מיקום כתבה: מיוזיק כתבה ראשית

במרכז התוכנית "זה נשמע טוב" עם יצחק אייזיקוביץ', מתארח הפעם המלחין והיוצר חיים אלטמן, דמות שמצליחה לשלב בין עבודה חינוכית עם נוער לבין כתיבת להיטים שמרעידים את עולם הישיבות. אלטמן, בחיוך צנוע, מבהיר שהמוזיקה עבורו היא הרבה מעבר לתחביב. "כמה שמוזיקה זה תחביב, וזה כיף, וזה סיפוק, ושליחות. כולם אומרים את זה, אבל זו לא קלישאה, זו באמת שליחות," הוא מסביר ומוסיף בהודיה: "אני מלחין ויוצר מתנה מהקדוש ברוך הוא, באמת מתנה. ומתנה צריך להשתמש בה, ככה לימדו אותנו."

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

המסע המוזיקלי שלו לא התחיל באורות הזרקורים, אלא דווקא בין כותלי הישיבה, שם נולד הלחן הראשון בגיל 17. "האמת שהלחן הראשון שלי היה בישיבה גדולה, בגיל 17… לא התכוונתי להלחין ולא חשבתי שאני יודע להלחין," הוא נזכר ברגע ההוא ב"אוצר" של הישיבה. "שרתי, ניגנתי לעצמי, והגעתי ככה לחדר בלילה ואני ככה מספר לחברים שלי… אני אומר להם, תשמעו איזה שיר יפה יצא לי. לא יודע אם זה נקרא שאני מלחין, לא יודע מה זה נקרא בכלל."

התגובות הנלהבות של החברים בחדר היו הדלק שהניע את המכונה, ומשם הדרך ל-600 לחנים הייתה רצופה בסייעתא דשמיא. אלטמן מספר כיצד הלחנים יוצאים ממנו בתקופות סוערות או שמחות, כשהוא מתעקש ש"זה צריך לבוא מתוכך… זה כמו צייר, אתה יכול ללמוד ציור. אדם שאין לו בכלל גישה, יכול… אבל אם יש לך את זה, יש לך את זה."

רגע השיא בקריירה שלו הגיע עם השיר "הביטה", שהפך לנכס צאן ברזל בביצועו של ענק הרגש שמילי אונגר. החיבור נוצר כמעט בטעות, בהודעה שנשלחה בשעה לא שגרתית. "שלחתי לו את זה ב-8 בבוקר… באמריקה זה אחת בלילה," הוא משחזר בחיוך. "שלחתי לו את זה, ואחרי ארבע דקות שמילי מגיב לי, הוא כותב לי וואו."

הלחן, שנולד בכלל שנתיים וחצי קודם לכן בחצות הלילה מול אבני הכותל המערבי, הפך להצלחה מסחררת שפתחה דלתות רבות. "הנה, כל דבר צריך לראות סייעתא דשמיא". המילים שקיבלו משמעות מצמררת עם פרוץ המלחמה. למרות ההצלחה הכבירה והשירים שמוציא בקולו שלו, כמו "הלב מנגן" ו"שום דאגה", אלטמן נשאר מחובר לשורשים: "אני עדיין מתעקש שאני לא זמר… המלחין יודע הכי טוב למה הוא התכוון כשהוא הלחן."

לצד ההצלחה המקצועית, אלטמן שומר על הקשר המשפחתי כעוגן המרכזי בחייו. כל שיר חדש עובר קודם כל את "ועדת הביקורת" הביתית בביתר עילית. "אשתי והילדים מכירים את כל הלחנים שלי… יש מערכת רמקולים פרטית שכל סקיצה עוברת את אוזנם של כל בני המשפחה," הוא מספר.

כשהוא מסתכל קדימה, הוא לא שוכח להעניק טיפ מוזהב לדור הבא של המלחינים, כפי שקיבל מהמלחין הרב הלל פאלי: "תלחין מה שאתה אוהב. תלחין מה שיש לך בלב, תוציא החוצה, לא בכוח גם. מה שיש לך, וזה הסוד." הוא חותם את הריאיון בתחושת שליחות עמוקה, מזכיר לכולם שגם אם השיר לא הופך ללהיט רדיו, תמיד יש לו מקום של כבוד סביב שולחן השבת.

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.

בין ענני ההצלחה של הלהיטים האחרונים לבין רעשי הרקע של תעשייה קשוחה, הגיע המלחין והזמר יוסי פריד לאולפן "המחדש" כשהוא פותח את הכל, בלי שום פילטרים, בשיחה עם יצחק אייזיקוביץ'.

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

למרות שבריאותו לא הייתה במיטבה בריאיון, האדרנלין של המוזיקה עשה את שלו: "ברוך השם יצחק, איזה כיף להיות פה, ובאמת זה מרגש, זה נשמע כבר טוב, כן? למרות שאני לא מרגיש טוב, אבל גם חשבתי שזה באמת זמן, כולם מכירים אותי בדרך כלל בכל המקומות שאני מדבר, עם אנרגיה, זה נראה לי שאני מתחיל פה לקבל אנרגיה".

פריד, שגדל באנגליה והביא איתו ניחוח חוצני לסצנה המקומית, לא מנסה להתייפיף ומסביר ביושר איך נולד הלהיט "שבוע טוב" בעקבות העצות שקיבל מהמעבד יולי דיקמן: "אני חושב שעשיתי את זה בגלל התחנת רדיו, יותר את השיר הזה, וזה יצא טוב, באמת מושלם, ואני שמח שהם הציעו לי לעשות ככה".

פריד נוגע באחד הנושאים הכי בוערים ורגישים בעולם המוזיקה המודרני – קניית צפיות וזיוף פופולריות. בעוד שאחרים מנסים להציג מצג שווא של מיליוני האזנות, פריד בוחר באמת: "אני אף פעם לא מסתכל, כמו שלא בודק על יוטיוב, בגלל ביוטיוב אפשר לקנות צפיות, אפשר לקנות בספוטיפיי, אפשר לקנות בכל מקום צפיות".

לצד ההצלחה והחשיפה, הוא לא חושש לדבר על הקשיים מול הקולגות והמפיקים בתעשייה, כולל סיפור מפתיע על זמר בסדר גודל של יעקב שוואקי: "אני שלחתי לו הודעה, אני לא יודע אם הוא שמע את זה אפילו… הוא חסם אותי, הלכתי דרך מספר אחר, שלחתי הודעה… אמרתי לו, תקשיב, אין לי בעיה שחסמת אותי, אבל אני חושב שעוד עשר שנים אני אהיה ענק, ואתה תנסה לכתוב לי הודעה שאני אשלח לך ללחנים, ואתה תראה רק V אחד".

פריד חושף בריאיון את הקשר המיוחד עם ענק הזמר אברהם פריד, שיתוף פעולה שדרש לא מעט סייעתא דשמיא ודיוק אמנותי: "אברהם הוא באמת בן אדם מאוד מאוד טוב, הוא מבין. זאת אומרת שהיה לי שלושה עיבודים לפחות מוכנים, הוא לא אהב. בסוף לקחנו את של אלי קליין ואיצי ברי, והוא מאוד אהב את זה".

השיא הרגשי של הראיון מגיע כשיוסי מספר על התקופה המורכבת של חייו, שנה שלמה בבית חולים, שם נולד השיר המרגש שיצא בקרוב עם מוטי גולדמן: "הכנתי פשוט את השיר הזה, ומוטי גולדמן היה שם, והקליט את זה, ופשוט הבנתי שאין אף אחד שיכול לשיר את זה יותר טוב כמו מוטי, שהוא הגיש את זה, ובאמת, כשהוא שר לי את השיר, הוא פשוט בכה".

למרות הקשיים הפיזיים והקול שטרם חזר לעצמו במלואו, פריד נלחם על מקומו: "נכון, אני נשמע צרוד, אני מגיע מבית חולים, צריך להגיד שלכל המערכת, אני עובד חזק כדי לעשות, אני עושה כושר כל יום, וזה מאוד קשה… אנחנו נלחמים כדי להיות מוצלחים".

לסיום, הוא משאיר מסר חד ונוקב לאמנים צעירים, כזה שרק מי שחווה את הכל על בשרו יכול להגיד: "כשאני רואה שיר טוב שמישהו שולח לי, ואני לא רוצה לקחת את זה, זה מאוד קשה לי לפרגן… אל תיקחו עצות מאנשים שהם בתחום שאתה רוצה להגיע אליו. לכל אחד יש אינטרסים ובסוף יש גם קנאת סופרים".

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.

'זה נשמע טוב' והצופים יודעים כבר להעריך. עשרות אלפי צפיות מידי שבוע בתכנית המוזיקה החדשה של 'המחדש מיוזיק' כבר הפכו אותה לשם דבר, ובמהלכה מתארחים מידי שבוע יוצרים, אמנים, מוזיקאים ואנשי התעשייה. השבוע, הגיע לאולפן הזמר והיוצר רפאל מלול לשיחה דינמית על קריירה, אנרגיות ומוזיקה יהודית.

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

המראיין יצחק אייזיקוביץ' פתח את המפגש עם המחרוזת החדשה ששיחרר מלול רק בימים האחרונים – פרויקט "פאנק" שנולד ברגע של ספונטניות. מלול שיתף בתהליך המהיר, שהוביל להוצאת המחרוזת לייב. הוא הוסיף על הקשר עם המעבד דני אבידני: "אמרתי לעצמי, קמתי בבוקר ככה באיזה תשע בבוקר, התקשבתי לדני, אמרתי, תקשיב, בוא נעשה איזה מחרוזת יפה… דני מקצוען כמו שהוא, אמר לי, יאללה, עשינו את זה, למרות ששתי שירים מתוך המחוזת הוא בכלל לא הכיר".

הסיפור האישי של מלול מתחיל רחוק מכאן, בעיר מרסיי שבצרפת, משם עלה לארץ בגיל 11. למרות הזיכרונות מהילדות, הוא מבהיר כי המניע לעלייה היה ציוני נטו: "ההורים שלי תמיד אהבו את ארץ ישראל, וציונים חרדים". את החלום המוזיקלי הוא סוחב עוד מימי בית הספר, שם כבר זיהו את הפוטנציאל: "אני זוכר שבהפסקות של הבית הספר, לא הייתי יוצא, הייתי פשוט יושב בכיתה ושער, ואתה יודע, מתופף על השולחן כזה. זה היה חלום להיות זמר, אתה מבין?". כבן לחזן ואימא מוזיקלית, הוא מסביר שהשילוב של שניהם בנה את היכולות שלו: "אני חושב שהקול, הקול היפה… מגיע מהאבא".

אחד מרגעי השיא בראיון היה תיאור של תקרית חריגה שהתרחשה באחת החתונות בהן הופיע, כשהפרוז'קטור באולם עלה באש והפעיל את מערכות הכיבוי. מלול נזכר בדרמה שנוצרה כשאבקת המטפים כיסתה את האולם: "הסאונדמן שלנו פשוט ברח, כי כל המיקסר שלו התמלד באבקה הזאת… אנחנו פשוט הופענו עם המוניטורים. רק כדי לא להרוס שמחת חתן וכלה". למרות הלחץ, הוא לא עצר את השירה ואתם יכולים לצפות כדי להבין איך הכל הסתיים.

לקראת סיום, לצד סקופ על דואט חדש עם "זמר טוב מאוד" שצפוי לצאת בשבועות הקרובים, מלול פנה לאמנים צעירים שמחפשים לפרוץ בעולם הישיבות והחתונות עם טיפ מהשטח: "ההצלחה היא באמת סייעתא דשמיא. רק הוא מזיז את העולם… לא לעבור את המדרגות. אני לא התחלתי להוציא שירים עד לפני ארבע שנים, למרות שכבר עשיתי מלא חתונות והכול. לאט לאט, קודם כל צריך לצבור ניסיון".

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.

מי שעוקב אחרי רחבות הריקודים בשנה האחרונה, לא יכול היה לפספס את הרעידה בסאונד. זה כבר לא רק הקלידים המוכרים, אלא מעטפת אלקטרונית בועטת שאחד הכוכבים בה, אם לא הבולט שבהם, הוא יוחנן אורי, שהתיישב לשיחה צפופה אחד על אחד בתוכנית המוזיקה של המחדש "זה נשמע טוב", בהגשת יצחק אייזיקוביץ.

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

המפגש נפתח בנימה של הערכה הדדית, כשאורי לא מסתיר את חיבתו לפורמט הקצבי והממוקד: "אני רואה את הראיונות האלה… מה שיפה פה זה שזה 20 דקות, זה מתומצת, זה יפה, זה ברור. זה קולע, ושיהיה לנו בהצלחה".

בלי גינוני פתיחה מיותרים, השיחה החלה מיד בפרויקט שחורך את הפלטפורמות בתקופה האחרונה – הסט האלקטרוני 'Jewish Beat' בשיתוף פיני איינהורן. יוחנן חזר לרגע שבו הכל התחיל, אי שם בארצות הברית: "הזמינו אותנו להופיע בארצות הברית, בשמחת חתן וכלה, לתת שם נאמבר של 20 דקות, כמו שקוראים לזה After. סט, 20 דקות, אני ופיני, אלקטרוני כמו שצריך".

הוא תיאר תהליך יצירה מואץ שדרש עמידה בדד-ליין כמעט בלתי אפשרי: "ותוך שבוע, תוך שבוע וחצי, תשעה ימים כזה, כל המוזיקה שאתה שומע בהפקה הזאת הייתה מוכנה. הכנתי את זה בשילוב אורגן ומחשב ביחד. אחרי האירוע, הבנתי שצריך להוציא אותה גם לציבור, כפי שזה עכשיו". את התוצאה הוויזואלית כולם ראו בקליפ המרהיב, והסקרנות לגבי הלוקיישן נפתרה סופית: "לכל האנשים הסקרנים ששאלו אותי איפה זה, אז הנה – מצפה רמון. יש שם מקום מדהים, כמו צלע של הר כזה, מקום מפחיד לעמוד שם, ואמרתי: זה המקום".

למרות שהיום הוא מזוהה עם סאונד אלקטרוני בועט, השורשים שלו נטועים עמוק במוזיקה האקוסטית הקלאסית. "לפני 20 שנה, כשהייתי ילד, כמעט לא הייתה מוזיקה אלקטרונית במגזר שלנו", הוא נזכר ומסביר שדווקא הבסיס החסידי הוא שמעניק למוזיקה שלו את הנשמה: "אני חושב שזה בסיס מאוד מאוד חשוב, כי כדי ליצור אלקטרונית צריך להגיע מעולמות האקוסטי, להכיר שם את ההרמוניות ולחיות את זה. להביא אלקטרונית בלי באמת לחיות שם – זה ירגיש קצת חלול". מבחינתו, המעבר לדיגיטל לא נבע מחוסר רגש, אלא מהרצון לפרוץ גבולות: "הרגשתי שבאלקטרוני השמיים הם לא הגבול. אתה יכול להחליט בדיוק איך אתה מסנטז דברים. רציתי לעשות דברים באווירה אקוסטית – אקורדים, הרמוניות, דברים מרגשים – אבל בסאונד אלקטרוני".

יוחנן אורי לא מפחד לגעת בנקודות רגישות, כמו הביקורת שמגיעה לפעמים מהדור הישן בחתונות. בשיחה הוא חושף איך הוא מתמרן בין הרצונות המנוגדים של בעלי השמחה: "לא תמיד זה מצליח. הרבה פעמים האי-הסכמה מגיעה עד לחתונה עצמה, כשניגש אליי החתן, ואחר כך ניגש אליי אבא שלו או המחותן, וכל אחד אומר לי דברים הפוכים". הפתרון שלו? רגישות וניסיון: "צריך בזה המון אינטליגנציה. אני מצליח להגיע למצב שגם החתן נהנה וגם המחותן נהנה, ומבחינתי זה הסיפוק הכי גדול שלי". לטענתו, הפתיחות במגזר רק גדלה עם הזמן: "העולם מתקדם, זה מצב שקרה. אם בסופו של דבר המסר של השיר הוא חיובי, לא מגיעים לאיזו הוללות מיותרת, אז אפשר להסתכל על זה בצורה סלחנית יותר".

כשהוא מסתכל קדימה, יוחנן לא עוצר שם ומספק הצצה לעבודת הנמלים של בניית המקצבים (Styles), תחום בו הוא נחשב למאסטר: "יש מקצבים שבניתי אותם תוך כדי החתונות. ממש ככה, התיישבתי עם אוזניות בתוך החתונה, נסגרתי על משהו והרמתי את זה תוך כמה דקות". לצד רגעי השיא, הוא מודה שיש גם אכזבות בדרך: "היו הפקות יפות שנתקעו. כל פעם שאני נזכר בזה, זו צביטה בלב. זה כמו ילד".

לסיום, הוא משאיר טיפ זהב לאמנים הצעירים שמחפשים את דרכם בעזרת סייעתא דשמיא: "תהיו יצירתיים. מוזיקה טובה לא מספיקה היום. כדי באמת לצוף ולקבל מודעות, צריך לחדש. אל תחקו מישהו אחר, כי בסוף אנשים רוצים את המקור".

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.

אתר 'המחדש' משיק תכנית מוזיקלית שבועית חדשה תחת השם 'זה נשמע טוב' ובהגשתו של איש התקשורת יצחק אייזיקוביץ'. בתכנית נארח אי"ה אמנים, יוצרים מוזיקאים וגורמים נוספים מתעשיית המוזיקה. התכנית, משודרת אי"ה בכל מוצאי שבת בשעה 21:00 באתר ובלטפורמות הנוספות. והשבוע: המוזיקאי והמנהל האמנותי, מוישי רוט.

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

מוישי רוט, דמות שאין צורך להציג למי שחי את עולם הישיבות והחצרות החסידיות, התיישב לשיחה פתוחה שחשפה את המנועים שמאחורי הלהיטים הגדולים ביותר. למרות הקריירה המפוארת, רוט מפתיע כבר בפתיחה עם הגדרה עצמית צנועה: "מוישי רוט, בחור נחמד שאוהב מוזיקה. אני עד היום אגב מגדיר את עצמי מוזיקלי ולא מוזיקאי. כאילו, אני לא מסתכל על עצמי כבן אדם שהמקצוע שלו הוא מוזיקה, זה מצחיק נכון, אבל ככה אני חושב על עצמי".

הוא נזכר בערגה בילדות במקהלות של חיים בנט וב"תור הזהב" באולפנים עם "אריות" מוזיקליים כמו מונה רוזנבלום וקן ברג'ס, רגעים שהדליקו בו את הניצוץ ליצור משהו חדש. "החלטתי שאני רוצה להיות מעבד מקהלות, כי היו הרבה מעבדים באותה תקופה, ואני בן אדם שאני פחות אוהב תחרות, ואני לא אוהב להיכנס עכשיו להיות מעבד מספר 52. יש מלא, אמרתי בוא ניצור איזה משהו שאין".

הפריצה הגדולה שהפכה לסימן ההיכר שלו הייתה הקמת תזמורת "המנגנים", מהפכה ששינתה את פני האירועים בעולם הישיבות. רוט מתאר איך הוא ושלום וגשל החליטו להקים הרכב של נגנים חרדים שחיים את השירים מהבית: "כשמרדכי ופריד עומדים על הבמה ויש מאחוריהם נגנים שגדלו בתור ילדים על השירים שלהם, זה משהו אחר. זה לפרוט על הלב לגמרי". הוא מספר בחיוך על הרגע שבו נולד השם "המנגנים" בשיחת טלפון מפתיעה מווגשל, ועל התובנה שהקהל לא רוצה רק להקשיב, אלא להיות חלק מהשירה: "הבנו את הרעיון שבעצם הרבה אנשים לא רוצים לבוא לשמוע, הם רוצים לבוא לשיר… בהתחלה היה קשה לשבור את השיגרה. אמרתי לזמר שמגיע מאמריקה: פזמונים תן לקהל. הוא אמר לי: באתי כל הדרך מאמריקה בשביל לשיר… אמרתי לו: לא, הם רוצים לשיר פזמונים, תן להם".

לצד ההצלחה המסחררת, מוישי לא עוצר שם. בשנים האחרונות הוא בחר להוריד הילוך מהופעות ערב-ערב על הבמות לטובת ניהול אמנותי וייעוץ לאמנים. ברגע של גילוי לב הוא מסביר שהרגיש מיצוי ורצון להשקיע בבית ובמשפחה: "החלטתי שאני לא רוצה לשלם את המחיר הזה עם ילדים… עבודה של מוזיקאי היא לא קלה בכלל. אתה משלם לאמן את הכסף על השנים שהוא השקיע, על פיתוח הקול והחיפוש אחרי שירים. זו עבודה מאוד קשה". כיום הוא משמש כ"אוזן חיצונית" ויועץ לאמנים גדולים כמו ליפא שמעלצר, יידל ורדיגר ואחרים, כשהוא עוזר להם לדייק את המסר והחזון שלהם: "הרבה אמנים לא יודעים מה השיר הבא שהם צריכים לעשות… אני אומר לו מה שאני מרגיש, הכל אינטואיציה. תשועה ברוב יועץ".

כשהוא מסתכל קדימה, רוט רואה בעבודה שלו שליחות רוחנית של ממש. הוא נזכר בדברים שאמר לו מונה רוזנבלום בשם האדמו"ר מפיטסבורג, על כך שהמוזיקה היא העבודה היחידה שנותרה לנו בדיוק כפי שהייתה בבית המקדש. "תראה כמה אחריות יש לך על הידיים", הוא מצטט וחותם.

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.

אתר 'המחדש' משיק תכנית מוזיקלית שבועית חדשה תחת השם 'זה נשמע טוב' ובהגשתו של איש התקשורת יצחק אייזיקוביץ'. בתכנית נארח אי"ה אמנים, יוצרים מוזיקאים וגורמים נוספים מתעשיית המוזיקה. התכנית, שסנונית ראשונה ממנה פורסמה בחנוכה עם היוצר דוד בן ארזה, תשודר אי"ה בכל מוצאי שבת בשעה 21:00 באתר ובלטפורמות הנוספות. והשבוע: היוצר ואמן המוזיקה האלקטרונית, DJ שמוליק ברגר.

לא נפתח לכם? נסו כאן

צילום: המחדש | עריכה: יהודה חסן | הפקה: בני קוביץ

די ג'יי שמוליק ברגר הפך בשנים האחרונות לשם נרדף לחדשנות במוזיקה החסידית-אלקטרונית. בראיון גלוי הוא מספר על הדרך שעבר, החל מהסינגל האחרון שחורך את הרדיו: "אז הסינגל האחרון, מודה על הכול, עם קובי ברומר ויוסי ברגר, שני זמרים מדהימים. ניגשתי קודם כל ליוסי, אחרי זה הוספתי את קובי. זה שיר שהתגלגל אצלי הרבה הרבה הרבה זמן, ובסוף הצלחנו לשלב יחד כוחות, ובאמת השיר מושמע ברדיו המון". ברגר מדגיש את החשיבות של עבודת הצוות באולפן: "לחן שלי, לחן של דיוויד טויב, חייב לתת פה קרדיט לדיוויד טויב, בחור מוכשר שאני בלעדיו בקושי זז. תמיד זה, בסוף, איפשהו בפרויקט, תמיד אני נוחת אצלו באולפן. הוא כתב את המילים גם, כתב את הלחן והפזמון עשיתי עם יוסי פריד, וקובי ברומר ויוסי ברגר".

שורשיו של ברגר נטועים עמוק בעולם החסידי האותנטי, מקום שבו המוזיקה הייתה חלק מהנשימה בבית. "זה מתחיל מזה שאימא שלי מורה למוזיקה, ואני מגיל 13 ישר נמשכתי לכל מה שקשור למוזיקה, קלידים, גיטרה, פסנתר, טופים, ניגנתי על הכול. אני גדלתי ברחובות, חסידות קרעטשניף". למרות המעבר ל"בומבות" של המוזיקה האלקטרונית, הקשר לבית נשאר מורכב ומרגש: "עד היום, אימא שלי, שומעת אותי מנגן פסנתר, היא אומרת לי, תעשה מוזיקה כזו, לא רק בומבות, לא רק בומבות. אני מסביר לה שזה… זה הדבר. היא אומרת לי, אבל תשלב, תשלב, יש לך נפש עדינה, תשלב את ה… אתה מבין? את הקונפליקט?".

אחד הרגעים המדהימים בקריירה של ברגר היה המפגש עם הינוקא, שהפל לויראלי ברשת. "הושטתי לו את היד. אמרתי לו, הרב, אני גם מנגן. שמעתי את הרב מנגן, הרב מנגן מאוד יפה. והבנתי שאם אני אדבר איתו על מוזיקה, השיחה תתפתח. יש לזה יותר סיכוי להתפתח מאשר אני אעבור לבקש ברכה, שכולם עושים". הניסיון של ברגר הצליח מעבר למצופה: "הוא מחזיק לי את היד ככה חמש דקות. ומתחיל לדבר איתו על תוכנות, על הבלטון, על לוג'יק, על קונטקט, קונטקט 8, ועל אי-קיואים וקומפרסורים ודברים. וזה משהו שקרה, זה היה מאוד מיוחד".

ברגר לא צמח ביום אחד; הדרך שלו רצופה באתגרים ובסירובים שלדבריו רק חישלו אותו. "אם אני אשים פה שתי כלים גדולים, שבאחד מהם יש מלא ניירות של 'לא' ואחד מהם יש מלא ניירות של 'כן', אתה תראה שהכלי עם הניירות של 'לא', כמה לא קיבלתי בחיים, הוא מפוצץ. מפוצץ. וגם היום. זה חלק מהדרך. אני מרגיש שליחות להיות חלק מזה". הוא אפילו חושף כי פרויקט גדול עם ברי ובר לא יצא לפועל בסוף: "היה איתו איזה פרויקט שכמעט יצא לפועל. ובסוף לא יצא לפועל. לא, לא, אני חושב שלא, כי אני חושב שגם כשמשהו לא יוצא לפועל, השאלה איך זה לא יוצא לפועל. אם זה גם בסוף לא יוצא לפועל במצב ששתי הצדדים מרוצים, זה ניצחון".

הידע המקצועי שלו נרכש בעמל רב ובלימוד עצמי דרך הרשת. "המורה שלי זה יוטיוב. הכול אני לומד מיוטיוב. יש מדריכים להכול. נשאבתי לעולם האלקטרוני, שמתי בצד את הכלים החיים על אף שעד היום אני מנגן פסנתר בשביל הכיף, אבל כשאני עושה מוזיקה בשביל לשחרר, זו מוזיקה אלקטרונית". את הידע הזה הוא מתרגם לשעות של עבודה באולפן כדי להגיע מוכן לרחבה: "להיות די-ג'יי תכלס, לחבר בין השירים, לא צריך להיות חכם גדול. אני יכול לקחת ילד בן חמש, לעשות לו כמה שיעורים, צריך שיהיה לו קצת בינה, ואני יכול ללמד אותו איך לעשות את זה. לא צריך להיות חכם גדול. אבל אתה צריך לחשוב מה אתה רוצה לתת לציבור לשמוע. ללחוץ על הפליי באירוע זה לא קשה, אבל להכין את כל החומר… וואו, המון המון שעות".

בסופו של יום, ברגר רואה בעיסוקו הרבה מעבר לפרנסה. הוא מרגיש שהוא נותן מענה אמיתי לנוער החרדי: "אני מקבל ד"ש מבחורי ישיבה, שהם מחפשים לשמוע אלקטרוני, והם אומרים לי, אני שומע שירים לועזים, אבל אתה נותן לי את זה, אז אני שומע מוזיקה. מוזיקה חרדית, כי אתה נותן לי את הסאונדים. אני מרגיש שזה שליחות. הגיע שלב שהבנתי שיש לי מתנה, ואם אני לא משתף בזה החוצה, אז אני נפגע, אתה מבין? זאת אומרת, יש כישרון, חייבים לממש אותו".

כשהוא מסתכל קדימה, המטרה ברורה: "עוד עשר שנים, חתום על מלא לעיתים, זו המטרה. חתום על מלא להיטים, אמן שהשירים שלו מושמעים בבתים, ברדיו, בחתונות, על במות. וכן, זה לא סותר. אני היום בדעה של לעשות מוזיקה מאוד מאוד חסידית, גם לעבוד עם מאוד חסידים וגם לעבוד עם יותר אמנים ליטאים. באמת, בגלל שאני חי את שתיהם".

נהניתם? יש לכם ביקורת? רוצים לראות את האמן שאהוב עליכם, על המסך? כתבו לנו בתגובות.