אבי הנער זועק: "שחררו את המשגיח ותנו מנוחה לנשמת בני"

את הדברים אני כותב בלב כואב ושבור לרסיסים אבל קשה לאחות את השבר מול כוחות הרוע שלא מותרים ברירה.

זה עתה קמנו משבעת ימי האבל על בננו אהוב ליבנו שמעון היקר, שסיים את שליחותו בזה העולם והשיב את נשמתו בטהרה לבורא עולם.

אנו בטוחים ומרגישים שנשמתו לא מוצאת מנוח שכשהוא רואה מלמעלה מה מעוללים לרבו המשגיח הנערץ והמסור על לא עוול בכפו ביותר כשהתמסר למענו כל השנה והשקיע בו כל כוחו כשהקשר הידידותי ביניהם בלתי נשכח והביא אותו לעליה ולקידום למעלה מן המשוער (למרות שהטיול היה שלא בזמני מסגרת הישיבה) וכל זאת רק כי התעקש לקחת על עצמו את הדין אף שלא עשה דבר וחצי דבר שהביא לפטירתו הטראגית של שמעון ז"ל וכמובן הכל גזירת שמיים שאין לנו שום השגה וחקירה בה.

הרי כמה טיפשי ואיוולי צריך להיות בשביל לחשוב שמישהו מאנשי הצוות באמת אשם במותו של שמעון אותו אהבו בכל לבם והשקיעו בו כל כך. הרי ברור ושקוף שכל המעצר הזה למטרות יחצ"נות וראוותונות לחפות על הפשעים שלהם עצמם.

את העלילות והמעללים של השלטונות נאלצו להרגיש בעורפנו במלוא העוצמה עוד כשאלו התעקשו לנתח את גופתו וזאת בניגוד מוחלט לדעת ההלכה ולדעתנו. עברנו יסורי נפש וגוף איומים ברגעים הקשים ביותר שיכולים לעלות על הדעת והכל לצורכי מיקוח.

כשהם הבינו שלא ניכנע בקלות ואנו עמדנו כחומה בצורה בשעה הקשה בבית החולים על מנת למנוע את העברתו למכון אבו כביר, נשלחו כוחות יס"מ רעולי פנים לבית החולים והחלו להכות באכזריות נוראה וללא רחם בבני המשפחה ובאנשים שבאו לעמוד לצידנו ברגעים הקשיים וכך שלפו בבזיון את גופתו והעלימו אותה לשעות אורכות תוך ביזוי חמור של הנפטר.

כאילו לא מספיק כל הטראגדיה והסבל שעברנו ואנו עוברים כעת מתעקשים השלטונות להעביר סבל קשה עוד משפחה תמימה שאביהם נמצא תחת מאסר מיותר לחלוטין שאין ספק רק מפריע לנשמתנו, למנוחתו ולנחלתו של שמעון ז"ל.

אנו קוראים מפה לאותם אלה שמחפים על רשעותם בטענה של כביכול צדק ויושר מדומה – הפסיקו את המשפט הראוותני והמיותר הזה, הסירו את ידיכם הטמאות מעל ידיו הטהורות והנקיות של המשגיח הצדיק ושחררו אותו לאלתר למען מנוחותו של בננו שמעון ז"ל שנשמתו זועקת בצער את אשר מעוללים בשמו. ולמען משפחתנו שעוברת ימים לא קלים, עזרו לנו לאחות את השבר וחלילה לא להפך.