ארבעה לוחמים נהרגו בקריסת מבנה – חמישה פונו לביה"ח

ארבעה לוחמי צה"ל נהרגו היום (שישי) באסון קשה שאירע בדרום רצועת עזה, כתוצאה מקריסת מבנה שהתפוצץ בו מטען חבלה רב עוצמה. בכך עולה מניין חללי צה"ל מתחילת המלחמה ל-866. האירוע הקשה מציין את השבוע הקטלני ביותר ברצועה בחמשת החודשים האחרונים, עם שמונה חללים בסך הכל, שבעה מתוכם נהרגו ממטענים רבי עוצמה.

שמותיהם של שניים מהחללים הותרו לפרסום: רס"ם (מיל') חן גרוס הי"ד וסמ"ר יואב רוור הי"ד. הודעה נמסרה למשפחותיהם של שני לוחמים נוספים שנהרגו באותה תקרית, ושמותיהם יפורסמו בהמשך.

באירוע נפצעו גם חמישה לוחמים נוספים. קצין לוחם במילואים מיחידת מגלן נפצע באורח קשה, וארבעה לוחמים נוספים נפצעו באורח בינוני. כולם פונו לקבלת טיפול רפואי בבתי החולים, ומשפחותיהם עודכנו.

מפרטים ראשוניים עולה כי האירוע התרחש בסביבות השעה 06:00 בבוקר, במהלך התקפה של אוגדה 98 בצפון ח'אן יונס, סמוך לבני סוהילה. לוחמי יחידת מגלן נכנסו לסרוק מבנה שהיה ממוקם בתוך מתחם של חמאס. על פי הערכות מודיעיניות, ייתכן שמתחת למבנה היה קיים תוואי תת קרקע.

עם כניסת הלוחמים למבנה, התפוצץ מטען חבלה רב עוצמה. כתוצאה מהפיצוץ, חלק מהמבנה קרס על הלוחמים, והם נלכדו תחת ההריסות. ארבעה לוחמים נהרגו במקום, מתוכם שלושה מיחידת יהל"ם ולוחם נוסף ממגלן.

הפצועים פונו במהירות לבתי החולים באמצעות מסוקים. עבודות חילוץ החללים מתוך ההריסות נמשכו שעות ארוכות, בסיוע צוותים מפיקוד העורף.

צה"ל מסר כי משימת הכוח הייתה לכבוש את המבנה במתחם חמאס, שם היו הערכות מודיעיניות על קיומו של תוואי תת קרקע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב לאירוע הקשה ואמר: "זהו יום עצוב וקשה. בשם כל אזרחי ישראל, רעייתי ואני שולחים תנחומים מעומק הלב למשפחותיהם של ארבעת לוחמינו הגיבורים שנפלו בעזה במערכה להכרעת החמאס ולהשבת חטופינו, ששמות שניים מהם הותרו לפרסום: סמ״ר יואב רוור ורס״ם (מיל׳) חן גרוס. ארבעת לוחמינו מסרו את נפשם למען הביטחון של כולנו. עם ישראל כולו מחבק את המשפחות היקרות באבלן הכבד. יהי זכרם של גיבורינו ברוך ונצור בלב האומה".

שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר כי הוא "מרכין ראש וכואב את נפילתם של רס"ם חן גרוס, לוחם מילואים ביחידת מגלן, וסמ"ר יואב רוור, לוחם יחידת יהל"ם, שנפלו בקרב בדרום רצועת עזה – יחד עם שני לוחמים נוספים ששמם טרם הותר לפרסום. אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק הלב למשפחות היקרות. אין מילים שיכולות לנחם את גודל האובדן.

אני מאחל החלמה מלאה ומהירה ללוחמים שנפצעו בתקרית הקשה – ומחזק את ידי לוחמינו הגיבורים שפועלים בעוז ונחישות מול אויב אכזר, למען ביטחון אזרחינו ולמען שחרור החטופים. יהי זכרם ברוך".

בציונות הדתית זועמים: מי הפיץ הודעות נגד המפלגה?

מפלגת הציונות הדתית הודיעה היום (שישי) כי בכוונתה לפנות לעורך דין של תאגיד השידור הישראלי "כאן 11", בדרישה לחשוף את הגורם האחראי לשליחת הודעת SMS "כוזבת" לטענתם, שהופצה לאלפי אנשים בשם הערוץ.

ההודעה, שלטענת המפלגה מהווה "קמפיין פוליטי שקרי" נגד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הציגה מידע שגוי לפיו סמוטריץ' חתם על העברת מאות מיליוני שקלים מכספי משלם המיסים לסיוע הומניטרי לעזה, תוך הסתרת המידע מחברי הממשלה. ההודעה אף כללה לינק ל"ידיעה המלאה".

נזכיר כי ביום רביעי דווח בכאן חדשות כי הממשלה הקצתה סכומים ניכרים, בהיקף של מאות מיליוני שקלים, אשר יועדו באופן רשמי ל"מערכת הביטחון", אך בפועל הופנו למען הפעלת המערך התומך בפעולות הסיוע ההומניטרי המועבר לרצועת עזה. בתגובה לפרסום, נמסרה מלשכות ראש הממשלה ושר האוצר, הכחשה גורפת לידיעה: "גם הערב, מדינת ישראל לא מממנת את הסיוע ההומניטרי לעזה".

בהודעת מפלגת הציונות הדתית נכתב כי מדובר באחת משתי אפשרויות: "או שערוץ במימון המדינה החל בקמפיין פוליטי שקרי נגד שר האוצר או שגורם מפלגתי מתחזה לגוף תקשורת". המפלגה מדגישה כי הן ראש הממשלה והן שר האוצר הבהירו מעל לכל במה כי מדינת ישראל אינה מממנת את הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה.

המפלגה הודיעה כי היא פונה כעת לייעוץ משפטי בדרישה לחשיפת השולח ולחשיפת ההתחזות ו/או הקמפיין הפוליטי לכאורה של גוף תקשורת.

הכריך הטרף שהסגיר את הזהות האמיתית | הרב יוסף זאב

הגאון בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש נסע פעם ברכבת. הוא ראה לפניו אדם יושב בספסל ממולו, מוציא כריך עם בשר "דבר אחר" ואוכל. הגאון ראה את המעשה וצעק על האדם ההוא: "יהודי, אסור לך לאכול בשר זה!"

הנוסע הביט ב"מנחת אלעזר" בפליאה, כמי שתמה על ההערה שיצאה מפיו, ואמר לו: "אינני יהודי, ולכן מותר לי לאכול את הבשר הזה!" אך הגאון האדיר, שפסקי ההלכה שלו הופצו עוד בחייו ברחבי העולם היהודי כולו, פנה אל האדם בשנית וחזר ואמר לו: "יהודי, אל תאכל בשר זה!"

הוא, מצידו, התעקש אף הוא והצהיר שאינו יהודי. אך כשהגאון ממונקאטש אמר לו בפעם השלישית שלא יאכל את הבשר, קרה משהו… האיש שאכל את בשר ה"דבר אחר" ניגש אל חלון הרכבת, השליך את הבשר החוצה, ניגש אל הגאון והודה בפניו שאכן הוא יהודי. הוא פרץ בבכי וביקש לדעת איך הצליח לזהותו כיהודי. "'אני נפגש עם הרבה אנשים, ואף אחד מהם לא אמר לי שאני יהודי, וכיצד הצלחת לראות שאני יהודי?'" שאל האיש את הגאון.

ה"מנחת אלעזר" אחז בידו של היהודי, חיבק אותו בחום ואמר לו: "'די היה להביט בהתנהגותך בעת שאכלת את הבשר, כדי לדעת שהנך יהודי!'"

מכיוון שהאיש לא הבין את פשר הדברים, הסביר הגאון שהשולחן ערוך [אורח חיים סימן קע סעיף י'] אומר: "לא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השולחן". והטעם, כפי שמביא המשנה ברורה, הוא "מפני שנמאסה לבריות". ולכן, המשיך הגאון והסביר לאיש ההוא, נהגו יהודי פולין שכאשר הם אוכלים לחם, הם חותכים בסכין את החתיכה שברצונם לאכול ומכניסים רק אותה לפיהם, והלחם עצמו נשאר נקי. הדבר מקובל גם באכילת תפוח וכל כיוצא בזה – שלא נוגסים בתפוח עצמו, אלא חותכים את החתיכה הראויה בסכין. "כך נהגו יהודי פולין", ציין הגר"י זילברשטיין שליט"א, "'ואני זוכר גם את אבותיי ואבות אבותיי שהתנהגו כך'".

"הסתכלתי עליך בשעת אכילתך את בשר ה'דבר אחר'", אמר ה"מנחת אלעזר" לאיש, "וראיתי שגם אתה אוכל בצורה כזו, דהיינו שלא נגסת בכריך עצמו, אלא אחזת סכין בידך וחתכת לעצמך את החתיכה שרצית לאכול. זה הספיק לי כדי לדעת בבירור שאתה יהודי, וכזה בוודאי ראה אצל הוריו את קיום ההלכה ההיא בסימן ק"ע, ולכן גם אתה מתנהג כך. לא ייתכן שגוי יתנהג בצורה שכזו! לא ייתכן!" האיש הודה והתוודה שכל דבריו של הגאון הם אמת ויציב, והוא אכן גדל בבית יהודי לכל דבר. ובגלל תוקף הצרות והמצוקות שפקדו את העם היהודי בתקופה ההיא, הגיע לאן שהגיע והתדרדר לאן שהתדרדר, עד שהגיע למצב בו הוא אוכל בשר "דבר אחר". אבל קיום ההלכה שראה בבית הוריו לא נשכחה ממנו. האיש הפך להיות אחד מחסידיו הנלהבים של הגאון ממונקאטש. הוא הרגיש שה"מנחת אלעזר" נגע לו בדיוק בנקודה הרגישה ביותר בחייו, וקיבל על עצמו מהיום והלאה להישמר ולהיזהר בקיום כל ההלכות בשולחן ערוך.

"נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:" [במדבר ד', כ"ב]

עלינו להבין, מה באה התורה להשמיענו באומרה: "גם הם לבית אבותם"? וכי יעלה על הדעת שלא לפקוד את בני גרשון? הרי כל השבטים נפקדו, ומדוע לא יפקדו את בני גרשון? נראה לבאר כי "בני גרשון" הם רמז לאלו שנטו מן הדרך, התגרשו מהתורה והמצוות וגורשו מעל שולחן אביהם שבשמיים. מצווה אותנו התורה: "נשא את ראש בני גרשון" – אל תדחה ואל תרחיק אותם. אדרבה, "נשא את ראש בני גרשון", תרומם ותקרב אותם אל אביהם שבשמיים. אם תרצה לדעת על מה ולמה? – על כך מוסיף הכתוב: "גם הם לבית אבותם".

לעתים אנו פוגשים אדם שכלפי חוץ נראה רחוק מתורה ומצוות, אורחות חייו רחוקים מדרך ה', דעותיו מנוגדות לדרך התורה והשקפותיו פסולות. אך אם נתחקה אחר שורשיו, יתברר לנו שאבות אבותיו היו רבנים וגדולי תורה. בשל נסיבות החיים הידרדר הוא לאן שהידרדר, אבל אסור לנו להתנכר לו! צריך לגלות כלפיו יחס של קירבה, לרומם ולמשוך אותו בעבותות אהבה אל בורא עולם ואל דרך ה', לקרבו אל התורה והיראה ואל שמירת המצוות. אלו אינם דיבורים בעלמא; בדורנו זכינו לראות את הדברים במוחש.

לפני כמה שנים הגיעו לישיבתנו כמה בחורים שהיו בעלי עדינות נפש מיוחדת. שאלתי אותם לשם משפחתם. השם היה מתורגם לשפה העברית ['דקל'], ושאלתי מה שם משפחתם המקורי. לאחר דרישות וחקירות על מוצאם, גילינו שהם נצר לאחת המשפחות המיוחסות בישראל, מצאצאיו של אחד מגדולי ישראל הקדמונים – רבנו המהריק"ש, רבי יעקב קשטרו זצ"ל, מחבר הספר "אוהלי יעקב", רבה של מצרים, שחי לפני כארבע מאות שנה והיה בן דורו ורעהו של מרן הבית יוסף. הוא בעצמו רצה לחבר ספר הלכות כדוגמת ה"שולחן ערוך", אך כיוון שכבר יצא לאור ספרו של מרן הבית יוסף, כתב בספרו רק הגהות על ה"שולחן ערוך".

כשמורנו ורבנו, מרן רבנו הגדול, גאון עוזנו והדר תפארתנו הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, היה במצרים, אחד ממשפחת קשטרו ביקש לכבדו ונתן לו את כתבי היד של זקנו, רבי יעקב קשטרו זצ"ל. מרן שמח מאוד על המתנה היקרה, וכשבא לארץ ישראל ניגשו אליו מהאוניברסיטה ורצו לקנות ממנו את כתבי היד בסכום כסף גדול, אך מרן זצוק"ל לא הסכים למכור את כתב היד הקדוש הזה בשום פנים ואופן!

זכתה הישיבה הגדולה "תל ציון" להחזיר את הבנים לשורשם, וראינו בחוש שמתקיים הפסוק: "לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֡יךָ וּמִפִּי֩ זַרְעֲךָ֨ וּמִפִּ֤י זֶֽרַע־זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם" [ישעיה נט, כא], כמו שדרשו רבותינו [בבא מציעא פה ע"א]: "כל שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם – שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם… אמר הקדוש ברוך הוא: אני ערב לך בדבר זה."

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

חשיפת איצקוביץ': שבוע אחרי סערת המודעה שבוטלה לקראת ביקורו של אחד מחברי מועצת חכמי התורה בטבריה, נמצא הפתרון. המודעה פורסמה עם התואר המדויק ואילו בבית הרב, התקבל התואר הגרנדיוזי כלבבם.

חשיפת איצקוביץ': אחד מגדולי הרבנים פונה במהלך ליל חג השבועות לביה"ח בעירו, אולם במהלך תפילת שחרית של החג התברר כי הרב משתתף בתפילה בבית מדרשו. לאחר בירור נחשף: הרב שב לביתו על ידי גוי, באופן שמותר מבחינה הלכתית.

חשיפת איצקוביץ': העלות המדוייקת של ארון הקודש, בהיכל ישיבת 'עטרת שלמה' בראשון לציון – 14 מליון דולר.

חשיפת איצקוביץ': שר חרדי בכיר חוגג בימים אלו יום הולדת עגול, אך מחשש לעין הרע הוא הנחה את מקורביו לא לחגוג את המאורע.

חשיפת איצקוביץ': רבים מתלמידי הגר"ד קוק נחשפו לעובדה שהוא מאושפז בבית חולים במרכז הארץ, אולם לא נמסרו פרטים מדוייקים על מקום הימצאו. איצקוביץ' חושף כי הרב מאושפז בבית החולים 'מעייני הישועה' ועל מנת להימנע מחשיפה, תפילותיו נעשות מאחורי מחיצה ובאופן שלא יבחינו בו. צילום: ש.פ.ה

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א ביקר אצל חתנו הגר"ד קוק המאושפז בבית החולים. במהלך הביקור אמר מרן שליט"א לחתנו: "אתה לא חולה, אותי לא מרמים".

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

הקרב על הנהגת בני תורה הספרדים? אחרי פריחתן של קהילות 'מנין אברכים' בראשות הגאב"ד הגרש"י זעפראני, הראשון לציון הגר"י יוסף פקד השבוע את העיר טבריה והשתתף במינוי רב בית הכנסת 'מקדש שלמה', זאת אחרי שלפני כמה שבועות השתתף במינוי רב בית הכנסת 'רבי עמרם בן דיוואן'.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

הגאון רבי עזריאל אוירבך, בדרכו לארה"ב, שם צפוי להשתתף במעמד 'אדירי התורה'.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

ראש ישיבת מיר מרן הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי שליט"א הגיע למסור שיחת הכנה למתן תורה בבית המדרש החדש 'אור יחזקאל, שהוקם לפני קצת יותר משנה במעון קדשו של מרן המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל ברח' יחזקאל בירושלים. ראש הישיבה שליט"א העלה זכרונות מעניינים מביתו של המשגיח זצ"ל, שתקופה ארוכה הוא היה מגיע לשם כל שבת לשמוע את הוועד השבועי מר' חצק'ל. ראש הישיבה אף החווה באצבעו ואמר שהוא זוכר היכן בדיוק היו הוועדים של המשגיח.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

ראש ישיבת כנסת יחזקאל, הגרב"מ אטינגר שליט"א, מסר שיחת חיזוק לתלמידי ישיבת 'צעירים החדשה' באלעד, בנושא האופנה המתחלפת בעולם הישיבות על העניבות והכובעים מרחב לצר מצר לרחב: "אני לא מבין, שאלתי פעם מישהו: תגיד לי את האמת, מה יפה יותר, הכובע רחב או הכובע הצר? המשקפיים המשושים או המרובעים? איך יכול להיות כזה דבר?! יש לזה תשובה אחת. איך היצר הרע הצליח להעמיד דבר שהוא חוט השערה והוא נהיה הר גבוה". צילום: מערכת ישבה זוכער

רגע אחרי שחנך את בית הדין הרבני בנתניה, הגיע הראשון לציון הגר"ד יוסף לביקור מרגש במיוחד בביתו של מקים עולה של תורה בעיר, הגה"צ רבי שמעון גבאי זצוק"ל, שם התקבל בחביבות רבה על ידי בני הישיבות. מאחור: האברך החשוב ומשגיח הכשרות הנודע ר' בן ציון בוארון. צילום: הטשולנט הנתיינתי.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

עוד קודם לכן, בעודו בביתו של הגר"ש גבאי זצ"ל, חתם הראשון לציון על הגבס שבידו השבורה של בן ראש המוסדות, הגאון רבי יוסף חיים גבאי. מסביב: בניו הנוספים של הגר"ש גבאי. צילום: הטשולנט הנתיינתי.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

ברקע הסערה הפוליטית: איצקוביץ' שביקר השבוע במסדרונות הכנסת המתוחים, ראה מחוץ לישיבת סייעת יהדות התורה, את יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני וסגה"ש אורי מקלב, כשהם מגבשים עמדות משותפות יחד עם סגן השר האגודאי, יעקב טסלר. מחוייך משמאל: יענקי מורגנבסר, הדובר הבלתי נלאה של גפני.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

אפרופו מקלב, במוצאי החג הגיע סגה"ש אורי מקלב לחפ"ק התחב"צ בירושלים כדי לפקח מקרוב ולדאוג לכך שכל הנוסעים יגיעו לביתם במהרה.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

את יו"ר סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת יצחק פינדרוס, איצקוביץ' ראה בסיור במפעלי ים המלח.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

בהכנה למתן תורה, איצקוביץ' פגש את בכיר ש"ס, שר העבודה יואב בן צור, בכתיבת אות בספר תורה, אצל משפחת צדוק בנוה יעקב.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

השר לשירותי דת ויקיר המדור, מיכאל מלכיאלי, נצפה השבוע ברגע של קורת רוח עם מקורבו ואיש סודו, חבר מועצת העיר מודיעין עילית נתנאל מנשורי, בדינר מיוחד של ארגון 'נותנים' – המיועד לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

בערב חג מתן תורה, ראה איצקוביץ' את השר פרוש מסייר להנאתו באוהלי הכנסת אורחים שהקים משרדו ברחבי ירושלים להולכים לכותל, תוך כדי שהוא מתאר בהתרגשות בפני מקורביו הרמ"ט שמעון בלוי והיועץ בני הקר, את הימים של השיבה לכותל המערבי בערב שבועות לפני 58 שנה.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

כנס מיוחד בנושא גניזת אבני הכותל התקיים בהשתתפות הראשל”צ הגר”י יוסף והגר״ק בר, השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי, השר מאיר פרוש ומ"מ נציב שירות המדינה, מנכ”ל הרבנות הראשית יהודה כהן.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

בשולי הכנס, ראה איצקוביץ' את הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף בשיחה ידידותית וממושכת עם השר פרוש, כשהם דנים על עומקה של הלכה ונזכרים בימי בית אבא משני הצדדים. ברקע נראים מרוצים רמ"ט השר שמעון בלוי ורל"ש הרשל"צ איתי גדסי.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

יו"ר ועדת החינוך ח״כ יוסי טייב עלה למעונו של הראשון לציון הגר״ד יוסף שליט״א, להזמינו לחתונת בנו. איצקוביץ' מחכה להזמנה.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

ברקע הגזירות: ראש המוסדות ומנהלה הרוחני של ישיבת "כסא רחמים" הגאון הרב צמח מאזוז המריא יחד עם בנו הגרמ"ח מאזוז והרב עובדיה חדוק – משמשו בקודש של אחיו מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז זצוק"ל, למסע חיזוק בארצות הברית.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

ברקע הסערה הפוליטית: איש התקשורת מנחם טוקר, שיגר פנייה מיוחדת לחברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, בבקשה שלא יפרשו מהממשלה.

ואם כבר בסערה הפוליטית עסקינן, איש התקשורת יוסי שטארק פגש השבוע את שר הבינוי והשיכון (הפורש?) יצחק גולדקנופף, שהגיע להשתתף בשמחת בר המצווה לבנו של נציג גור בבית שמש, סגן ראש העיר חנוך דרנגר. שטארק ניסה להבין אם גולדקנופף קיבל כבר התחייבות לתפקיד שר הביטחון בממשלת בנט.

הנגיד הרבני ומבכירי הרבנות הצבאית הראשית, הרב איתמר סיאני, נצפה השבוע בביקור מיוחד ב-770. איצקוביץ' היה חייב לתעד.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

שלושת הרמ"טים הכי עסוקים במסדרונות הרבנות – איתי גדסי (הרשל"צ), עקיבא חופי (השר לשירותי דת) ומתנאל נוגאוקר (מנכ"ל הרבנות הראשית ונציב שירות המדינה) – נצפו רגע לפני ההצבעה בוועדה למינוי דיינים, מסתודדים בשיחה דרוכה. איצקוביץ' תוהה אם זו ישיבת תיאום, סיעור מוחות או סתם תדרוך אחרון – אבל ברור שמכאן יוצאות ההחלטות הגדולות.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

רגע לפני שהוא חוגג את שמחת נישואיו, איצקוביץ' ראה את הצלם החב"די ויקיר המדור דב בער הכטמן, כשהוא מתיישב לתמונה עם רב העיר קרית מוצקין, הרה"ח דוד מאיר דרוקמן.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

את הרקדן החסידי יענקלה קורנבליט, איצקוביץ' ראה כשהוא מנסה לבצע ריקוד עם אופניים מחוץ למעיין הבעל שם טוב במעז'יבוז'.

ואילו את האדמו"ר ממעז'יבוז' איצקוביץ' ראה כשהוא משקיף מחלון ציון הבעל שם טוב, לעבר בית העלמין.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

תעצרו את המוזיקה: בעיצומם של שירי רגש במהלך חתונה במגזר, אמן הרגש פיני איינהורן עצר את המוזיקה וקרא לקהל לשיר יחד איתו את "אחינו כל בית ישראל" למען פצועי המלחמה וכל אלו שצריכים ישועות. צילום: צביקה מנצ'יק

אורח מיוחד אמש (רביעי) במופע הקומזינג גלובל של שלום וגשל, בהשתתפות מלך המוזיקה החסידית מרדכי בן דוד ובנו יידל. איש התקשורת וסוכנות הידיעות 'ינוניוז' ינון מגל, שכבר הספיק לערוך לא מכבר היכרות עם בן דוד במפגש על טשולנט מהביל, הגיע והתלהב מהמוזיקה.

לאחר מכן, נעמדו מגל ובן דוד לתמונה משותפת. עוד נראים: יידל ורדיגר, הרב דוד דרוק מכיסופים, שלום וגשל וחנני בלייך.

איצקוביץ': החתימה על הגבס והתפתחות בסערת המודעה

בחתונת הענק של משפחת זורביין שהתקיימה השבוע, איצקוביץ' תיעד את גדול הזמר החסידי זאנוויל ווינברגר בליווי תזמורתו של מאסטרו אהרלה נחשוני, כשהם מרגשים את הקהל בחופה.

עם צאת השיר החדש שלו 'כי לעולם חסדו' בדואט עם שמילי אונגר, הזמר נמואל הרוש מקפיץ את הקהל עם השיר הזה עם תזמורתו של המוזיקאי והמעבד מאסטרו בני לאופר.

במהלך אירוע יוקרה באולמי ויסטה נצפה המוזיקאי והזמר דודי קאליש מנצח על תזמורתו של יענקי לנדאו, בליווי מקהלת נשמה. הפקה: סטייג ארט

ועוד באותו אירוע נצפה גם ענק הזמר ליפא שמעלצר, כשהוא מבקש 'שמע קולנו' יחד עם דודי קאליש.

השימוש בתמונות נעשה בהתאם לסעיף 27 א'. אם הנכם בעלים של אחד מהתיעודים ומרגישים עצמכם נפגעים, או אם יש לכם תיעוד מעניין, הנכם מוזמנים ליצור קשר במייל: itzkowitz@hm-news.co.il או למספר 055-923-5333

מאחורי הקלעים: כך נבנה ארון הקודש הגרנדיוזי של עטרת שלמה

השבוע הושלמה בנייתו של ארון הקודש הגדול ביותר בעולם בקרית הישיבה "עטרת שלמה" בראשון לציון, מעשה ידי אמן כולו בעבודת יד. הארון, שהוא גם כלי הכסף הגדול ביותר בעולם, מהווה הישג יהודי אמנותי חסר תקדים.

בעטרת שלמה מספרים על מאפייני הארון, שמידותיו הן שטח של 120 מטר מרובע, אורך 20 מטר, גובה 6.5 מטר. בבניית הארון הושקעו מעל 2 טון כסף טהור. חלקי הכסף המוזהבים חופו בכמות עצומה של זהב טהור 24 קארט.

במרכז הארון חדר המיועד לאחסון ספרי התורה, שנבנה בעבודה קפדנית על ידי האמנים המובילים מהעיר אודייפור שבהודו. פתח חדר הקודש מעוטר בפרוכת ארגמן ארוגה בחוטי זהב ומשובצת באבני חן יקרות שעמלו חודשים רבים על יצירתה טובי האמנים בחבל קשמיר, הודו.

בפתח חדר הקודש – המזוזה הקטנה בעולם, במידות 2.7 על 2.7 ס"מ, מעשה אמן מהודר. הארון מוקף בגדר נחושת יצוקה במשקל 4 טון, שנוצקה במפעל ייעודי בשטוטגרט, גרמניה.

הבנייה, נמשכה שלוש וחצי שנים, וכללה מעורבות של 350 אמנים מ-12 מדינות בשלוש יבשות. חלקי הארון הובלו בנתיבים מורכבים בים ובאוויר, תוך התמודדות עם אתגרים לוגיסטיים, כולל איומי החות'ים ומצב המלחמה, עד להגעתם לקרית הישיבה.

הארון מומן במלואו על ידי נגיד יהודי-אמריקאי, חסיד באבוב, שהקדיש את השנים האחרונות לפרויקט מונומנטלי זה לעילוי נשמתו הטהורה של רבו, הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זצ"ל.

הערב יתקיים מעמד חנוכת הארון והכנסת ספר תורה, בהשתתפות אלפי תלמידי הישיבה, רבנים ואורחים מכובדים, ברוב הדר ובהתרגשות רבה.

הממשלה תאשר: הדחת היועמ"שית גם בלי ועדת איתור

סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין יעלה בישיבת הממשלה הקרובה, הצעת מחליטים בעניין הליך הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה.

ההצעה קובעת כי ועדת השרים שקבועה כבר בכללים הקיימים, תקיים שימוע ליועצת המשפטית לממשלה ותביא את המלצתה בשאלת הדחת היועצת בפני הממשלה, וזאת אם מצאה ועדת השרים כי מתקיימות אחת או יותר מהעילות המאפשרות הדחה של היועצת.

עוד מוצע, כי במצב זה תוכל הממשלה ברוב של 75% מחבריה להדיח את היועצת, וזאת בשים לב למצב המשברי חסר התקדים שנוצר בין הממשלה לבין היועצת, אשר הלכה למעשה מייתר את הליך ההיוועצות.

בזמן שחלף מאז הביעה הממשלה פה אחד אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה, רק החריפו חילוקי הדעות בין הממשלה ליועצת, מה שהביא למעשה לשיתוק עבודת הממשלה בשורה של נושאים. כל זאת בשיאה של מלחמה קשה ושעה שצרכי הביטחון מחייבים ביתר שאת עבודה סדורה ושיתוף פעולה הדוק ויעיל בין הממשלה לבין היועצת.

"בנסיבות אלה, התייתר למעשה הליך ההתייעצות עם ועדת האיתור, ויש הכרח לאפשר לממשלה לדון ולהחליט ללא דיחוי בשאלת הדחתה של היועצת ולאפשר לה, ככל שרוב מוחלט של השרים יתמוך בהדחה, לעבוד עם יועץ משפטי שיש בו אמון ויש עימו שיתוף פעולה יעיל" נכתב.

הסתיימה הפגישה עם אדלשטיין; 'דגל' מאיימת בבחירות

בתום שעות ארוכות של דיונים, הסתיימה פגישת יו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ יולי אדלשטיין, עם נציגי ש"ס אריאל אטיאס וח"כ ינון אזולאי, בניסיון לפתור את משבר חוק הגיוס, המאיים על שלמות הקואליציה.

בהודעה שפרסמה לשכת אדלשטיין, שנחשב לאבן הנגף בקידום חוק הגיוס בקואליציה, דווח כי הפגישה הייתה ברוח טובה ונקבעו המשך דיונים בנושא.

ההודעה מגיעה ברקע ההודעה הדרמטית של בית מרן הגרמ"ה הירש, לפיה "בעקבות מה שנראה כחוסר התקדמות בחוק הגיוס – אם לא יהיה שינוי דרמטי מנהיג הציבור החרדי מרן הגרמ"ה הירש יורה ליהדות התורה לפרוש מהממשלה". מוקדם יותר במהלך יום האתמול (ג') שוחח יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני, עם מרן הגרמ"ה הירש ודן עמו בנושא.

בנוסף, עיתון 'יתד נאמן' – ביטאון 'דגל התורה' מדווח בכותרת הראשית של העיתון כי "נציגי היהדות החרדית ממשיכים במגעים על חוק גיוס שיאפשר לכל מי שתורתו אומנותו להמשיך בתלמודו ללא התנכלות והפרעה".

בעיתון מפנים את האצבע המאשימה לראש הממשלה נתניהו ואומרים כי "בימים אלו נבחנת מנהיגותו של ראש הממשלה נתניהו האם יעמוד בהתחיבויותיו והבטחותיו להסדרת מעמדם של לומדי התורה" ויש גם איום נוסף על שלמות הקואליציה, הפעם מכיוון 'דגל התורה' הרשמית, לפיה "תוצאות הדיונים ומסקנותיהם יובאו למרנן ורבנן גדולי ישראל ובראשם רבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א להכרעה על המשך דרכה של הממשלה ועתיד הקואליציה".

בכיר ביהדות התורה אומר ל'המחדש' כי "הפגישות עם אדלשטיין נועדו לזרות חול בעיני הציבור ולמשוך את הזמן. הסיכומים שלנו היו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ולכן אין לנו כל עניין לשוחח עם אדלשטיין שעושה הכל כדי לעכב את קידום החוק. אנחנו מצפים מנתניהו שיעמוד בהתחייבויות ולא יגלגל את הכדור הלוהט לחברי מפלגתו"

צוות הקרב של הקומנדו השמידו את המבנה שבו נפל הלוחם

כוחות צה״ל בפיקוד הדרום ממשיכים לפעול בהכוונת אגף המודיעין ושב"כ נגד ארגוני הטרור ברחבי רצועת עזה, במסגרת מבצע "מרכבות גדעון". הכוחות חיסלו מחבלים והשמידו תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע.

אתמול (ש׳), צוות הקרב של עוצבת הקומנדו השמידו את המבנה הממולכד, בו הופעל מטען נגד כוחות חטיבת הקומנדו לפני מספר ימים ונהרג הלוחם סמ״ר דנילו מוקנו הי"ד.

בנוסף, במהלך פעילות של חטיבת הצנחנים ברצועה, הכוחות השמידו פירים ועמדות תצפית שהיוו איום על כוחות צה״ל הפועלים במרחב.

במהלך היממה האחרונה, חיל האוויר תקף עשרות מטרות טרור ברחבי רצועת עזה. בין המטרות שהותקפו, מחבלים, מבנים צבאיים וממולכדים, תוואי תת-קרקע, עמדות צליפה וירי נ״ט שהיוו איום על הכוחות בשטח.

כוחות צה״ל ממשיכים לפעול נגד ארגוני הטרור ברצועת עזה, על מנת להגן על אזרחי מדינת

סבא"א: כבר עכשיו לאיראן יש יכולת לייצר עשר פצצות גרעין

בדוח תקופתי חמור שפורסם היום למדינות החברות, חשפה הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן הגדילה באופן משמעותי את מלאי האורניום המועשר שברשותה, ובמקביל ממשיכה למנוע גישה מפקחי הסוכנות למתקני הגרעין שלה. פרטי הדוח מעלים דאגה עמוקה בקרב הקהילה הבין-לאומית, לאור ההתקדמות בתוכנית הגרעין האיראנית והיעדר שקיפות.

הדיווחים האחרונים של סבא"א מציגים תמונה מדאיגה של קצב ההעשרה והיקפו, המעלה את חשש מפני יכולתה של טהראן לייצר נשק גרעיני. הממצאים החדשים מדגישים את הצורך בפיקוח הדוק יותר ואת האתגרים העומדים בפני המאמצים למנוע הפצת נשק גרעיני.

על פי הממצאים המפורטים בדוח סבא"א, הרפובליקה האסלאמית הרחיבה את מצבורי האורניום המועשר שלה לרמה של 60%, בתוספת של 133.8 קילוגרם, כך שהכמות הכוללת ברשותה עומדת כעת על 408.6 קילוגרם. במקביל, נרשמה ירידה בכמות האורניום המועשר לרמה של 20%, אשר פחתה ב-332.3 קילוגרם וכעת עומדת על 274.5 קילוגרם. שינויים אלו מעידים על תעדוף ברור של העשרת אורניום לרמות גבוהות, החשובות יותר לייצור נשק גרעיני.

מבחינה תיאורטית, לייצור ראש נפץ גרעיני בודד נדרשים כ-42 קילוגרם של אורניום מועשר לרמה של 60%, או לחלופין 125 קילוגרם של אורניום מועשר לרמה של 20%. ניתוח נתוני ההעשרה בשלושת החודשים האחרונים מצביע על כך שאיראן מייצרת חומר בקיע בכמות המספיקה לפצצה גרעינית חדשה בממוצע מדי חודש. בהתחשב בכמויות האורניום המועשר שברשותה, לאיראן יש באופן תיאורטי די חומר גלם לייצור עשר פצצות גרעין.

ממצאי הסוכנות מצביעים על כך שאיראן לא ביצעה כל שינוי בתוכנית העשרת האורניום שלה מאז נפתחו שיחות הגרעין בחודש אפריל האחרון, והיא מתמידה בסירובה לאפשר לפקחי הסוכנות גישה למתקני הגרעין שלה. ראש סבא"א, רפאל גרוסי, הדגיש את חומרת המצב באמירה: "עד שאיראן לא תשתף פעולה באופן מלא עם הפיקוח, לא יהיה ניתן לקבוע בוודאות שמטרת תוכנית הגרעין שלה היא אזרחית בלבד". אמירה זו מדגישה את הפער המשמעותי באמון ובשקיפות בין איראן לבין הגופים הבין-לאומיים.

בנוסף לדוח המרכזי, פרסמה סבא"א דוח נוסף שהופץ גם הוא למדינות החברות, ובו נחשפים פרטים מדאיגים על פעילויות גרעיניות חשאיות שאיראן ביצעה בעבר. על פי הדוח, איראן השתמשה בחומר גרעיני שלא דווח עליו לסוכנות, בשלושה אתרים לא מוצהרים שעוררו חשד ונמצאו בחקירה ממושכת. פעילויות אלו מעלות סימני שאלה כבדים לגבי כוונותיה האמיתיות של טהראן.

שלושת האתרים הללו, כך עולה מהדוח, היו חלק ממערך גרעיני סודי ולא מדווח שפעל באיראן עד לתחילת שנות ה-2000. סביר להניח כי הם שימשו לתוכנית הנשק הגרעיני של איראן, אשר הופסקה בשנת 2003. למרות שהיו פרטים חלקיים אודות תוכנית זו, הדוח החדש מציג אישוש נוסף לחששות. יתרה מכך, איראן המשיכה להחזיק באתר טורקוזאבאד חומר גרעיני או ציוד מזוהם מתוכנית הגרעין הסודית בין השנים 2009 ל-2018. בכך, בסבירות גבוהה, איראן הפרה את התחייבויותיה על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, צעד המהווה הפרה חמורה של הסדר הגרעיני העולמי.

הגר"י זילברשטיין: "ברור כשמש שאנחנו לפני ביאת המשיח"

בתום שיעורו הקבוע במרכז הרפואי 'מעייני הישועה' קבוצת יהודים שעלו מברזיל ומתגוררים בעיר רעננה, התקבלו לשיחה מיוחדת מאת עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין, שהתקיימה במקום. הגר"י זילברשטיין, נשא בפניהם דברי חיזוק בענייני השעה והתבטא באופן נדיר 'אנחנו נמצאים ברור כשמש לפני ביאת המשיח, ברור כשמש'!

להלן הדברים המלאים, כפי שהגיעו לידי 'המחדש':

"ברוכים אתם להשם, הכח שלנו. אנחנו שורדים פה בניסי ניסים. עד לפני תשעים שנה, מי חלם פה לעלות לארץ ישראל? מה פתאום, הכל היה פלסטינה… למי היה פה דריסת רגל בכלל?!

לפני שבעים שמונים שנה חל שינוי, הביאו פה ישיבות, ישיבת מיר, ישיבת חברון, ישיבת פורת יוסף, וישיבת סלבודקא, עץ חיים, ועוד… התחיל פה לפרוח! אנחנו נמצאים פה בניסי ניסים, אף אחד לא מבין איך אנחנו שורדים פה.

אנחנו אומה קטנה, שמונה מליון בקושי… יש פה מדינות עצומות וגדולות ממש, ואני לא מבין את זה… איראן פי עשר מאשר מדינת ישראל, והיא עומדת חסרת אונים והקב"ה מראה לנו דברים נפלאים.

אנחנו נמצאים, ברור כשמש, לפני ביאת המשיח, ברור כשמש! וזה קידוש השם שאין כמוהו שאנחנו כזה עם קטן, ושורדים! הם זרקו פה, הערבים, עלינו, מאות ואלפים 'בומבות', וב"ה אף אחד לא התפוצץ. לכל קצווי הארץ זרקו, ואף אחד לא מבין איך זה לא התפוצץ.

אנחנו צריכים להודות להקב"ה, שהבדילנו מן התועים, ומראה לנו בדיוק שעומדים לפני ביאת המשיח! ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ, תתברכו בכל טוב יקיריי!"

כשרבי אהרון קוטלר התרוצץ בתחנת הרכבת | הרב יוסף זאב

זה היה בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשהידיעות על גורל היהודים שנפלו טרף לידי הנאצים הרשעים החלו להתפרסם. ישיבת קלצק שבפולין, בראשות ראש הישיבה, הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, נמלטה לליטא. כשהרוסים כבשו את ליטא, נאלצה הישיבה להתחלק לכמה קבוצות שהתפזרו, כדי לא לעורר את חמתם.

על בני הישיבה באותם ימים נמנה תלמיד בשם יענק'ל קליאט. יענק'ל זה היה פיקח וחרוץ מאוד, והחליט לעשות הכול על מנת להשיג אשרת יציאה לארץ זרה, להימלט מהמלחמה המשתוללת. הוא נקש על דלתות השגרירויות השונות, עמד בתורים הארוכים והתחנן ללא הרף, אך לשווא. רוב המדינות סגרו את שעריהן וסירבו להנפיק אשרות יציאה למדינותיהן – אשרה שפירושה חיים.

אך יענק'ל לא אמר נואש. הוא שב והתחנן בשגרירות הבריטית, ופעל בכל דרך אפשרית כי השגרירות הבריטית בליטא תנפיק לו אשרת יציאה לבריטניה, שנחשבה ארץ מוגנת. לבסוף, עלה בידיו להביא לכך שהשגרירות הבריטית "תשקול" אם להעניק לו אשרת יציאה, והוא אף קיבל על כך אישור בכתב. עדיין לא מדובר באשרת היציאה הנכספת, אלא באישור כי השגרירות "שוקלת" ו"בוחנת" אם להעניק לו אשרה כזאת, כך שבעצם – למכתב לא הייתה כל משמעות מעשית.

כמה ימים חלפו, ולמרות שיענק'ל הוסיף להתחנן בשערי השגרירות, עדיין לא הונפקה האשרה המיוחלת. יענק'ל סבר שכנראה בקשתו – כמו בקשת יהודים רבים אחרים – נדחתה על הסף. לאחר כמה ימים נוספים, כשנסגרה השגרירות הבריטית, הבין יענק'ל שככל הנראה לא תהיה לו אשרת יציאה, וכל מה שנותר בידיו הוא רק המכתב הלא מספק, שלפיו השגרירות "שוקלת" אם להעניק לו מעמד פליט.

בשל כך, החליט כי זה הזמן לעשות מעשה. הוא פנה לראש הישיבה, רבי אהרן קוטלר, והודיע לו כי החליט לנסות להימלט בעזרת המכתב הזה. "זו אמנם לא אשרת יציאה," הסביר יענק'ל, "אך בכל זאת זה מסמך כלשהו, אולי הוא שווה משהו. אעשה הכול על מנת להימלט בעזרת המסמך הזה, אולי יחוסו ואולי ירחמו עליי!"

רחמיו של רבי אהרן נכמרו על התלמיד. הוא חש כי זו סכנה גדולה מדי עבורו. "לפי דעתי," אמר ליענק'ל, "חוששני שחלילה יתפסו אותך ללא האשרה וישלחו אותך לסיביר. לא כדאי להסתכן עד כדי כך, עודך צעיר לימים!" סבר ראש הישיבה. אלא שיענק'ל לא אבה לוותר. הוא חש כי זו ההזדמנות היחידה שלו להציל את חייו מאימת המלחמה, וטען כי אולי בכל זאת בעזרת המסמך יינצל, ולחילופין – הלא נאמר לו כי יש סיכוי קלוש שאשרת היציאה תחכה לו בנמל, אולי זה יקרה… יענק'ל המשיך לראות בפיסת הנייר שבידו הזדמנות אחרונה לזכות בחיים חדשים בבריטניה, ורצה רק לברוח.

לבסוף, "נכנע" ראש הישיבה לעקשנותו והפצרותיו של יענק'ל, ובירכו שייסע לחיים ולשלום. יענק'ל נפרד מראש הישיבה ושם פעמיו לעבר תחנת האוטובוס. עד מהרה הגיע האוטובוס, ישן ומקרטע, צפוף בעשרות אנשים שהצליחו להידחק ולעלות אליו. האוטובוס עשה את דרכו לקובנה, שם יש רכבת הנוסעת לעיר הנמל. המסע לא קל, אך החיים שווים אותו, בהחלט.

כשהגיע האוטובוס לקובנה, גילה יענק'ל תחנת רכבת הומה אדם, כולם ביקשו להגיע לנמל ולנסות לברוח. הוא מיהר לרכוש כרטיס נסיעה מתאים, ושירך את רגליו בין ההמון, עד שמצא קרון אליו אפשר לעלות. כעת לא נותר לו אלא להמתין ברכבת העמוסה, עד שזו תחליט לצאת לדרך, לעבר עיר הנמל.

המסע המפתיע של ראש הישיבה

ובעוד יענק'ל יושב בקרון הרכבת וממתין, דמות נוספת נכנסה לתחנת הרכבת – ראש הישיבה, הגאון רבי אהרן קוטלר בעצמו. זמן קצר לאחר שיענק'ל יצא, עשה רבי אהרן את הדרך אחריו: יצא לתחנת האוטובוס, והמתין בה שעה ארוכה. אחר כך נסע באוטובוס נסיעה לא קצרה, ובסיומה – הגיע לתחנת הרכבת בקובנה. ועדיין לא נסתיים המסע.

רבי אהרן התרוצץ בתחנת הרכבת, קורא בקול: "יענק'ל, יענק'ל," מחפש אחריו בכל מקום ופינה. ראשו נדחק באשנבים השונים, זקנו ההדור התנופף ברוח החולפת, והוא ממשיך לרוץ ממקום למקום וזועק: "יענק'ל קליאט," מחפש אחר תלמידו. דקות ארוכות חולפות, רבי אהרן עובר מקרון לקרון ברציפים השונים, ממשיך לקרוא בשמו של תלמידו ומחפש אחריו כאילו איבד יהלום יקר.

יענק'ל ישב ברכבת, ולפתע, משום מקום, שמע קול מוכר קורא בשמו, פעם אחר פעם, קריאות קצובות וקולניות. הוא הפנה את מבטו אנה ואנה, הביט לכל הצדדים, וביקש מהעומדים על יד חלונות הקרון – לזוז מעט כדי שיוכל לראות מי קורא לו. להפתעתו, היה זה ראש הישיבה, רבי אהרן קוטלר בעצמו!

"הראש ישיבה!" קם יענק'ל ממקומו נסער כולו, המום מהמראה, עיניו קרועות מתדהמה ופיו יורה שאלות: "מדוע עשה ראש הישיבה את כל הדרך אחריי? מדוע נדחק ראש הישיבה באוטובוס, רץ והתרוצץ בין המון האדם בתחנת הרכבת, התאמץ כל כך כדי לשוב ולפגוש בי? מה קרה?!" שאל בתימהון.

"רק רציתי לבשרך," אמר לו רבי אהרן בקצרה, "שמיד לאחר צאתך, הגיע מברק המבשר כי בניגוד לכל התחזיות, הבריטים ניאותו לתת לך אשרת כניסה. במברק נכתב כי המסמכים מחכים לך בנמל!"

"נפלא!" שמח יענק'ל על הבשורה, "הודו להשם כי טוב!" קרא ברגש רב בהבינו כי חייו ניתנו לו לשלל. "אבל," שבה התמיהה וזעקה מתוך ליבו, "הלא המסמכים היו ממתינים לי לפני העלייה לספינה בכל מקרה, מדוע טרח ראש הישיבה כל כך כדי לנסוע אחריי לקובנה ולהשיגני על פסי הרכבת? מה בער להתאמץ כל כך רק כדי לדווח לי את הידיעה המשמחת?!"

"זה פשוט," חייך רבי אהרן את חיוכו הטוב, "הלא הרגשתי כי יצאת לדרך מודאג ומתוח, כשאינך יודע כיצד יסתדרו העניינים, ובעצם אתה מצפה לנס… החלטתי לרדוף אחריך ולבשר לך את הבשורה, למען תיסע לדרכך רגוע ושליו, שמח ובטוח בישועתך!"

יענק'ל שב והתיישב במקומו, משפשף את עיניו כלא מאמין. ידוע ידע כי רבו גאון התורה וענק המידות, אך לא ידע עד היכן מגיעה אהבת ישראל הבוערת בקרבו, עד היכן מגיעה דאגתו לשמחת ליבו של תלמידו. ראש הישיבה בוודאי שמח לשמע הבשורה כי תלמידו יינצל, אך לא הסתפק בכך: הוא טרח לנסוע באוטובוס לעיר השכנה, להתרוצץ בתחנת הרכבת ולקרוא בשמו, וכל זאת כדי להסיר ממנו את עננת הדאגה ולשמח את ליבו!

ללמוד מאהבת ישראל: להיות כמדבר

הסיפור הזה, אין כמוהו ללמדנו מהי אהבת ישראל – לחוש את הזולת, להרגיש את העובר עליו. רבי אהרן לא הסתפק בידיעה כי תלמידו יינצל, הוא טרח והתאמץ כדי לבשר לו זאת, כדי להרגיע אותו ולהעניק לו שלווה בדרכו ובמסעו. לא פעם נקרית לידינו הזדמנות לשמח יהודי אחר, להסיר ממנו דאגה, להעניק לו את התחושה כי אנו שותפים לכאבו ומייחלים לישועתו בדיוק כמוהו – הבה נעשה זאת מכל הלב, זוהי אהבת ישראל! וגם אם זה קצת קשה, דורש מאמץ או מחייב הקרבה – זו לא סיבה לוותר, נהפוך הוא. הבה נראה את רבי אהרן מתרוצץ בין קרונות הרכבת, קורא "יענק'ל, יענק'ל" אל החלל, מקווה למצוא את תלמידו, רק כדי להרגיעו. אלה וכאלה חמדה ליבנו, להתאמץ למען יהודי אחר, לעשות הכול לשמח את ליבו, להפגין כלפיו אהבה מכל הלב!

"במדבר סיני" – יסוד התורה והשלום בבית

"וַיְדַבֵּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י" [במדבר פ"א]

"במדבר" – זו מילת המפתח של חיי תורה אמיתיים. הוא כמדבר, חסר חשיבות, לחוש את הזולת, להרגיש את העובר עליו, נפשו כעפר לכל תהיה.

במדרש רבה הובא: "למה ניתנה תורה במדבר? לומר לך! שאין אדם קונה את התורה עד שיעשה עצמו הפקר כמדבר". היסוד לקנייני התורה הוא לשים עצמו כמדבר, להפקיר עצמו לאחרים ולגבי התורה הקדושה, לסלק את עצמיותו בשביל לימוד ועמל התורה, להיות שומע ומקבל, מבקש ונותן, ללא שום חשבונות. רק כך הוא הופך לכלי שבו יכולה לשרות התורה. לא לחינם אומרים אנו בתפילת "אלוקי נצור" – "ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח ליבי בתורתך". רק אחרי שאדם שם עצמו כעפר לכל, אז יכול לבקש על התורה. כך ראינו בכל הדורות שצמחו גדולי ישראל: דבר ראשון עטפו עצמם במידת ענווה מופלגת, וכך הפכו עצמם לכלים המוריקים תורה לכלל ישראל.

"במדבר" – זו מילת המפתח לשלום בית בבית של תורה. מדבר פירושו הפקר. האדם צריך להרגיש. יחשוב בליבו: מי אני שאתהלך כמו מצביא ומפקד בתוך הבית? מי אני שאדרוש דרישות ואקפיד על קוצו של יו"ד? מי אני שאתעקש ואעמוד על שלי? מי אני שאעיר על כל דבר? מי אני, מה אני, הלא אני עפר ואפר, כמדבר הפקר. יסוד הבית מושתת על כבוד הדדי, על הבנה, על ויתור. תפקיר את עצמך! אתה רוצה לחיות בכבוד מלכים? תתייחס אל האישה כמלכה. יש לך מלכה בבית! חז"ל [יבמות סב ע"ב] אמרו שיש לכבד את האישה יותר מגופו. היא קודמת לך!

עם זאת, חכמי ומאורי הדורות הוסיפו ופירשו לאור דברי חז"ל על הפסוק "ממדבר מתנה" [במדבר כא, יח], כי קריאת פרשה זו לפני חג מתן תורה באה ללמדנו את הלקח – כי התורה ניתנה במדבר דווקא; כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל, תורה ניתנה לו במתנה, וניתן ללמוד מכך את הערכים החשובים והמיוחדים שעלינו להפנים לפני קבלת התורה.

רואים אנו כי עלינו לשנן ולהפנים אל קרבנו את הלקחים הנלמדים מכך שניתנה התורה במדבר, וזוהי ההכנה הראויה לחג קבלת התורה.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

לא תאמינו מה אמר אלוף פיקוד המרכז לחבריו של הנופל

חבריו של הקדוש דוד ליבי הי"ד שנפל אתמול בעזה, אשר מורחקים בצו מנהלי על ידי אלוף פיקוד המרכז – הגישו אתמול בקשה להשתתף בהלווייתו של חברם, אלא שגם הם לא ציפו לקבל תגובה שכזו.

מפקד פיקוד המרכז, האלוף הדתי אבי בלוט, שבעבר הביע כבר תמיכה נחרמת בחטיבה היהודית של השב"כ, על אף הפרסומים הרבים אודות דרכי הפעולה, סירב לבקשתם של חברי הקדוש, והשיב לכולם את אותה התשובה: "הבקשה לא מאושרת בשל חשש לביטחון האזור".

לא פחות הזויה, היא הדרישה של בלוט מהמתיישבים, להגיש בקשות מעין אלו זמן רב קודם. "ככל שתרצה להגיש בקשות פרטניות נוספות בעתיד, יהיה עליך להגישן כארבעה ימים מראש, ומבלי לחשב את יום השבת והחג במניין הימים".

פעיל הימין אריאל דנינו, שפרסם את התגובה, תקף את בלוט וכתב: "האם אבי בלוט חושב שאנחנו יודעים ארבעה ימים מראש לפני שחבר שלנו מת?! או שהוא פשוט חותם "בעיניים עצומות" על כל מה שמכתיבים לו האנטישמים במחלקה היהודית? איזה רוע לב. איזה אטימות".

ממדבר מתנה: האם מותר לקבל שכר על מצוות הקבורה?

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. (במדבר א, א)

במדרש רבה (פרשה א סי' ז) מצינו, מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין שנא' (שמות יט) 'והר סיני עשן כולו וגו', ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים' ובמדבר מנין שנא' 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני', ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) 'הוי כל צמא לכו למים', דבר אחר, 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה.

והנה במשנה בבכורות (כט, א) מצינו, שהנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, להעיד עדותיו בטלין, ובגמ' הקשו מה המקור לזה שאין הוטלים שכר על הוראה ותלמוד תורה שילמד, אמר רב יהודה אמר רב, שהמקור לזה מהפסוק (דברים ד, ה) 'ראה למדתי אתכם וגו', מה אני בחנם אף אתם בחנם, וכן שנינו בברייתא, שנא' 'כאשר צוני ה' אלקי' מה אני בחנם, אף אתם בחנם, ומנין שאם לא מצא מי שילמדנו בחנם שילמד בשכר, תלמוד לומר (משלי כג, כג) 'אמת קנה' דהיינו תורה, ומנין שלא יאמר, כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה לאחרים בשכר תלמוד לומר (שם) 'אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה'.

ובתוספות הקשו שהרי נאמר ושוחד לא תקח והרי לומדים מכאן שאין לדיין לקחת שכר, והביא את דברי הגמ' בכתובות (קה, א) שיש חילוק אם מקבל שכר על מה שהוא דן, למה שלוקח שוחד שמשתדל לדונו יפה ולהפוך בזכותו כמו שמצינו שם שאפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אסור, עוד הקשו שם בתוספות (ד"ה הנוטל שכרו) שהרי מצינו שמכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדיניו דין, והביא שמצינו שם בכתובות שבשכר בטלה מותר, וכאן אי"ז שכר בטלה.

וכתב הרמב"ם (פכ"ג הל' סנהדרין ה"ה), כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, והוא שלא יהיה שכר הניכר, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה, כגון זה מותר, ובהגהות מיימוניות הביא את דברי הירושלמי בסנהדרין (פ"א ה"א) שרב הונא היה רועה את השוורים וידע עדות לאדם אחד וכשבקשו ממנו לבוא להעיד אמר לו שיתן לו את שכרו שמפסיד כשהולך להעיד, והוכיחו מהמשנה שנותנים לדיין שכר בטלו ולעד שכר עדותו.

וכן כתב, בשולחן ערוך (חו"מ ט, ה), שהנוטל שכר לדון, כל דיניו שדן בטלים, אלא א"כ ידוע שלא נטל בהם שכר, ואם אינו נוטל אלא שכר בטלתו, מותר, והוא שיהיה ניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטלתו, כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשות בשעה שיש לו לדון, אומר לבעלי הדין, תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה, והוא שיקבל משניהם בשוה, אבל אם אינו ניכר, כגון שאין לו מלאכה ידועה אלא שאומר, שמא יזדמן לי שכר בקניית סחורה וסרסרות, ובשביל זה מבקש שכר, אסור.

להחזיר את מה ששלמו לדיין

וכתב הב"ח שאם שלמו לדיין שכר אינו צריך להחזירו בדין, ורק אם לקח בתורת שוחד שאסור מהתורה חייב להחזיר ואם לקח הרי"ז גזל בידו, והוכיח מהגמ' בבכורות, ובשער משפט (סק"ב) הקשה, שהרי מה שמחזירים את השוחד הוא משום שמצינו שאי עביד לא מהני, כלומר שאם אסרה התורה ועבר עליו שלא מועיל מה שעשה ולכך מחזיר, וא"כ גם לגבי מה אני בחנם כיון שיש איסור ליטול שכר לדון שיצטרך להחזיר, שגם באיסורים מדרבנן אם עבר ועשה לא מועיל, וכתב לחלק בין איסור לאו למצות עשה של מה אני בחנם, ועוד תי' שהתחדש כן בפסוק 'אמת קנה' שמועיל.

והביא ראיה לדברי הב"ח ממה שמצינו (רסד, ח) לגבי מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לחברו שיעבירו ויתן לו דינר, והעבירו שאין לו אלא שכר הראוי לו, ודוקא אם עדיין לא נתן לו אבל אם כבר נתן לו אינו יכול להוציא מידו, אפי' שמחויב להצילו, וכשנוטל שכר יותר פשיטא שעובר על מה אני בחנם, ואפי' הכי אם נתן אין מוציאין מידו, וכן משמע מדברי הב"י (בדק הבית יו"ד סי' שלו) דאף שאסור למי שיש לו סממנים וחברו חולה להעלות בדמי הסממנים יותר מן הראוי משום שחייב להצילו, מ"מ אם נטל אין מוציאין מידו.

אמנם במשנה למלך (הל' עדות) כתב, שמדברי הריטב"א בקדושין (נח, ב) מוכח שאם נטל שכר לדון חייב להחזיר, וטעם דברי הריטב"א הוא, כיון שסו"ס התבטל הדין הרי"ז כמו נתינה בטעות ולכך חייב להחזיר לו, ובמקום שהתקיים הדין אינו צריך להחזיר מה שנטל כשיטת הב"ח, ואין מחלוקת בין הריטב"א לב"ח, אמנם יש מקום לומר שכיון שמהתורה הדין קיים ורק מדרבנן קנסוהו שיתבטל אי"ז נתינה בטעות.

שכר פועל בטל

וכתב הסמ"ע (סקי"ד) דוקא שהתנה עמהן מתחילה שנוטל מהן כל שכר פעולתו, אבל אם לא התנה אי"צ ליתן לו אלא שכר בטלה, והט"ז חולק בזה, שאם לא התנה אין צריך ליתן לו כלל, שהרי מצינו לגבי הפורע את חובו של חברו שלא מדעתו שפטור לשלם למי שפרע, כיון שיכל לפייסו בדברים וכן בדיין יכלו לילך לדיין אחר, וכן מבואר בתוס' (ב"ק נח, א ד"ה א"נ), ובתשובת שבו"י (ח"א סי' קמ"ב) חולק על הט"ז, בפרט עכשיו שהכל יודעין שנותנים שכר ודאי כמי התנה בפירוש, וכתב הקצות (סק"ב) ליישב את דברי הסמ"ע, שאם עשה מעצמו טובה לחברו אפשר לחלק אם ההפסד ודאי, אבל אם עשה בציווי חברו ודאי חייב לשלם, שהרי פורע חובו של חברו שלא מדעתו אם אמר לו לפרוע ודאי שצריך להחזירו, וא"כ כשהדיין סילק את עצמו מהמלאכה, ודאי שצריך לשלם לו כיון שהוא מדעת, אמנם אם דן בעל כרחו של בעל דין אי"צ לשלם לו שכרו כפועל, אמנם נקט שאי"צ לשלם אלא כפועל בטל לגמרי, ולא כפועל הבטל מאותה מלאכה כפי שביאר הסמ"ע.

נטילת ממון על גיטין וקידושין

והנה כתב רע"ב במשנה, שראה שלא יבוש הרב הנסמך ראש ישיבה ליטול עשרה זהובים כדי להיות חצי שעה על כתיבת ונתינת גט אחד, והעדים החותמים על הגט שני זהובים או זהוב לכל הפחות לכל אחד, ואין זה הרב בעיני אלא גזלן ואנס, לפי שהוא יודע שאין נותנים בעירו גט שלא ברשותו, ונותן הגט בעל כרחו צריך שיתן לו כל חפצו, וחושש אני לגט זה שהוא פסול, שהרי מצינו שהנוטל שכר לדון, דיניו בטלין, להעיד, עדותו בטלה.

והתוספות יום טוב הביא את דברי הרמ"א (אה"ע קנד) שאין ראיה ממה שהנוטל שכר לדון דיניו בטלים, כיון שסדור הגט אינו דין אלא לימוד, וכן העדים כיון שמתנים אתם שאם יקלקלו את הגט ישלמו אותו, לכך מותר להם לקבל הרבה שכר, וא"כ גם בדיין שאסור לו לקבל שכר כשבאים לפניו לדין, אבל כשקובעים שיהיה דיין קבוע, זה אינו בכלל המצוה, וכשנקבע רשאי להתנות ליטול שכר, ובזה יוכל להתנות גם כן על החליצה אף שמהרמא"י החמיר לאסור בחליצה.

והנה כתב הרמ"א (יו"ד רמה, כב) שרב היושב בעירו ולומד לרבים, יכול חכם אחר לבוא וללמוד גם כן אפי' שמקפח קצת בשכר הרב הקודם, וכתב הש"ך (סקט"ז) כגון בשכר חופות וקידושין וכ"כ בפסקי מהרא"י, ואם משום דיש קפוח פרנסה בדבר מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגים מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת אירוסין ונשואין, שהרי יש בזה הרבה טענות על שכר זה ובטורח למצוא היתר לרובן, ולכך אין בזה טענה שלא יטול הרב השני כיון שממילא אין לזה כ"כ היתר, ומשמע ששכר שהוא בהיתר ברור אסור לו ליטול, וכל זה הוא מדינא אבל מצד המנהג אפשר שיש למחות בזה.

ובחתם סופר (ח"ב יו"ד סימן רלא) כתב, כי כ"ז היה בימיהם שלא קבלו את הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו, וממילא היה מקבל גם מחופות וקידושין, אפי' שתלמיד חכם שממונה על הציבור בני עירו חייבים לתת לו פרנסתו, מ"מ כיון שלא שכרוהו כפועל אלא שבח שבא ממילא, אם יבוא רב אחר אין מי שימחה בידו, אבל בזמננו שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו ובא וקוצבים לו שכרו כמו ששוכרים פועל ואליה הוא נושא נפשו, וחלק מזה הוא שכרו מחופות וקידושין וגיטין הרי זה שייך כבר לרב וכבר זכה זה בזה בכל רווח שיבוא במקומו, והרי זה כגוזל ממש.

קבורה בשכר

בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק ח"ב סי' קנא) נשאל, לגבי מה שדורשים ממון רב לקבורה ופעמים רבות היה נשאר המת בנוול וגם הלינו את המתים וכדו', ובאו אנשים ורצו להקים חבורה שיקברו בלא שכר בשביל שלא יתבזו המתים, והביאו את דברי המג"א (או"ח קנג סקמ"א) שבמדינתינו שיש חבורות ממונים לקבור מתים צריך למחות באנשים אחרים שיתעסקו בקבורת מתים, שזה נוגע בפרנסתם, אמנם הביאו דברי המג"א (שם סקמ"ט) שאם יש מקום לערער יכולים לסלק אדם מחזקתו, אמנם כתב לדון אם יש מקום שיקחו שכר לקבורת המת שהרי קבורת המת מצוה ואף בכל המתים הוא מצוה כי קבור תקברנו, ומדין מה אני בחנם אף אתם בחנם צריך לקבור בחנם.

והנה ברמב"ם (פט"ו הל' סנהדרין ה"ח) כתב, מצות עשה לקבור את כל הרוגי בית דין ביום ההריגה שנאמר (דברים כא, כג) 'כי קבור תקברנו ביום ההוא', ולא הרוגי בית דין בלבד אלא כל המלין את מתו עובר עליו בלא תעשה, ואם הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו, וכן מבואר ברמב"ן (דברים כא, כב) והנה המלין התלוי או אפילו המת בארץ עובר בשני לאוין ועשה, ומן הלאו הזה קבר יהושע מלכי כנען ביומן, שהיה בהם משום טומאת הארץ, וכן מצינו בדוד כתיב (שמואל ב ח) 'ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם', ופירש"י שקבר את הרוגים שלהם והיא שם טוב שישראל שקוברין את אויביהם א"כ במתי ישראל ודאי יש מצוה ושייך מה אני בחנם.

ובשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' יג) כתב, כי קבורת מת שיש לו קרובים אינה מוטלת אלא על קרוביו, ולכך מותר לכהנים להטמא לשבעה מתי מצוה שלהם שאם הם לא יתעסקו בהם לא ימצאו קובר, ולענין שכר המצות אמרו (כתובות קו, א) שמלמדי הלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכן מצינו בבבא קמא (קיח, א) ששומרי ספיחין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, א"כ כשרחוקים מטפלים קוברים רשאים ליטול ממון, ומי שהוא צריך רשאי ליטול שכרו כפועל בטל או כמו שהתנה עמהם, ואפילו היתה חפירת הקבר מצוה בכלל מצות הקבורה, ומה שאין מצות הקבורה אלא להכניסו לקברו והחפירה הכשר מצוה היא, הרי האדם בחייו יכל לחצוב לו קבר בחייו, כמו שכתוב (ישעיה כב, טז) 'מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חוצבי מרום קברו' וכן (בראשית נ, ה) 'בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני'.

והנה מצינו בגמ' בסנהדרין (כו, ב), לגבי אותם קברנים שקברו מתים ביום טוב ראשון של עצרת, ועברו על כמה איסורי מלאכה ביום טוב, ונידה אותם רב פפא, ופסלם לעדות לפי שעושים כן מחמת חימוד ממון, והם כמו רשע דחמס, ופירש"י משום שכר ממון עוברין על דברי תורה, והרי דבחול לא היה אסור כלל במה שנוטלין שכר, וחלקו הראשונים אם נפסלו מדאורייתא או מדרבנן ואם נפסלו גם אם קברו ביו"ט שני, ומבואר בשו"ע (או"ח תקכו, ה) שהחופר קבר למת בי"ט שני, מותר לו ליטול שכר, וכתב במגן אברהם (סקי"ב) כיון שמא לא ימצא מי שיעשה בחנם (רי"ו), וביש"ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשות בחנם מטעין אותו, ומצינו (סי' תקפה) דיש אומרים שלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת ויו"ט, ומבואר שביום טוב שני מותר ליטול שכר.

ובשו"ת חת"ס (יו"ד ש"ל של"א) האריך שם לבאר שמותר ליטול שכר קבורה וכתב, שהמקור מדברי הגמ' בבבא בתרא (קיב, א) נמצא צדיק קבור בקרקע שאינו שלו, אמנם השואל ומשיב דחה את ראיתו שכ"ז רק במי שנקבר בעיר אחרת אבל במת בעירו כל הציבור יש להם חלק בשדה בוכים, וע"כ נקט שנכון להעמיד אנשים שיקברו שלא שכר, וכתב, דאף שהתשב"ץ התיר לקבל שכר ויש לו סמך בש"ס אבל לא שמחויב לקבל שכר ובפרט להפשיט מעניים את עורם ולהלין המתים בשביל זה.

תקיעת שופר בשכר

בשדי חמד (ר"ה סי' ב, יז) כתב לדון אם מותר לקבל שכר על תקיעת שופר כיון שלמדנו מה אני בחנם אף אתם בחינם, והנה בשו"ע (או"ח תקפה, ה) כתב, שהנוטל שכר לתקוע שופר בר"ה, או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות וי"ט, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה, והוכיח בחקרי לב, שמשמע שמותר רק שאינו רואה בזה ברכה, והיה מקום לומר שכיון שיכול השומע לעשותו בעצמו, אמנם בגמ' בראש השנה (כט, ב) מבואר, שהכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיעין ומשמע שאין יכול לתקוע לבד, אמנם נקטו בזה שכיון שדין מה אתם בחינם הוא מדאוריתא, לכך רק התקיעות של תר"ת ג' פעמים שהם מהתורה אסור לקחת שכר, וכל שאר התקיעות שהם מדרבנן מותר.

שכר לימוד תורה

הנה דעת הרמב"ם (פ"ג הל' תלמוד תורה ה"י), כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

ומקור דברי הרמב"ם מהמשנה באבות (פ"ד, מ"ה) רבי ישמעאל בנו אומר, הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם.

ובפירוש המשנה לרמב"ם האריך בעניין שלא לחשב את התורה ככלי לפרנסה, שהרי נאמר מה אני בחנם אף אתם בחנם, וכשם שהלל הזקן (יומא לד, א) היה חוטב, והיה חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון, והוא בתכלית העניות, וכן רבי חנינה בן דוסא (ברכות יז, ב), שכל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה בני וחנניה בני דיו קב חרובין מערב שבת לערב שבת, ולא ביקש מבני אדם, וכן קרנא (כתובות קה, א) שהיה דיין בכל ארץ ישראל, והוא היה משקה שדות, וכשהיו באים בעלי הדין, היה אומר, או שתתנו לי מי שישקה במקומי כשאני מתעסק עמכם, או שתתנו לי שעור מה שאבטל מעבודתי, ואדון לכם, וכן רב יוסף, היה נושא עצים, ואומר, גדולה מלאכה שמחממת את בעליה, ועוד האריך להוכיח לזה.

ובכסף משנה כתב, שמה שהלל הזקן היה חוטב עצים ולומד, אפשר שהיה בתחילת לימודו ואולי לא היו נותנים אלא למפורסמים שבהם, וכן ר' חנינא בן דוסא היה יכול להתפלל ולא רצה להנות מהעולם מדין חסידות, אבל אין בזה איסור, וקרנא היה בלא טורח גדול,  ורב הונא שהיה דולה מים, כבר פירש"י, שהיה דולה להשקות שדותיו שאין גנאי, וגם שהיו לו כבר קרקעות ולא היה צריך ליטול, ורב יוסף שהתעסק בריחיים ורב ששת בנסרים ואמר כמה גדולה מלאכה שמחממת את בעליה, כבר נזהר רש"י בזה וכתב, שלרפואה היו עושים כן בימות השלג להתחמם ולהזיע, וודאי שהיה נושא משא בתוך ביתו שהרי היה סומא ואיך סחב נסרים, וכן מה שהרמב"ם דחה את הראיה ממש"כ 'היתה כאניות סוחר' וביאר דהיינו בזמן שהיו חולים, אין נראה שא"כ יעשו השתדלות ויתרפאו.

אלא ביאר הכסף משנה את המשנה באבות, ר' ישמעאל אומר הלומד על מנת ללמד כלומר שאין כוונת למידתו לשמה רק להתכבד בהיותו ראש ישיבה, כמו שאמרו בנדרים (סב, א) לאהבה את ה' שלא תאמר אקרא כדי שיקראוני חכם אשנה כדי שיקראוני רבי או שאהיה זקן ויושב בישיבה, אבל הלומד ע"מ לעשות הרי לומד לשמה ומספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ובא ר' צדוק ואמר אל תטעה לומר כיון שאני רואה שגם ללומד ע"מ ללמד מספיקין בידו כפי כוונתו שאין בו עון, שהכל תלוי בכוונה וזה מה שהביאו מהלל.

וכתב, שהרי מצינו שכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג, וראינו כל חכמי ישראל קודם זמן הרמב"ם ואחריו נוהגים ליטול שכרם מן הצבור, וגם כי נודה שהלכה כדברי רבינו בפירוש המשנה אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת ח"ו ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר.

וכן מבואר בתוס' בבכורות (כט, א) שכתבו, שאין לתמוה על דייני גזירות שבירושלים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כיון דכל עסקם היה על זה ולא היו עוסקים בשום מלאכה, על כרחם צריכים להתפרנס ומה שנוהגין עכשיו ללמוד תורה בשכר אם אין לו במה להתפרנס מותר, ואפי' יש לו אם הוא שכר בטלה דמוכח שמניח כל עסקיו ומשא ומתן שלו.

כבוד התורה וכתרה של תורה

בתשב"ץ (ח"א סי' קמז) הוכיח שהרי מצינו ביומא (יח, א) שהכהן הגדול מאחיו היינו שתגדלהו משל אחיו שנותנים לו ממו בגלל שהוא גדול, אלא כתב לבאר דברי הרמב"ם, שיש בזה ב' דברים, האחד, הנאה בכבוד תורה, והשני השתמשות בכתרה של תורה, שמי שעוסק בתורה שלא לשמה ותחלת התעסקותו בה לא היה אלא כדי לעשות ממנה אומנות לחיות, הרי זה משתמש בכתרה של תורה לצרכו והרי הוא עושה כתר הקדש תשמיש של חול ולא הפריש בינו ובין קרדום שהוא משתמש בו, ועל זה אין לו שכר בתלמודו לעוה"ב שהרי לא נתכוון אליו וגם נעקר מן העוה"ז, ואם אחרי שזכה לכתרה של תורה הוא מתכבד ומתגדל בו אין זה בכלל משתמש בכתרה של תורה שהרי אמרו וסוף הכבוד לבא, שכשם שמותר בעטרה כך מותר בקרדום.

נתנה תורה במדבר

במושב זקנים (שמות יט, א) מצינו, שהתורה נתנה במדבר ולא בארץ ישראל שהיא קדושה, מפני שלא ליתן פתחון פה לאומות שלא יאמרו כשיעברו על התורה לא נתנה לנו, ועוד שיהא הפקר לכל כמדבר ולא ירושה, וזהו שייסד הפייט ממדבר מתנה, מקום הפקר, ד"א כדי שלא יהא כל אחד עוסק בשדהו ויהא התורה בטלה, אבל במדבר היו כולם פנויים, שהרי לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן.

וברא"ש (במדבר כא, יח) כתב בפסוק 'ממדבר מתנה', למה נתנה תורה במדבר שאלו ניתנה להם בארץ היה כל שבט רוצה שיתנה בחלקו ואומר אני קודם בה לפיכך נתן מתנה במדבר שיהיו הכל שוים בה, ד"א כשם שהמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול ד"א וכשם שהמדבר מעלה ארנון כך בני תורה בני חורין.

בדרשות המהר"ל (דרוש על התורה) כתב, שנתנה תורה במדבר נגד ישראל שהם כמו המדבר, שהם מסולקים מהתאוות הגשמיות כמדבר הזה, וכל מעלתם לא קנו כי אם במדבר, ואמר הכתוב ימצאהו בארץ מדבר וגו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, ר"ל כי מצא ישראל שהם בארץ מדבר, שמסולקים מהדברים הגופניים והגשמיים כמו המדבר, לכן יסובבנהו בענני כבודו והשרה שכינתו עמהם, וגם יבוננהו בתתו להם הבינה היא התורה השכלית שכתוב בה (משלי ח') אני בינה לי גבורה, שמפני היותם במדבר מסולקים מתאוות הגוף נתן להם את הדברים הקדושים הנבדלים מהגשם.

ובתפארת ישראל (פרק כו) כתב, שהמדבר אין בו מציאות חמרי, ואין דרים בו הנבראים החמריים, ובשביל כך נתנה התורה, שהיא השכל הגמור במדבר, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים, וזה מורה על עצם התורה, כי המצות שבה הם דברים שאינם טבעיים, וזהו מה שנתנה במים ובאש, ולכך השכר על התורה גם כן אינו טבעי, ולכך התורה היא ראויה בפרט במדבר, ולא בישוב, כי בישוב הדברים הטבעיים, והתורה אינה לפי הטבע, ודבר זה מבואר למי שמבין דברי חכמה, ומצד כל ג' בחינות אלו, התורה היא נבדלת מן האדם, ולכך אמר (במדב"ר א, ז) מה אלו הם הפקר לעולם, אף דברי תורה הם הפקר לעולם, ועי"ש עוד במה שהאריך בזה.

ברוח חיים (דרוש טו שבת זכור) הביא (זוהר ח"ב סה, ב), שעמלק בא על בטול תורה שרפו ידיהם ברפידים ומיד ויבוא עמלק, ולכך נאמר 'ויסעו מרפידים', ואפשר לרמוז ויסעו מרפידים שנסעו מהפירוד, 'ויבואו מדבר סיני' שראו שהקב"ה בחר בסיני מטעם שהוא נמוך ולכן גם ישראל 'ויחנו במדבר' שנתנו לבם אל המדבר כי אין יתרון לאדם כי הוא הולך למקום עפר וקטון וגדול שם הוא, ולכן 'ויחן שם ישראל' בלב אחד כמו שאמרו רז"ל, וכמז"ל (עירובין נד, א) מפני מה נתנה תורה במדבר אם משים עצמו כמדבר תורה נתנה לו במתנה, והטעם נגד ההר שבחר בו יתברך על שהוא נמוך ומשה שהוא עניו עלה אל האלקים.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com