שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת דברים.
ובפרשתנו,
משה רבינו מוכיח את עם ישראל,
הוא עושה את זה בהרבה מאוד זהירות,
הוא קורא לכולם יחד, שאף אחד לא יוכל לומר:
"אלמלי הייתי,
"הייתי משיב למשה דברים אחרים",
"לא הייתי שותק כמותכם",
הוא אומר את זה ברמזים כי הוא לא רוצה לפגוע בהם.
הוא נקט בכל כך הרבה מיני זהירויות בכדי שהמילים שיוצאות מפיו יכנסו לליבם של עם ישראל.
זה אומר שכאשר אתה בא להוכיח מישהו,
אתה לא יכול מצד אחד להתחמק מאותה תוכחה,
כי אם אתה מסוגל להוכיח,
יש עליך את חובת "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, יז).
אבל מאידך, אם אתה מסתפק אם נכון לעשות זאת בשעה זו, בצורה זו,
עדיף שתשתוק.
כי אם תשתוק,
אתה יכול להרוס פחות מאשר אם תעשה את זה בצורה לא נבונה ולא נכונה.
זה לא פוטר אותך מלעשות את זה.
אתה אמור לחשוב על זה שוב ושוב,
פעם, פעמים ושלוש.
אבל לאחר שסיימת לחשוב,
אתה אמור לעשות את זה בצורה הטובה ביותר.
אנחנו נמצאים בערב יום הדין של חורבן בית המקדש,
אנחנו נמצאים בערב יום תשעה באב,
מיד במוצאי שבת כולנו מתחילים בצום עד למחרת, ביום ראשון בערב לאחר צאת הכוכבים.
זה הזמן של כולנו לחשבון נפש,
זה הזמן שכולנו נחשב גם את העבר,
גם את ההווה,
וגם את העתיד.
אנחנו אמורים להבין שכל עוד ומלה לא נאמרה,
היא יכולה להזיק הרבה פחות מאשר ברגע שהיא יצאה מקנה האקדח שלנו.
כי הלשון שלנו היא קנה של אקדח,
וככל שנוציא משם מילים לא כל כך ברורות,
לא כל כך מבוקרות,
ולא בעיתוי הנכון ובצורה הנכונה,
הרי שיכולנו להחריב חיים.
ביום הזה,
גם בתוכחה,
גם בהערה,
גם בפרגונים,
וגם בכל מה שיוצא מפינו,
אנחנו מתעוררים יותר,
נעשים עירניים יותר,
ומקפידים שכל מה שיוצא מפינו יהיה אך ורק לבנייה ולא להרס.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!