מיקום כתבה: מגזין חג

אחרי שבועיים של הצבעות במצעד המוזיקה היהודית לשנת תשפ"ה, גולשי 'המחדש' בשיתוף יישומון 'ג'וזיק' קבעו את זהות הזוכים הגדולים. המצעד, שהפך למסורת, הגיע לסיומו עם הכרעה בכל הקטגוריות המרכזיות: זמר השנה, אלבום השנה, שיר השנה, פריצת השנה ועוד.

הנה התוצאות המלאות כפי שסוכמו על ידי כתב המוזיקה באתר 'המחדש', דודי סגל, והמפיק זאבי רבינוביץ.

זמר השנה: שמוליק סוכות – המלך החדש בפסגה

בקטגוריה המרכזית, הקהל בחר בשמוליק סוכות כ"זמר השנה". סוכות, שפרץ לתודעה בשנים האחרונות, קוטף את התואר היוקרתי וממצב את עצמו בקדמת הבמה של המוזיקה היהודית.

1. שמוליק סוכות

2. יידל ורדיגר

3. יאיר אלייצור

פריצת השנה: הרשי אייזנבך – העתיד כבר כאן

הזמר הרשי אייזנבך הוא "פריצת השנה" הרשמית, לצד שניים נוספים שהגיעו למקומות ה-2 וה-3 ועשו גם הם השנה כברת דרך ארוכה במוזיקה.

1. הרשי אייזנבך

2. שמחה בירנהאק

3. יצחק בן ארזה

אלבום השנה: יידל ורדיגר "הוא – ולא אחר"

יידל ורדיגר עם אלבומו המושקע "הוא – ולא אחר" מוכתר ל"אלבום השנה". האלבום הצליח לרגש את המצביעים ולהותיר חותם משמעותי, אחרי שנים של ציפייה והמצביעים תגמלו בהתאם.

1. יידל ורדיגר – הוא ולא אחר

2. שמוליק סוכות – תדבר איתו

3. משה דוד וויסמנדאל – בקול נעים

שיר השנה: "תדבר איתו" – שמוליק סוכות

שמוליק סוכות משלים דאבל מרשים כשהשיר שלו, "תדבר איתו", נבחר ל"שיר השנה". זהו הלהיט שכבש את מצעדי ההשמעות ואת ליבם של המאזינים, בפער משמעותי.

1. תדבר איתו (שמוליק סוכות)

2. יום הדין (מוטי וויזל ונמואל הרוש)

3. נשמת כל חי (אברהם פריד ובנצי שטיין וחיים ישראל)

4. הוא ולא אחר (יידל וורדיגר)

5. מה אני מבקש (ארי ויענקי היל)

6. עננו (מוטי וויס)

7. הלוואי (שמוליק קליין)

8. ממעמקים (יידל וורדיגר ויצחק בן ארזה)

9. ממעמקים (אלחנן ענבל)

10. בעל הבירה (נפתלי קמפה)

מלחין השנה: בנצי שטיין ממשיך לשלוט

בנצי שטיין זוכה בתואר "מלחין השנה" לשנת תשפ"ד. שטיין, שאחראי לכמה מהלהיטים הגדולים ביותר של השנה, הוכיח שוב את מעמדו הבלתי מעורער בצמרת.

1. בנצי שטיין

2. אלחנן אלחדד

3. יוסי גרין

מעבד השנה: אלי קליין ואיצי ברי – צמד מנצח

צמד המעבדים אלי קליין ואיצי ברי לוקח את תואר "מעבד השנה", בזכות עבודתם המקצועית והחדשנית שעיצבה את הפסקול המוזיקלי גם של השנה החולפת.

1. אלי קליין ואיצי ברי

2. יואלי דיקמן

3. אבי ריימי ויאיר בודנר

קליפ השנה: ענק הניצחון ל'נשמת'

הקליפ המושקע לשיר 'נשמת' בביצוע של אברהם פריד, חיים ישראל ובנצי שטיין נבחר ל"קליפ השנה", במקביל למקום הגבוה בתוצאות המדרוג לשיר השנה.

1. אברהם פריד חיים ישראל ובנצי שטיין – נשמת

2. שמוליק סוכות – הקב"ה איתי

3. נמואל ושמילי – כי לעולם חסדו

תזמורת השנה: אהרלה נחשוני – על כס המנצחים

המנצח והמעבד אהרלה נחשוני ותזמורתו נבחרים ל"תזמורת השנה", בזכות הופעותיהם הרבות והאיכותיות באירועים ובהפקות המוזיקליות ובזכות העבודה הקשה שהפכה את נחשוני למאסטרו הגדול של השנה.

1. אהרלה נחשוני

2. בני לאופר

3. יואלי דיקמן

מקהלת השנה: מלכות – שומרים על הכתר

מקהלת 'מלכות' ממשיכה לשלוט ביד רמה וזוכה בתואר "מקהלת השנה", בזכות הרמה הגבוהה של הביצועים הקוליים שלהם.

1. מלכות

2. נשמה

3. קאפלה

המצעד השנה משקף את המהפכה הצעירה במוזיקה היהודית. שמוליק סוכות הוא הזוכה הגדול עם תואר "זמר השנה" ו"שיר השנה", ומוכיח כי הקהל הצביע ברגליים עבור הקו המוזיקלי החדש. מנגד, יידל ורדיגר, שזכה ב"אלבום השנה", מביא איתו עומק ואיכות מוזיקלית שאינה פוסקת מלרגש. המלחינים והמעבדים המסורתיים, ובראשם בנצי שטיין ואלי קליין ואיצי ברי, הוכיחו שוב את כוחם המניע בתעשייה.

הוא נכנס לפקד על טייסת 107 מיד לאחר "מבצע עם כלביא", הטיס את מטוסי ה-F-16I ("סופה") לטווחיים אדירים, ניהל את המתקפה על ארמון הנשיאות בתימן וצבר "מאות רבות" של שעות טיסה מאז ה-7 באוקטובר. רגע אחרי שנראה כי גזרת עזה תהפוך לשקטה יותר לפחות בזמן הקרוב, סא"ל ע', מפקד טייסת קרב מבצעית בבסיס חצרים וטייס קרב ותיק, משתף לראשונה בתחושת השליחות, החשש, וכיצד חי בצל, כשכל המדינה לא יודעת מיהו הגיבור האמיתי ששומר עליהם מהאוויר.

סגן אלוף ע' (37), אב לשתי בנות ותושב הדרום, הוא הכתובת האנושית לכוח העצום המופעל בשמי המזרח התיכון. כשהוא נכנס לפקד על טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום") בבסיס חצרים מיד לאחר מבצע "עם כלביא", הוא ידע שהוא עומד בראש אחת מטייסות הקרב המובחרות של חיל האוויר. "אני טייס קרב… בתחושת שליחות ומשמעות אדירה. תקופה של מלחמה, בתקופה מורכבת," הוא מצהיר.

במהלך שירותו חלף סא"ל ע' דרך עמדות פיקוד מפתח בחיל, כולל מפקד טייסת 115 ("הדרקון המעופף"), טייסת ביום האויב המפורסמת בבסיס עובדה, ותפקידי פיקוד בבית הספר לטיסה בחצרים. היום הוא מוביל את הטייסת שמטיסה את ה"סופה" (F-16I), מטוס הקרב המתקדם, בבסיס המרכזי בנגב.

"התכוננתי לזה": ההפתעה שלא הייתה

על אף שרבים בישראל ראו במלחמות עניין של העבר, סא"ל ע' מבהיר כי עבורו ועבור טייסיו, המוכנות היא תמידית. "כל השנים שאתה עובר הכשרות ואימונים, אתה כל הזמן נערך לאיזשהו תרחיש, לאיזושהי מלחמה… יש לנו שני מצבי צבירה: או שאנחנו נלחמים, או שאנחנו מתכוננים למלחמה." הוא לא דמיין שהמלחמה תגיע "בצורה נוראית" כמו ה-7 באוקטובר, אך התכונן לרגעים כאלה: "התשובה היא כן, התכוננתי לזה. חשבתי שזה יגיע מתישהו."

טיסת הסופה הארוכה ביותר: בדרך לארמון הנשיאות בתימן

המשימה הארוכה, המסוכנת והדרמטית ביותר שאליה יצא סא"ל ע' הייתה תקיפת ארמון הנשיאות בצנעא, תימן. תקיפה שנעשתה הרחק מגבולות המדינה והצריכה שילוב של יכולות טיסה, תכנון מורכב וקור רוח.

"זה תהליך ארוך של היערכות ומוכנות," הוא משחזר. "מדובר בטיסה מאוד ארוכה, מאוד מורכבת, רחוקה מאוד מהבית." בתוך הקוקפיט, עם הנווט לצדו במטוס הדו-מושבי, הריכוז הוא טוטאלי: "אתה בעיקר בעיקר עסוק במשימה… איך אנחנו מגיעים לקצה הטווח… מבצעים את המשימה, תוקפים מה שצריך לתקוף וחוזרים הביתה בשלום."

כשאני מתעקש על התחושות האישיות במשימה שבה נערכו גם לאפשרות של הפלת מטוס, סא"ל ע' משיב בקור רוח האופייני ללוחמי קצה: "חושבים על זה לפעמים ולוקחים את הדברים האלה בחשבון. אתה שולח אותם ולא יודע אם כולם יחזרו" הוא מודה. "כשהחשש הזה עולה, אנחנו מדברים על זה ובעיקר עושים כל מה שאפשר כדי להגיע הכי חזקים והכי חדים והכי מקצועיים, כדי לבצע את המשימה בצורה הכי מושלמת שאנחנו יכולים ולחזור הביתה בשלום. ביצוע משימה זה הדבר הראשון, חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."

על האדם שלצדו בקוקפיט, שותף למשימה ההיסטורית, הוא חושף פרט מטלטל: "אח שלו נרצח בבוקר 7 באוקטובר, בנובה. אני יודע כמה זה משמעותי עבורו לבצע את המשימות."

הדיסוננס של הגיבור בצל

ההתמודדות הגדולה ביותר היא עם החיים הכפולים: בין לילה של תקיפה אסטרטגית הרחק מהבית, לבין החזרה לשגרה האזרחית שאינה יודעת דבר. אסור לצלם את פניו, אסור לפרסם את שמו, והוא נע בצל, בעוד הוא יודע אילו סודות ביטחוניים בוערים על לשונו.

"אתה נוגע בול בנקודות," הוא מודה כשאני שואל אותו אודות הצורך לשמור על סודיות. "כן, אז אנחנו לא יכולים לספר בבית לבת זוג, למשפחה, לא יכולים לספר מה אנחנו עושים."

הדיסוננס מטלטל: "אתה נוחת… וחוזר הביתה, למשפחה, לילדים, והכול מתנהל כסדרו. ואתה יודע שבעצם בלילה פעלת… תרמת לביטחון המדינה ולביטחון האזרחים במדינה, ובעצם כולם עברו לילה רגיל בבית."

כשאני שואל אותו בחצי חיוך אם בהיעדר יכולת לפרסם את שמו ותמונתו, לא מתחשק לו מידי פעם להכריז ברבים שהוא זה שעמד מאחורי התקיפה שכולם דיברו עליה בבוקר למחרת, הוא אומר: "בסופו של יום אני לא עושה את מה שאני עושה כדי לקבל את ההכרה". למרות זאת, רמזים קטנים הוא כן מקבל. במכולת השכונתית בדרום, למשל, אומר לו המנהל: "אם אתה פה אני רגוע."

"חיל האוויר נכשל": צרוב לנצח

כשטייסי הקרב מתבוננים על שעות הטיסה הבלתי נתפסות מאז שמחת תורה, העבר הקרוב מכתיב את ההווה ואי אפשר להתעלם מהשאלה שכל מדינת ישראל שואלת: "איפה היה חיל האוויר בבוקר השביעי באוקטובר". סא"ל ע' עוצר לרגע ולאחר מכן מודה ביושר: "חיל האוויר וצה"ל כולו נכשל ב-7 באוקטובר בהגנה על יישובינו, בהגנה על שמי המדינה."

מאז, הוא וכפקודיו צברו "מאות רבות" של שעות טיסה – הרבה יותר מהדורות הקודמים ומהמפקדים. "הם אומרים לנו גם, שמקנאים בנו, שאנחנו בפוזיציה של ההובלה, הובלה בשטח," הוא מספר על מפקדיו.

לשאלה מהו הרגע הדרמטי ביותר בשירותו, התשובה מהדהדת: "7 באוקטובר זה יום שכלוחם וכמפקד הוא יהיה צרוב בי לנצח כנראה. וכל היום הזה, הגעה לטייסת, הקבלת משימות ותחילת המלחמה."

"ביצוע משימה זה הדבר הראשון," הוא מסכם את תורת הלחימה שלו. "חזרה הביתה בשלום זה הדבר השני, זה חלק מהמשימה."

מאחורי הקלעים של ההנהגה החרדית: בעוד רבבות בני ישראל משחרים לפתחם של מנהיגי הדור שליט"א, לקבלת עצה וברכה, נמצאים אנשי הסוד דווקא הרחק מאור הזרקורים. אלו הם המשמשים, הנכדים והחברותות המהווים את הציר המרכזי המנווט את סדר יומם הצפוף של מרנן ורבנן ואת כלל ההכרעות הציבוריות.

בחודשים האחרונים, 'המחדש' התחקה אחר המנגנון המדויק והמסור שמאחורי כל "חצר": החל מהחברותא הקבועה בשעות הבוקר, דרך הנהגים הוותיקים המכירים כל סוד, ועד לנכדים המנהלים את הקשרים הפוליטיים והציבוריים הכבדי משקל.

מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א

מאחורי דמותו המיוחדת של מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט״א, עומדת מערכת מסודרת של עוזרים, משמשים בקודש ונהגים, כולם תלמידיו הקרובים שזכו לשמשו בקודש ולהיות חלק ממפעל חייו בהפצת התורה וההלכה.

כמו אביו הגדול, מרן הרב עובדיה יוסף זצוק״ל, נושא הראשון לציון את עולם הישיבות הספרדי על לִבו, ומקדיש תשומת לב מיוחדת לבחורי הישיבות. אופייני לו לקבל בחור ישיבה צעיר בכבוד רב, אף יותר ממה שמוענק לאנשי ציבור או גבירים מפורסמים.

סדר יומו של הרב כולל תפילת שחרית בבית הכנסת "אור חביב" הסמוך לביתו. לאחר התפילה מתקיימת קבלת קהל מסודרת, ולאחריה שב הרב לביתו שם הוא עמל על כתיבת ספריו המפורסמים "ילקוט יוסף", עד שעות הערב. אז יוצא הרב לזכות את הרבים, למסעות ברחבי הארץ ולעיתים גם בעולם, להפיץ תורה והלכה ולחזק את כלל ישראל.

אנשי החצר והמשב"קים

בראש הצוות עומד הרב דודו עמר, ראש הלשכה, האחראי על הקשרים הפוליטיים בארץ ובעולם ועל כל הנעשה בחצרו. הרב מאיר עמר משמש כעוזרו הקרוב ומלווה אותו לכל האירועים והכנסים. הרב אליהו בנג'י צמוד לרב במשך היום ואחראי על חברת "דר וסחרת", המפיצה את שיעוריו במוצאי שבת בלוויין לכל רחבי העולם. הרב שמואל חי בנג'י האיש הצמוד אל הרב בכל ענייני הישיבה 'חזון עובדיה', וכן מקורב מאוד לביתו של הרב.

הראשון לציון ביציאה מהקלפי ביום הבחירות יחד עם מקורביו

על אף הצוות המסור, סדר יומו של הרב מנוהל למעשה על ידו עצמו. הוא מודע לכל פרט בביתו, קבלות הקהל, הכנסים והאירועים, ומקבל את ההחלטות בעצמו.

החברותא של הרב: חברותא ותיקה מלווה את הרב עוד מימי בחרותו בישיבת "פורת יוסף" הרב יצחק דניאל, המשמש גם כראש בית ההוראה בלשכתו.
נהגו של הרב, הוא הרב מיכאל מימון, מלווה אותו למעלה מעשרים שנה ונחשף לפרטים החסויים ביותר מבלי להוציא החוצה דבר, ולמעשה נחשב לאיש הקרוב ביותר אל הרב.

מידי בוקר לאחר תפילת שחרית יש קבלת קהל בבית הכנסת "אור חביב", אותו מנהל הגבאי הרב יואל שבתאי. אין דובר שמשמש בתפקיד רשמי, בית הרב אינו רואה צורך בכך, ובכל זאת כשיש דבר הנצרך פונים אל מנהל הלשכה. רוב המשב"קים של הרב למדו בישיבת "חזון עובדיה" וחלקם משתתפים קבועים בשיעוריו. הקשר שלהם עמו עמוק וחם, כשל בנים לאב, והוא מקרבם בדרכו המאירה והאצילית.

בית מרן הראשון לציון ונשיא ביה"ד הגדול, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א

ביתו של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון רבי דוד יוסף שליט״א, מתאפיין בקבלת כלל ישראל, במטרה לקרבם לאביהם שבשמיים. בלשכת הגזית, הממוקמת בקומה הראשונה בבית המדרש "יחוה דעת" שבשכונת הר נוף בירושלים (שנוסד על ידי הרב עצמו), מתנהל מדי יום מנגנון תורני, הלכתי וציבורי רחב היקף.

מדי בוקר, מיד לאחר תפילת שחרית, משתרך תור ארוך של רבנים, דיינים, אישי ציבור, חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים – כולם באים לקבל עצה טובה, לשפוך את שיחם ולקבל ברכה ממרן הראש״ל שליט״א, המקבל את כולם בסבר פנים יפות, כשם שנאמר על אהרן הכהן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״.

שגרת הבוקר מתחילה בתפילת שחרית בבבית המדרש "יחוה דעת". בין המתפללים הקבועים נראה תדיר גם מנכ"ל הרבנות הראשית, עו"ד יהודה כהן. לאחר מכן הרב מקבל קהל, כשהראשון לציון נוהג להכניס ראשונים ילדים לטקס החלאקה, ורק אחר כך ניגשים שאר הבאים. המנווט ביד רמה את התור ומשמש כשליח ציבור בתפילה הוא ר' דן ארג'ואן.

סדר יומו של הראש״ל

יום ראשון: מוקדש לבית הדין הגדול, שם הרב יושב על מדין משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצהריים, מתוקף תפקידו כנשיא בית הדין. אחת לשבועיים יוצא הרב לסיור בבתי הדין ברחבי הארץ. בשאר ימות השבוע, לאחר סיום קבלת הקהל בשעה תשע בבוקר, מתפנה הרב ללימוד תורה ולכתיבת ספריו, בהמשך ישיר למפעל חייו של אביו מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. בהמשך היום, מגיעים ללשכה דיינים, רבני ערים ונציגי קהילות המבקשים הדרכה, ייעוץ או הכרעה הלכתית.

כמעט מדי יום, משמש הרב כסנדק בבריתות של תלמידים ומכרים, ולאחר מכן יוצא לשיעורי תורה ברחבי הארץ. הרב משתתף באירועים ציבוריים ותורניים רבים.

מועצת הרבנות הראשית: פעם בחודש מתכנסת המועצה, בה מובילים הרבנים הראשיים את הדיונים וקובעים את הקווים המנחים להנהגה ההלכתית במדינת ישראל.

המשמשים בקודש

עו"ד איתי גדסי – ראש המטה וראש הלשכה: איש אמונו של מרן, מתלמידיו הוותיקים. משמש כמוליך ומביא בתחומים הציבוריים והפוליטיים, מטפל בקשרי החוץ של הלשכה ובקשרים עם משרדי הממשלה, חברי הכנסת והמערכת הציבורית, ומתכלל את כלל הפעילות בלשכה.

הרב ישראל מאיר יונה – היועץ ההלכתי ומנהל הפן ההלכתי: מתלמידיו הקרובים של מרן פאר הדור רבנו עובדיה יוסף זצוק״ל, זכה לשמשו בקודש וללמוד עמו חברותא שנים רבות (כונה "יד ימינו בהלכה"). כיום הוא החברותא הקבועה של הראש״ל ומנהל ביד רמה את הפן ההלכתי ואת נושאי בתי הדין.

הרב חיים טריקי – עוזר צמוד ויד ימינו: משמש בקודש את מרן הראש״ל שליט״א זה שנים רבות. אחראי על ניהול לוח הזמנים הצפוף, ריכוז הפניות הרבות בנוגע לשיעורים ואירועים, ומלווה את מרן במסעותיו הרבים.

הרב שי עמר – יועץ הלכתי וראש בית ההוראה: מורה הוראה וותיק ומגיש תוכנית שו״ת בהלכה ברדיו קול ברמה. זכה לחיבה יתירה אצל מרן הראש״ל ומשמש כראש בית ההוראה בלשכה וכנציגו של מרן בוועדות השונות ברבנות הראשית לישראל.

ר’ יעקב לוי – נהג הרב: בוגר ביהמ"ד "יחוה דעת". מנהל את מערך הנסיעות והלוגיסטיקה של הרב במסירות ומקצועיות.

הכוורת הקרובה

לצד פעילות הלשכה, נחשבים לדמויות משפיעות בכוורת הקרובה סביב הרב שני בניו: הרב עובדיה יוסף (ראש בית המדרש וראש הכולל לדיינות "יחוה דעת") והרב אביחי יוסף (ראש החטיבה הדתית בהסתדרות). בקו הייעוץ האסטרטגי מסייע יוסי רוזנבוים, הנמצא בקשר שוטף עם הלשכה ומסייע בגיבוש קווי ההסברה והתקשורת.

בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א

ביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט״א מזכיר את גדולי הדור של פעם, פשטות וענווה, עם הבנה מעמיקה לנסיונות הדור, וראייה רחבה לבניין עתידו של ציבור בני התורה. כמנהיג לרבבות אלפי בני הישיבות, אברכים, קהילות ומוסדות רבים שהוקמו בשנים האחרונות על ידי תלמידיו ובוגריו, פתחו של מרן שליט״א אינו נח לרגע: מכל רחבי הארץ פונים אליו בשאלות, בקשות, עצות וברכות.

ייחודו של הבית הוא בהעדר כל יחצנות או דוברים למיניהם. על פי דרישתו של מרן רה"י, הבית פתוח לכל דורש ומבקש, כשהכול נעשה בסדר מופתי ובמקצועיות רבה, תוך הקפדה לתת יחס אישי לכל פונה ובו בזמן לשמור על סדר יומו העמוס של ראש הישיבה. עם זאת, בעקבות העומס הרב נוצר צורך בהסדרת קבלת הקהל, וכיום פגישות מתואמות מראש ובשעות שנקבעו לכך.

אין סביב מרן רה"י "חצר" או המולת משבקים, אך מטבע הדברים ישנם כמה בני משפחה ואברכים הקרובים אליו, האחראים לתיאומים שונים. חלקם פועלים מול מוסדות תנועת ש"ס וגורמים ציבוריים, ואליהם פונים אישי ציבור ופוליטיקאים לצורך תיאום פגישות עם ראש הישיבה. אחרים מתאמים מכתבים ומסרים עם מנהיגי הדור, מרן הגר"ד לנדו שליט"א, מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט"א ושאר גדולי ישראל. בסופו של דבר, עיקר מלאכתם היא להעניק מענה לציבור הענק, לחזק קהילות קיימות ולהקים חדשות.

על סדר יומו הצפוף של ראש הישיבה מופקד בחור מובהק מהישיבה, המלווה אותו יחד עם הנהג האישי לכל הכנסים, האירועים ושיעורי התורה. מאחורי הקלעים ניכרת גם ידו של אחד מרבני הישיבה, נכדו חביבו של ראש הישיבה, הנראה תדיר יושב והוגה עם הבחורים בהיכל, אך בפועל נושא באחריות רבה לקידום עניינים רבים שעליהם סומך מרן שליט"א את ידו.

בעניינים ציבוריים רגישים, דוגמת משבר הסמינרים, סוגיות הבחירות או חוק הגיוס, נוהג ראש הישיבה לזמן אליו את חתנו, הגאון רבי יעקב שרבאני שליט"א, ואת הגאון רבי שלום ביטאן שליט"א ראש ישיבת "דעת חיים", להם הוא מורה את העקרונות ודרכי הפעולה בשמו. בין מקורביו הקרובים נודע גם הרב אליהו ברדא, ששימש עד לאחרונה כמשמש בקודש ויד ימינו של ראש הישיבה, ועוסק בעריכת ומסירת כתביו.

מרן שליט"א מתגורר ברחוב אלפנדרי 33, בסמיכות להיכל ישיבתו הגדולה. רוב זמנו הוא מקדיש ללימוד, בחדר לימודו שבביתו או בהיכל הישיבה. נקודה מיוחדת נוספת הוא דרישתו כי בסביבתו יהיה תמיד טלפון זמין, דרכו יוכלו תלמידים, בוגרים ומקורבים לשוחח עמו, להתייעץ ולבקש עזרה. כל זאת, כאשר מרן ראש הישיבה משתדל לענות לכל אחד, בפיקחות מופלאה.

בית מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהודה כהן שליט״א

ביתו של מרן ראש ישיבת "יקירי ירושלים" הגאון רבי יהודה כהן שליט״א משקף את דרכו הייחודית של אחד מזקני ראשי הישיבות, הנודע בפשטותו, בענוותו ובקנאותו לעבודת ה', חיים של פשטות והתמדה.

בית ראש הישיבה מתחלק לשניים, הבית הפרטי, והישיבה עצמה שהיא למעשה "הבית העיקרי". בשנתיים האחרונות שוהה ראש הישיבה בכל שבת בישיבה, בחדר מיוחד שבו מתגוררים הוא והרבנית, ורק במוצאי שבת שב לביתו. ביתו של ראש הישיבה ממוקם בקומה עליונה, ללא מעלית, ולמרות גילו המתקדם, בן 85, נוהג ראש הישיבה לעלות כ 150 מדרגות ברגל. נדיבי לב שביקשו להתקין מעלית סורבו על ידו בנימוס, כאשר ראש הישיבה הפנה אותם לתרום את הכסף לישיבה.

דרכו בקודש מתאפיינת בפשטות נדירה, אפילו מזגן אין בביתו. בשבתות לובש רה"י בגדים אפורים כמנהג המקובלים, ומקפיד לשמור על סדר יומו בקדושה ובדקדוק. היום נפתח בטבילה במקווה סקווירא הסמוך לביתו, ולאחר מכן תפילת הנץ בבית הכנסת "טוויג". לאחר מכן מגיע רה"י אל היכל הישיבה, שם הוא לומד בעת שהתלמידים מתפללים, מחזקם ומחדיר בהם דברי מוסר ויראת שמים.

המשמשים בקודש

העומד לימין ראש הישיבה הוא נכדו הרב יהודה ישראל כהן, שבאמצעותו עוברים כל ענייני הציבור והקשרים עם חצרות הרבנים והמערכת הפוליטית.
בענייני הישיבות עצמם מופקד בנו הגאון רבי יוסף כהן, המשמש כר"מ ומנהל רוחני בישיבה הקטנה, יחד עם מנהל הישיבה הרב נתי ישר. במהלך השבוע מלווה את ראש הישיבה תלמיד מהישיבה (משיעור ג'), ומסייע לו בכל הנצרך. נהגו האישי של רה"י הוא הרב דוד מועלם, המסיע את הרב לכל מקום.

ניהול הבית וסדר היום

רה"י קובע בעצמו את סדר יומו, וכל שינוי נמסר על ידו בלבד. אין דובר רשמי לבית הרב, שכן ראש הישיבה מתנזר לחלוטין מתקשורת ואינו קורא עיתונים.

החברותות

לרה"י שלוש חברותות קבועות: בשעות הלילה, הרב שלמה אמזלג, הלומד עמו בסתרי תורה וקבלה. במשך היום, הרב יוסף כהנא, תלמידו הוותיק והחברותא המיתולוגי מזה עשרות שנים. בשעות אחר הצהריים, בנו הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, ראש ישיבות "באר התלמוד", עמו לומד רה"י בשעה של קורת רוח קבועה מדי יום.

משפחתו של ראש הישיבה מעורבת בענייני הבית והציבור, וראש הישיבה מרבה לשתף את בניו ונכדיו בהחלטות הנוגעות לישיבה ולענייני הכלל, ביניהם, הגאון הגדול רבי חנוך כהן שליט״א, בנו הבכור, עומד בראש רשת ישיבות "באר התלמוד". הגאון הגדול רבי יוסף כהן שליט״א, משמש כר"מ ראשי בישיבה הקטנה "יקירי ירושלים".

הגאון הרב מאיר כהן שליט״א, מנהל הישיבה ומנכ"ל ארגון החסד "סעד ומרפא". בנו הרב רפאל כהן זצ"ל, שהיה עמוד התווך של הישיבה, נפטר בדמי ימיו לאחר ייסורים קשים. חתניו של ראש הישיבה אינם משמשים בתפקידים בישיבה; אחד מהם הוא הגאון רבי יעקב כהן שליט״א, ראש ישיבת "נזר התלמוד" ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל. נכדו, הרב יהודה ישראל כהן, לא שימש מעולם בתפקיד רשמי בישיבה, אך מלווה את רה"י בצד הציבורי והמדיני ומשמש גם כיועץ לשר הבריאות.

קבלת קהל

רה"י שוהה רוב שעות היום בהיכל הישיבה, והציבור נוהר לפתחו בין השיעורים, לפני תפילת מנחה או אחריה. אין זמנים קבועים, והאחראי על סדרי הכניסה הוא הרב נתי ישר.

בהיכל הישיבה משמשים גדולי תורה ומוסר, בהם: הגאון הרב אפרים כהן, ר"מ בישיבה ובנו של מרן חכם שלום כהן זצוק"ל, הגאון הרב אליהו אהרן משגיח בישיבות הגדולות, הגאון הרב דוד סויסה, משגיח ישיבת "יקירי ירושלים".

אנשי הבית הקרובים לראש הישיבה הם תלמידיו ובני משפחתו, והקשר ביניהם הוא כבן לאב וכתלמיד לרבו. נכדו הרב יהודה ישראל כהן מלווה את ראש הישיבה עוד מנעוריו, עת נהג ללוותו בימי בין הזמנים ומשם זוכה לקשר המיוחד עם סבו, מתוך קשר של אהבה, מסירות ונאמנות מוחלטת.

בית מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א

עוד בטרם ניגשים לתאר את התנהלות לשכתו וביתו של חבר מועצת חכמי התורה וראש בד"ץ "יורה דעה", מרן הגאון רבי שלמה מחפוד שליט״א, יש להקדים כי אין מדובר בבית רבני רגיל כפי שמוכר בציבור. הרב עצמו מתעקש לנהל אורח חיים פשוט ועממי ככל האפשר, כשהוא מתנהג ממש כאחד האדם.

מי שנקלע לשיכון ו' בבני ברק עשוי להיתקל במראה נדיר, הרב עורך קניות בסופר השכונתי, בוחר בעצמו ירקות ופירות בירקניה, ואף ממתין בסבלנות בתור לתשלום בקופה או בבית המרקחת. פשטותו וענוותנותו של מרן אינן סמליות בלבד, הן דרך חיים של ממש.

המשמשים בקודש

את לשכתו של מרן מנהל נכדו הצמוד אליו רוב שעות היום והשבוע, הרב יוסף דוד מוגרבי הי״ו, (בנו של בתו הגדולה של הרב ושל חתנו, הרה"ג רבי מאיר מוגרבי שליט״א, ראש ישיבת "כנסת ישראל" באשדוד). הרב עונה בעצמו לשיחות טלפון פרטיות, והתקשורת עמו מתנהלת ישירות. קביעת פגישות וקבלת קהל במשרדי הבד"ץ מתבצעת על ידי המזכירים הרב גבריאל שוקר והרב יעקב אשכנזי.

סדר יומו של הרב מופקד בידיה המסורות של הרבנית תליט״א, ואילו ניהול הקשרים הפוליטיים מצוי בידיו של תלמידו הנאמן הרב יחיאל לוי. בענייני הכשרות והבד"ץ, הפניות מופנות לצוות המפקחים הארציים, שכל אחד מהם אחראי על אזור אחר בארץ ובעולם. בראש מערך הכשרות עומד בנו של הרב, הדיין הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א. הקשר עם מוסדות התורה מנוהל על ידי הרב יעקב הכהן עדני, מתלמידיו הוותיקים של הרב.

מלבד נכדו הצמוד, משמשים גם מספר נהגים ותיקים: הרב אביעד יהושע, הרב משה בן משה והרב אשר מדמון. לבית הרב אין דובר רשמי כל מי שחפץ לדעת את דעתו או לשמוע פסיקתו, פונה אליו ישירות, או באמצעות בנו הגאון רבי בניהו שליט״א או נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי שמשמש גם כמי שמנהל בפועל את סדר יומו של הרב, אחראי על פגישות, ביקורים ואירועים ציבוריים. חברותא קבועה של הרב היא עם הרב אבנר דאר, עמו לומד הרב בקביעות.

משפחתו של הרב אינה מעורבת כלל בעשייה הציבורית, למעט בנו הגאון רבי בניהו מחפוד שליט״א, שמכהן כדיין בבית הדין ומופקד על מערך הכשרות בארץ ובעולם. שאר ענייני הציבור, הבריתות והאירועים מתנהלים בידי נכדו הרב יוסף דוד מוגרבי.

בנו של הרב, הרב בניהו, צמוד אליו זה עשרות שנים, עוד בטרם הקמת מערכת הכשרות. נכדו, הרב יוסף דוד מוגרבי, מלווה את הרב מזה כעשר שנים, ובשלוש השנים האחרונות באופן צמוד יומיומי. הרב יעקב עדני תלמידו של הרב זה עשרות שנים, וגם אביו, רבי דוד עדני זצ״ל, היה נוהג לקרוא לעצמו “תלמיד של הרב”. הרב יחיאל לוי נחשב אף הוא מתלמידיו הוותיקים של הרב ושליחו למשימות מיוחדות זה עשרות שנים. אביו, הרב ראובן לוי שליט״א, משתתף בשיעורי הרב למעלה מחמישה עשורים.

הנהגים הוותיקים נחשבים לחלק בלתי נפרד ממשפחת הבית: הרב אביעד יהושע משרת בתפקידו כשלושים שנה, והרב משה בן משה ממשיך את דרכו של אביו ששימש נהגו של הרב במשך כעשרים וחמש שנה.

רובם ככולם של אנשי הבית נבחרו ומונו על ידי הרב עצמו, מתוך היכרות אישית ורבת שנים, או בזכות הקשר המשפחתי הקרוב של הוריהם עם הרב. כך, למשל, הרב יעקב עדני והרב יחיאל לוי ששניהם, וגם הוריהם, נחשבים לתלמידים ותיקים ונאמנים של הרב זה עשרות שנים.

בית מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א

ביתו של מרן הגאון רבי יצחק כהן שליט״א רבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים מתייחד בכך שהוא תל תלפיות לכל גווני עם ישראל, בני ישיבות ספרדים ואשכנזים, מסורתיים, חוזרים בתשובה, חסידים וכל עמך בית ישראל. כולם מוצאים אוזן קשבת, וכולם נוהרים אל ביתו של הרב.

הרב שליט"א זכה לשמש הרבה מגדולי הדור מדורות קודמים, ובמיוחד היה קשור ואף שימש את מרן רבי עובדיה יוסף זיע"א, וכן את מרן בעל האור לציון חכם בן ציון אבא שאול, רבי עזרא עטייה זצוק"ל ועוד מחכמי הספרדים. כמו כן היה מקובל ורגיל בביתם של גדולי רבני משפחת אבוחצירא. היה תלמיד מובהק לבבא סאלי זיע"א, וכבר מבחרותו בהיותו כבן עשרים פגש בפעם הראשונה את הבבא סאלי, ופגישתם ארכה למעלה מארבע שעות. הייתה לו חביבות גדולה מאוד אצל הבבא סאלי, ואחריו היה קשור מאוד אל הבבא מאיר וכן אל הבבא אלעזר זיע"א, ואף היה לומד עמו בחברותא פעם בשבוע.

זכה לשמש בביתם של גדולי הדור: הרה"ג רבי אברהם יפהן זצוק"ל, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אשר קירבו מאוד, ומרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, ועוד הרבה מגדולי ישראל. בכך מוצאים אצל הרב, בגדלותו הענקית ובצידקותו האדירה, כל אחד מישראל אוזן קשבת, וזוכים לקבל מברכותיו אשר מאצילות שפע על כלל ישראל, ונושעים מברכותיו, מעשים שבכל יום.

במשך למעלה מחמישים שנה משמש הרב שליט"א כרבה של שכונת שמואל הנביא בירושלים. באותם שנים שינה הרב את השכונה מקצה לקצה, כך שהיום היא שכונה שבעיקרה בני ישיבות ספרדים, כולם אברכים ומרביצי תורה. בשנים האחרונות נלחם הרב נגד תוכנית "פינוי בינוי" אשר מטרתה לשנות את צביון השכונה, ויחד עמו נלחמו אף חכם משה צדקה שליט"א, מרן הרב יצחק יוסף שליט"א, המקובל רבי דב קוק שליט"א ועוד מגדולי וצדיקי הדור.

הרב משמש גם כראש ישיבת תורה ודעת, שבנו הבכור, הגאון הגדול רבי רפאל ידידיה כהן שליט"א, משמש כראש הישיבה ומוסר בה שיעורים כלליים. הישיבה מיועדת לבני קיבוץ ומונה כמאה בחורים, אשר גודלים ויוצאים ממנה תלמידי חכמים מופלגים כשאיפתו של הרב שליט"א. כמו כן עומד הרב בראשות כולל לדיינים אוהלי אברהם, אשר משמש שם גם כר"מ אחיו, הגאון הגדול רבי ציון כהן שליט"א, מרבני רמות ב' בירושלים.

הרב שימש כדיין ומורה הוראה בבית דין הליכות עולם, ובבית הוראה אהבת שלום, וכן משמש כמורה דרך במכון עליה.

הרב היה מקושר עם גדולי ירושלים שלפני שישים שנה, הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר, הרה"צ רבי מנחם מנדל מינכן, המקובל הגאון רבי מרדכי שרעבי, הרב הצדיק המקובל רבי יצחק כדורי, ועוד צדיקים נסתרים בהם רבי יוסף וולטוך, הצייר הקדוש רבי דוד פטילון, ובכלל היה מקושר לכל הצדיקים הנסתרים שהיו בירושלים בדור הקודם.

המשמשים בקודש

מי שמשמש את הרב הם בניו ונכדיו, אשר מוסרים נפש למען הרב שליט"א כדי שיוכל להמשיך במפעלו האדיר של הרבצת התורה. הרב קשור מאוד עם בני משפחתו, בניו, חתניו ונכדיו, ואף מוסר שיעור קבוע לנכדיו בכל מוצאי שבת. הרב מסור לכל נכד ונכד, ודואג אף לפרטים הקטנים. בית הרב אינו מנוהל על ידי משב"קי"ם, אלא על ידו בלבד, ובני ביתו הם המסייעים לו בפועל.

בשל חולשתו של הרב בתקופה האחרונה, לא מתקיימת קבלת קהל רשמית. הרב מקבל לאחר תפילת מנחה וערבית בבית הכנסת היכל שמעון ברחוב שמעון הצדיק בירושלים, לברכות קצרות בלבד.

בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א

ייחודו של בית מרן הגאון רבי שלמה זעפראני שליט״א הוא בפשטותו ובפתיחותו. הבית כולו פועל בדרכו של הרב, "אהוב על המקום ואהוב על הבריות". לא רק על תלמידי חכמים או בני תורה, אלא על כל הבריות. ואכן, בביתו ניתן לראות מגוון רחב של מבקרים: גדולי תורה, דיינים, ראשי ישיבות ורבני קהילות הבאים לדון בענייני תורה והנהגה; לצד נציגי ציבור ואנשי מעשה המבקשים עצה ותושייה; אברכים הפונים בענייני הלכה, הנהגה ונושאים אישיים; ועד לבעלי בתים ויהודים הנמצאים בשלבי קירוב שונים. כל אחד מוצא אוזן קשבת ושפה משותפת עם הרב, באופן שמעורר השתאות.

הרב מקפיד על סדרי לימודיו, החל מהשיעור הקבוע שלפני תפילת שחרית, ולאחר מכן בישיבת שפתי חיים שבראשותו. סדר א' הוא בכולל כתר תורה, בו הרב משמש כראש הכולל וכאב בית דין. סדר ב' נמצא בישיבת תפארת שרגא, שם הוא מכהן כראש הכולל ומראשי הישיבה. בשל סדרי לימודיו המלאים, נדיר שהרב יוצא במהלך היום למקומות שונים, מלבד מקרים חריגים, שיעורים קבועים בבתי הוראה שונים או נסיעות נצרכות.

אנשי הבית והקרובים

את הרב מלווה בעיקר בנו, בן זקוניו, הרב יעקב זעפראני, המסייע בניהול סדר יומו הצפוף, בתיאום פגישות ובהחלטות על יציאה לכינוסים ושיעורים. הרב אינו מחזיק טלפון אישי, ועל כן רבות מהפניות עוברות דרך בנו והרבנית המעבירים את השאלות אל הרב. הרבנית עצמה מלווה את הרב בנסיעות רבות, מקבלת נשים המתייעצות עמה בענייני חינוך, ומתמסרת במסירות נפלאה לצורכי הציבור. לא אחת התבטאה בהומור כי מרוב נסיעות ושבתות מחוץ לבית "כבר שכחה היכן מונחים הפלטה והמיחם".

דברי תורתו של הרב מתייחדים בכך שהם נמסרים לאחר ליבון חבורה בדיבוק חברים ופלפול התלמידים. בבוקר הוא לומד עם קבוצת אברכים בכולל כתר תורה, ומתוך דיונים אלו יוצאים חידושיו הרבים, כפי שנדפסו בספריו. בשעות אחר הצהריים לומד הרב עם הגאון רבי עזרא דוד, רב קהילת עטרת יצחק בבית וגן. לא מעטים מתלמידי החבורה נעשו עם השנים דיינים בבית הדין.

אצל הרב אין 'אנשי סוד' הרב גלוי לכל, ודרכו אינה לנהוג בסודות. עם זאת, בכל תחום ישנם מקורבים שעמם הוא נועץ. בענייני המוסדות צמודים אליו הרב שלמה טוויל יו"ר איגוד עמלי התורה והרה"ג רחמים זיאת קצין המנהל הרוחני של המוסדות. בנושאים ציבוריים ופוליטיים, הרב מצוי בקשר עם הרב אהרן כהן, מנכ"ל איגוד עמלי התורה וחבר מועצת העיר בית שמש, הנחשב לדמות קרובה ומשמעותית בהנהגת הציבור הספרדי. לצדו פועלים הרב ישראל כהן, הרב יהודה דיין אחיינו של הרב, הרב ברוך מרדכי מימרן, הג"ר רחמים מזרחי ראש מוסדות כתר ארם צובה וארגון "ממלכת" מודיעין עילית, הג"ר שמואל ויצמן ראש ישיבה צעירים בית שמש ות"ת ברכת יצחק, ראשי מוסדות וקהילות ואברכים נוספים המצויים בקשר מתמיד עם הרב.

במהלך השנים נבנה סביב הרב מנגנון טבעי של אברכים ועסקנים הקרובים אליו. הם אינם משב"קים במובנם הקלאסי, אלא אנשי ציבור שמתוך הפעילות הציבורית נרתמו לסייע, לייצג ולהוציא לפועל את הוראותיו. בעבר עסקו בכך בעיקר רבני הכולל, כדוגמת הג"ר יצחק בן יהוידע שליט"א. כיום פועלים בסמוך אליו קבוצת אברכים הפזורים בערים שונות בקריית ספר, בבית שמש, בטבריה,חריש, ירושלים ועוד, כולם מסייעים בהקמת קהילות וביסוס המוסדות.

קבלת קהל

הרב נוהג לקבל את הציבור במספר מסגרות קבועות: לפני תפילת מנחה גדולה בכולל כתר תורה לנושאים קצרים וברכות, וכן בבתי הוראה שונים, בישיבת תפארת שרגא בימי רביעי, ב"אהבת שלום" בירושלים בימי שני בבוקר, בקהילת חניכי הישיבות בגבעת האנטנה בערבים, וכן במוקדים נוספים בנווה יעקב, בית שמש, טבריה ועוד.

המאפיין הגדול בבית הרב הוא הפתיחות והנגישות. גם בעניינים רגישים כבחירות, חוק הגיוס ומשברים ציבוריים, ניכר כי דרכו של הרב היא לשוחח בגילוי, להקשיב ולייעץ. את דרכו הוא מלווה בענווה נדירה, ובד בבד בתקיפות של דיין ותיק שאינו חת מפני איש. הרב נוהג להאיר פנים ולתת כבוד לכל איש ישראל, קטן כגדול, וכפי שהוא מרבה לומר: "ישראל ר"ת – יש שישים ריבוא אותיות לתורה", הגדול שבגדולים לא יוכל למלא את תפקידו של הקטן שבקטנים.

בית מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א

דמותו של מרן הגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט״א, רבה הספרדי של העיר בני ברק, ניכרת באהבתו הגדולה לכל יהודי וביחסו האישי והחם לכל אדם. כל פונה אליו מרגיש כי הרב נושא את כאבו, בוכה עם המצטערים ושמח בשמחת הזולת. יחס מיוחד מגלה הרב לילדי ישראל: לא אחת נראים ילדים דופקים על חלון רכבו, והרב ממהר לפתוח ולברכם בחיוך אבהי. גם בביתו, השוכן במיקום מרכזי בעיר, עולים דרך קבע ילדי החיידרים לקבל את ברכתו.

קרדיט צילום: נועם אליהו

המשמשים בקודש

לצדו של הרב עומד זה למעלה מעשור המשב"ק הנאמן הרב אברהם מיג'אן, המשמש כעוזרו הקרוב, דוברו ונהגו האישי. הרב מיג'אן הוא האיש המופקד על ניהול סדר יומו של הרב, תיאום הפגישות, מענה לפניות הציבור, וכן הקשר עם אישי ציבור, נציגי מוסדות, וגורמים תקשורתיים.
כל פנייה בענייני הרב, בין אם ציבורית, מוסדית או תקשורתית, עוברת דרכו,

הרב מיג׳אן מקבל את הפניות ומעדכן את הרב בפרטי האירועים והפגישות, אך ההכרעות הסופיות מתקבלות תמיד על ידי הרב עצמו. הרב אברהם מיג'אן למד בישיבת באר התלמוד בירושלים, שם למד לצדו בנו של הרב, הרב עזרא בן שמעון, ומאז נרקמה ביניהם ידידות חמה. לאחר נישואיו עבר הרב מיג׳אן לבני ברק, ור' עזרא קישר בינו לבין אביו, ששימש אז ראש כולל בישיבה הגדולה "אור התלמוד".

הקירבה הגדולה בין השניים הלכה וגברה, והרב מיג'אן החל לכתוב לרב את שיעוריו ולדבר עמו בלימוד. כשנבחר הרב למסעוד לרבה של בני ברק, הפך הרב מיג'אן ליד ימינו בכל העניינים, הקשר בין הרב לנאמן ביתו קרוב ואישי מאוד. הרב מתייחס אליו בכבוד רב ומרבה להעניק לו אמון מלא. גם בנו של המשב"ק, המתלווה לעיתים אל הרב בנסיעותיו, זוכה לקרבה מיוחדת,

בענייני הבית מסייעים גם בני המשפחה: בנו הרב עזרא בן שמעון, המתעדכן בענייני הבית ומקשר לעיתים בין הרב לגורמים ציבוריים, וכן בנו הרב דוד בן שמעון. עם זאת, עיקר הניהול השוטף מופקד בידי העוזר הקרוב.

קרדיט צילום: נועם אליהו

סדר יומו וקבלת הקהל

הרב נוהג לקבל קהל בעיקר בשעות הערב שלאחר תפילת ערבית. יחד עם זאת, בדרכו של רבו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, אין הרב מגביל עצמו לזמנים קבועים, וכל אדם הבא בדלת בכל שעה מתקבל בסבר פנים יפות. בתקופה האחרונה, בשל חולשה קלה, משתדלים שלא להטריח את הרב לאחר השעה 10 בלילה.

קרדיט צילום: נועם אליהו

הם ראו את הדפוס, חקרו את השורש הדתי, ושילמו מחיר אישי כבד בטרור. כעת, שנתיים אחרי שאסון שבעה באוקטובר חשף את הקיפאון המחשבתי בדרג המדיני, שלושה מהמומחים הבולטים והנועזים ביותר בסכסוך הערבי-פלסטיני חושפים את התובנות שהשאירו אותם "צועקים במדבר" במשך שנים.

ד"ר מרדכי קידר, מזרחן ותיק ששירת 25 שנה במודיעין; דוקטור אדי כהן, בן לקהילה היהודית בלבנון שאיבד את אביו שנרצח על ידי חיזבאללה; ודוקטור יחיאל שבי, חוקר שכתב דוקטורט על שאיפת "זכות השיבה" – כולם מגיעים לאותה מסקנה חותכת: הסכסוך הוא מלחמת דת מתוכננת שמתנהלת בתוכנית שלבים.

בראיון מיוחד ל'המחדש', הם מפרקים את פרדיגמת "השלום האזורי" שקרסה, חושפים את הצביעות של קטאר ששימשה "אב במשפט הרצח של בנו" (חמאס), ואת האמת המטרידה על מצרים שחתמה על "שלום תועלתני" בלבד. זוהי עדותם המלאה, חפה מנאיביות, של האנשים שראו את האיום מגיע – ובידם מונחות כעת התוכניות המפורטות כיצד לצאת ממנו.

מבית פולני לחיל המודיעין

כשנשאל ד"ר קידר כיצד התחיל להתעסק בעולם הערבי, הוא השיב בשאלה: "תשאל יותר איך אדם ששפת אם שלו מהבית זה שפת היידיש, ושני הוריו הם פולנים, בכלל הולך לכיוון הזה?". התשובה טמונה במורה אחד יוצא דופן בבית הספר צייטלין בתל אביב, בכיתה ט'. "הוא היה מורה מאוד מעניין, מאוד מושך, מאוד ככה אהבנו אותו התלמידים, ואנחנו אחריו באש ובמים. ואז פתאום ראיתי שאני יודע ערבית על בוריה."

ידע זה פתח בפניו מסלול חיים שלם: "ולאחר מכן אני הייתי 25 שנה בחיל המודיעין," הוא מגלה. "התגייסתי בשנת 1970, ישר לחיל המודיעין, ל-8200." עבורו, זה היה עולם מרתק: "זה עולם שאנחנו לא מכירים. עולם שמתנהג בצורה אחרת משלנו. עולם שחושב אחרת משלנו. עולם שכל הארגז הכלים התרבותי שלו שונה משלנו."

הרגע שהפך לוויראלי

לאחר שחרורו, הפך קידר לדמות תקשורתית, בין השאר בזכות יכולתו להשתמש בערבית "בכל מיני אירועים תקשורתיים, כמו ויכוחים," כדבריו. עימות אחד בלט במיוחד: "זה היה עימות שהיה לי באל-ג'זירה עם המנכ"ל של אל-ג'זירה, כשהוא ראיין אותי ביום ירושלים שלפני 17 שנה, ב-2008."

כשהמנכ"ל שאל בזעם "מדוע אתם בונים בירושלים?" קידר השיב בטיעון מוחץ: "עניתי לו שירושלים הייתה בירתנו כשאבותיכם, הם אבות המוסלמים, היו שותים יין, קוברים בנות בחיים, ועובדים אלילים ואלילות במכה. כי הרי האסלאם כולו 1,400 שנה. […] אז אמרתי לו, כשאנחנו לפני 3,000 שנה היינו בירושלים, בירתנו הנצחית וההיסטורית, אבותיכם בכלל היו עובדי אלילים. אז למה אנחנו צריכים לבקש מכם רשות לבנות בירושלים?"

כשמנחה אל-ג'זירה הגיב: "אתה לא יכול למחוק את ירושלים מהקוראן," קידר השלים את הניצחון: "אמרתי לו, אדוני, ירושלים אפילו פעם לא מופיעה בקוראן. אתה לא יכול לשכתב את הקוראן מעל מצח אל-ג'זירה." לדבריו, "הריאיון הזה נהיה ויראלי, הוא רץ בכל המקומות, ועד היום אנשים מצטטים אותו." שבע וחצי שנים לאחר מכן, המנכ"ל ציין זאת כ"חוויה מאוד קשה שהוא עבר."

בסיס הסכסוך: זה לא מה שחושבים

"תראה, בסיס הסכסוך הוא סכסוך דתי בין האסלאם והיהדות," אומר ד"ר קידר בבהירות. "ואנשים, בעיקר אנשים שהדת לא מהווה בשבילם שיקול חשוב, לא מבינים את זה, וגם לא רוצים להבין את זה. מכיוון שהם רואים בכל דבר עניין פוליטי, כלכלי, טריטוריאלי, כל מיני עניינים אחרים. כאשר המרכז של הסכסוך הוא העניין של הדת." הוא מדגיש כי זהו סכסוך "שאנחנו צריכים לדעת איך להתייחס אליו, כי גם בדת האסלאם יש דרכים איך להתמודד עם בעיות קשות, וצריך לדעת איך לעשות את זה."

ד"ר קידר מבהיר כי המהלכים המדיניים הנוכחיים הם "אווילים בגלל שבישראל לא מבינים את הראש שלהם. חושבים שאם ניתן להם מדינה או משהו כזה, אז זה ירגיע אותם." כפתרון חלופי, מציע ד"ר קידר את הקמת "אמירויות פלסטיניות" – ערי מדינה המבוססות על מבנה החמולות. "אתה יכול לתת להם אמירות בחברון על בסיס החמולות שלהם."

עיקרי התוכנית, אותה כתב באופן מפורט, הם יצירת שלטון פלסטיני המבוסס על מבנה החברה הערבית השבטית, בו "השייכות והנאמנות לשבט ולחמולה חזקות בהרבה מהשייכות והנאמנות ללאום או לדת." כשהועלתה הטענה שהמאבק הדתי סותר הסכמה כזו, הוא הסכים: "לחלוטין. ולכן, אם אתה מדבר איתם באופן הנכון, הם מבינים שאין להם שום סיכוי לקבל שום דבר אחר, אז הם יקבלו את זה, כאילו תהיה להם ברירה."

הרשות הפלסטינית: יצירה מלאכותית

"הרשות הפלסטינית היא יצירה מודרנית על בסיס הלאומיות המומצאת שהומצאה בשנות ה-60 של המאה שעברה. וזה דבר שלא מחזיק מים," טוען קידר בנחרצות. הוא משווה זאת ל"לאומיות הסורית, שהיא לא אמיתית, ולכן הסורים הורגים אחד את השני. כמו הלאומיות העיראקית, שגם היא מלאכותית, ושם כולם הורגים אחד את השני. בתימן, בלוב, בסודאן, בכל המדינות הכושלות, וגם לבנון. אין לאומיות אמיתית."

על שולחן הממשלה

קידר מגלה כי הצעתו "היה על שולחן הממשלה." מה שמנע את קיומה, לדבריו, הוא "המלחמה בעזה, וסוריה ואלף ואחד עניינים. עוד אין להם את הפנאי לשבת ולדון בדברים עמוקים." הוא מביע תקווה כי אנשים כמו דוד זיני "שייכנס להיות ראש השב"כ" ו"עוד אנשים שמבינים את הרעיון הזה של האמירויות, ילכו על זה," ומציין כי זיני כבר מכיר את התוכנית.

חיים עם איומים

בעקבות פעילותו, ד"ר קידר הולך עם נשק. "האיראנים מדברים עליי, כי אני גם עושה עניינים באיראן," הוא אומר בנחישות, "למשל, אני קורא בגלוי לפרק את איראן למדינות אתניות. כי איראן אין, זה לא עם, אין עם איראני. יש שם הרבה עמים." הוא מאשר כי קיבל איומים "כל הזמן, האיראנים מאיימים עליי," אך משיב בציטוט: "אשרי אדם מפחד תמיד."

הסכנה הנסתרת: סוריה

כשנשאל איזו מדינה היא המסוכנת ביותר מבין אלו שנראות שקטות, קידר עונה מיד: "סוריה." הסיבה? "בגלל שמי שעומד בראשה היום זה איש דאעש. זה אחמד אל-שארעא. הוא מכונה מוחמד אל-ג'ולאני, והוא איש דאעש." לגבי הסכם שלום, קידר מזהיר: "בהחלט. ולכן צריך להיות מאוד זהירים." המלצתו: "כבדהו וחשדהו", וחתירה להסכם ביטחוני של שקט, לא לנורמליזציה מלאה.

בין ביירות לתל אביב: שיחה עם המזרחן שחי את הטרור על בשרו

דוקטור אדי כהן, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שגדל בלבנון, חווה את האנטישמיות בעורף ואיבד את אביו  כשנרצח ע"י ארגון הטרור חיזבאללה לאחר שנחטף, חושף את האמת שאנשים מסרבים לראות על הסכסוך, האסלאם הקיצוני והמחיר של נאיביות מערבית

כשאנו משוחחים עם ד"ר אדי כהן, הוא לא מביא רק תעודות אקדמיות ומומחיות מזרחנית. הוא מביא זיכרונות. זיכרונות של ילד יהודי שגדל בלבנון, שראה את השנאה מקרוב, ששמע את הקללות ברחובות, וששילם את המחיר הכי יקר שאפשר לשלם.

"אני מיהודי לבנון," הוא פותח בפשטות. "נולדתי וגדלתי בלבנון. המזרח התיכון קשור אלינו מרקע. אני גדלתי עם מוסלמים ועם נוצרים, אני יודע את השפה הערבית." אבל מה שנשמע כהקדמה תמימה של מזרחן אקדמי, הופך במהרה לעדות מזעזעת על המציאות שהוא חי בה.

ילדות בצל חיזבאללה

"האם הכרת בתור ילד את אנשי חיזבאללה והשלטון שלהם?""  כן," הוא עונה מיד. "השנאה והאנטישמיות בקרב אנשי חיזבאללה, בקרב המוסלמים שם אתה רואה את זה בגרפיטי, אתה רואה את זה ברחוב, אתה רואה את זה בתקשורת שלהם. בכל מדינה, כמעט מדינה ערבית, אתה רואה את הדברים האלה. אבל בלבנון יותר."

עד גיל 18 גדל כהן בלבנון. 18 שנים שבהן ספג את תרבות השנאה, את התעמולה, את האנטישמיות הגלויה. אבל הדבר שצרוב בזיכרונו עמוק מכל  הוא לא רק גרפיטי על קירות. "אבא שלי חטפו," הוא אומר בשקט. "חיזבאללה חטפו יהודים בשנת 1985. רצו לעשות עסקת חילופים  ממש מה שאנחנו מדברים עליו היום. חטפו יהודים, רצו שישראל תשחרר אנשי חיזבאללה. זה היה בשנות ה-80, ולא יצאה לפועל העסקה. רצחו את היהודים. 11 יהודים, וביניהם אבי זיכרונו לברכה." הפאוזה בשיחה מרגישה כבדה. זה לא סיפור אקדמי. זה חיים.

הקול שצעק במדבר לפני השבעה באוקטובר

"הרבה דברים השתנו מאז שבעה באוקטובר," ד"ר כהן ממשיך. "אני הייתי פעיל גם לפני שבעה באוקטובר. אם תקראו את מה שכתבתי ברשתות  הייתם קוראים לי ימני פשיסט. יש כאלה שקראו לי." הוא נושם. "פשוט הקו שלי ברור: לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, לא מסייעים להם. את הטרור משמידים. אין לתת מזומנים לארגון טרור. טרור משמידים. את כל הדברים שאנשים התחילו להגיד אחרי השבעה באוקטובר  אני אמרתי זאת תמיד."

אבל איך זה ייתכן ששום אחד לא הקשיב? איך אנשים, במיוחד בדרג הצבאי והמדיני, לא ראו את מה שהיה ברור לכהן? "חלק זה נובע מנאיביות," הוא מסביר בתסכול. "למשל, גם לפני שבעה באוקטובר אמרתי שאסור לתת לעובדים הפלסטינים להיכנס לישראל. אנשים אמרו: 'וואלה, עובדים פלסטינים, רק עובדים, חוזרים הביתה, רוצים רק להתפרנס.' אבל זה לא ככה. הנה, ראינו איך העובדים הפלסטינים 'התפרנסו' בעזה – אספו מודעין על ישראל לצורכי טרור, עובד פלסטיני שנכנס לישראל, זה סכנה."

כשאנו שואלים אותו על האחריות של הדרג הצבאי והמדיני, הוא לא נרתע: "הם טועים. זה שיש להם דרגות על הכתפיים, זה לא אומר שהם צודקים."

הנאיביות המערבית: אחרי מלחמת העולם השנייה

"זה משהו גלובלי," כהן מנתח, "משהו שקרה אחרי מלחמת העולם השנייה. אנשים רוצים ואוהבים לעשות שלום, אבל לפעמים זה לא הולך, זה לא יוצא – הערכים זה לא אותם ערכים. אני אצטט את ראש ממשלת איטליה: הערכים של האסלאם הם לא אותם ערכים שלנו, ושל האירופאים. זה לא אותו דבר, זה אחרת לגמרי."

זו נקודה קריטית שכהן חוזר אליה שוב ושוב: הניסיון לכפות ערכים מערביים, ליברליים, על תרבות שפועלת לפי כללים שונים לחלוטין. והמחיר? הוא משתלם על ידי הקורבנות.

העימות שהפך אותו למשפיען ערבי

"אחד הדיונים הכי מרתקים," מספר כהן בחיוך קטן, "שבאמת הביא לי קבוצה גדולה של סעודים שהתחילו להתעניין בי – זה כאשר התעמתתי בתקשורת מול ערבי ישראלי שהתחיל לקלל את מלך סעודיה."

מה עשה ד"ר כהן? "יצאתי והפסקתי את הראיון. לא המשכתי את הראיון בגלל קללות. צריך לכבד ולכן יצאתי מהדיון." התוצאה? "הסעודים מאוד העריכו, ואפילו הגדירו אותי בשנת 2021 כאחד האנשים הכי משפיעים בעולם הערבי – אני, כיהודי. עיתון סעודי הגדיר אותי אחד האנשים הכי משפיעים בתקשורת לשנת 2021, בגלל הסצנה הזו ועוד דברים."

האם יש סיכוי לשלום?

בהתייחסותו  לתוכנית טראמפ עם חמאס, כהן נאנח. "תראה, אני לא מאמין. אני רוצה לקוות. אני מקווה שאני טועה, אבל אני לא מאמין. שמחר או מחרתיים, או אפילו עוד שלושה ימים, ישחררו את כולם – את מי שנשאר בחיים ואת כל הגופות. אני לא מאמין פשוט. אני מכיר אותם. זו תחושה. תחושה והרגשה פנימית. אין לי משהו להתבסס עליו, אין לי מידע ספציפי, אבל אני מכיר אותם."

מלחמת דת שלא מדברים עליה

האם יש דרך לפתור את הסכסוך הערבי-פלסטיני באופן כללי? לא רק עם חמאס, אלא עם חיזבאללה, החות'ים, וכל הארגונים האחרים? "ברור שהמלחמה היא מלחמת דת," כהן אומר בבירור. "ולא רק אנחנו. הם נלחמים בכולם  בנוצרים, בכורדים, בכל מי שלא מוסלמי. זאת מלחמת דת. אין ספק."

והוא מביא דוגמה היסטורית מזעזעת: "אני יכול להגיד לך מה קרה בטבח פרהוד – טבח יהודי עיראק. נעשה ביהודים בבגדאד בחג השבועות, ו'-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במהלך הפרעות נרצחו, לפי הערכות שונות, בין 180 למעל ל-1,000 יהודים, לפחות 2,118 נפצעו, לפחות 242 ילדים היו ליתומים, ורכוש רב נבזז."

הוא משעין את ראשו קדימה: "למה טבחו ביהודי עיראק? ב-1941 הרי לא היה לא ישראל, לא התנחלות, לא אל-אקצא, לא בן גביר, לא נתניהו – כלום. מה היה? זה היה שבע שנים לפני הקמת המדינה". לדבריו "הטבח היה רק בגלל שהם יהודים."

"וזה לא רק היהודים," הוא ממשיך. "אם זה לא יהודים – זה נוצרים. אם זה לא נוצרים – זה יזידים. אם זה לא יזידים – זה כורדים. כל מי שלא מוסלמי, הם שונאים אותו."

הנשק שלא רואים: כסף ודמוגרפיה

אז אם זה מלחמת דת, איך האסלאם הקיצוני מצליח לגייס את כל העולם נגד ישראל?  "שילוב של דמוגרפיה וכסף," כהן עונה בפשטות. "מאיפה הביאו את 40 הספינות למשט מול עזה? חמאס נתן להם. מאיפה חמאס קיבל את הכסף? מקטאר, מאיראן. כשיש כסף ויש דמוגרפיה – יש כוח."

והבעיה לא רק של ישראל. "לך תראה מה קורה עכשיו בכל מדינות אירופה. יש בעיות, וזה לא קשור לסכסוך הפלסטיני. כשאדם מפחד לצאת בגרמניה – זה לא קשור לפלסטין, לא לישראל, לא לאקצא."

ואז הוא משחרר משפט שמסכם את הכל: "בוא אגיד לך ככה בשני משפטים: שני מנהיגים גרמנים השמידו את אירופה. אחד קראו לו אדולף היטלר, השני – אנגלה מרקל. שניהם זרעו חורבן באירופה. אחד כי הוא נלחם בכל העולם, ומרקל כי היא פתחה את השערים לכל המוסלמים וכל הקיצונים."

כשאנחנו שואלים מה הדרג המדיני צריך לעשות? הוא משיב: "הדרג המדיני הפעם באמת מקבל החלטות נכונות," כהן אומר בזהירות. "מטרות המלחמה הן מטרות ראויות: השמדת חמאס, פירוק עזה מנשק. אבל צריך ללכת על זה עד הסוף. אם באמת ילכו עד הסוף."

כמו את קידר, כך אני שואל את ד"ר אדי כהן. "אתה מקבל איומים על חייך? אתה מפחד? "לא. אני לא חושש," הוא עונה. "אבל כשאני בחו"ל – אני נזהר." "מאות," הוא עונה כשאני שואל אם קיבל איומים ישירים. "אני מקבל את זה בתקשורת החברתית."

מאיפה כל החוזק הזה? "קודם כל, אמונה בהקב"ה. זה אחד. אני חושב שזו אמונה שאני מאמין בלמעלה. זה בעיקר. וחוץ מזה – צריך להיזהר גם. זהירות מתבקשת, אני תמיד זהיר."

האיום הכי מסוכן: המדינה שמחייכת

בסיום השיחה, אנו שואלים: מכל המדינות שאתה רואה בעולם – איזו מדינה, שלכאורה מחייכת לישראל, הכי צריך להיזהר ממנה? "הסעודים," הוא עונה מיד. "אני מזכיר לך, לפני שנה וחצי כולם כמה התלהבו לנורמליזציה עם סעודיה. אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג היה בקונגרס ואמר שהוא מתפלל לנורמליזציה עם סעודיה. זו היית נאיביות כי אני אז התנגדתי. אני יודע שזה לא אנשים שרוצים לעשות שלום. הסעודים לא יעשו שלום אם לא ניתן מדינה לפלסטינים. זה היה הנאיביות של המנהיגים שלנו. הסעודים – כל רצונם זה מדינה פלסטינית, והם יעשו הכל למען זה. ושלום יהיה שלום פייק איתם."

זכות השיבה, קטאר ומצרים: שיחה עם המומחה שחושף את האמת מאחורי הפרגוד

דוקטור יחיאל שבי, מומחה לסכסוך הערבי-פלסטיני שכתב דוקטורט שלם על זכות השיבה, חושף את המנגנון הגלובלי שפועל נגד ישראל, מסביר למה קטאר היא "האב במשפט הרצח של בנו", ומזהיר: המדינה המסוכנת ביותר היא דווקא זו שחתמנו איתה על שלום.

הדוקטורט שחשף את האמת

כשאני שואל את דוקטור יחיאל שבי איך הוא התחיל להתעסק בסכסוך הערבי-פלסטיני, התשובה שלו מפתיעה בעומקה. "קודם כול, כתבתי על זה במסגרת לימודיי – דוקטורט שלם, על כל הנושא של הדרישה לזכות השיבה," הוא פותח. "ההשלכות על מדינת ישראל, העובדה שיש תושבים או אזרחים ישראלים שחיים בעיר כמו נצרת, שרוצים לחזור לבתים שלהם ספוּרִיֶה – מה שהיום זה כפר ציפורי. אנשים שחיו בנס ציונה, ב-48' עזבו אותה ללוד."

והתובנה המרכזית? "הערבים עושים צעדות שיבה. צעדות השיבה האלה, כמו שעושים ערבים וישראלים, ואומרים: 'זאת הארץ שלי'. זה אותן צעדות שיבה של העזתים מ-2018 עושים צעדות שיבה לגדר, ואומרים: 'אנחנו רוצים לחזור לפלסטין של 48'.' היינו – אין הבדל בין פלסטין של 48' לפלסטין של 67'. הם רוצים את הכול."

המחקר המעמיק הזה הוביל אותו למסקנה חד-משמעית: "הסיפור הזה מאוד מאוד עניין אותי, חקרתי את זה. הגעתי למסקנה שזה מאבק דתי – זה מאבק למי שייכת את הארץ הזאת. ולכן המלחמה היא מלחמה של תוכנית שלבים – לנסות לשחרר אותה בשלבים."

הברית המסוכנת: השמאל הפרוגרסיבי והאסלאם הקיצוני

מה אחרים לא מבינים על הסכסוך? מה הדרג המדיני מפספס? הוא עונה, היום המאבק הוא מאבק קשה, מכיוון שיש פה שני גורמים שחברו להם יחדיו," שבי מסביר בתשובה מרתקת. "אחד זה השמאל, מה שנקרא, הליברל פרוגרסיבי, שרוצה לתקן עוולות, לפעול למה שנקרא צדק, והפלסטינים מצטיירים כעם ילידי, כאלה שגרו פה. הם בנו נרטיב מאוד יפה."

"ואת זה מתדליקים," הוא ממשיך, "גם הקטארים עם הכסף שלהם, וגם כל אותם מהגרים ערבים אסלאמיים, או אסלאמיים באופן כללי, שגרים באירופה ושיש להם השפעה מאוד גדולה על דעת הקהל. הם גם כוח אלקטורלי מאוד מאוד חשוב." הוא מסכם: "ושני הגורמים האלה שמשתפים פעולה – הם Game Changer.

האם ישראל יכולה להתמודד?

האם ישראל בכלל יכולה להתמודד מול המנגנון הגלובלי הזה? אנחנו שואלים והוא עונה: "ישראל יש לה גם משקולות שהיא יכולה להפעיל. קודם כול, ההון האנושי. דבר שני, היכולת הצבאית שלנו, הסיוע הצבאי שאנחנו יכולים להעניק. דבר שלישי  זה להמשיך ולעביר את הנרטיב שלנו, שהנרטיב שלהם הוא שקרי והנרטיב שלנו הוא נכון. צריך לדעת לדבר – אתה שופט את הדברים מול העיניים."

והעיקרון המנחה? "צריך להבין שזה מאבק טוטאלי, ושלא בוחלים באמצעים, ושצריך להשפיע על כל גורם. אם יש את האוונגליסטים בעולם, שיש להם תמיכה מסוימת בנו – אז לתמוך בהם, לבוא ולהתחבר אליהם."

העימות שחזה את שומר החומות

כשהוא מספר לנו על עימות בתקשורת שהוא זוכר במיוחד, הוא מספר על רגע נבואי שהתרחש לפני שומר החומות.  "הייתי בערוץ i24 בערבית," הוא מתחיל. "ושם דיברו על כל מה שקורה ביישובים הערביים, והמאבק של האוכלוסייה הערבית בישראל במה שנקרא גזענות וכיבוש ופגיעה. התרעם שם סגן ראש העיר של אום-אל-פחם. הוא אמר: 'אום-אל-פחם המורדת, אום-אל-פחם הנועזת' – שאום-אל-פחם היא מה שנקרא עומדת על שלה, נצמדת לאדמה."

הוא אומר כבדרך אגב "הסמל של עיריית אום-אל-פחם זה עץ זית. תראה איך הם נכסו את הזית לעצמם."

ד"ר שבי לא שתק: "ואני באתי ואמרתי: זה מצביע על זה שאום-אל-פחם לא נכבשה ב-1948, אלא אנחנו קיבלנו אותה מהירדנים. אנחנו נתנו להם שטחים מסוימים שכבשנו, והם נתנו לנו את האזור של ואדי ערה."

והמסר המרכזי שהוא העביר: "עכשיו, אני באתי ואמרתי: תשימו לב שהאנשים האלה שחיים בתוכנו   חלק מערביי ישראל, אני לא אומר כולם, אבל חלק מערביי ישראל – הם יבואו והם יצאו כנגד המדינה. למה? כי לא מעניין אותם לשחרר את יהודה ושומרון או את הגדה המערבית או את עזה. מה שמעניין אותם זה לשנות את ההיסטוריה ולהגיד שהכול שלהם והיהודים לקחו מהם את כל השטחים."

"זה היה אחד העימותים החזקים," הוא נזכר. "והוא אמר: 'אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח את העושק.'" והתובנה? "זאת הייתה נקודה שבה הבנתי שאנחנו הולכים להתנגשות, והייתה התנגשות – ההתנגשות בשומר החומות, וההתנגשות לאחר מכן, בטבח-7 באוקטובר."
תוכנית טראמפ: הרע במיעוטו.

מה דעתו על תוכנית טראמפ? "זה הרע במיעוטו," ד"ר שבי עונה. "יש בזה הרבה דברים טובים. מה הדבר הטוב ביותר? זה שאנחנו לא צריכים לעצור בשביל, מה שנקרא, לקבל את החטופים."

קטאר: האב במשפט הרצח של בנו

אבל הגילוי המדהים ביותר של שבי נוגע לתפקידה של קטאר. לאחר מחקר מקיף שערך, הוא מגלה תמונה מטרידה ."קטאר למעשה משכה את העולם בעם עם הפלסטינים או עם חמאס," הוא חושף. "ובזמן שהיא ניהלה איתנו משא ומתן עקר לעסקת חטופים חלקית, היא הרעילה ובנתה פה את קמפיין ההרעבה. היא מציגה עצמה כמתווכת 'אובייקטיבית', שותפה חיונית למהלכים הומניטריים, ואף נהנית מתמיכה של מדינות המערב."

"אלא שבפועל," הוא ממשיך, "המעורבות הקטארית חושפת מציאות מטרידה הרבה יותר: לא תיווך נייטרלי, אלא פעילות עקבית של ליווי, מימון ולגיטימציה לארגון טרור רצחני. לתת למדינה כמו קטאר לשמש כמתווכת בעסקה להשבת חטופים – זה כמו לתת לאב להיות השופט במשפט הרצח והטבח שבנו, במקרה הזה חמאס, ביצע."

מכונת התעמולה: אל ג'זירה והקמפוסים

שבי חושף את הממדים המלאים של השפעת קטאר: "קטאר הייתה זו שהדהדה את רעיון 'פלסטין מהירדן ועד הים', באמצעות מכונת התעמולה הרעילה שלה – רשת אל ג'זירה בערבית ובאנגלית. מכונת התעמולה נקראת בשפת האיסלאם 'דעווה' (הטפה) או 'ג'יהאד בל-כלאם' (ג'יהאד העט של העיתונאי – כתב הטלוויזיה של ימינו)."

ופרט מזעזע: "ולא לחינם רבים משדרני התחנה בעזה הם אנשי חמאס שהיו מחבלים בעצמם, המגדירים את פעולות הטרור של הארגון כ'הירואיות'."  "כל ההשפעה שלה בעולם," הוא מוסיף, "גם באמצעות המיעוטים האסלאמיים באירופה, גם באמצעות ההשפעה שלה בקמפוסים השונים."

כשאני שואל אותו אם קמפיין ההרעבה שחמאס הדהד בעולם קשור לקטאר, התשובה ברורה: וודאי, בוודאי, מה זאת אומרת. היא מנהלת אותו לאורך השנים, ולא רק בתקופת המלחמה."

האם הסכם טראמפ יכול להחזיק?

"אני חושב שהוא הסכם מצוין, בהתחשב בנסיבות," ד"ר שבי עונה. "הוא הסכם הרבה יותר טוב מכל מה שראינו לפני כן." אבל יש תנאי חשוב: "אם מדינת ישראל תהיה זאת ששולטת על השטח מבחינה צבאית, ואם מדינת ישראל תעמוד על זה שעד שהיא לא תגיד – האנשים האלה עברו שינוי, גם ביהודה ושומרון וגם בעזה, והם יקבלו מאיתנו מפתחות רק אחרי שהם יוכיחו שהם עשו שינוי."

"שינוי," הוא מדגיש, "זה אומר שאין יותר הסתה, שהם לא קוראים להשמדת ישראל, שהם לא מחנכים למה שנקרא להחליף את ישראל. זה בסדר, כל עוד הם מחזירים לנו את האנשים שלנו, הכול טוב ויפה." "אבל אם זה לא הולך בדרך הזאת  זה הסכם לא פשוט."

המדינה המסוכנת ביותר: הגילוי המפתיע

כשאני שואל אותו איזו מדינה מהמזרח התיכון היא המסוכנת ביותר, למרות החיוך וההסכם, התשובה מפתיעה. " מצרים," הוא אומר בלי היסוס. למה? "כאשר הם חתמו איתנו על הסכם שלום, סאדאת אמר: 'מנחם (בהתכוונו לראש הממשלה דאז מנם בגין) המסכן קיבל חפיסת נייר, אבל אנחנו קיבלנו את כל סיני.'"

ואז מגיע ההסבר התיאולוגי: "הפתווה, פסק ההלכה שעליו התבסס השלום הזה, הוא הולך על פי פסוק באסלאם. הפסוק בקוראן אומר ככה: 'אם פנו לשלום, תפנה גם אתה אליו, ותסמוך על אלוקים שהוא יודע מה לעשות.'"
המשמעות? "זאת אומרת שהשלום הזה הוא שלום תועלתני, וברגע  שירצו – הם יעשו משהו אחר. ככל שעכשיו זה משרת אותם."

האם אנחנו קרובים למלחמה עם מצרים? "אני לא יודע," שבי עונה בכנות, "אבל אני אומר: הרוצה שלום יכון למלחמה. תמיד להיות עם יד על הדופק. זה מה שאני אומר. עם זאת, אני לא מאמין בשלום איתם, כי שלום שמבוסס על מסירת שטחים ועל זה שממשיכים להרעיל נגדנו בכל מקום ואתר  זה לא באמת שלום."

המאבק הטוטאלי

בסיום השיחה, שבי חוזר על העיקרון המרכזי שלו: "ככל שאנחנו לא נהיה חזקים ולא נאמין בצדקת דרכינו, ולא נבין שזה מאבק טוטאלי  אנחנו נהיה בבעיה." לדבריו "אפשר לשתף פעולה עם המדינות שסביבנו ועם האוכלוסייה הערבית שחיה אצלנו " הוא מדגיש. "אבל הכול, הכול מתוך הבנה שאנחנו לא זרים בארצנו."

בחאן יונס שברצועת עזה, במרחק נגיעה מבתיהם של אדריכלי טבח השבעה באוקטובר, יחיא סינוואר ומוחמד דף, נולד בשנת 1977 איימן אבו סובוח. "השכנים שלנו היו יחיא סינוואר, מוחמד דף. קראו להם 'השכנים הטובים', 'הגיבורים'", נזכר דור בילדותו שהייתה לכאורה נורמלית, אך בפועל רוויה באלימות ובהסתה לרצח. המחזה שהוא עד אליו בשוק שינה את חייו לעד.

"יום אחד, כשהלכתי עם אמא שלי לשוק, ראיתי מחזה ששינה את חיי. מישהו התגלגל כמו כדור  מישהו שנחשב משתף פעולה. הסתכלתי לאחור לראות מי עשה את זה, וזה היה יחיא סינוואר בעצמו, לעיני כולם." המחזה היה בלתי נתפס: "למען יראו וייראו. כל האזרחים עשו מעגל כזה, וקראו בקריאות 'אללה אכבר' ויורקים על הגופה. הם עשו לגופה מה שהמחבלים עשו ליהודים בשבעה באוקטובר. אף אחד לא הזדעזע, לא ניסה לעצור, משום שזו הייתה גאווה, זו הייתה התלהבות ושמחה."

בין שעות המשחק הרגילות בכדורגל ברחובות חאן יונס, התגלה לאיימן סוד משפחתי מזעזע. "כל היום משחקים כדורגל ברחובות עם כל הילדים. לא היו שם גנים. אמא שלי הייתה לוקחת אותי לסבא שלי ללכת לבקר אותם. הם גרו ברפיח. ואז אני רואה את סבא שלי והדודים שלי חופרים באדמה." כשדור שאל את סבו מה הוא מחפש, הסביר הסב שהוא מחפש מים. "אבל יש מים בברז, ויש מים במקלחת", תמה הילד.

שלושה שבועות לאחר מכן, כשראה שוב את סבו חופר במקום אחר, סבא שלי היה קשוח ואמר שוב: 'אנחנו מחפשים מים מתוקים, כי המים פה מלוחים'" אבל הוא כבר הבין שמשהו כאן לא מסתדר. "לאחר זמן התברר לי הסוד הגדול שהם ניסו להסתיר – מה שהם חפרו היו המנהרות וכל התת קרקע שחמאס בנה ברצועת עזה, וזה כבר היה לפני יותר מ-45 שנה." מספר איימן אבו סובוח, או בשמו הנוכחי דור שחר, בריאיון ל'המחדש'.

הצביעות שחונכה שנאה

הצביעות הפכה לנושא מרכזי בילדותו של דור. סבו, מגדל הטבק, היה מזמין חיילים ישראלים לשתות תה וקפה, מתחנף אליהם ומספר להם שיש לו חברים יהודים. אך ברגע שהלכו, השנאה התפרצה בעיניו. "הוא אמר לי: 'את היהודים האלה, הכלבים, צריך להרוג אותם. הם לקחו את האדמה שלי, 50 דונם. כשתגדל, אתה תחפש אותם ותחזיר את האדמה'."

גם במסגד הטיפו לשנאה. "אבא שלי היה לוקח אותי למסגד לתפילת שישי. אחרי התפילה, השיח היה נותן שיעור על מאמינים ולא מאמינים. במי הם לא מאמינים? ביהודים והנוצרים. דינם דין מוות. כולם במסגד קראו 'אללה אכבר'."

האלימות הייתה חלק מהשגרה היומית. "ביום שישי, יוצאים מהמסגד ואני רואה מעגל בצומת. אנשי חמאס תפסו שלושה אנשים. לאחד חתכו את הרגליים ואחר כך את הראש, את השני תלו על עמוד חשמל עד שהוא נשרף. את האדם השלישי, קשרו אותו מהרגליים לרכב ונסעו איתו בכל חאן יונס." כשנשאל מה הרגיש, דור ענה: "הכל סבבה. זה הפך להיות טבע אכזרי, חלק מהחיים שלנו".

האבסורד הגיע לשיאו כאשר דור הבין שאביו שעבד 27 שנים בישראל כפועל בניין והמשפחה התקיימה מכסף של יהודים. "הבגדים שלבשנו, המשחקים ששיחקנו היו של היהודים. זו התרומה הראשונה שלנו, מספר דור."

אור בקצה המנהרה

מכאן התחיל מסע שלם של דור לגלות את האמת אשר הוסתרה מפניו, בתוך עולם האלימות והשנאה, משהו בנשמתו של איימן סירב להזדהות עם המציאות. הוא החל לשאול שאלות על הצביעות שאפפה אותו. "למה סבא שלי הזמין אותם לקפה ואומר שצריך להרוג אותם?", שאל את עצמו.

התפנית המכוננת התרחשה כאשר היה עד למחזה ששינה את חייו לנצח. "שיחקתי כדורגל ברחוב, ובאו חיילים ושיחקו איתנו. חייל נתן לי סוכרייה שהייתה כל כך טעימה. כשאבא שלי ראה את העטיפה, הוא צעק עלי: 'לא לקחת שום דבר מיהודים. הם יכולים לשים רעל ואני אוכל ואמות'." האבסורד הושלם כאשר דור ראה שכל ראש השנה הבוס היהודי של אביו הביא לו סלסלת ממתקים, ואביו אמר לילדים: "תאכלו, תאכלו, שיהיה לכם לבריאות. בזה לא היה רעל?" תהה דור בליבו.

נקודת המפנה הגיעה כשראה חייל מניח תפילין. "ראיתי חייל שקשר חבל על היד שלו ועל הראש שלו. לא ידעתי שזה תפילין, אבל משהו קרה. משהו שלעולם לא אצליח להסביר אותו. משהו רוחני שכל הגוף שלי רעד. באותו רגע, הבנתי שאני לא שייך לעם הזה. אני לא שייך למשפחה הזו." מאותו רגע, דור החל להתקרב ליהודים, לחפש חיילים, להיות קרוב אליהם.

הקונפליקט מתפוצץ

בגיל שבע נרשם דור לבית הספר של אונר"א בחאן יונס. חלומו היה להיות רופא ולעזור לאנשים. אך במקום זאת, לימדו אותו בבית הספר לכתוב את המילה "פלסטין ירושלים" ושם התחילה השנאה הממוסדת.

"היהודים הורגים ילדים, נשים, גברים וזקנים. היהודים לקחו אדמה שהיא של סבא שלכם. כל תל אביב, חיפה, יפו, כל ישראל זה פלסטין.  – המצווה הכי גדולה היא לרצוח אותם" כך חונכו את הילדים.

 כל הילדים בכיתה קראו יחד: "איטבח אל יהוד, איטבח אל אמריקה, אללה אכבר" – לרצוח את היהודים, לרצוח את האמריקאים. ודור הרגיש גל חום עולה בו. "באמת גל חום. אולי הוא נמצא בתוכי. אני לא הרגשתי טוב. וביקשתי מהמורה אם אני יכול ללכת לשטוף פנים." המורה נתן לו מיד סטירה: "לשטוף פנים? תצא החוצה! זה שיעור חשוב." הוא לקח אותו לחדר המנהל, והמנהל אמר: "כן, תהרוג יהודים, כן? כשתגיע הביתה תקבל את העונש שלך."

העימות עם האב

מה שקרה בבית היה טראומה שתלווה את דור לכל החיים. "חזרתי הביתה מבית הספר. עמדתי בכניסה לבית. ראיתי אש דלוקה במטבח. ואבא שלי בפינה, כשהוא לבוש בבגדים של החמאסניקים. רואים רק את עיניו והוא אוחז בסכין בידו. הוא אומר לי: 'חמאס אני ארצח אותך'."

"קפאתי במקום, החלפתי צבעים" הוא משחזר. "כל פעם הוא מתקרב אליי עוד קצת, בצעד קטן, ואומר לי: 'חמאס, אני ארצח אותך'. וכל הזמן הראש שלי חושב על הראש המגולגל שראיתי בשוק". כשדור ביקש עזרה מאמו, היא לא באה. רק כשהמצב החמיר מאוד, היא ניסתה להתערב, אבל אז הפכה גם היא למוקד התעללות.

מסע הגיור, המאבק והניצחון

בגיל 12 וחצי, איימן הגיע לישראל בפעם הראשונה, היה זה בעת שהגיע יחד עם אביו, במטרה לעבוד איתו בישראל. דור ראה בזה הזדמנות, ברח, והחל לעבוד בשמירה באתרי בניה ולשם כך שם היה מקום מגוריו הוא ישן  באתרי בנייה. באחד מאתרי בניה שעבר שהיו בראשון לציון, פגש איש יהודי דתי, ממוצא תוניסאי, שדיבר ערבית. הוא שאל אותו איפה אביו. "הוא נסע הביתה, חזר אחרי חצי שעה עם מרק חם, אוכל, בגדים, וכל כך שימח אותי. הוא היה מזמין אותי כל ערב לארוחת ערב."

הקשר בין השניים הלך והתהדק, אבל השיא הגיע בליל הסדר, שאליו הוזמן. אותו הלילה שינה את חייו. "הסתכלתי על השולחן. לא היה לחם, לא פיתות, לא קוסקוס, רק מצות, ביצה קשה וזרוע של עוף. כשסיפר לי על עבדות מצרים, אמרתי לו: 'אני לא רוצה להיות לא יהודי'. הוא נדהם ושאל שוב: 'מה אמרת?'. עניתי לו: 'אני רוצה להיות יהודי'."

אולם הדרך לגיור לא הייתה פשוטה. כיוון שהיה קטין, בתי הדין הרבניים לא יכלו לגייר אותו ללא אישור הוריו ודור מספר "הרגשתי אכזבה מאוד גדולה, חשבתי שאני הולך לבית הדין להתגייר ויום למחרת אני יהודי טהור". הוא נאלץ להישאר בראשון לציון באותו אתר בניה ששם התגורר ונאלץ לאכול ולישון שם ובמקביל היהודי התונסאי היה דואג לו לצרכיו.

הקרב על הזהות

ב-24 במאי 1992, נרצחה הלנה ראפ הי"ד, בת 17 בלבד, בידי מחבל נתעב. האירוע היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית. הרצח הביא לגירוש כל העזתים מישראל. "הממשלה והגורמים בביטחון גרשו את כל הערבים לעזה, כי פחדו שלא יהיה נקמה, שיהודים לא ירצחו ערבים."

בכל פעם כשדור ראה משטרה, הוא ברח שלא יגרשו אותו, עד שבגיל 19 וחצי נעצר על שהייה לא חוקית. "למחרת לקחו אותי לבית המשפט ברחובות. אמרתי לשופט שאני שבע שנים בישראל, התחננתי בפניו שאני רוצה להיות יהודי, הייתי ברבנות, רצו רק אישור שאני יכול להתגייר. האיש הדתי הביא 50 חתימות מהשכנים שבאמת מכירים אותי מהילדות, ומבקשים מבית המשפט שיעזור לי להתגייר."

השופט שפט אותו לארבעים וחמישה ימים בפועל בכלא, עשרה חודשים על תנאי. בבית המשפט, הוא נתקל בפלסטינים שעמדו לידו, גם הם נעצרו על שהייה לא חוקית בישראל: "אתה בוגד, אנחנו נרצח אותך." איימו עליו.

הגיהנום בבית הכלא

במהלך שהותו בכלא הישראלי, דור הוכנס לאגפים שבהם הוחזקו אסירים ביטחוניים, שם חטף מכות רצח על בסיס יומי. "הסוהרים באו ולקחו אותי, הפרידו, לקחו אותי לתא של יהודים. אחרי 45 יום שחררו אותי וחזרתי לרצועת עזה."

החזרה לעזה הייתה טראומטית ביותר עבורו. "כשראיתי את מעבר ארז, הפסקתי לראות, פתאום חושך, אני עיוור. אני לא רואה. אתה יכול לדמיין את זה שאתה בבית בלילה ופתאום יש הפסקת חשמל. השניות הראשונות שאין חשמל, חושך – כך הרגשתי באותם רגעים."

עינויי חמאס והחלום להתגייר

לאחר שעבר את המחסום בעזה, דור נעצר על ידי חמאס ונחקר בעינויים קשים במשך שבעה חודשים. "תלו אותי הפוך, נתנו לי מכות עם מקלות ברגליים יחפות, נתנו לי מכות חשמל, הייתי עם חתכים בידיים. הצלחתי לישון רק כמה שניות בודדות."

במהלך רגעי השבי הקשים תחת ארגון הטרור חמאס, סיפר דור: "התפללתי לאלוקים שייקח אותי". אך למרות זאת, חש "שהקב"ה איתי". בניסיון להתעודד, הוא חשב כל התקופה הזו "איך אני מתגייר ונהפך להיות יהודי ואיך אני חוזר לישראל כדי לפגוש את החברים שלי היהודים".

דור אומר בכאב כי הוא מבין מאוד מה עוברים החטופים שנמצאים בשבי חמאס. "אני בטוח שחלק מהדברים הם לא מספרים לנו." כששוחרר והוחזר לבית משפחתו על ידי חמאס, אביו התכחש לו ואמר לאנשי חמאס: "אין לי ילדים בוגדים כאלה". לאחר מכן פנה אליו ואמר: "עשית בושה למשפחה. חבל שלא עשית קצת כבוד ורצחת יהודים."

הבריחה לישראל והסיוע המפתיע

במשך שלושה חודשים בעזה היה דור הומלס – "אין לי כסף, אין לי בגדים, אין לי אוכל. מכות, קללות, יש לך בשפע, אבל בגלל שאלוקים היה איתי הצלחתי לשרוד את התקופה הזאת".

הוא ברח דרך מצרים וטורקיה חזרה לישראל, אך נעצר שוב. הוא עמד בפני גירוש חזרה לעזה, אך ניצל בדרך נס: שני שוטרים שהסיעו אותו הורידו אותו לפני מחסום ארז בשטח ישראל, במקום אחריו בשטח עזה. "לקחתי מונית וברחתי מיד חזרה לישראל," הוא מספר.

לאחר חודשיים נעצר שוב, אך הפעם באופן מפתיע, שופטת בבית המשפט הקשיבה לסיפורו. "היא אמרה: 'אני מאמינה לך, ואני לא אתן לך עונש על תנאי. יש לך עונש על תנאי שנכנסת לכלא, אבל אני לא מפעילה אותו, אני אנסה לעזור לך'." השופטת דחתה את הדיון לשנה.

הניצחון – הגיור הרשמי

לאחר מאבק משפטי של שבע שנים, בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים לאפשר לו להתגייר. בגיל 22 החל דור בלימודי יהדות במכון מאיר, שם למד אצל הרב אורי שרקי.

רגע מרגש במיוחד התרחש בחג פורים: "הרב הביא לי כוסית של יין. הוא אמר לי: 'פורים שמח'. אמרתי: 'כבוד הרב, בחיים לא שתיתי יין'. הוא אמר: 'אתה רוצה להיות יהודי?' צעקתי מיד 'כן' והרב שרקי השיב לי, 'נתחיל מהיין'." אחרי שש כוסות יין, הרב שרקי שאל אותו: "אם לא יגיירו אותך, מה אתה תעשה?" דור ענה ללא היסוס: "אם אני לא אהיה יהודי, אז אין לי טעם לחיות."

בגיל 25, לאחר לימודיו, דור, הלא הוא איימן אבו סובוח, עבר גיור רשמי וטבל במקווה. "אי אפשר לתאר את התחושות, העושר, העושר הגדול. אתם נולדתם יהודים, תקשיבו למה שאני עברתי כדי שאני אהיה כמוכם" משחזר דור בהתרגשות.

לקחי 7 באוקטובר וקריאה לציבור

כשנשאל על אירועי הטבח ב־7 באוקטובר, דור מספר בכאב ובצער כי לא הופתע. "ידעתי שזה יקרה. ידעתי שהם מסוגלים לעשות דברים כאלה. כולם שם חונכו לרצוח יהודים. אין שם חף מפשע."

"כששמעתי לראשונה על הפשיטה של חמאס בעוטף עזה, לא הייתי מסוגל לעמוד, מיד התמוטטתי וישבתי ופרצתי בבכי, כי ידעתי מה חמאס מסוגל לעשות." הוא צעק: "כמה חבל שלא הקשיבו שצעקתי ודיברתי איפה שרק אפשר על מה שחמאס מסוגל לעשות." הדבר היחיד שהפתיע אותו לא היה הטבח, אלא "איך הם עברו את הגדר, איפה היה הצבא וחיל האוויר".

הוא קורא לציבור הישראלי לא להיות תמים: "הם חיים בסרט רע" הוא מכנה את כל אותם שאומרים כי יש חפים מפשע בעזה. "אם אני נולדתי שם וגדלתי שם, אמרו לנו כי על רצח של יהודים, שזו המצווה הכי גדולה לרצוח יהודי. ואם אני אומר לכם שאין שם חף מפשע, סבא שלי היה אומר לי לרצוח יהודי. אבא שלי אומר לי לרצוח יהודי. במסגד אומרים לרצוח יהודי. בבית הספר אומרים. כולם ככה חונכו."

במשך שנים ניסה דור לדבר בתקשורת, עם אנשי צבא וחברי כנסת, אבל איש לא התייחס. בהמשך הוא היה אמור להתגייס לצבא, אך נאמר לו שלא יגויס כיוון שהתנגד להתנתקות.

משפחתו הביולוגית של דור, נמצאת בחוף הים בצפון עזה, לשם נמלטו. כשנשאל אם אכפת לו מה יקרה למשפחתו אם ייפגעו, הוא עונה בגילוי לב קשה: "לא מעניין אותי. כל מי שרוצה לרצוח יהודים – שייהרג. זה לא מעניין אותי. ההורים שלי חינכו אותי ככה. אם הם רוצים לרצוח יהודים…". הוא מספר כי חייל צה"ל שהיה בבניין שבו דור גדל התקשר אליו ואמר: "מתחת לבניין שלך מצאנו מנהרה, ואת הבניין הרסנו."

לאחר מספר שנים שבהן חי דור כישראל בתור יהודי מן המניין, הוא גולל בספרו "מחאן יונס לתל אביב" את כל סיפורו המטלטל. "אני מרגיש כמו בסיפור של אברהם אבינו שהקב"ה 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' ושהם חלק מעשרה ניסיונות שהקב"ה ניסה אותו" הוא אומר בסיום הריאיון עם 'המחדש'. "גם לי היו הרבה ניסיונות וקשיים, אבל תמיד האמנתי באלוקים ותמיד חלמתי שאני סוף סוף אתגייר."

 .

מאחורי הקלעים של ההנהגה החרדית: בעוד רבבות בני ישראל משחרים לפתחם של מנהיגי הדור שליט"א, לקבלת עצה וברכה, נמצאים אנשי הסוד דווקא הרחק מאור הזרקורים. אלו הם המשמשים, הנכדים והחברותות המהווים את הציר המרכזי המנווט את סדר יומם הצפוף של מרנן ורבנן ואת כלל ההכרעות הציבוריות.

בחודשים האחרונים, 'המחדש' התחקה אחר המנגנון המדויק והמסור שמאחורי כל "חצר": החל מהחברותא הקבועה בשעות הבוקר, דרך הנהגים הוותיקים המכירים כל סוד, ועד לנכדים המנהלים את הקשרים הפוליטיים והציבוריים הכבדי משקל.

מנהיג היהדות החרדית: בית מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דב לנדו שליט״א

במעונו ברחוב הרב שר 15, שהפך כבר לשם דבר ממש, נושא מרן מנהיג הדור הגאון רבי דב לנדו שליט״א את משא הדור על כתפיו. לכאן מתנקזות כל השאלות, ההכרעות, הדיונים והדילמות הציבוריות, ומכאן יוצאות הכרעות המנווטות את דרכה של היהדות החרדית כולה.

יום־יום מגיעים לביתו רבבות מבני ישראל, לברכה ולעצה, לשאלות הלכתיות וציבוריות, לעניינים אישיים וציבוריים. ביתו של ראש הישיבה הוא אבן שואבת לכל הציבור החרדי. באופן חריג, חצרו של הרב איננה "חצר" במובן המקובל, אלא מקום תורה טהור, המורכב בעיקר מתלמידיו הוותיקים של הרב אלו שמתחממים לאורו זה עשרות שנים.

למשלוח תיעודים ועדכונים מהנעשה בחצרות הקודש והיכלי הישיבות: yossifeld.h@gmail.com או 0555570205

בית מנהיג הדור

בית ראש הישיבה מתנהל כביתו של מנהיג כלל ישראל, ואליו מגיעים נציגים מכל חלקי הציבור החרדי ליטאים, חסידים, ספרדים, ואף מן הקבוצות הקיצוניות ביותר. עם כולם מקיים ראש הישיבה קשר רצוף של הנהגה ודאגה לצורכי הכלל.

המשמשים בקודש

ראש הישיבה מקפיד כי כל ענייני הבית יתנהלו אך ורק על ידי בני המשפחה הקרובים. נכדיו, הרב מנחם לנדו ר"מ בישיבה קטנה סלבודקה, והרב טוביה לנדו ראש הקיבוץ בישיבה הגדולה כתר תורה טלז סטון, חולקים ביניהם את ניהול הבית כולו: החל מסדר יומו של ראש הישיבה, קבלת הקהל והתקשורת עם הציבור והמוסדות, ועד לקשרים הפוליטיים עם כל הסיעות החרדיות.

תחתיהם פועלים גבאים נוספים המסייעים בניהול הטכני של הבית ובסדרי קבלת הקהל: הרב יצחק מלול, הרב יעקב וינפלד, הרב אי"ש רוטנברג, הרב ישראל כהן והרב שלמה מילר.

לראש הישיבה אין נהג קבוע, מספר נהגים נרתמים לשירות לפי הצורך, ובהם הרב בצלאל בלום, הרב יצחק מלול, הרב איצ'ה רונגרטן והרב משה רוזנטל. סדר יומו של מרן מתנהל באופן עצמאי ומדויק, כשהכול מתוזמן לפי סדרי לימודו הקבועים.

סדרי לימודו של מרן מסודרים לאורך כל היום. בשעות הבוקר הוא לומד עם תלמידים נבחרים מישיבת סלבודקה, שנבחרו על ידו בקפידה. בשעות אחר הצהריים לומד מרן עם הרה"ג רבי דב לנגברג, עמו הוא מכין את השיעור היומי הנמסר למחרת בישיבה. בערבים לומד לסירוגין עם הרה"ג רבי משה חיים אולמן ועם הרב דוד חדש, עמו הוא עורך את קונטרסי אהלי התורה היוצאים מדי שבוע.

בני משפחתו ונכדיו של ראש הישיבה מעורבים בכל ענייני הבית והציבור. דמות מרכזית ובולטת במיוחד היא בנו חביבו של ראש הישיבה, הרה"ג רבי יוסי לנדו, הנושא באחריות כוללת ומפקח על ענייני הבית.

נכדו של ראש הישיבה, הרב טוביה לנדו, משמש כקשר הישיר עם חברי הכנסת ואישי הציבור, ומעביר לפני ראש הישיבה את השאלות והנושאים הכבדי משקל. לצד זאת, דמות דומיננטית נוספת בבית היא הרב דוד שפירא, נכדו של מרן הגראי״ל שטיינמן זצוק"ל, אשר מרן נוהג להיוועץ עמו תדיר בעניינים ציבוריים, בזכות ניסיונו הרב ורוחב דעתו.

דוברות ותקשורת

לבית הרב אין דובר רשמי, אך דבריו לציבור נמסרים מעת לעת באמצעות מכתבים רשמיים המתפרסמים בעיתון יתד נאמן, המשמש ביטאון לדעת תורה.

קבלת קהל

קבלת הקהל בבית מרן מתקיימת בשעות הערב, כדי שלא לפגוע בסדרי לימודו. על תיאום קבלת הקהל מופקדים הרב יצחק מלול והרב שלמה מילר, הדואגים לסדר ולסינון הפניות הרבות המגיעות מדי יום.

הבית שברחוב הרב שר: מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש שליט״א

ביתו של הרב פתוח לכל, כמובן לא לאורך כל היום, אז מרן שליט"א עסוק בעיקר בלימוד עצמי או בחברותא ובמסירת שיעורים בישיבה. קבלת קהל מתקיימת לרוב בשעות הצהריים. לא צריך פרוטקציה או קשרים כדי לבוא ולקבל דעת תורה צרופה.

המונים עולים מדי יום לקבל עצה ותבונה בנושאי חינוך, שידוכים, עסקים, רפואה ועוד. חברי הכנסת ועסקנים עולים כדי לקבל הכרעות פוליטיות. המשב"קים והגבאים מנווטים את ההמונים ואת התורים העמוסים. מכיוון שמרן שליט"א מקבל קהל רק כשעה וחצי ביום, מטבע הדברים התורים נקבעים לשבוע או שבועיים קדימה.

הגבאי הראשי של מרן שליט"א הוא הרב מנחם דויטש שנחשב למקורב מאוד למרן ומשמש בתפקיד כבר מספר שנים. דויטש מופקד על סדר יומו של הרב ועל קבלת הקהל. תחתיו מכהנים עוד מספר גבאים בהם הרב בני פוזן, הרב אבא גריינמן ועוד. הם מסייעים לרב דויטש בקבלת קהל, ומחליפים אותו בעת הצורך באירועים וכנסים בהם משתתף מרן. הנהג הוותיק הוא הרב שמואל בלום לצדו מספר נהגים מחליפים בעת הצורך.

מי שאחראי על כל מה שקשור לרב, כולל הקשר עם גדולי ישראל והפגישות ביניהם כולל תיאומי עמדות בין הרבנים והמנהיגים הוא בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אהרן הירש מרבני ישיבת סלבודקה, שכבר נודע ככתובת אליה חושקים להגיע כל שועי עולם. רבי אהרן מקצר בדיבור, ומעביר כל פניה שמגיעה אליו לאביו מרן שליט"א, שקבל את ההכרעה הציבורית כיצד לנהוג.

דמות דומיננטית בולטת הוא הרב מרדכי זאב הירש, בנו של רבי אהרן, ונכדו של מרן שליט"א. הוא מקורב מאוד לסבו, שסומך עליו בנושאים רבים. הוא מנהל את ענייני הבית מטעם אביו וסבו, וכן אחראי על האירועים בהם משתתף סבו, ולפעמים מתלווה אליו בעצמו לפי הצורך.

הקשר עם הפוליטיקאים מתנהל בעיקר באמצעות הגבאי הרב דויטש והנכד הרב הירש שמתאמים את ביקורי הח"כים ומעבירים לראש הישיבה את השיחות מהפוליטיקאים שדורשים את הכרעתו.

את התכנים התורנים כמו שיחות שיעורים ודברי השקפה שיוצאים ממעונו של הרב, עורך וכותב הרב שמואל חדש מרבני מכון עוז והדר (העורך הראשי של מתיבתא) ומקורבו של מרן.

על הדוברות לתקשורת, כאשר הדבר נצרך מטבע הדברים, אחראי איש התקשורת יצחק פלדמן ששימש כחברותא של מרן שליט"א.

ביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א

ביתו של מרן ראש הישיבה מתנהלת בצניעות ובפשטות רבה, אך מאחורי הקלעים פועלים אנשים מסורים ונאמנים, שכל אחד מהם תורם בדרכו לשגרת יומו של זקן ראשי הישיבות.

הדמות המרכזית בבית היא הרב יחיאל קרפל, המשמש זה למעלה מעשרים שנה כנהגו הצמוד ואיש סודו של ראש הישיבה. תחילת דרכו הייתה כאברך מן המניין בישיבת רשב"י, בית מדרשו של ראש הישיבה, שם הפציר להתלוות אליו בנסיעות שונות. באותן שנים העדיף ראש הישיבה לצעוד רגלית מביתו לישיבה, אולם עם חלוף השנים, הפך ר' יחיאל לנהגו הקבוע, ומשם הדרך להיותו נאמן ביתו הייתה קצרה.

ר' יחיאל ידוע כאיש סוד, שבולט בשתיקתו ובנאמנותו. שליחויות עדינות ועניינים רגישים נמסרים לידיו, והוא מעולם לא גילה דבר. מקורבים מציינים כי תכונה זו, שמירת הלשון, היא שהקנתה לו את אמונו המלא של ראש הישיבה אשר בעצמו מקדש הדיבור ושומר לשונו בקפדנות. מסירותו יוצאת הדופן ניכרת בכל פרט, גדול כקטן, בחצרו של ראש הישיבה.

לצד הרב קרפל פועל גם הנכד הרב אברהם (אברימי) ברגמן, המלווה את סבו הגדול קרוב לעשרים וחמש שנה. במשך תקופה ארוכה לא שהה בקביעות בבית סבו, אלא היה מקפיד על קשר טלפוני רציף וביקורים תכופים, בהתאם לדרישת ראש הישיבה שלא יבטל את לימודיו בכולל. פעילותו ניכרה בעיקר מאחורי הקלעים, שם ניווט את ענייני הבית בתבונה רבה.

ר' אברימי משמש כאיש סודו הקרוב של סבו, וכל יציאה לאירוע או חתימה על מכתב עוברת דרכו. מארגני אירועים מעידים כי דאגתו היחידה היא שלוות סבו, והוא נוקט בכל צעד כדי למנוע ממנו טירחה מיותרת. בשנים האחרונות נזקפת לזכותו גם ההוצאה לאור של כתבי תורתו של סבו הגדול.

סדרי קבלת הקהל

במשך שנים רבות לא נקבעו שעות מסודרות לקבלת קהל. כל מי שחפץ לפגוש את ראש הישיבה היה נכנס אל ביתו או לחדרו בישיבה, ואף הטלפונים נענו על ידו בעצמו. ראש הישיבה הסביר אז כי כל אדם מרגיש ששאלתו היא בגדר פיקוח נפש, ולכן אין אפשרות לדחותו. רק בשנים האחרונות, לנוכח זרם הפונים, נקבעו שעות קבלה מסודרות, תחילה בצהריים ולאחר מכן גם בשעות אחר הצהריים.

מי שמכוון את סדרי הקבלה הוא בנו, הרה"ג רבי חיים ברגמן, ששוהה רוב שעות היממה בבית אביו, כולל שבתות וחגים. במסירות רבה הוא דואג להכניס את המוני בית ישראל לעצה ולברכה, תוך שמירה על סדר וזמני מנוחה.

האיש למשימות מיוחדות

בבית ראש הישיבה אין איש קבוע למשימות מיוחדות. יודעי דבר מספרים כי ראש הישיבה נוהג להטיל שליחויות רגישות דווקא על אנשים בלתי צפויים, מתוך מגמה מודעת. לצד זאת, ידוע כי הגאון רבי חננאל לוי, מרבני ישיבת בית שמעיה ובנו של הגאון רבי אריה לוי חבר מועצת גה"ת נבחר פעמים רבות לשליחויות שונות וחשובות. הוא מלווה את ראש הישיבה לאירועים מיוחדים, ומסרב לחשוף דבר מכל שליחויותיו, מתוך דבקות בשתיקה ובנאמנות.

החברותות

לאורך שנים רבות למד ראש הישיבה לבדו שעות ארוכות מדי יום, כשהוא משתף לעיתים את מסקנותיו עם בנו הגדול, הגאון רבי בן ציון. בשנים האחרונות לומד ראש הישיבה בחברותא עם נכדו הרב יונה זאב ברגמן, מחשובי האברכים בכולל בית יהודה, שמגיע מדי יום בצהריים וגם בשבתות וחגים.

חברותא נוספת, הוא נכדו הרב הגאון רבי מרדכי יוסף ברגמן, ראש כולל "כנסת ישראל" במבשרת ציון, לו יש קביעות עם סבו הגדול כמידי שבוע, בין היתר הוטלה עליו האחריות לעבור על חידושי תורה הנמסרים על ידי ראש הישיבה, לפני פרסומם ברבים. כמו כן כמדי שבוע יוצא עלון "דרכי אורה", שבו מתפרסמים מד"ת של ראש הישיבה, עליהם עובר להגהה סופית נכדו הגדול.

ראש הישיבה ממעט לשתף אחרים בהחלטות הנוגעות לסדר יומה של היהדות החרדית, אולם כאשר הוא מבקש לשוחח על נושא ציבורי חשוב, הוא מזמן אליו את בנו הגדול הגאון רבי בן ציון ראש כולל רשב"י. לעיתים אף מתייעץ ראש הישיבה באופן אישי עם אחד מגדולי ראשי הישיבות, בעיקר בשיחות טלפוניות ישירות.

באופן טבעי, הקשר הדוק במיוחד עם נציגי "דגל התורה". הח"כים של התנועה פוקדים את בית ראש הישיבה לפי הצורך, ובפרט ח"כ משה גפני, שמרן הרב שך זצוק"ל מינהו עוד בחייו. מקורבים מספרים כי בשל כך ראש הישיבה סומך על שיקול דעתו בנושאים רבים, והוא נוהג להגיע גם בביקורים דיסקרטיים. בנוסף, קיימים קשרים ושיתופי פעולה עם נציגי אגודת ישראל, ובעיקר עם נציגי הסיעה המרכזית גור, על רקע סוגיית גיוס בני הישיבות שבה נוקט ראש הישיבה קו תקיף ובלתי מתפשר.

לבית ראש הישיבה אין דובר רשמי, וגם לא קבוצות עדכונים. המידע היוצא ממעונו מועבר לכלי התקשורת באמצעות כתובת מייל ייעודית, והיא משמשת כצינור הרשמי והיחיד.

בית מרן הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט״א

הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך שליט״א, מלבד גדלותו בתורה ובכח פסיקתו שהתקבל בעולם ההלכה למעלה מיובל שנים, נחשב כיום לזקן הפוסקים ושריד לדור הקודם. כבר לפני עשרות שנים נטל חלק לצד מרנן הגרי״ש אלישיב והגר״ש וואזנר זצוק״ל בהכרעות הלכתיות מרכזיות, ובעשור האחרון נותר כמעט לבדו מהדור ההוא ומכריע בשאלות הציבוריות הגדולות שעל סדר היום.

לביתו שברחוב עונג שבת בירושלים נוהרים מדי יום רבים לבקש עצה וברכה בשעות קבלת הקהל שלאחר תפילת שחרית. מאז הסתלקותו של מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל, הפך ביתו של מרן פוסק הדור למוקד עלייה לרגל עבור המוני בית ישראל המבקשים ישועה ורחמים.

סדר יומו של הרב

יומו של הרב עמוס בלימוד תורה ושיעורים. הרב מוסר ארבעה שיעורים קבועים מדי שבוע, שלושה מהם לתלמידי ישיבתו ורשת הכוללים תשובות והנהגות, ושיעור נוסף בערב שבת לתושבי חו״ל, הנמסר באנגלית. ביום ראשון נמסר השיעור לתלמידי כולל תשובות והנהגות סניף גאולה, ביום שלישי שיעור כללי בהיכל ישיבתו בבית שמש, וביום חמישי שיעור נוסף לסניף הר נוף. ביום שישי בצהריים מוסר הרב את השיעור באנגלית.

פרט מעניין הוא כי על אף שמרבית שיעוריו נמסרים בביתו, את השיעור הכללי בישיבתו בבית שמש מוסר הרב בעצמו במקום. לשם כך נוסע ברכבו המפורסם ה"ספרינטר" ששימש בעבר את מרן שר התורה הגר״ח קניבסקי זצוק״ל. מחזה מרגש בעת הגעתו לישיבה: כך שלמרות חולשתו, נעמד הרב על רגליו וצועד לבדו מרכבו עד היכל הישיבה, ללא כסא גלגלים. תלמידיו מעידים כי הדבר ממחיש בחוש את כח התורה המחיה את לומדיה כפשוטו.

הגר"מ מקפיד ביותר על קריאת קוויטלאך הנמסרים לו. הוא דורש שהשמות ייכתבו במדויק ומורה לגונזם בכבוד בגניזה, ולא חלילה להשליכם לאשפה, באומרו כי יש בהם קדושה מרובה.

המשמשים בקודש

בבית הרב משמשים בקודש נכדיו המסורים הרב פנחס שטרנבוך והרב דוד שטרנבוך, המלווים את מרן בקביעות ומנהלים את סדר יומו הציבורי. לצידם עומדים שאר בני הבית והנכדים המסייעים בקבלת הקהל הגדולה הנערכת מדי יום. נכד נוסף, הרב אברהם ישעיהו שטרנבוך, משמש את הרב בעניינים האישיים ומנהל מאחורי הקלעים את לוח הזמנים הציבורי. הוא נוהג לשמור על פרופיל נמוך, אך לאחרונה החלו לראותו יותר בציבור.

הרב פנחס שטרנבוך משמש גם כנהגו הקבוע של הרב, שאר הנכדים באים בתורנות מדי יום ללמוד עמו בחברותות, וכולם קשורים אליו בקשרי אהבה מיוחדים, מתייעצים עמו בכל ענייניהם האישיים.

ניהול הבית

ענייני הבית מתנהלים אך ורק על ידי בני המשפחה ותלמידי הישיבה, אין בבית דובר או עסקנות פוליטית, הרב מתנזר מכל זיקה מפלגתית ושומר על מעמדו הייחודי ללא התערבות בפוליטיקה.

שני הנכדים המרכזיים, הרב דוד והרב פנחס שטרנבוך, עומדים גם כן מאחורי ניהול המוסדות הרבים שייסד מרן. הרב פנחס שטרנבוך ייסד את הישיבה הגדולה בבית שמש, והרב דוד שטרנבוך עומד בראש רשת הכוללים תשובות והנהגות המונה שישה סניפים בארץ.

השניים פועלים בשליחותו של הרב, בקשר הדוק ומתואם ביניהם, כאשר כל פעילותם נעשית מתוך אהבה וכבוד עצום לזקנם הגדול.

ראש ישיבת פוניבז' מרן הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי שליט"א

הנהגתו של מרן ראש הישיבה מאופיינת במהלכים שקטים ומאחורי הקלעים. על פי רוב יעדיף מרן, ככל הניתן להימנע מהעיסוק בנושאי ציבור ויותיר את הזירה הציבורית מחוץ לתחומי עיסוקיו העיקריים. אמנם כאשר יזהה צורך מיוחד ובעיקר בשמירת צביון הישיבות הקדושות והנהגתם, יפעל בכל כוחו.

האיש על הבית

האיש החזק בחצר של מרן ראש הישיבה הינו הרה"ג רבי יוסף שטראוס. זה קרוב לעשרים שנה שעומד על משמרתו בנאמנות ובמסירות נדירה.
כל סדר יומו של הרב מופקד בידיו, אם זה קבלות הקהל היומיות, סידורי קידושין ובריתות, לצד שלל האירועים, בשנים האחרונות העול על כתפיו של הרב שטראוס הינו עצום, ואין לו חיים פרטיים משל עצמו כמעט לחלוטין. הרב שטראוס משתדל לפחות בשבתות להיות יותר בביתו. וילדיו מכירים אותו בעיקר כ'אבא של שבת'.

החברותא וכותב השיעורים

הרב הגאון רבי אהרן קסלר האיש הקרוב ביותר תורנית למרן ראש הישיבה, משמש ככותב השיעורים ו'כחוזר' על שיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט"א בפני התלמידים הצעירים בישיבת פוניבז'. במסגרת תפקידו הוא שוהה שעות רבות עם מרן ראש הישיבה שליט"א המכנה אותו בחיבה ה'אוצר החכמה' האישי שלי. רבים מגדולי ראשי הישיבות משתמשים בו להעברת שאלות בלימוד למרן ראש הישיבה שליט"א. והצעות רבות לתפקידי רמי"ם בישיבות מכובדות ונחשבות מונחות לפתחו, את כולם הוא דוחה על הסף.

בנוסף הרב קסלר הינו העורך הראשי של סדרת ספריו של הרב בד קודש על הש"ס ועל התורה, וסדרת ספרי שיעוריו 'שיעורי הגרב"ד' על מסכתות הש"ס.

את קבלת הקהל מנווט הרב שטראוס ברגישות מיוחדת. ראשי ומנהלי מוסדות עמם שוחחנו במהלך הכנת הכתבה מציינים בהתפעלות כי הרב שטראוס שייך לזן אחר של משבקי"ם מהמצויים היום, לדוגמא הם מציינים כי למרות העומס הרב המונח על כתפיו, ישתדל הרב שטראוס לחזור לכל פניה ובקשה שלהם, נדמה שיש לו 'חולשה' מיוחדת לראשי כוללים בהם ינהג משנה כבוד וזהירות. אין בקשה לעזרה להגדלת תורה וביסוס ישיבות וכוללים שלא נעשית על ידו בשלימות מקסימלית, ובצניעות מיוחדת. גם ילדי חלאקה מתקבלים על ידו בסבר פנים מיוחדת, וישתדל להקדימם במידת האפשר לתחילת התור כדי שלא להעמיס עליהם ועל הוריהם.

בהיותו נלווה למרן ראש הישיבה במאות חופות בשנה בהם נוטל חלק בסידור חופה וקידושין. נחשב הרב שטראוס למומחה על בהלכות אלו, בהם עושה הוא שימוש יומימי, ולא נדיר הוא לראות על צג הטלפון האישי שלו ראשי ישיבות ופוסקי הלכה המבקשים לברר הנהגה פלונית של הרב בעריכת חופה ,או בירור על כתיבה מדוייקת של שם נדיר בכתובה.

לצד עיסוקיו הצפופים בצל הרב יקפיד הרב שטראוס על סדרי לימוד קבועים בכולל פוניבז', והינו נחשב לאחד מהמובחרים שבאברכי כולל פוניבז', החברותות שלו מעידים עליו כי ניתן לראות עליו בחוש את מאמר חז"ל 'גדולה שימושה יותר מלימודה', ומציינים בהתפעלות כי כשם שבשימושה של תורה הוא דמות מופת לרבים, כך גם בחלק של הלימודה הוא סמל בכולל פוניבז'.

לצידו של הרב שטראוס ניצבים מספר מצומצם של משמשים בקודש, במיוחד ראוי לציין את הרב יהודה איזנברג האחראי בחצרו של הרב על כל נושאי הציבור והעזרה לעסקנים מכל רחבי הארץ והעולם המעבירים דרכו שאלות ציבוריות להכרעה.

הרב איזנברג היה קרוב במיוחד גם לגדולי ישראל מהדור הקודם, ובמיוחד למרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין זצ"ל אותו היה לוקח לבריתות מידי יום במשך שנים, וכן לבית מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל. בבתי גדולי ישראל הכיר את יו"ר דגל התורה הרב משה גפני שמפקיד בידיו שליחויות סודיות, ומשמש כאחד מאנשי הצללים המרכזיים שבלשכתו.

הנהגים:

שני נהגים עיקריים משמשים את מרן שליט"א בנסיעותיו, הוותיק שבהם הוא הרב אהרן אסחייק שליט"א מי שלמעלה משלושים שנה מלווה את מרן במסירות ובצניעות אופיינית. הרב אסחייק בנו של הרב יחזקאל אסחייק המשב"ק הבלתי נשכח של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ינק בבית אביו את הביטול העצמי לגדולי הדור, וכאביו בשעתו, כך הרב אסחייק הנוכחי מלווה את מרן באצילות ובדומיה, איש סוד הוא הרב אסחייק וכמעט ולא ניתן לחלץ ממנו מידע מהקודש פנימה. לאור זאת זוכה הוא לנאמנות בלתי מסוייגת ממרן שליט"א, ובמסגרת תפקידו הוא משמש את מרן שליט"א בדברים אישיים ורגישים במיוחד.

לצידו של הרב אסחייק מכהן הרב מרדכי אברהם, איש חינוך עתיר ניסיון ובעל עתיד מבטיח בתחום, הרב אברהם שימש למעלה מעשור כמנכ"ל מוסדות בתי אבות של ישיבת פוניבז' והצעיד את המוסדות במקצועיות מדהימה. בשנה האחרונה נקרא הרב אברהם אל הדגל לישיבת 'נר אפרים' לצעירים בעיר בני ברק, שנפתחה אך לא מכבר, וזכתה להצלחה כבירה ורישום אדיר.

חרף עיסוקיו הרבים רואה הרב אברהם זכות עצומה להסיע את מרן שליט"א, מפני רגישות תפקידו בדרכים ובנסיעות ארוכות, בהם הוא שוהה לצידו של מרן שליט"א התמקצע הרב אברהם ברפואה דחופה, לצורך שמירה מיטבית על בריאותו של מרן שליט"א ומשמש ככונן בכיר בארגוני ההצלה.

בין בני המשפחה הבולטים בחצר ניתן למנות את בנו של מרן שליט"א הגאון רבי אברהם צבי פוברסקי שליט"א משגיח בישיבת 'עטרת שלמה' בראשל"צ האמון במיוחד על הנושאים הרפואיים והאישיים, הגרא"צ שזכה בעבר לשמש את סבו הגדול מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל מחזיק בקשרים אישיים עם בכירי הרופאים בארץ. ורבים נעזרים בו בתחום זה.

לא שייך לחתום את היריעה מבלי להזכיר את חתנו הגדול של מרן ראש הישיבה שליט"א, הגאון רבי חיים פרץ ברמן ראש ישיבת פוניבז' שזוכה להערכה עצומה מהרב. בנושאים רבים ובמיוחד בנושאים ציבוריים סבוכים לא יכריע הרב קודם שישמע את דעתו של חתנו הגדול אותו הוא מחשיב לאחד מגדולי ישראל המובהקים של הדור, מלבד היותו החתן הקרוב, הרב ברמן גם מתגורר בבית אחד עם מרן ראש הישיבה שליט"א ומשכך כל עול תפעול הבית של מרן שליט"א מונח על כתפי רעייתו הרבנית שתחי' אשר מפקירה את ביתה כליל לטובת בית אביה שליט"א.

ביתו של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א

ביתו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, מהווה זה עשרות שנים כתובת מרכזית לעמך בית ישראל מכל החוגים, את רוב יומו מעביר הרב בכולל "בית דוד" בחולון. לשם הוא נוסע מדי יום מבני ברק בידי מקורביו, בראשם הרב פנחס בלום, המשמש גם ככתובת לשאלות הלכתיות רבות.

בבוקר, בביתו שברמת אלחנן, מסייעות בנותיו בקבלת הקהל שלאחר תפילת הנץ. לצידן משמש גבאי ותיק הרב יהודה בלוך, כאשר סביבו מתמסרים בני משפחתו, מקורביו ותלמידיו המסורים.

נאמן הבית הוותיק

הצמוד ביותר למרן שליט״א הוא הרב מרדכי (מוטי) פורגס, המשמש כנהגו ויד ימינו קרוב ל־45 שנה. מעבר לנסיעות לכנסים ולאירועים, הוא נאמן ביתו הכללי של מרן, אחראי על סדר יומו, קביעת פגישות ושליחויות רגישות. בכל האירועים החשובים ניתן לראותו ניצב מאחורי מרן, מלווה אותו במסירות אין קץ.

נכדיו של מרן, הרב חיים מלין והבה"ח אריה זילברשטיין, מקורבים מאוד לסבם הגדול, וייסדו יחד את מכון "דברי חמד" להפצת תורתו. הם עורכים את ספריו, מוציאים את העלונים השבועיים "דברי חמד" ו"אוצר חמד", ומפעילים את רשימות התפוצה במדיה.

הנכדים הם גם הכתובת לאלפי פניות מכל רחבי העולם, החל משאלות הלכתיות דחופות, עבור בייעוץ אישי וכלה בבקשות ברכה. הרב מלין ייסד את קו ההלכה הפופולרי "שיח יצחק", בו מושמעים מדי יום פסקי הלכה ותשובות של מרן. בקו ניתן אף להקליט שאלות שנענות ישירות על ידי מרן שליט״א.

בנו חביבו, הגאון רבי אברהם יעקב זילברשטיין, ראש כולל "קצות החושן", נחשב מהצמודים ביותר לאביו, מתגורר בסמוך אליו ואף מארח את אביו לסעודות שבת וחג. בין חתניו הבולטים: המקובל הגה"צ רבי דב קוק שליט״א, הגאון רבי דב מאיר טננבוים שליט״א מראשי ישיבת "קרית מלך", והגאון רבי אליעזר רוט שליט״א, ראש כולל "נתיבות המשפט".

החברותות:

סדר א׳ (בוקר, בכולל בית דוד): לימוד קבוע עם הרב מאיר דינר זה עשרות שנים. אליו גם מופנות שאלות דחופות בענייני פיקוח נפש. סדר ב׳ (אחר הצהריים): זמן קבוע למענה לשאלות ותשובות המועברות על ידי אברכי הכולל, כשבכל חודש יוצא קובץ "ווי העמודים וחשוקיהם" המרכז את פסקיו. ביום ג' לומד בחברותא עם נכדו הרב חיים מלין וביום ה', מוסר את השיעור הידוע לרופאים בביה"ח "מעייני הישועה".

קבלת קהל

בעבר התקיימה קבלת הקהל בבית בנו חביבו, הרב אברהם יעקב זילברשטיין, שם סייע לו גם הצייר הרב יוני גרשטיין, ממקורביו הוותיקים, אולם מאז תקופת הקורונה השתנתה המתכונת, בבוקר לאחר תפילת הנץ, הרב מקבל קהל בבית מדרשו ברמת אלחנן, כשהגברים ניגשים בזה אחר זה, ולאחר מכן מקבל את הנשים והזוגות בביתו.

בכולל בית דוד בחולון מדי יום בשעה 9:30 בבוקר, מקבל מרן קהל נוסף, כשהאנשים ניגשים אל חלון רכבו, בשאר שעות היום קבלת הקהל מצומצמת לשאלות דחופות או ברכות קצרות לאחר שיעוריו הקבועים.

ביתו של מרן הגאב"ד הגאון רבי נתן הכהן קופשיץ שליט״א

ביתו של מרן גאב"ד 'לשכת הפוסקים' הגר"נ קופשיץ שליט״א, מתנהל באופן ייחודי ומרשים. הרב עצמו מנהל את סדר יומו העמוס, פותח בעצמו את הדלת לכל באי ביתו ומשיב מדי יום למאות טלפונים בשאלות הלכתיות, מלבד הכוללים ובתי הוראה רבים ישיבות וכו' אשר מגיע מידי יום ביומו.

לצד זאת, בנו הבכור, הרב יעקב קופשיץ, אחראי על ניהול האירועים הגדולים כנסים, ביקורים וכל עניין ציבורי ופוליטי, ומוודא שהכל מתנהל באופן חלק ומסודר. במהלך היום מסייעים לרב מספר מקורבים מסורים: הרב יהושע מילצקי מלווה ומסיע את הרב לאירועים ברכב מיוחד שנתרם על ידי נגיד מברוקלין.

הבחור החשוב יוסי כהן גם הוא אחד מאנשי החצר הותיקים, אשר מלווה את הרב למקומות שונים ואירועים מיוחדים ואף לומד חברותא עם הרב, כמו כן הרב יחיאל גלזר הצטרף לאחרונה ומסייע גם הוא בנסיעות השונות. מאחורי הקלעים נמצא הרב עובדיה הומינר אשר דואג לרב בכל נפשו, ומתמסר אל הרב בכל הנצרך,

בית הרב מתנהל באותנטיות מלאה, כשהסובבים אותו הם מקורבים הדואגים לזמנו היקר, לנהל את הדברים באחריות ודאגה לסדר ימו העמוס.

בית מרן הגאון רבי יצחק אזרחי שליט״א

מרן הגאון רבי יצחק אזרחי שליט״א, מראשי ישיבת מיר בירושלים הגדולה שבתבל, מנהל זה עשרות שנים סדר יום עמוס ומסור כולו לתורה ולציבור. למרות גילו המתקדם, הרב שומר על עצמאות מרשימה, מתפלל מדי יום בהיכל הישיבה, מוסר שיעור יומי לאברכים ושיעור שבועי לבחורים, ומשתדל להשתתף בשמחות ובאירועים של תלמידיו.

לצדו עומד צוות תלמידים מסור, משב"קים מלב לבו של בית המדרש, המלווים אותו לכל אורך היממה בארץ ובחו״ל: שלום תם, ותיק הישיבה ומבכירי בית המדרש, מקפיד על סדרי הישיבה ובקיא בהלכה. יהודה דובדבני, בחור מרכזי בעל ראש גדול וחשיבה רחבה. משה אברמוב, בחור ותיק בעל קשרים רבים ומרץ רב. נפתלי ורטהיימר, פותח את היום עם הרב בשעת בוקר מוקדמת, בעל אחריות ולב זהב.

מעליהם מרכז את הפעילות אברך בן הישיבה, המקושר למשפחת הרב, האחראי על לו״ז, מכתבים, תיאומים, דוברות וארגון המסעות והאירועים הרבים, החל מסנדקאות ובר מצוות ועד מסעות חיזוק ברחבי העולם.

בני משפחת הרב אחראים לתפעול הבית ולצרכים האישיים, אך בנוגע ליציאות ולמסעות הם סומכים על צוות המשב"קים הצמוד, המתאם הכל מול המשפחה ומבטיח שמרן שליט״א יוכל להמשיך לפעול במסירות למען התורה ותלמידיו.

בפינה צדדית באולם גדול בבואנוס איירס, יושב איש שהפסקול לחייו יכול היה להיות "עם ישראל חי". בשקט, כמעט בהיחבא, הוא נמצא שם – לא כדי להיראות, אלא כדי להשתתף. הוא אינו רב, לא מנהיג קהילה יהודית, וגם לא בהכרח יהודי בעצמו. הוא נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי.

זה היה ביולי 2024, באירוע לציון 30 שנה לפטירת הרבי מלובביץ'. האיש שמזעזע את הכלכלה הארגנטינאית, שמפרק משרדי ממשלה ומדבר על "פירוק המדינה כפי שאנו מכירים אותה", ביקש במפורש לשבת בקומה העליונה, רחוק מהזרקורים. הרב חיים אוירכמן, שליח חב"ד בבואנוס איירס, סיפר שהנשיא רצה שגדולתו של הרבי תהיה במרכז האירוע, לא הוא עצמו.

הדואליות הזו – בין פוליטיקאי רדיקלי שמנופף בגרזן תקציבי לבין אדם המתרפק על לימוד פרשת שבוע – מגדירה את אחת הדמויות הפוליטיות המרתקות ביותר כיום בעולם.

האאוטסיידר שכבש את ארגנטינה

חאבייר חררדו מיליי נולד ב-22 באוקטובר 1970 בבואנוס איירס למשפחה ממעמד הביניים ממוצא איטלקי. אביו עבד כנהג אוטובוס, אמו הייתה עקרת בית. לפי עדותו, כבר בגיל 11 התעורר בו עניין בכלכלה בעקבות האינפלציה המשתוללת שהכתה בארגנטינה, והוא החל ללמוד את יסודות התחום.

דרכו המקצועית הייתה סלולה כקלאסיקה אקדמית: תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בלגרנו, שני תארים שניים מאוניברסיטת טורקואטו די טלה, עבודה כלכלן בחברות פרטיות ובהן HSBC, והוראה אקדמית במוסדות שונים. אך מה שהפך אותו לדמות ציבורית היה הופעותיו הסוערות בטלוויזיה, שם תקף בחריפות את המדיניות הכלכלית של ממשלות ארגנטינה.

התנהגותו הססגונית – הכוללת צעקות בשידור חי, תספורת פרועה והתבטאויות קיצוניות – עיצבה את דימויו כאאוטסיידר המאתגר את הממסד. ב-2021 הקים את מפלגת "לה ליברטד אבנסה" (החירות מתקדמת), והחל את דרכו הפוליטית הרשמית כשנבחר לבית הנבחרים של ארגנטינה.

קמפיין הבחירות לנשיאות של מיליי ב-2023 היה בלתי קונבנציונלי כמותו – הוא הבטיח להפסיק להדפיס כסף, לבטל את הבנק המרכזי, לאמץ את הדולר האמריקאי כמטבע רשמי, ולקצץ דרמטית בתקציב הממשלה. מדיניות אנרכו-קפיטליסטית, כפי שהגדיר אותה, המשלבת אנרכיזם וקפיטליזם – חברה כמעט ללא מדינה, שבה השוק החופשי מספק את כל השירותים.

חאבייר חררדו מיליי לא נראה כמו פוליטיקאי טיפוסי. עם תספורת פרועה ובסגנון רטורי שאינו חושש מוולגריות, הוא חולל תהפוכות בנוף הפוליטי הארגנטינאי כאשר הוביל את מפלגתו הימנית-ליברטריאנית "לה ליברטד אבנסה" (החירות מתקדמת) לניצחון מהדהד בנובמבר 2023.

"לפרק את המדינה כפי שאנו מכירים אותה", הבטיח למצביעיו. הוא לא סתם דיבר – מאז כניסתו לתפקיד בדצמבר 2023, מיליי אכן פעל בנחישות חסרת תקדים: סגר משרדי ממשלה, קיצץ בתקציבים, ויזם הפרטות נרחבות.

"לב הבעיה של ארגנטינה אינו פוליטי, אלא כלכלי," מסביר אחד מיועציו הקרובים של מיליי. "במשך עשורים חיינו במעגל אינסופי של אינפלציה, חובות והוצאות ממשלתיות שרק גדלות. חאבייר מאמין שרק חתיכה רדיקלית – אולי כואבת – יכולה לשבור את המעגל הזה."

נולד ב-1970 בבואנוס איירס למשפחה מהמעמד הבינוני – אביו נהג אוטובוס ואמו עקרת בית – מיליי התעניין בכלכלה כבר בגיל 11, כשהאינפלציה הכתה במדינתו. תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בלגרנו, שני תארים מתקדמים, עבודה ב-HSBC, והוראה אקדמית – כל אלה היוו את התשתית לאידיאולוגיה הכלכלית שלו.

במשך שנים, עבד מיליי מאחורי הקלעים של הכלכלה הארגנטינאית. הוא יעץ לחברות גדולות, כתב מאמרים אקדמיים על מקרו-כלכלה, ולימד סטודנטים במספר אוניברסיטאות יוקרתיות. עמיתים מאותה תקופה מתארים אותו כ"בריליאנטי, אך לא קונבנציונלי" ו"מוכן תמיד לאתגר את החשיבה המקובלת".

אך מה שהפך אותו לסנסציה תקשורתית הייתה הופעתו הסוערת בתכניות טלוויזיה, שם תקף בפראות את הממסד הפוליטי והכלכלי. במהרה, דמותו הציבורית התעצבה כמורד, כריזמטי ובלתי צפוי. צעקותיו בשידור חי והדימוי הססגוני שלו הפכו אותו לדמות שקשה להתעלם ממנה.

"הוא כמו מטאור שהופיע פתאום בשמי הפוליטיקה הארגנטינאית," מתאר עיתונאי מקומי. "בתחילה, כולם חשבו שזו סתם תופעה חולפת, פוליטיקאי צעקן נוסף שיעלם במהרה. אבל מיליי היה אחר – הוא לא רק צעק; היה לו חזון ברור, ואפילו קיצוני, על מה שיש לעשות."

בבחירות 2023, מיליי הדהים את העולם כשהביס את מועמד הממסד סרחיו מאסה בסיבוב השני של הבחירות, וזכה ב-56% מהקולות.

"לארגנטינאים נמאס מהפוליטיקה כרגיל," אומר פרופסור לפוליטיקה מאוניברסיטת בואנוס איירס. "עם אינפלציה של מאות אחוזים בשנה, שחיתות בכל רמות הממשל, ותחושה שהמדינה מתפוררת, מיליי הציע משהו שונה לחלוטין: לא לתקן את המערכת, אלא לפרק אותה ולבנות מחדש."

הדרך לפסגה: ממרצה באוניברסיטה לארמון הנשיאות

דרכו של מיליי אל הפסגה הפוליטית היתה רצופה במהמורות ובמאבקים. כלכלן שהעז לחלוק על ההגמוניה הפרוניסטית השלטת בארגנטינה, הוא נדחק לשוליים האקדמיים במשך שנים רבות. עמיתיו למקצוע התייחסו לרעיונותיו הרדיקליים בביטול, ולעתים אף בלעג גלוי.

"הם קראו לי קיצוני, הזוי, אפילו מטורף," סיפר מיליי בראיון נדיר שהעניק לעיתון מקומי לפני עלייתו לשלטון. "כשאמרתי שהבנק המרכזי הוא מכשיר לגניבה מהציבור והוא צריך להתבטל, צחקו עליי. כשהצעתי דולריזציה של הכלכלה, אמרו שאני חי בעולם דמיוני. אבל עכשיו, כשהאינפלציה מחסלת את החסכונות של האזרחים הרגילים, פתאום הרעיונות שלי כבר לא נשמעים כל כך הזויים."

המפנה בקריירה של מיליי הגיע כאשר החל להופיע בתכניות טלוויזיה ורדיו פופולריות, שם הציג את משנתו הכלכלית בצורה בוטה וחריפה, אך נגישה להמונים. ההופעות הללו, שהתאפיינו בהתפרצויות זעם מחושבות, בביטויים וולגריים ובהתקפות חסרות רחמים על הממסד הפוליטי, העניקו לו במהירות פופולריות רבה.

"הוא דיבר בשפה שאנשים הבינו," מסביר יועץ התקשורת שליווה אותו בראשית דרכו הפוליטית. "במקום לדבר על 'אינפלציה מונטרית' ו'שער החליפין הריאלי', הוא אמר: 'הפוליטיקאים גונבים את הכסף שלכם!' וזה תפס."

בשנת 2021, כשהחליט להיכנס לפוליטיקה באופן רשמי, רבים התייחסו למועמדותו כאל בדיחה. מעטים האמינו שהכלכלן הלא-מסורתי עם התדמית הפרועה יצליח לזכות בתמיכה משמעותית. אך להפתעת הממסד הפוליטי, מיליי נבחר לבית הנבחרים, ובתוך שנתיים בלבד הפך ממתמודד שולי לנשיא המדינה.

המהפכן שעומד בהבטחותיו

מאז כניסתו לתפקיד בדצמבר 2023, מיליי עשה את הבלתי ייאמן – עמד בהבטחותיו. הוא הגיש רפורמה כלכלית-חברתית מקיפה, סגר משרדי ממשלה "בזבזניים", קיצץ משמעותית בתקציב הציבורי, ויזם הפרטת שירותים ציבוריים נרחבים.

צעדים אלה גררו מחאות נרחבות ברחבי ארגנטינה, במיוחד בבואנוס איירס. סטודנטים, אנשי אקדמיה ואזרחים רבים יצאו לרחובות במחאה נגד הרפורמות, בטענה שהן פוגעות במרקם החברתי של המדינה.

מיליי מאמין שהבעיה המרכזית של ארגנטינה היא גודלה העצום של המדינה והתערבותה בכלכלה. חזונו שואב השראה מאסכולות כלכליות ליברטריאניות ואנרכו-קפיטליסטיות, הדוגלות בצמצום דרסטי של מעורבות הממשלה בחיי האזרחים ובכלכלה.

מבקריו טוענים שמדיניותו פוגעת בשכבות החלשות. תומכיו רואים בו את התקווה האחרונה להצלת הכלכלה הארגנטינאית לאחר עשורים של משברים כלכליים חוזרים ונשנים.

משה רבנו ככוכב הצפון

"הוא מרגיש מאוד-מאוד קשור לעם היהודי, וזה לא רק דבר פוליטי או אהבה שטחית לעם היהודי, זה משהו הרבה יותר עמוק," מסביר הרב אליהו המרה, העומד בראשות הרבנות הראשית בארגנטינה בשיחה עם 'המחדש'. "הוא בעצם רואה את משה רבנו כמודל לחיקוי. הוא מתייחס בפגישות האישיות שלו עם מנהיגים יהודים למשה רבינו כמי ששחרר את עמו ובעצם הביא את המקור ואת הכבוד לכל העם שלו, והוא רואה את עצמו מחובר לדמות הזאת."

זו תמונה מפתיעה – נשיא המזדהה כאנרכו-קפיטליסט, המוביל מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית קיצונית, ובמקביל שואב השראה מדמותו של משה רבינו, מנהיג שהוציא את בני ישראל ממצרים והעניק להם את התורה. הרב המרה מוסיף שישנה בעיה אחת שקשה למיליי לפתור: "משה רבנו אוסר לקיחת ריבית מהעם היהודי. אם כן, איך מדינה ליברלית יכולה להתקיים בלי לקיחת ריבית על הלוואות?"

גם במשרדו הנשיאותי, מיליי מחזיק ספר תנ"ך וספרים יהודיים נוספים לצדו. לפי הרב המרה, "הוא פשוט מתרגש מכל דבר שיש לו סממן יהודי."

שיעור שבועי בלוח הזמנים הנשיאותי

כיצד רוכש נשיא ארגנטינה העסוק את הידע העמוק שלו בתנ"ך וביהדות? הרב המרה מגלה: "הנשיא שומע מדי שבוע שיעור בפרשת שבוע. וזה למרות כל ההפגנות והעיסוקים הרבים שיש לו. הנשיא פינה לעצמו זמן לזה ומשם הוא שואב את הידע, ולכן לפעמים בנאומים הוא משלב דברים מהתנ"ך."

הקשר המיוחד של מיליי עם היהדות התחיל באקראי – ביקור בבית כנסת במהלך הקמפיין – והתפתח למערכת יחסים עמוקה במיוחד עם הרב שמעון אקסל ואחניש, רב חרדי המתגורר בירושלים. השניים נפגשו לראשונה בינואר 2022, לדיון שתוכנן ל-15 דקות אך התארך לשעתיים. מאז, החל מיליי להשתתף בסעודות שבת וללמוד תורה בהנחיית הרב.

הקשר התהדק עד כדי כך שבדצמבר 2023, מיד לאחר היבחרו, מינה מיליי את הרב ואחניש לשגריר ארגנטינה בישראל – מינוי חסר תקדים שאושר באפריל 2024. מאז מינויו, פועל השגריר לקדם את העברת שגרירות ארגנטינה לירושלים, מהלך שהנשיא הצהיר כי יפעל לממש.

"סבא שלי גילה שהוא יהודי"

בביקור בבית הכנסת של חב"ד בבל בפלורידה, חשף מיליי סיפור משפחתי מפתיע: "לסבא שלי הייתה השפעה עמוקה על חיי. הוא היה דמות מפתח בעיצוב ערכיי ולמדתי ממנו שיעורים רבים," שיתף. "אך הגילוי המרתק ביותר אירע ממש לפני פטירתו. רק בערוב ימיו התגלה לסבי מידע שישנה את תפיסת זהותו לחלוטין. מישהו גילה לו: 'אמך הייתה יהודייה, ולכן על פי ההלכה היהודית, גם אתה יהודי'."

סבו נפטר זמן קצר לאחר גילוי זה, אך הקשר המשפחתי ליהדות השפיע עמוקות על מיליי והעמיק את הזיקה האישית שלו למסורת היהודית ולמדינת ישראל.

"אם אני נשיא ויש שבת, מה אני אעשה?"

באופן מפתיע עוד יותר, חשף מיליי בראיון לרדיו 'אל-פייס' כי למרות שגדל כנוצרי קתולי, הוא שוקל להתגייר ולהפוך ליהודי. "אם אני נשיא ויש שבת, מה אני אעשה? האם אני מתנתק מהארץ מיום שישי עד צאת השבת?", שאל בראיון, תוך שהוא מביע דאגה כיצד יוכל לתפקד כנשיא אם אכן יהיה יהודי במקביל.

שאלה זו ממחישה את המתח שבו חי מיליי – בין תפקידו הציבורי כמנהיג לאומי לבין שאיפותיו הרוחניות האישיות. זהו מתח שלא רבים ממנהיגי העולם מתמודדים עמו, בוודאי לא באופן כה פומבי.

כשנשבע לתפקיד בדצמבר 2023, בחר מיליי להתייחס במפורש לחג החנוכה בנאום ההשבעה שלו: "אין זה מקרה שההשבעה הנשיאותית מתרחשת במהלך חג החנוכה, חג האור, החג של החירות האמיתית," אמר. "מלחמת המכבים היא סמל לניצחון של החלשים על החזקים, של המעט על הרב, של האור על החושך, ובעיקר של האמת על פני השקר. כי אתם יודעים שאני מעדיף להגיד לכם את האמת הלא נוחה מאשר לשקר לכם בנוחות".

הבחירה לקשור את השבעתו לחג יהודי והשימוש בסמליות המכבים כמטאפורה למאבקו הפוליטי, מדגישים את הזדהותו העמוקה עם ערכים יהודיים.

הכותל המערבי והדמעות של נשיא

בפברואר 2024, כחודשיים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, ביצע מיליי את נסיעתו הנשיאותית הראשונה – לישראל. בחירה מפתיעה, במיוחד בעיצומה של מלחמה באזור לאחר מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר.

מיד עם הגעתו, נסע הנשיא ישירות משדה התעופה לכותל המערבי, שם נצפה מתפלל בהתרגשות רבה ואף פרץ בבכי. לדבריו, רצה להודות לאלוקים על כל מה שהעניק לו. במהלך הביקור התפלל במיוחד לשחרור החטופים הארגנטינאים משבי חמאס – לואיס הר ופרננדו מרמן – אשר חולצו בהמשך על ידי צה"ל.

תמונות של מיליי רוקד עם יהודים ושר "עם ישראל חי" הפכו לוויראליות ברשתות החברתיות. בנוסף סייר הנשיא יחד עם הנשיא הרצוג בעוטף עזה וראה את הבתים שנפגעו במתקפת חמאס.

מיליי מסמל שינוי דרמטי במדיניות החוץ של ארגנטינה. בניגוד לנשיאים קודמים, הוא מנהל מדיניות פרו-אמריקאית ופרו-ישראלית מובהקת, תוך הרחקת ארגנטינה מגושים שמאלניים מסורתיים כמו ברית ה-BRICS.

כבר בקמפיין הבחירות הבטיח להעביר את שגרירות ארגנטינה בישראל לירושלים, והצהיר כי ארגנטינה בראשותו תהיה "בת ברית קרובה" של ישראל. במהלך הקמפיין אף נראה מניף את דגל ישראל בהפגנה נגד חמאס.

הוא הכריז על חמאס כארגון טרור, התנגד לחברות פלסטינית באו"ם, ומיצב את ארגנטינה כאחת התומכות הנלהבות ביותר של ישראל באמריקה הלטינית.

"נותנים יחס מועדף לקהילה היהודית"

הרב המרה מדגיש שהיחס המיוחד של הנשיא ליהדות מחלחל לכל מסדרונות הממשל: "כשהקהילה היהודית מבקשת משהו, זה דבר חשוב ושחייבים לתת לו את הדעת." הוא מספר שכאשר יש בקשות הנוגעות לצרכי הקהילה – כמו אשרות לשוחטים או מוהלים, או סיוע ליהודים מול רשויות החוק – ההיענות של הממשל הנוכחי גבוהה יותר ומתקבלת בקלות רבה יותר מאשר בעבר.

הוא מדגים זאת באמצעות מקרה טרגי: "היה פה רצח של אישה יהודייה בת 28 בערב שבת. אני פעלתי שהדברים ייעשו בזריזות לפני שבת, שלפחות ייקחו אותה למכון לרפואה משפטית לפני שבת, להרגיע את המשפחה ולהזדרז עם קיום הלוויה, לפני שבת משום שביום ראשון זה חופש ואני ראיתי היענות גדולה מאוד מצד כל גורמי הממשל להביא לסיום מהיר של העניין הזה."

זה נתון מרשים במיוחד כשמתחשבים בכך שהקהילה היהודית בארגנטינה מונה כ-200 אלף איש מתוך אוכלוסייה של 38 מיליון.

חשוב לציין, כפי שמדגיש הרב המרה, שגם הממשל הקודם לא היה עוין ליהודים. "הממשל היה טוב, אבל בכל זאת מה שהשתנה זה בגלל האהדה והחיבה של מיליי לתורה וליהודים," הוא מסביר.

הרב המרה מספר על פגישתו עם הנשיא הקודם, אלברטו פרננדס: "כשביקרתי אצלו ימים ספורים לפני שהוא סיים את הקדנציה, והוא קיבל אותי בסבר פנים יפות, והוא אמר לי: 'תדע לך שהנושא של החטופים מאוד מאוד קרוב אליי'. והוא אמר לי: 'בראש המיטה שלי יש לי שרשרת של הסמל של החטופים'."

הרב ביקש לראות את השרשרת, והנשיא היסס תחילה בטענה שחדרו מבולגן. "כשהיינו במעלית, הוא קרא לי, הוא אומר לי: 'תבוא, אני רוצה להראות לך'. הוא הכניס אותי לחדר השינה שלו, והראה לי בראש המיטה את התליון של החטופים," מספר הרב המרה.

יהודי או נשיא?

מיליי ניצב כעת בצומת מרתק – בין שאיפותיו הרוחניות האישיות לבין תפקידו הציבורי. שאלתו בדבר שמירת שבת כנשיא מעלה את הדילמה העמוקה שבלב זהותו המתפתחת. אם יתגייר, יהיה למעשה הנשיא היהודי הראשון של ארגנטינה, ויצטרף למועדון מצומצם של מנהיגי מדינות שאינן ישראל המזדהים כיהודים.

בין אם יבחר בסופו של דבר להתגייר ובין אם לאו, מיליי כבר מייצג תופעה ייחודית: מנהיג המשלב פוליטיקה ליברטריאנית רדיקלית עם אהדה בלתי מסויגת לישראל וזיקה עמוקה ליהדות.

הוא מצא בתנ"ך ובמסורת היהודית השראה למאבקו הפוליטי-כלכלי – מלחמת המכבים כמטאפורה למאבק "המעטים נגד הרבים", ודמותו של משה רבינו כמודל למנהיג המשחרר את עמו מעול כלכלי וחברתי. זוהי תפיסת עולם מורכבת ומקורית, המשלבת עקרונות שלא בהכרח נתפסים כתואמים בשיח הפוליטי המקובל.

נשיא אחר לגמרי

חאבייר מיליי מייצג תופעה חדשה בפוליטיקה הבינלאומית – מנהיג שצמח מחוץ למערכת המסורתית, המתחייב לרפורמות רדיקליות ומגיע לשלטון על גלי אי-שביעות רצון עמוקה מהמערכת הקיימת. השילוב הייחודי בין השקפת העולם הכלכלית הליברטריאנית שלו לבין זיקתו העמוקה ליהדות מציב אותו כתופעה פוליטית ללא תקדים.

האם מהפכתו הליברטריאנית תצליח להציל את כלכלת ארגנטינה? האם יעמיק את זהותו היהודית עד כדי גיור מלא? ימים יגידו. אך דבר אחד ברור – חאבייר מיליי כבר שינה את השיח הפוליטי, הכלכלי והדתי בארגנטינה לבלי הכר.

בעולם שבו פוליטיקאים רבים משתמשים בדת ככלי פוליטי חיצוני, מיליי מציג מודל אחר – של חיפוש רוחני כן המשפיע על תפיסת עולמו הפוליטית. בין אם יוביל את ארגנטינה לשגשוג כלכלי או למשבר, הסיפור האישי והפוליטי שלו מהווה כבר עתה פרק ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של אמריקה הלטינית ובקשר המיוחד שבין מנהיגים פוליטיים ליהדות.