מיקום כתבה: מגזין חג טורים

סוכות הוא החג האהוב עלי, מיד לאחר הימים הנוראים, ימים בהם היינו מכונסים בתוך עצמנו מנסים לבדוק היכן להשתפר ולהתרוממם, מגיע אלינו החג כמו מים קרים לנפש עייפה. ריקודי השמחה בסוכות הם שמחה בלתי נגמרת שבד"כ נגמרת בשעות הקטנות של הלילה או עד שמגיעה המשטרה:).

בכדי להבין מדוע השמחה כ"כ גדולה בחג צריך להבין מה היה בזמן בית המקדש, מה מקור המנהג ומה הקשר לחג הסוכות?

לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית המקדש הייתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין". פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם הייתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". תודו שהייתם רוצים להיות שם…

זמן סיכומנו: ב״ה הייתה לנו שנה פוריה מאד במוזיקה היהודית. תחרות הקול הבא בה זכיתי להיות שופט חשפה לעולם זמרים מעולים וטובים. זכיתי לשיר ולשמח את עם ישראל גם בשנה הקשה שעברה על עולם התרבות היהודי בעקבות הקורונה. לכל אותם המלעיגים על מיעוט ואיכות המוזיקה בשנת תשפ״א – תאזינו למאות שירים שיצאו בהשקעה אדירה בשנה האחרונה, איכותיים, טובים משמחים ומרגשים (נכון, יש גם שירים פחות מוצלחים, אבל אני מדבר על הרוב).

ואתן עצה קטנה לכל אותם האומנים החשובים והמוכשרים: היום לא מספיק רק להוציא שיר טוב. בכדי להתבלט בתוך שטף החומרים שיוצא, צריך בתמונה גם איש הנקרא בלע"ז יחצ״ן. כן, אותו אדם שיושב במשרד ועובד קשה בכדי שהשדרנים ומובילי דעת קהל יתנו אוזן לשיר, הוא גם דואג שכל כלי התקשורת יחשפו את הקהל הרחב לחומרים שלכם.

הקושי הגדול בהוצאת שיר הוא להגיע לאוזניים של מובילי דעת קהל שהם יתווכו עבור הקהל הפשוט את השיר, להיות סוג של מסננת עבורם. רק שתדעו אמנים נכבדים שגם אם השיר שלכם ממש טוב עדיין הדרך ארוכה. ולכן באה כל ההקדמה הזו, כדי להסביר שהשנה לא הייתה שחונה ממוזיקה אלא שנה מפוצצת במוזיקה אבל ללא רועה נאמן שידאג שהיא תגיע לאוזניים הנכונות. אם השדרנים היו מקשיבים לכל שיר שיוצא, כנראה שלא היה זמן לשדר מעומס השירים הנצברים במערכת. זרקתם את השיר לעולם וחשבתם כמו רבים שהציבור יתלהב, אבל בפועל העסק קרטע ולא בהכרח בגלל שהחומר שלכם אינו טוב. חבל שתישארו רק עם האכזבה, אחרי הוצאות מרובות ומי כמוני יודע כמה השקעה אנרגיה וזמן נדרשים.

אז אל תפסיקו לשיר, ותעשו הכל כדי למנף את המוזיקה שלכם. מאחל עבורכם את כל ההצלחה שבעולם ושנזכה לשיר בבית המקדש יחד עם הכוהנים הלווים. פתקא טבא. קובי.

צילום תמונה: אילן בשור.

בשנה כזאת לא באמת אפשרי לתת מסקנה מוזיקלית וזה מרגיש לי כמו לשלוח תלמיד לטסט כשהוא אינו מוכן (בכל זאת גנים של מורה נהיגה).

שנת תשפ״א התאפיינה בעיקר בכמות לא רגילה של שירים ובמיוחד לקראת סופה הרשימה הלכה והתארכה, זמרים אנונימים מפתיעים לצד זמרי קאמבק, היו לנו גם זמרי חתונות שניסו לנפץ את המיתוס ולהסביר שהם שווים יותר… ובעיקר הרבה שירים.

כשאתם מקבלים כמות לא סבירה של מנות אל השולחן, סביר להניח שלא תוכלו לשים את האצבע על המנה המנצחת. לא תוכלו לדייק בהשוואה בסוף הארוחה, כך בדיוק חשים באולפנים ובחדרי העריכות – נון סטופ של חומר חדש ולא פשוט לעיכול.

אבל הנקודה שבאתי הפעם לשים עליה דגש, היא לא שיר מסויים, גם לא לגלות לכם מי יהיה שיר השנה, אלא דווקא במגמה שנגעתי בה קודם; מעבר לשירים הרבים מסתתרים זמרים חדשים, חלקם מצויינים, עם בחירות שירים מעולות.

ביניהם בלטו השנה, מוטי ווייס, אסף הרוש ומשה קליין ואכמ״ל, הזמרים החדשים הם אימת הדין של הזמרים הותיקים, הם דור העתיד אם רק ימשיכו בדרכם – להביא לנו מוזיקה נפלאה, עם מילים טובות, לחן נוגע ועיבוד מדויק וכך אולי לרסק את תקרת הזכוכית.

בעיני, הזמרים החדשים הם הסיכום האמיתי של תשפ״א.

הלוואי שתבוא עלינו שנת מוזיקה טובה וקצת יותר מדויקת, בכל זאת, מגיע לנו לכתוב טורי סוף שנה קצת יותר בקלות(;

הכותב מגיש את תכנית המוזיקה ״מתגלגלים בדרכים״ ברדיו ׳קול ברמה׳ וב׳קול פליי׳

מוזמן לשבת, יוני ידידי, ולהקשיב לרעיון נחמד, שמעתי פעם מחשבה נכונה על שורש הכוונה במשפט הנ"ל. מדוע נאמר "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ולא "משכנס אדר שמחים". אלא שבוודאי מצווה חשובה לשמוח כל השנה, ובחודש אדר כל מה שנותר הוא – להרבות את השמחה הקיימת..

אני יודע יוני, לא פשוטה לך השמחה הטבעית בשנה זו, לאחר כל האסונות והאירועים המאתגרים שפקדו אותנו כעם, כחברה, וכמשפחה אחת גדולה… גם אתה וגם אני פגשנו בסביבתנו הקרובה את אחד מהאתגרים הללו בשנה החולפת. אם נפגעי מירון, נפגעי הקורונה, או סתם כך קשיים אחרים שגם הם מאתגרים לא פחות. אני באופן אישי חוויתי השנה את פטירתו של סבי היקר שנפטר מהקורונה (ויש שיאמרו 'דלתא'..). וזהו הרגע בו אני יושב איתך ומטכס עיצה, איך.. איך עם כל ה'תיק' הזה – עוד מצפים מאיתנו לייצר שמחה טבעית ופורצת גבולות. איך.

אז נכון יוני, ערכת קריוקי זולה, כמה בירות קלסברג, וחברים זורמים – יכולים בהחלט לגרום לך לשמחה פורצת גבולות, או איך שלא קוראים לתוצאה של שילוב האלמנטים הנ"ל, אבל האם באמת לשמחה כזו התכוון המשורר? ואם לא, אז לאיזו כן…

ולא יוני, אין לי תרופת פלא בשבילך העוברת מדור לדור, ופותרת בעיות שמחה, אבל אותי לימדו שחלק מהפיתרון הוא להיות מודע לבעיה.

ומאידך, כשאני חושב על זה היטב שוב, לא בהכרח מדובר בבעיה. חיינו מורכבים מעליות וירידות. אצל חלקנו העליות והירידות תלולות יותר ואצל האחרים פחות… כמה מחשבה אני ואתה משקיעים בתכנון המחר, או בסיכום היום שעבר, ובכמה מהרגעים אנו עוצרים וחיים את הרגע? פשוט חיים את ה'עכשיו'… מבלי להביט קדימה או לאחור על כמה הספקנו, או על מה שנעשה ונחווה מחר. רק לשבת ולהנות מהחוויה הרגעית. מהטיול המשפחתי אותו אנו עובדים קשה לתעד, מהסעודה המשפחתית אליה התכוננו ימים ולילות, או מהקומזיץ הקטן והספונטני בסוכה עם החברים שלך מהישיבה, או סתם כך מהמחשבה על כל הטוב הקיים סביבנו, נטול אנדרנלין מזויף או אבק כוכבים אלקטרוני של פילטר כזה או אחר.. הטוב הפשוט, הטהור, היומיומי..

תחשוב על זה יוני. אצלי זה עובד, גם אם לא תמיד ולא בקלות, אבל בהחלט עובד. נסה את זה גם אתה יוני, ואני מאמין שלאט לאט תרגיש שנפתח לך הלב, וזה משמח גם אותך. שמחה רגועה, אמיתית, מאוזנת…

האם אל השמחה הזאת התכוון המשורר? יתכן שכן ואולי גם לא..
ועדיין יוני, היא שווה כל שקל!
לך על זה..

מאחל לך למצוא את השמחה האמיתית בחג הזה.

חג שמח באמת.

משה.

אה. עוד מילה לסיום…
זהו. נגמרו התירוצים שלי..
אז נכון, נפגשנו המון בשנה האחרונה, מופע פה מופע שם. הספקתם להכיר אותי..
ועדיין היה חסר לי מופע אינטימי שכזה.. עם חיבור מיוחד לקהל.
אז במיוחד בשבילכם!
מופע מוזיקלי מיוחד ומרגש עם השירים שלי ולא רק..
מחכה לראות אתכם..

לחצו על התמונה להזמנת כרטיסים>>>

מנקודת מבטי מעומדי על הבמה בנסיוני לנתב את מעגל הרוקדים, ולעיתים אף תוך כדי כניסת ראשיב'ה חשוב בשירת 'ימים' נלהבת, מגיעות הקריאות החוזרות ונישנות להקדשת שיר מיוחד לכלה ולשושבינותיה… לאחר אינספור דחיות והחלפת סימני ידים ורמזים ש'אין זה מתאים כעת' סוף סוף עוצרים לרגע וכשהאות ניתן מתחיל הריקוד המיוחל…

לרוב השיר שיושמע יהיה קצבי ובסגנון טכנו המונגש לריקוד ולתנועות הידים.
ומכאן לעזרת הגברים ובעצם אלינו הזמרים והיוצרים, בעבר לא עלה בדעתו של המלחין לייעד את השיר לריקוד המחיצות אלא המוזיקה היתה רוחבית וכללית יותר. שיר קצבי ושמח יועד לרחבת הריקודים או לחילופין בלדה מרגשת לקומזיץ או שעת רעווא דרעוין.

אך היום לא עוד, ככל שהתווספו ז'אנרים וסגנונות מוזיקאליים שונים כך ההגדרות נעשו דקות ומדוייקות יותר.
בתוכם ניתן למצוא את 'שירי ההשמעות' ברדיו, אשר אינם מכוונים לא לרחבת הריקודים ולא לשירה בדביקות אלא כמשהו 'נעים' הנכנס אלינו לאוזן. אך לא העת להאריך על תופעה זו…

בכובעי השני כמלחין מקבל אני לא אחת פניות מזמרים שמבקשים לכוון דווקא למשבצת זו של ריקוד המחיצות.
לכאורה אין פסול בדבר, להיפך- ז'אנר זה יכול לעיתים לתת מקפצה לזמר שלא היה מתבלט בקולו המיוחד או בשירה סוחפת ונדירה ולמקם את השיר בראש רשימת השירים המבוקשים ביותר מכיוון עזרת הנשים.

אך דא עקא מכיוון שמדובר בשיר שכוון מראש לייעוד ולזמן מסויים, אין לשיר במה נרחבת להתבטא בו. לעיתים כיוון שנשזרו בשיר טקסטים שלא מן המקורות וממילא פחות יבוצעו על הבמה בחתונה, ולעיתים בגלל אופי המקצב שלהם שפחות מונגש לביצוע על הבמה (כדוגמת עברי אנכי).

כמובן שבתוך ז'אנר זה יש את השירים שהגיעו למיינסטרים כדוגמת "בר אילעי" שהפך ללהיט היסטרי אף בתוך רחבת הריקודים שבעזרת הגברים, וכבר הביא איתו גימיק מיוחד בו מארגנים הבחורים מבעוד מועד סט הדסים מהודר במראהו ובגודלו ורוקדים איתו בהתלהבות למול החתן ושושביניו…

ומ'הדס' שהיה נוטל בר עילאי ומרקד ל'הדס' של זמן שמחתינו נשמח ונרקוד ונקיים בהידור את מצוות "ושמחת בחגיך" כל אחד במוזיקה שנוגעת בו, העיקר שתוביל אותו לשמחה.
חג שמח!

האמת… לא ידעתי מה לענות לו, המוזיקה החסידית של לפני עשור ושל היום לא דומה ולו במעט, הטקסטים שאז היו אך ורק מהמקורות, כיום נכתבים על פי תחושת הבטן של המלחין/כותב/זמר/יוצר, הזמרים של אז היו שרים ברובם במבטא חסידי, והפליליסט שלנו הורכב בעיקר מזמרים בעלי שמונה בגדים.

אז נכון… שוואקי, אוהד, דדי ועוד כבר הביאו לנו את המבטא הליטאי וישיבתי יותר, אבל עדיין הטקסטים התרכזו בעיקר בתהילים ובסידור.

אבל השנה האחרונה שברה שיאים!

המוזיקה החסידית האמיתית שכבר מזמן הפכה להמלצה התחילה לחפש את עצמה מחדש, זו לא הייתה עוד שנה של מ.ב.ד ליפא, ואפילו פריד שחורך במות לא היה הפליליסט ב2 בצהרים ברדיו.

שמענו השנה הרבה שפירו, שוואקי במוטציה החדשה, ישי ריבו, ועקיבא שחצה את הקווים לכיוון המגזר.

אבל אלו שהכי בלטו אלו תגליות השנה לדעתי, שהם ממש לא מיינסטרים, משה פלד שמביא מוזיקה ישראלית בטעם ישיבתי, מוטי וייס עם להיטים פשטניים וסוחפים, וכמובן ג'ואי ניוקומב שאולי את שמו פחות יצא לכם לשמוע אבל את "טנקיו השם" ואת "מי כעמך ישראל" אין סיכוי שפספסתם.

נעבור לגזרת האלבומים, שוואקי מוציא אלבום עם סאונדים חדשניים והרבה פחות יידישקייט, משה קליין עם אלבום שמורכב מהרבה אלקטרוניקה, ואילו הגיזרה המנחמת דווקא הגיעה מכיוונו של זאנוויל שהביא אלבום ברמה בינלאומית, אלבום שיזכר עוד הרבה שנים בהיסטריית המוזיקה עם ביצועי ווקאל מופלאים ועיבודים חיים ומשובחים.

ומה עוד היה לנו השנה??? שלל דואטים מקצוות שונות, זמרים שבמקרה הטוב היו נפגשים בשוק ארבעת המינים כשזה בוחר אתרוג מרוקאי מהודר ואילו השני דווקא בוחר בדוכן של אתרוגי חזו"א מצאו את עצמם נכנסים לאולפן ומקליטים דואטים שהפכו ללהיטי השנה, אהרן רזאל ויואלי קליין, נמואל וחיים ישראל, ואפילו רזאל וקובי גרינבוים. בקיצור, קיבוץ גלויות אחד גדול.

אז איך אני מסכם את שנת המוזיקה האחרונה??

חיפוש אחר גימיקים!!!

אז… לכם אנשי תעשיית המוזיקה, תשתדלו לגוון, אבל בטעם הטוב, תחדשו מלאי, אבל תישארו במיינסטרים, תנו לנו סאונד של 2021 עם מוזיקה של 2000, בקיצור… תרדו מכל הקטע המופרז והמוגזם של האלקטרוני ותתנו לנו מוזיקה לנשמה.

ועוד מילה לסיום… בשנה האחרונה זכיתי אני לערוך את מדור המוזיקה המוביל במגזר "המחדש מיוזיק", זו היתה שנה מתוקה ועמוסה במוזיקה, שמחתי לעדכן אתכם הצופים בכל שעות היממה ואשמח להתעדכן אתכם בעוד שנה מוזיקלית שכבר באה עלינו, הרבה הפתעות והרבה פרוייקטים בקרוב. היו איתנו!!!

חג שמח!

קרדיט צילום: טל עבודי, זוהר שטרית.

אני מנסה לגשש מהי רמת הדחיפות הבהולה, מיותר לציין שעד שיש לי ערב פנוי מאירוע הוא מנוצל לערימות של סידורים ודברים דחופים ומחכים לערב כזה, אך היא בשלה מתעקשת וחוזרת ומסבירה שאין ברירה וזה דחוף מאד וכך היא מספרת: מדובר במשפחה שהאמא ל"ע חולה במחלה הארורה מזה כמה שנים וכעת המצב החמיר ובני משפחתה השוהים ליד מיטתה זקוקים לקומזיץ מחזק שיתן להם כוחות ויפיח בהם חיות להתמודד במצב הקשה.

כמובן שישר ביקשתי מרעייתי אישור, היא הייתה מופתעת מאד על החיפזון ועל התכניות הרבות שהיו לה איתי, אך נענתה לחסד בשמחה יצאתי לכיוון בית החולים, כשהגעתי אני רואה אשא צנומה שוכבת מוקפת במכשירים, וסביבה בני משפחתה המסורים מחזיקים ספרי תהלים, אווירת עצב כבידה אופפת את החדר, אני מנסה לנתק את מחשבותיי ולקחת את הגיטרה ולהתחיל לשיר כאילו כל המצב סביבי לא נוגע אליי.

אני חדור מטרה, לרפא את הכאב במעט שירי נשמה ולהכניס מעט אופטימיות ואמונה במשפחה המסורה,
פתחתי בשיר "מכניסי רחמים" כשהמילים מקבלים פתאום משמעות אחרת ולאט לאט הצטרפו אליי הנוכחים בחדר לשירה והחדר מתמלא צלילים של נחמה של אמונה עמוקה ופשוטה כאחד וקירבת אלקים.

פתאום נשמעת קריאה מאבי המשפחה, "המדדים צונחים" להתחיל באמירת הווידוי !!!

אני שומע מסביבי את הפסוקים הנאמרים ביציאת נשמה, ומרגיש כבתוך חלום, הגיטרה תלויה עליי,
והיד שרק מקודם פרטה בחן כעת מונחת על גבי עיניי באמירת שמע ישראל וכך לאט לאט נשמתה הקדושה עלתה לעולם העליון מתוך שירי רגש ונשמה.

ההתאוששות לא היתה קלה בשבילי, זה היתה לי פעם ראשונה בחיי להיות בשעת יציאת נשמה ובפרט שבאתי לנגן ולשמח והסיטואצייה נהפכה לגמרי, המעמד היה מאד מוזר לי עצוב וקשה אך בס"ד בזכות המצוה התמודדתי עם הענין ויצאתי מחוזק.

בצאתי מבית החולים טלפנתי למי שקראה לי לשם, ושאלתי רק שאלה אחת, האם ידעת מהמצב? היה לך מושג שהיא על ערש דוואי?

תשובתה הממה אותי…

אכן ידעתי מהמצב, היא אומרת ובדיוק לשם כך קראתי לך בכזו דחיפות, אני בהלם שואל, למה לא אמרת תשובתה הפתיעה אותי עוד יותר, וכך היא מספרת:
היא היתה ממש על ערש דוואי ובאותו היום קראו לבני משפחתה להפרד ממנה ושלשה פעמים הנשמה התחילה לצאת וחזרה שוב לגוף המיוסר, בני המשפחה היו מותשים פיזית ונפשית מהמצב המתעתע פנו לאחד העסקנים הבכירים להתיעץ, תשובתו היתה שהנשמה מתקשה להפרד מהעולם והמלצתו היא שיקראו למישהו שישיר וינגן וזה יתן לנשמה שלווה וכך יקל עליה את הפרידה.

בחרתי לשתף אתכם הקוראים היקרים בסיפור חוויתי ומטלטל הזה, על מנת להמחיש מהו כחו של שיר ומהי העוצמה של המוזיקה ועולם הרגש המופלא שירה שמחברת בין עולמות שירה שעולה לשמי מרום ולעמקי הנשמה.

וזו התחושה שלי באירועים ובקומזיצים הישיבתיים, תחושת שליחות וחיבור לטקסטים מלאי אמונה וקירבה שמגיעים למיתרי הלב העמוקים.

מובא בחז"ל שבסעודתו של אחשורוש שבה ניתן לכל איש ואיש כרצונו, ועדיין משהו אחד וחשוב היה חסר "כלי נגינה" התזמורת המלכותית איננה.

ולכאורה זה תמוה מאד שבסעודה מפוארת ויוקרתית לא יהיה שירה וזמרה.

עונה על כך המהרש"א (כמדומני) שידע המלך אחשורוש שאם תהיה שירה תכניתו תלך לאבדון, שהרי כל רצונו היה להעביר על דתם את היהודים, ואילו יביא מיני זמרה הרי השירה תהיה כרצון איש ואיש והיהודים בודאי יבחרו בשירי דוד המקרבים ומחזקים וממילא ישובו בתשובה ויפרשו מסעודת הרשע.

רואים אנו שאפי' אחשורוש הבין מה הכח של השירה והנגינה ולאיזה מקומות אפשר להגיע איתה.

קוראים יקרים, בסיכומה של שנה מאתגרת של עוצר וסגר…
זה הזמן לומר תודה על עשייה ברוכה על אף כל הקושי, שנה שזכיתי להוציא בה שלשה שירים עם קליפים מושקעים, ובפרט הדואט עם עמירן דביר היקר בשיר "קרוב" וכעת כשאנו בחג החירות זה הזמן להודות על
החירות הפרטית של כל אחד.

את החזרה לקדמת הבמה, את אהבת הקהל, את הקומזיצים המרגשים שהם אלו שנותנים סיפוק וכח ליצור עוד חומרים טובים להנאתכם.

מאחל לכם שתמיד נרגיש קרוב, ונזכה לשירת הלויים בבניין בית המקדש בב"א.

שלכם שלוימי

הוא לא רגיל לאור הזרקורים ואת המוזיקה שלו הוא מוציא רק כדי ליצור, גם הוא לא האמין שהשירים שלו יגיעו למקומות כל כך רחוקים, אבל לעולם חוקים משלו, ולמוזיקה בכלל, פתאום הוא מוצא את עצמו מככב עם עשרות השמעות בתחנות הרדיו, בראשי המצעדים ובכל פינת רחוב, ועכשיו הוא בא אלינו לראיון חג חשוף בו הוא פותח הכל, מלימודי התווים בילדות דרך סינגל מצליח, שבירת אימון במוזיקה והפריצה הגדולה.

חג שמח מוטי וייס. קודם כל מי זה בעצם מוטי וייס, ספר לי קצת על עצמך:

אני יליד אשדוד, בן 29, לא נשוי, למדתי במוסדות ויז'ניץ עד גיל 16, נכנסתי לישיבה פסקתי מלימודי מוזיקה, לטובת לימודי קודש. בישיבה גדולה, למדתי בישיבת חת"ם סופר ב"ב. בזמן הפנוי עשיתי שעות וימים, במוזיקה, ולימוד סאונד וטכנולוגיה.

מתי אתה מגלה את המוזיקה בחיים?

בגיל תשע אחרי שהצלחתי לשכנע את אמא שלי. התחלתי ללמוד מוזיקה תווים למשך כמה שנים טובות. אני מאד אוהב את השנים הראשונות, נחשפתי לשפת התווים שבמוזיקה.

את הדקה של הגילוי אני לא זוכר בדיוק. זה קרה אצלי בתהליך די ארוך, אני כן זוכר את הזמן שנקשרתי והתחברתי למפה המוסיקלית הרוחני במוזיקה. וזה כבר משמעות אחרת למוזיקה שאני אוהב לעשות.

מתי אתה מחליט שאתה לוקח את המוזיקה צעד קדימה ופורץ אל הבמה?

השיר "יבנה המקדש", זו הפעם הראשונה שקבלתי החלטה, אני הולך על זה!!!
מאז היו עוד פרויקטים, שחלקם יצאו, וחלקם נפלו לטמיון, 'ככה זה דרך'.
ונכון לומר שבכל אירוע אני משתדל לפרוץ שכבות חדשות, שמחה נוספת, ומהות לא ידועה עד כה.

יבנה המקדש

ספר לי קצת על השיר הזה (יבנה המקדש)

ביום היארצייט של הגה"ק רמ"ד וואלי (תלמיד הרמח"ל 1697)  – 1776) , היינו קבוצת חברים בעיר פדובה שבונציה, השיר היחיד שאני שר שוב ושוב זה 'יבנה המקדש', כל מי שגר באיזור כבר הכיר את זה.

בשבת בבוקר אנחנו חוזרים מבית הכנסת, שרים ברחוב 'יבנה המקדש', מצד הרחוב אנחנו שומעים להקת כלייזמר מנגנת את השיר, כשהעוברים והשבים ברחוב מצטרפים לחגיגה. כאן הבנתי שזה לא עוד שיר!

אחרי ההצלחה עם יבנה המקדש אתה פתאום נעלם, מפסיק להוציא שירים, מה קרה? לאיפה נעלמת לכמה שנים?

בכל זאת חשיפה ראשונה והתקדמות מהירה, ב"ה. בלי זמן לחשוב, היה לי פרויקט שיזמתי וקידמתי, בדרך לא דרך הוציאו את זה ממני, האמת, שזו היתה בשבילי שבירת אימון במוזיקה, יצא ממני בכלל החשק להתעסק במוזיקה.

במשך הרבה זמן, הפכתי לסוג של אפתי למוזיקה. הבנתי שצריך לראות בעין טובה, ולכן הוצאתי את השיר עין טובה את הקליפ צילמתי בחצי פנים, עם תרגום לשפת הסימנים, כך ביטאתי את המסר שלי במוזיקה, שהיא אינה אלא דרך להגיע לעוד…

עין טובה

במעבר חד בוא נקפוץ למה שקורה עכשיו, אחרי תקופת שקט אתה פתאום פורץ מחדש כזמר כמעט לא מוכר, עם חי חי וזה הופך ללהיט היסטרי שאף זכה אצלינו במצעד 3 פעמים מקום ראשון, וקיבל מקום שלישי! במצעד העונה, מה סוד ההצלחה של דבר כזה, האם חלמת שזה יגיע לכאלה גבהים?

"הצלחה" מבחינתי זה לצלוח את הדקה, רק ככה התקדמתי בפרויקט שלי מאפס, הקליפ צולם במשך כמה חודשים, בתקציב קורונה, השקעתי בו המון שעות צילום ועריכה שלי. יחד עם שותפי המוסיקלי אברימי שטרנפלד, שעמל במשך שנה על העיבוד המיוחד הזה.

אנו מרגישים שלמים עם כל מחמאה על התוצאה המיוחדת, אנשים רואים ומרגישים השקעה ראויה לשמה.

בשבילי זו התרגשות להוביל פרוייקט אישי כזה, צעד אחר צעד.

הציפיה שלי גבוהה מאוד. אך זה רחוק מלרצות אותי.

בכל אירוע אני מחפש את האחד שמתחבר אלי, גם בקליפ אני מחפש את החיבור, כך שהצפיות המתרבות – החיבור והערכה של הקהל הן התיגמול, תודה לכם!

חי חי חי

כשאתה רואה את ההצלחה של חי חי זה גורם לך לשנות כיוון ולקחת חזרה את המוזיקה לכיוון של הופעות וחתונות?

זה גורם לי להתחבר למוזיקה מחדש ובביטחון, ומאידך, אני מתחבר יותר לאירועים אינטימיים למדי, רובם אירועים משפחתיים ופרטיים, את זה אני אוהב לעשות, אפילו תיעוד לסטטוסים אין, כי זה אמיתי… משפחה שרוצה להנות בלי רעשים ותיעודים. גם כשהאירוע הוא רב משתתפים, עדיין אני משוה לו אירוע חמים וביתי. אירוע מקצועי, איכותי, מחובר ומושקע!

ספר לי קצת על התגובות והפידבק מהציבור אחרי שהוצאת את חי חי.

מכרתי ריחנים לרכב באתר שלי, הפתיע אותי מאוד, סוג הקהל שרכשו ריחנים, חלקם משפחות ישראליות שהתחברו לשירים, במוצאי שבת פורים, קבלתי טלפון ממשפחה חילונית שלא הפסיקה להודות על 'חי חי', פייר, התרגשתי, הצלחתי לחבר עוד יהודי. טנקיו השם.

מחשבות טובות זה כבר פרויקט שאני אומר עליו
זה לא קשור אלי – זה רק מחשבות ודיבורים טובים!!!

אם כבר הגענו למחשבות טובות, זה שיר שהוצאת ממש אחרי חי חי (בלי הפסקות ארוכות ומתמשכות) מאיפה מגיע הרעיון לבצע את השיר הזה?

לפני חצי שנה בחתונה בצפת, לראשונה שרתי את 'מחשבות טובות'.

השיר סחף את הקהל לריקודים סוערים, אז התחלתי לבשל את זה, המחותן מאותו חתונה מתקשר אלי פעם בחודש, ושואל מתי אתה מוציא את 'מחשבות טובות' לקהל??

אפילו האיש סאונד רץ להציע לעוד כמה זמרים להוציא את השיר הזה, הפקתי את חי חי וישר חזרתי לעבוד על מחשבות טובות.

מחשבות טובות

אחרי מחשבות טובות הבנו שכבר לא מדובר בעוד זמר עם הצלחה חד פעמית זה כבר סדרה של הצלחות. אתה לא פוחד שיום אחד יגמרו לך הלהיטים שפתאום תוציא שיר והוא לא יתפוס?

הקדמת – סורי, עדיין לא התחלתי! אני עושה היום מוזיקה בהנאה, וזה מאתגר, אמשיך לאתגר את עצמי בכל פעם מחדש בעזרתו יתברך.

איך אתה מגדיר את עצמך זמר חתונות. יוצר מלחין?

קודם כל יוצר מלחין, האירועים הם תוצאה.
כל אירוע דורש ממני יצירה מחודשת של רעיונות חדשים ותוכן מקורי לאירוע המיוחד.

מה השאיפות שלך לעתיד?

אני רוצה להוציא שירים, עם משמעות ודיבורים על החיים.
יש לי פרויקט שאני מבשל כבר שנה וחצי,
בינתיים חכו להפתעה, בע"ה אתם תכירו עוד…

לסיום תן טיפ לזמר המתחיל.

התכונה היפה ביותר שיש בנו, היא הכנות (כמובן, כשאנו משתמשים בה), אם אנו מצליחים להפיק את השיר מהמקום הכי כן שבנו, הרי שזה יעבור לצופים ולשומעים.

"כשאתה עולה על הבמה, או מתאמן בבית, חשוב גם על המקום שעדיין לא מתוקן בעצמך, ותשיר מהמקום הזה"…

אז ישבתי וחשבתי לעצמי, וכי מה אפשר כבר לכתוב על עולם המוזיקה המדמם של השנה החולפת ?! והרי כולנו ישבנו בבית, מי בבידודו הראשון ומי בבידודו הששה עשר…

ומצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו, היוצרים, האמנים ואנשי תעשיית המוזיקה, קיבלנו מאלוקים מתנת חינם; פרק זמן לשבת ולחשוב ואולי לחשב מסלול מחדש. אז נכון, מרווח זמן של שקט, או "ספייס" – בעגה העממית – מוכר כמצרך שתומך בהלך נפשו המורכבת של אמן מצוי, ואף עלול להפריח את מחשבתו וכתיבתו למקומות ועניינים גבוהים אשר לא שיערום אבותינו..
דא עקא, גם ל"ספייס" יש גבול, אשר אם חוצים אותו, עלולים לחטוא בשיעמום מתמשך, עד כדי רביצה חסרת משמעות על ספה מזדמנת, תוך כדי קריאת עלון פרסומי מתחילתו ועד סופו, כולל עמודים שלמים המשווקים נגני mp3 זולים המיוצרים בארצות המזרח.

אי לכך, הואילו נא להסכים איתי ששנת קורונה עגולה ושלימה – היא בהחלט מעל ומעבר, גם עבור אמן פורה במיוחד.

ואידך, אנו כיהודים מאמינים מצווים על מצוות האמונה, ועל כך ש'אצבע אלוקים היא', וגם בתוך התוהו יש את הטוב,
והרי חלק ממנו לפניכם;

בפוסט הקודם שלי, שהתפרסם באתר זה, כתבתי על נושא האמנים החדשים הנכנסים חדשים לבקרים אל שוק המוזיקה המוצף. יש שאמרו שכתיבתי היתה גבולית מדי, ואולי מעט ביקורתית, וקיבלתי על כך תגובות רבות.
הפעם אביא בפניכם נדבך נוסף בענין, אשר קשור באופן ישיר לגברת קורונה..

אין ספק שהעולם מתנהל בדרך כלל כעדר. בכל אשר תפנו, תוכלו למצוא ראיות לכך, ואף ממצאים בלי סוף.
החל מה'סופר' בו אתם רוכשים את קניותיכם לשבת קודש, וכלה במפלס גובה המגבעת אותה אתם חובשים בשבתות ובימים טובים.
בניגוד לדעות אחרות, אני סבור שעדר הוא דבר נכון ובריא.
הוא שומר עלינו כחברה, ונותן לנו לחיות על פי סדר חיים חברתי – כל עוד מדובר בחיים מאוזנים.

ואיך כל זה מתכתב עם עולם המוזיקה?
ובכן, לפני תקופת הקורונה, ידענו כולנו, לאיזו מוזיקה בדיוק אנחנו אוהבים להאזין, ואף ידענו לספור על יד אחת את חמשת האמנים המוערכים ביותר לדעתנו, מבלי לחשוב או למצמץ.

תופעה זו גרמה להרבה מאוד מוזיקאים מוכשרים לחמוק מתחת לרדאר שלנו, מבלי ששמנו ליבנו לכך. הרבה מאוד שירים טובים לא זכו לצוף ולעלות על פני הקרקע, למרות שחלקם מעולים!
גם על ענין המופעים הדבר השפיע, כשאמנים מסוימים אפילו לא העלו על דעתם לפתוח סבב מופעים, היות והקהל היה עסוק בנהירה אל מופעים אליהם התרגלנו ללכת מתוך הרגל העדר, אך בדרך הזנחנו את אותם אמנים מצויינים שרק מייחלים להשמיע את מרכולתם המעולה לקהל המאזינים, אך נבלעים תחת המותגים הגדולים.

ואז הגיע גברת קורונה..
לפתע הכל נעצר, אין מופעים, אין מותגים, ואין איפה ואיפה.
כולם בבית..
הראש מתאפס, והלב נפתח למושגים חדשים, ולהרגלים נוספים..

זה הזמן לפתח חוש ריח, ולגלות טעמים מוזיקליים מקוריים ומרעננים, ויש כאלו.. המון.
תנו יד ליוצרים המגוונים, והקשיבו למוזיקה שיש להם להציע לכם. היא טובה, וחלק ממנה אף מעולה!

שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח!

הפקה כזו עוד לא הייתה: כוכבי הזמר החסידי והמזרחי התארחו סביב שולחן הסדר של ראש העיר ירושלים משה ליאון, ושרו יחד את הקלאסיקות האהובות של פסח, והתוצאה: קליפ מדהים באורך של 11 דקות, שיכניס אתכם לאווירת הלילה הגדול.

ליל הסדר הירושלמי נערך בסימן אחדות ישראל, כאשר סביב שולחן אחד ישבו כוכבי זמר מכלל העדות ומכלל הז'אנרים במוזיקה היהודית, השתתפו, אברימי רוט, דודי קאליש, שמחה פרידמן, משה לוק, שוקי סלמון, משה דוד וייסמנדל, יענקי היל, וילד הפלא בנצי קלצקין.