חי ונצח ישראל לא ישקר!
יהי זכרם הקדוש, של ששת מיליונים אחינו ואחיותנו שנספו בשואה הנוראה, שמור ונצור בלב עמנו לדורי דורות. ה' יקום דמם".
בושה: לפיד השווה בין השואה לשריפת הרכבים בחווארה
ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, בן לניצולי שואה, השתתף הערב בעצרת הזיכרון ביד מרדכי, ובמהלכה רמז נגד נוער הגבעות באופן המשתמע כאילו השווה בינם לבין הנאצים.
לפיד פתח את נאומו בביקור שערך ברציף 17 בברלין: "לפני כמה שנים עמדתי ברציף 17 בברלין, הרציף ממנו נשלחו יהודי ברלין להשמדה. עמדתי שם מוקף נציגים של הממשלה הגרמנית והקהילה היהודית, ושאלתי אותם שאלה. שאלתי את השאלה שהשואה גורמת לכל אחד מאתנו לשאול את עצמו: מה אני הייתי עושה?
מה הייתי עושה אם הייתי יהודי בברלין ב-1933, כשהיטלר עלה לשלטון? האם הייתי בורח? האם הייתי מוכר את ביתי, את העסק שלי, מוציא את ילדי מבתי הספר באמצע השנה?
או שהייתי אומר לעצמי, 'זה יעבור, זה טירוף רגעי, היטלר אומר את כל הדברים האלה רק מפני שהוא פוליטיקאי שרוצה להיבחר. נכון שהוא אנטישמי, אבל איזה גוי הוא לא אנטישמי? כבר עברנו דברים גרועים יותר. עדיף לחכות, להוריד ראש, זה יעבור."
מה הייתי עושה אם הייתי גרמני בברלין ב-18 לאוקטובר 1941, כשהרכבת הראשונה יצאה מהרציף לכיוון מזרח, כשהיא נושאת עליה 1,013 יהודים, ילדים, נשים, זקנים, שנועדו להשמדה?
אני לא שואל מה הייתי עושה אם הייתי נאצי, אין לי דרך לדמיין את זה, אבל מה הייתי עושה אילו הייתי גרמני בגילי, אב לשלושה ילדים כמוני, שחינך את ילדיו על הגינות אנושית בסיסית ועל הזכות לחיים ולכבוד?
האם הייתי שותק? האם הייתי מוחה? האם הייתי אחד הגרמנים המעטים שהצטרפו למחתרת האנטי-נאצית או אחד הגרמנים הרבים שפשוט המשיכו בחייהם והעמידו פנים שדבר אינו קורה?
ואם הייתי אחד מ-1,013 היהודים האלה? האם הייתי עולה לרכבת? האם הייתי מבריח את בתי צפונה, אל היערות, האם הייתי מורה לשני בני להיאבק עד הסוף? האם הייתי שומט את המזוודה ומתחיל לרוץ או שהייתי מתנפל על השומר במדים השחורים?
בחדר עבודתי, בביתי הבטוח בתל אביב, יש תמונה של סבא שלי, בלה למפל. הוא דומה מאוד לבני ליאור. אני מסתכל עליו ושואל את עצמי למה הוא לא נאבק כשחייל גרמני בא לקחת אותו מביתו מאוחר בלילה ב-18 למרץ 1944?
החייל הזה לא ידע שמהמיטה, חבוי מתחת לשמיכת הפוך העבה, מסתכל בו אבא שלי, ילד יהודי בן 13 שהפך למבוגר בן לילה. למה הם לא נלחמו? זוהי השאלה הרודפת אותי. זוהי השאלה הרודפת את מנוחתו של העם היהודי מאז יצאה הרכבת האחרונה לכיוון אושוויץ. והתשובה היא – התשובה האפשרית היחידה היא – שבגלל שהם היו אנשים טובים, הם לא האמינו בקיומו של הרוע.
הם ידעו, כמובן, שיש בעולם אנשים רעים, אבל הם לא האמינו ברוע מוחלט, רוע מאורגן, חסר רחמים או היסוס, רוע קר לגמרי שהסתכל עליהם ולא ראה אותם – אפילו לא לרגע – כחלק מהמין האנושי.
מבחינת רוצחיהם, הם לא היו בני אדם, הם לא היו אבות, אמהות, ילדים של מישהו. מבחינת רוצחיהם, הם מעולם לא התרגשו ביום הולדתו של תינוק, מעולם לא התאהבו, מעולם לא הוליכו את כלבם הזקן בשתיים בלילה לטיול או צחקו עד דמעות בקומדיה האחרונה של צ'רלי צ'פלין.
כי זה מה שצריך בשביל לרצוח בקור רוח בנאדם אחר – להיות משוכנע שהוא לא בנאדם. בעיני הרוצחים האנשים שיצאו מרציף 17 לדרכם האחרונה לא היו הורים יהודים, אלא רק יהודים. הם לא היו משוררים יהודים או ילדים יהודים, אלא רק יהודים. הם לא היו הֶר בראון או פְרַאוּלייָן שוורץ, אלא רק יהודים.
ההשמדה מתחילה בהשמדת הזהות. לא במקרה הדבר הראשון שעשו איתם, כשהגיעו למחנות ההשמדה, היה לקעקע מספר על זרועם. מפני שקשה להרוג את רבקה גרינוואלד, יפהפיה בהירת שיער ורומנטית בת 18, אבל קל להרוג את היהודיה מספר A-7763. היא לא אדם, היא רק מספר".
לדברי לפיד: "השואה הציבה את ישראל בפני אתגר כפול. מצד אחד, היא לימדה אותנו שעלינו לשרוד בכל מחיר, ולהיות מסוגלים להגן על עצמנו בכל מחיר. רכבות עם יהודים לא ייצאו יותר משום רציף בשום מקום. בטחונה של מדינת ישראל ובטחונם של תושביה היו ולעולם צריכים להיות בידינו בלבד.
יש לנו ידידים – לא רק ארצות הברית, אלא גם גרמניה החדשה, גרמניה האחרת, הוכיחה את ידידותה האמיצה לישראל פעם אחר פעם – אבל אסור לנו ואנחנו לא יכולים לסמוך על אף אחד מלבד עצמנו.
מצד שני, השואה לימדה אותנו שלא משנה מהן הנסיבות, אנחנו צריכים להשאר אנשים מוסריים. המוסר האנושי אינו נבחן כשהכל בסדר, או מול הטלוויזיה. הוא נבחן ביכולת לראות את סבלו של האחר גם אם יש לך את כל הסיבות לראות רק את הצד שלך".
לפיד הזהיר בנאומו כי אי אפשר להשוות את השואה לאירועים אחרים בהיסטוריה, אך מדבריו היה נשמע כי השווה בין שריפת הרכבים בחווארה לשואה: "את השואה אי אפשר ואסור להשוות לשום אירוע אחר בהיסטוריה. זו היתה, כדברי הסופר ק.צטניק, ניצול אושוויץ, "פלאנטה אחרת". אסור להשוות, אבל זוהי חובתנו לזכור תמיד מה למדנו ממנה. הצורך לשרוד מורה לנו להכות בכוח כדי להגן על עצמנו; הצורך להישאר אנשים מוסריים גם כשהתנאים אינם מוסריים, מורה לנו לנסות לחסוך ככל שאנחנו יכולים בחיי אדם.
המבחן המוסרי שלנו לא מתנהל בתנאי מעבדה ולא בפלאנטה אחרת. הוא מתנהל לא רחוק מיד מרדכי, בעזה של החמאס, בלבנון של החיזבאללה, באיראן של משמרות המהפיכה.
כל מי שיש לו בקורת עלינו, צריך לשאול את עצמו שאלה אחת בלבד: מה היית עושה אם מישהו היה בא עם רובה לגן הילדים של ילדך, ומתחיל לירות לכל עבר?
כי המחבלים שביצעו פיגועי טרור בחודשים האחרונים רוצים להרוג יהודים. ילדים או מבוגרים, נשים או גברים, חיילים או אזרחים. מבחינתם אין הבדל, מפני שמבחינתם אנחנו לא באמת בני אדם. אנחנו יהודים, וזו סיבה מספקת כדי לרצות להרוג אותנו.
המבחן המוסרי שלנו הוא להמשיך – גם בתנאים האלה – להבחין בין אוייבים וחפים מפשע. להרוג את אוייבינו בלי להסס, אבל לא לשרוף בתים ולא למחוק כפרים כי יהודים לא מבצעים פוגרומים" דברי לפיד שהוסיף כי "הדרך להתמודד עם הרוע היא לא להפוך להיות דומה לו. יש הבדל בינינו לבינם, צריך להיות ההבדל בינינו לבינם. לא מפני שאנחנו לא מבינים את הרוע, אלא מפני שאנחנו מבינים אותו טוב יותר מכל עם אחר בהיסטוריה".
ראש האופוזיציה חתם את נאומו ואמר: "היום הזה, יום השואה, הוא היום שבו אנחנו זוכרים שעלינו לעשות הכל כדי למנוע סבל ואת מותם של חפים מפשע, הוא גם היום שבו אנחנו אומרים לעולם: אנחנו לא נעלה עוד על הרכבת. אנחנו נגן על עצמנו מפני הרוע".