נערה יהודייה הוברחה מערבי אלים שהשתלט על חייה דרך מרתפי בית החולים

סיפורה הקשה של רבקה החל בעודה בת חמש. היא נולדה בבית חרדי באחת מערי הפריפריה וכשהוריה התגרשו מצאה עצמה עוברת מיד ליד. כשאמה התחתנה היה נראה לה לרגע שהנה הגיעה אל המנוחה והנחלה אבל המריבות הבלתי פוסקות בינה לבין שני ילדיו של האב החורג, רק דרדרו את מצבה.

בעזרת מורות תומכות בבית הספר בו למדה, הצליחה איכשהו להישאר במסגרת הלימודית התומכת, אבל בעודה תלמידת תיכון, בגיל 15 בלבד, נפלטה לרחוב.

שמה הגיעה למוקד ליד לאחים מחברת ילדות שלה שחששה לעתידה. היא עירבה את הארגון לאחר שגילתה שרבקה עומדת בקשר עם בני מיעוטים. עובדת סוציאלית של יד לאחים מיהרה לפגוש בה ולתמוך בה.

רבקה הבינה את טעותה וניסתה להיאחז בכל דרך במסלול נורמטיבי. העובדת הסוציאלית הייתה עמה בקשר תכוף ולא חלפו ימים אחדים מבלי שתיצור עמה קשר ותשוחח עמה. יום אחד נעלמו עקבותיה. היא לא ענתה לטלפונים ולא הגיבה להודעות. רק לאחר שהעובדת הסוציאלית הגישה עם בני משפחתה תלונה במשטרה אותרה רחל. במחלקת ההצלה מטמיעה התקבלה בתדהמה הודעתה בנוסח בנאלי: "התחתנתי ואני גרה באל בירה".

בדיקה העלתה כי היה זה לאחר מריבה קשה עם אמה באחד מסופי השבוע בהם חזרה הביתה מהפנימייה. רבקה עזבה את הבית בטריקת דלת, כעוסה ומרוגזת, ונעלמה בחשכה. ערבי שפגש בה קופאת ברחוב הציע לה מחסה. משם הייתה דרכה קצרה להישאר בביתו ולהחליט להינשא לו מבלי לשתף בכך שום אדם בעולם.

בני המשפחה לא ידעו את נפשם מצער.

ביום שני שעבר צלצל לפתע הטלפון של העובדת הסוציאלית שטיפלה בה מטעם יד לאחים. ליבה הלם כתוף כשראתה את השם רבקה מופיע על הצג.

"אני בבית החולים…", אמרה רבקה בכאב "בואי אליי מהר".

העו"סית מיהרה להגיע למרכז הרפואי בו אושפזה רבקה ומצאה אותה חבולה ופצועה. "הוא היכה אותי בלי הפסקה לפני יומיים. הגענו לפה כי החתכים שלי היו עמוקים אבל הוא לא זז ממני. עכשיו יצא לכמה סידורים ומיהרתי לקרוא לך. הוא אמור לחזור בעוד רבע שעה. אצור איתך קשר בפעם הבאה שאשאר לבד".

אבל העובדת החרוצה לא חיכתה לחלון ההזדמנויות הבא. היא הבינה כי חייה ועתידה של רבקה על כף המאזניים. שעה לאחר מכן, כשהבעל הערבי שב למיטתה של רבקה, היא ישבה עם איש מחלקת הבטחון של יד לאחים מול האחראית על העובדות הסוציאליות במרכז הרפואי והשניים ביקשו את עזרתה. האחראית שהתנצלה על כך שאנשי הצוות לא היו ערניים מספיק כדי להבין שהצעירה במצוקה.

אחרי שהוחלט על דרך הפעולה הריאלית, ניגש מנהל המחלקה לרבקה ולבן זוגה ואמר להם כי למחרת בצהריים היא תיכנס לניתוח חירום, ולכן עליו להימנע מלבקרה עד לאחר סיום הניתוח שעות אחדות לאחר מכן.

הצעיר הסכים בלית ברירה. למחרת בבוקר, מיד עם צאתו מהמקום, בעוד רבקה מובלת כביכול על מיטתה לעבר חדרי הניתוחים, מיהרו אנשי הבטחון של יד לאחים, יחד עם אנשי הבטחון של המרכז הרפואי להבריחה החוצה, דרך מרתפים ומסדרונות תת קרקעיים המובילים ליציאת חירום רחוקה מעין רואים. "זה היה שיתוף פעולה חריג", אומרים בארגון "אבל במרכז הרפואי הבינו שאם לא יעזרו לנו הפעם, בפעם הבאה האלימות של חיית האדם עלולה להסתיים במוות".

רק בהגיעם לדירת החילוץ הרשתה רבקה לעצמה לפרוק ולהסביר את שעבר עליה. היא תיארה מסכת של אלימות קשה שספגה מהערבי המבוגר ממנה בשני עשורים והדהימה כששלפה מתיקה "כתובה" שערך בשפה הערבית, עם פרטי שניהם, בה רשם כי הם נשואים כדת וכדין. "ביום הראשון שבו שהיתי אצלו, אחרי שהבין שאני מבית חרדי הוא ניצל זאת כדי לכתוב כתובה, בשפה הערבית, עם פרטי שנינו ואז שב והצהיר שוב ושוב שהכתובה מעידה שאנחנו זוג נשוי וכי אסור לי ללכת לשום מקום בעולם", אמרה בתמימות והתייפחה בבכי מר.

העובדת הסוציאלית מיהרה כמובן להרגיעה ולומר לה כי מדובר בנייר ריק מתוכן שאינו מחייב אותה בכלום. בימים אלו מתחיל השיקום שלה בעודה מתאוששת מהסבל הממושך שעבר עליה.

מעקב מדוקדק שנערך במחלקת הביטחון של יד לאחים העלה כי מדובר במשת"פ של כוחות הביטחון. הניסיון שהצטבר ביד לאחים מוכיח כי במקרים כאלו זוכים אותם ערבים לחסינות, כדי ששיתוף הפעולה שלהם עם ישראל לא ייפגע. למרות זאת, ביד לאחים מנסים למצוא את הדרך למצות את הדין עם התוקף הערבי גם כדי שישלם על מעשיו וגם שלא יוסיף לפגוע בבנות נוספות שתלכנה חלילה שולל אחריו.