שלום וברכה מורי ורבותי!
לפעמים אתה רואה את חבר שלך, או סתם בן משפחה, שמתנהג בצורה לא ראויה לטעמך.
אתה חושב שהוא היה צריך להתנהג בצורה אחרת: להשקיע יותר, לדבר פחות, ולעשות הרבה מעבר למה שהוא מתלונן שעשה וערך בימים האחרונים.
ואז אתה אומר לעצמך: "לא יפה לחשוב מחשבות אוון על אדם, זה אפילו יכול לגבול בלשון הרע אם אוציא זאת מפי לאי מי מהסובבים אותי".
ואתה מתגבר ושותק, חושק שפתיים, אבל גם זאת טעות!
לימדו אותנו רבותינו זכרונם לברכה: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות פ"ב מ"ד).
מה זאת אומרת?
אתה לא באמת נולדת לאותם הורים שחברך נולד להם, אתה לא עובד במקום העבודה שהוא עובד, ולא עברת את מסלול החיים שהוא עבר עד כה.
כל עוד שלא עברת את כל מה שהוא עבר עד היום, אין לך זכות לדון אותו, כי רק לאחר מכן תוכל לחוש את מה שהוא חש, להבין את מה שהוא מבין, ולהחליט אז האם הוא מתנהג נכון, או שההתנהגות שלו הייתה אמורה להיות שונה.
אין משהו שיכול לגרום לך להבין את האחר מלבד לעבור את כל מה שהוא עבר עד שהוא הגיע לתחנה הסופית הזו.
יכול להיות שני אנשים שעומדים בתחנה, האחד נמצא כאן לאחר המתנה בתחנות אחרות והליכה ברגל, לעומתו אתה מגיע ונוחת הרגע במקום ולא מצליח להבין למה חברך כזה קצר רוח, אם היית באותו מסלול שהוא עבר היית יודע" "גם אני במקומו הייתי חש כך קצר רוח".
אין משהו שמותר לך לדון, אין מישהו שאתה יכול להניח על שולחן הניתוחים, לחתוך, לחבוט ולהחליט אם הוא עושה נכון או לא.
אתה לא נמצא במקום שלו!
"והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פ"א מ"ו) גם אם אתה יודע חלק ממסלול חייו, תוסיף לעצמך עוד כמה פרקים שאתה לא יודע רק בכדי לדון אותו לכף זכות ולומר: "גם אני במקומו לכאורה לא הייתי מתנהג טוב יותר, וגם אם אני חכם יותר, וגם אם אני עשיר יותר, וגם אם אני צדיק יותר, אני עושה את מה שכתב הרמב"ן באיגרתו לבנו -'וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך'".
כי גם אם אין לו את התנאים, והוא לא עושה את מה שאני זוכה לעשות, הרי שאני יודע שהוא עבר הרבה מאוד דברים שאני לא עברתי, ויתכן שאם הייתי עובר את מה שהוא עובר, הייתי הרבה יותר גרוע ממנו.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!