היום ז' חשון יום היארציט של רבי מאיר שפירא זי"ע מלובלין.
מעשה מעניין שספר המשגיח הגאון הצדיק רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א, על התהוותו של הרעיון האדיר של ה'דף היומי'.
בשכונת "מרכז בעלי מלאכה" גר הרבי משאץ. פעם ספר, שכשהיה רבי מאיר שפירא ילד קטן הוא התגורר בעירה שוץ, ולמד אצל סבו, רבי שלום מושקוביץ זצ"ל, שזכה ברבות הימים לכינוי "זקן אדמו"רי לונדון".
הוא קבל אותו לתלמיד, לאחר שפגש באחד הימים את אביו של רבי מאיר, ושאלו מה הוא עושה עם ילדו.
"אני באמת לא יודע" – אמר האב – "המלמדים בעיירה לא יכולים ללמד אותו. הוא עילוי מופלג. גם לשלוח לישיבה זה לא ממש בא בחשבון. אני באמת לא יודע מה לעשות". הציע לו רבי שלום לצרף את בנו לילדים הלומדים אצלו. הם מעט יותר גדולים ולומדים ברמה גבוהה, גם אם לא יבין את הכל, הוא יוכל להבין באופן חלקי. כך נכנס רבי מאיר שפירא לכתת הלימוד של הרבי משוץ.
בתו של הרבי היתה אז כבת שמונה או תשע, ותפקידה היה להביא לילדים את האוכל. רבי מאיר שפירא, הקטן שבחבורה, היה נוהג לומר לה: "בעזרת ה', רק אגדל ואדליק את כל הגולה למדורת אש גדולה – הדף היומי. כל פעם שיהודים יפגשו – מאירופה, מאמריקה, מספרד – יהיה להם נושא משתף. כל לילה כל היהודים בכל העולם יפגשו עם אותו דף גמרא! איזה יפי!"
היא היתה לועגת לחלומותיו: "מאיר, חבל שהכישרונות הגדולים שלך יאבדו על חלומות… מה שאף אחד עדיין לא עשה, אתה בגיל שמונה או תשע חולם לעשות?! תפסיק לחלום ותפסיק לדבר שטויות. שב תלמד!". והיו הדברים חוזרים על עצמם מדי יום. הוא חולם ומדמיין – והיא לועגת ומנסה למתן.
שנים ארוכות חלפו. בתו של הרבי בגרה ונשאה לאדמו"ר, וגם רבי מאיר גדל ו – הגשים את דמיונותיו…
באחת מנסיעותיו הרבות, ארע לרבי מאיר שהתעכב בתחנת רכבת כלשהי, הסמוכה למקום מגוריה של בת הרב. היא שלחה את בעלה לומר לו שהיא מברכת אותו. שמע רבי מאיר ושאל האם היא נמצאת בקרבת מקום? משנענה בחיוב שאל אם אפשר לקרוא לה לבוא.
אלפי אנשים צבאו על קרון הרכבת, אך כשבאה בת הרבי עם בעלה זזו כולם ביראת כבוד, ופנו להם את הדרך. רבי מאיר, שהיה נוהג במנהגי קדושה מיוחדים, לא נשא את עיניו, רק שפתיו היו נעות כשאמר לה: "את זוכרת את החלומות שהיו לי על הדף היומי ואת הלעג שלעגת לי? תדעי שאיני מקפיד על זה ולא לשם כך קראתי לך לכאן. קראתי לך לעניין אחר – כיום את מגדלת דורות ומחנכת אותם, רצוני לבקש ממך – לעולם אל תלעגי לחלום של ילד יהודי!!! כשילד יהודי חולם – הוא חולם ביחד עם הקב"ה. תני לו לחלום. תני לו להגיע. אל תקטלי דברים גדולים באבם. תארי לעצמך מה היה קורה לו הייתי נשבר מלעגך, ככל ילד שנשבר מלעג, המשערת את איזו טובה היית מונעת מכלל ישראל?! ראי מה יצא מכך שלא שמעתי לך, איזה אור! איזה אושר יש לכלל ישראל!"
הוסיף רבי חזקיהו משקובסקי ואמר: את המעשה הזה ספרתי פעם בדרשה. אחד השומעים התקשה להאמין והחליט לגשת לרבי משה הלברשטאם, חבר הבד"ץ בירושלים, שגם הוא נכדו של הרבי משוץ. ביחד אתו תכנן לצחק על המעשה שמספרים על סבא שלו. הוא נגש לרבי משה ושאל אותו: "מה דעתך על הספור שמספרים בבני ברק על סבא שלך?". רבי משה התחייך ואמר: "היודע אתה מדוע אני מחייך? משום שאותה בת שעליה נסוב הספור, אינה אחרת מאשר אמא שלי!"
●●●
יש אנשים שקובעים לעצמם שיעור, אבל למעשה כל יום מוצאים תירוץ חדש כדי לפטור את עצמם מן החובה.
מספרים על עולה חדש שביקש להתקבל לעבודה. ביום הראשון הוא הגיע כרגיל, אבל למחרת לא התייצב. כשהגיע ביום השלישי שאל אותו הבוס: "איפה היית אתמול?", אמר לו: "אתמול היה יום התנ"ך".
"יפה!" – אמר הבוס – הבחור מסורתי.
למחרת שוב לא הגיע, ואחרי יומיים בא כרגיל. "מה קרה אתמול?" – שאל הבוס. "אתמול היה יום התנ"ך".
הבוס מרים גבותיו: "האמת, שעד עכשיו לא שמעתי על החג הזה. מאיפה הבאת אותו?"
ענה העובד: "במטוס לארץ אמר לי מישהו – פה בארץ יום אתה עובד, יום אתה נח" (- התנ"ך)…
קביעות כזו של יום כן ויום לא, לא נקראת קביעות. אבל מי שיש לו קביעות אמתית, שמעתי מהרב גלינסקי זצ"ל שאמר בשם ה"בן איש חי": יש כלל בש"ס – כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, לכן גם אדם שלומד רק שעה או שעה וחצי ביום, אם הוא מקפיד על הקביעות, נחשב לו הדבר כאלו הוא לומד חצי יום! רק שיקפיד על קבוע, ולא יום 'אתה נח'!
יהי רצון שזכות התורה תעמוד לנו תמיד!
