ניצול הזוגות הצעירים: 'לא תרדה בו בפרך'

"סליחה, אפשר את הדירה לשבת?"

אין כמעט זוג צעיר שלא נתקל בבקשה הזאת במהלך ימות השבוע. ועם ישראל, ביישנים, רחמנים ו… כמובן. גומלי חסדים.

זה יכול להיות משפחה שעורכת שמחה משפחתית וזקוקה למקום להלין שם את אורחיה, או סתם אנשים שחפצה נפשם להעשיר את שולחן השבת באורחים, לרוב קרובי משפחה אותם כמעט ולא פוגשים במהלך השבוע.

הפיתרון, משתלב לרוב בפיתרון באולטימטיבי שמצא הציבור החרדים למצוקת הדיור. בכל בניין קיימת לה יחידת דיור או שתיים, שפוצלו מאחת הדירות ומושכרות לזוגות צעירים שאך זה עתה בנו את ביתם ויחידה קטנה וזולה בהחלט עונה על צרכיהם, כמו גם על צרכי מבקשי הדירה לשבת, בין השאר בזכות הנוהל הקבוע של זו"צים להתארח מידי שבת אצל ההורים. שבת אצל הורי הבעל ושבת אצל הורי האשה מה שמשאיר את היחידה פנויה ברוב שבתות השנה.

אם הכל כל כך טוב ויפה, מה לנו כי נתערב בשלום השורר אצל דיירי הבניינים השונים? אז זהו. שלכל מטבע יש שני צדדים, ולמרבה הפלא, גם למטבע הזו יש צד שני…

זהו הצד של הזוג הנחמד שמשאיר את הדירה לשבת. אז נכון שטרחנו להקדים ולומר שעם ישראל גומלי חסדים והרבה זוגות משאירים את דירתם / יחידתם לשכנים למשך השבת, אולם, עיתים וחלקו הראשון של מאמר חז"ל, בעיקר בחלק הנוגע ל"ביישנים" נשכח מליבותיהם של חלק מן המבקשים.

נוצר מצב, על פי עדויות של זוגות צעירים רבים, שהשכנים, המבקשים את הדירה לשבת לא ממש שואלים את רשות בעלי הבית אלא כביכול רק מסכמים עמם על הזמן המדויק.. "אז פרשת תרומה שלנו, כן?".. לא משפט שמאפשר את התשובה השלילית כאופציה ריאלית במיוחד..

נוצר מצב ושכן סיפר לשכנו הצעיר, כבר במוצאי שבת מברכים אדר א', כי השנה בליל הסדר הוא לא צריך את דירתו, אבל שביעי של פסח כולל אסרו חג כבר 'תפוס' לו… וגם חג שבועות אם השכן מקומה ג' עוד לא תפס…

מ. אברך צעיר שנתקל בתופעה, מספר ל'המחדש' על הקושי בלהשאיר דירה לשבת.

"לפעמים, ביום שישי קצר בחורף, אשתי מסיימת את העבודה בשעה 12:00 בצהריים, ורק אז היא יכולה להתארגן לנסיעה לשבת, ואז היא צריכה לעבוד במשך למעלה משעה רק כדי לנקות את הבית שמשאירים לשכנים".

"תבין", אומר מ. ל'המחדש', "כשאנחנו נשארים לשבת בבית אנחנו לא עושים 'פסח' כמו בשבתות שאנחנו משאירים את הדירה".

"יש אנשים שלא מפריע להם להשאיר בית שאינו מבריק ואינם מתביישים בכך. אני אישית לא מפריע לי, אבל אשתי מאוד מתביישת להשאיר בית לא מצוחצח ומבריק לפחות כמו ערב פסח והדבר כרוך במאמצים גדולים מצידינו ובפרט בימי שישי הקצרים של החורף".

י. תושבת מודיעין עילית מבקשת להוסיף: "זה לא רק הטרחה לפני שבת. זה הרבה פעמים לנקות יסודי גם במוצאי שבת מאחר והרבה נשים רגישות מאוד לעקיבות שמשאירים אחריהם מרבית האורחים".

"ולסרב, זו לא אופציה?" שאלנו את הזוגות עמם שוחחנו.

"תראה, לפעמים אנחנו אומרים לשכנים שאנחנו בבית בשבת, ואז מתגנבים בחשאי ביום שישי במהירות מהבית, כמו גנבים, כאילו עשינו פשע, בכדי להימנע ממפגש מביך עם השכנים להם סיפרנו שאנו בבית".

"לפעמים אנחנו באמת עושים שבת בבית, למרות שלא תכננו כך מלכתחילה, וזאת בגלל אי נעימות מלסרב לשכנים בדלת ממול, שגם יודעים אם נשארנו באמת בבית או לא"…

"והשכנים, לא מבינים את הקושי בהשארת דירה?"

"לא. חד משמעית. אלו שמבינים את הקושי, הם אלו שבאמת משאירים במוצאי שבת 200 או 300 ש"ח בדירה כתשלום / הוקרת טובה, ובאמת למרות המאמצים והקושי, זה שיקול אצל זוג שלא גומר לפעמים את החודש, לטרוח הרבה ביום שישי ואחרי השבת בשביל הסכום הנ"ל שאגב; זה פחות או יותר מה שמשלם זוג צעיר על יום מגורים ביחידה.."

אולם רוב האנשים אינם מודעים ל"צד השני של המטבע" ומבחינתם "זה נהנה וזה לא חסר", אז זהו. שזה אמנם נהנה, אך ה"זה" השני הרבה פעמים חסר.

"נוצר מצב אבסורדי ששכנים אורבים לזו"צ (זוג צעיר. א.כ.) ביום שישי ומבקשים את המפתח של דירתם באופן שאינם יכולים לסרב. לדעתי זו ממש מידת סדום" אומרת לנו י. תושבת מודיעין עילית.

"ומה עם לא תרדה בו בפרך?" שואל בכאב, מ. אברך צעיר עימו שוחחנו. "הלוואי ותהיו שליחים להביא לעמך בית ישראל גם את הצד הזה של המטבע" סיכמו.