שלום וברכה מורי ורבותי!
לפעמים האדם מחליט שנמאס לו, נמאס לו מחוסר ההצלחה, נמאס לו מהמרחק שלו מהישועה, נמאס לו מכך שהוא רוצה דברים והם אינם בנמצא, נמאס לו. הוא רוצה לשבור את הכלים, רוצה לפרוק את הכל ולומר: "מהיום נגמר הסיפור, אני לא אותו אדם, אני לא האדם שמאמין בסיכוי ליום טוב, אני לא האדם שמייחל ומצפה ליום בו אקבל את הישועה".
שרה אמנו הייתה לכאורה באותו מצב, עד גיל תשעים היא לא זכתה להביא ילדים לעולם.כאשר היא שמעה מלאך שהיא חשבה שהוא אדם שאומר לבעלה: "בעוד שנה יהיה לך בן", היא התחילה לצחוק.
והקדוש ברוך הוא לא אהב את זה, הוא שאל: "למה את צוחקת?".מה זאת אומרת ריבונו של עולם? מה שלא קרה שמונים ותשע שנה, למה שיקרה בשנה הבאה?
ועוד מי אמר את זה, אותו אחד מהאורחים המוזרים שבעלי קיבל לבית התמחוי שלו?
אומר הקדוש ברוך הוא לשרה: "יקירתי! עם כל הכבוד וההערכה ועם כל ההזדהות עם הכאב שלך, אני מצפה ממך להמשיך ולקוות, להמשיך ולייחל. קיבלת ברכה? אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מגילה דף ט"ו ע"א), תאמרי אמן, תתייחסי לזה ברצינות ועדיין תקווי שיום יבוא והישועה תגיע", כפי שזה אכן קרה.אף אחד מאיתנו לא הגיע באמת לגיל תשעים ורק לאחר מכן זכה לקבל בן. אבל כל אחד מאיתנו מחכה לפעמים שנה, שנתיים ולפעמים הרבה יותר, הן לילדים, הן לרפואה והן לישועה אחרת.
מבקש הקדוש ברוך הוא מכל אחד מאיתנו: "תמשיכו להאמין, תמשיכו לקוות, תמשיכו לצפות, תתנו למציאות בעיניכם להיות כזו שמסתדרת גם עם הישועה שבעזרת ה' תגיע.ובעזרת ה', כל אחד מאתנו יזכה לישועה הפרטית והכללית, בנחת, שלווה ושמחה, מתוך אמונה ושלימות לעבודתו יתברך, אמן ואמן.
ברוכים תהיו!
