העצה של ה'רשם' הנודע לעונה זו | הרב שמואל ברוך גנוט

הרה"ג רבי אוריאל זלזניק עסוק שנים רבות ברישום והכוונת בחורים לישיבות הגדולות. במסגרת תפקידו, הוא משוחח רבות עם בחורים צעירים.

כך הוא מספר: "לפני מספר שנים נפגשתי עם בן ישיבה העומד לעלות לישיבה גדולה. בכל מהלך השיחה שב הבחור והעלה ש"אצלנו בישיבה הולכים כולם לישיבות עם מעמד גבוה", "אני רוצה ישיבה יוקרתית", "שם לא יהיה לי כבוד", "המעמד חשוב", וכן הלאה. מבין ריסי עיניו ניכר היה בבירור שהבחור רוצה ללכת לישיבה רק כדי ליצור לעצמו שם, מעמד ויוקרה".

"לאחר שיחה ארוכה איתו", מספר הרב זלזניק, "אמרתי לו בצער שישנם סיכויים גדולים מאד שהוא יהיה מסכן"…

"למה מסכן?", תהה הבחור והרב זלזניק הסביר לו: "כיום אתה לומד בישיבה לצעירים, עם עוד 30-40 בחורים בשיעור. מעמדך איתן ויציב וזה מה שעושה אותך מאושר. לשם כך אתה רוצה ללמוד בישיבה גדולה הנודעת לשם ולתהילה. אבל ב'בית התורה' (שם בדוי של ישיבה, כמובן) תלמד עם עוד 150 בחורים בשיעור. אם תלך לישיבה פלונית, תלמד עם 200 בחורים בשיעור. מגיעים לשם אריות צעירים, מכל עולם הישיבות הקטנות. לפתע תצא מהחממה הקטנה שלך ותצטרך להתמודד מול מאות כפירי אריות. מי אמר לך שהמעמד העכשווי שלך מובטח, מול טובי הבחורים מכל רחבי הארץ? ואז יחלפו כמה שנים. אם יהיה לך מעמד יוקרתי- תרגיש טוב. אם לא- תהיה מסכן. ואז תתחתן, ושוב פעם תצטרך להתמודד עם המעמד והיוקרה שלך. אם תגיע לכולל ענק, כמו בישיבת מיר למשל, הרי היישר תיבלע בתוככי מאות מאות אברכים גדולי תורה. גם אם תלמד בכולל קטן מספרית, מי ערב לך שמעמדך יישמר? הרי לכוללים מגיעים אברכים מכל עולם הישיבות, המורכב מעילויים, בעלי כשרונות גדולים, מתמידים עצומים, תלמידי חכמים מיוחדים. מה יהיה עם המעמד שלך, הא?!".

והבחור הנבון שאל: "אז מה עלי לעשות?"

"לשנות את אורח החשיבה שלך באופן מוחלט", השיב לו הרב זלזניק, "לא הולכים ללמוד בישיבה בשביל מעמד, כבוד או שם. "רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודבר אחד בתורה אל תשתכח ממך. דע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל בריתך" (אבות דר"נ פי"ז).

■■■■■

אלפי בחורים צעירים עומדים כעת באזור הדמדומים שבין התתי"ם לישיבות הקטנות ובין הישיבות הקטנות לישיבות הגדולות. ההורים עסוקים בשאלה הרת הגורל, היכן בנם היקר ילמד בישיבה הקטנה או בישיבה הגדולה. גם בחורי החמד שלנו בעצמם מביעים את רצונותיהם בענין, בחינת "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ".

מעמד, שם, יוקרה וכבוד הם נושאים המסייעים מאד לבחור צעיר לכבוש את ההר. מו"ר המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצוק"ל אמר לי פעם: "מידת הכבוד היא מידה מגונה, אבל בדורינו צריך לעבוד עליה בגיל שבעים… עד אז, הכבוד עוזר לאדם ללמוד ולהתעלות עוד ועוד". בעולם עדין ומרומם כמו היכלי התורה, אין כניסה נפשית לכל תחלואי העולם החיצוני. לא נמצא בבית המדרש תאוות שפלות או כיעור של 'עולם הזה'. אבל הרגשים דקיקים של מעמד, שם וכבוד, יכולים בהחלט לסייע לבן תשחורת צעיר לקבל תנופה בלימוד, בהתנהגות, ברכישת נכבדות ובעלייה בהרבה מובנים. ייאמר לזכותינו שגם בחור צעיר משלנו, שעדיין לא הגיע לדרגת לימוד תורה "לשמה", אינו שואף לקבל דרך עלייתו בישיבה הנאות כמו הנאות העולם הזה, תאוות או כסף. מקסימום- הוא יכול לשאוף למעמד או להכרה ביכולותיו הלימודיות.  אם זה מסייע לו גדול, הרי אמרו חז"ל (פסחים נ, ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

אבל כולנו מבינים שלא זה העיקר. לא לשם כך עולה בחור לישיבה קטנה או לישיבה גדולה.

אלא מאי? אותו מלאך הנמצא בקרבנו, ש"אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו – אין יכול לו" (קדושין ל, ב), היצר הרע, מומחה גדול הוא בעירפול, במסכי עשן סמיכים. היצר מומחה גדול בעירפול חושים ובהטיית הלב שלנו מהדברים החשובים באמת אל הדברים החשובים פחות. היצר הרע, ה"מתגבר על האדם בכל יום ומבקש המיתו", לא יכול לבחור לנו ולבנינו מסלולי למידה אקדמיים או כאלו שנועדו לצבור כסף, למשל. אך הוא בהחלט מנסה לתת לנו תחושה שהטפל הוא העיקר.

כולנו, גם צעירים ובוודאי ההורים המנוסים והמיושבים שלהם, יודעים בשכלנו מה חשוב באמת ומה פחות חשוב. אך כדי שלא ניתן לתחושות ולמאווים חיצוניים לערפל אותנו, כדאי פשוט לשבת ולהתבונן, עדיף עם דף ועט, ולרשום:

מה אנו מחפשים בישיבה באמת? מקום בו ניתן לגדול בתורה בצורה הטובה ביותר לנו עצמנו. מקום בו ניתן לגדול בתפילה, ביראת שמים, בבין אדם לחברו, בעלייה אמיתית ובעיצוב היותינו בני תורה, בדרך להיותינו תלמידי חכמים עובדי השי"ת. מקום עם חברים טובים וראויים, כאלו הרחוקים מהרחוב ומדוחיו. מקום נינוח ונעים בו נוכל לעסוק בתורה בלי לחצים והסחות דעת מיותרות.

אלו הדברים המרכזיים. ישנם עוד מכלול שלם של שיקולים, כמו סגנון הלימוד, הבדלי ההתאמה בין בחור לבחור מבחינת העיסוק העיוני או הבקיאותי, הדגש על לימוד המוסר ושינויי הגישות בין ישיבה לישיבה בסגנון וההדגשים הלימודיים, המוסריים והחברתיים, הקשר עם הצוות, עם ראשי הישיבה, הרמי"ם והמשגיחים (ישנם בחורים שחייבים ללכת רק לישיבה בה הצוות עומד על גבם היטב ומעורה מאד בחייהם. אחרים אינם זקוקים לכך כמו אויר לנשימה, ואדרבה, הם זקוקים יותר לצמיחה אישית), האם התחרות תביא לתנופה לימודית ורוחנית או שמא תחרות ולחץ לימודי עלולים לעצור את הבחור ממעופו. האם התחרות בישיבה פלונית היא תחרות בריאה, בחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה", או שהיא עלולה להביא לריסוק נפשי של אלו המתקשים לעמוד בה. המרחק הגאוגרפי מהבית, (ישנם בחורים שטוב להם להתרחק מבחינה גאוגרפית. לאחרים זה פחות טוב. ישנם שצריכים את הממוצע, לא קרוב מידי ולא רחוק מידי), סגנון המשפחות ששולחות את בניהם לישיבה, התנאים הגשמיים, האוכל וחדרי הפנימיה.

האם טוב לבן שלי ישיבה שיש בה משטר קפדני ללא עיגולי פינות (דבר בהחלט מצוין לאלו שמתאימים לכך) או שדווקא טוב לו מקום שיעגל לו לעיתים פינות ויאפשר לו לצמוח בדרך מרופדת יותר, ועוד הרבה נושאים מעוררי מחשבה וטעונים בדיקה, כל אחד לפי אופיו ורמתו, הלימודית וגם הרוחנית.

וכן, כעת, אחרי שהתאמנו לבחור את כל המכלול הרחב הזה, צריך גם לשקול נושאים של מעמד, שם וכבוד. אך לא בעירפול חושים של "מה תגיד סבתא" או "מה יאמרו בבית הכנסת", אלא האם באמת הבחור יצמח יותר טוב בתורה ובעבודת ה', בגלל הדחיפה החיצונית הזאת, של "אני לומד בישיבה חשובה. אז אני צריך להיות טוב יותר".

למרות שגליון "קטיפה" מיועד לנשים, מומלץ גם לאבות לקרוא את מדורו הקבוע ומשובב הלב של הרב ארלבוים, "ישיבע בוחר", כדי להבין שעולמו של הבחור עשיר ורב תהפוכות, התמודדויות, נסיונות וקשיים. מדובר בכל העתיד של הבנים שלנו. לשם כך נצרכת הכרעה רצינית, יסודיות ונטולת פניות, בדרך אל האושר הנכסף, העמדתו כתלמיד חכם אמיתי וירא אלוקים.

• המאמר פורסם בעיתון 'יתד נאמן'