שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
וישנם כאלה שאוהבים לגרור את העוול לנצח.
ישנם כאלה שמבינים: החיים עלו על שרטון, משהו פה לא מסתדר, אני ובן זוגי, או אני ובת זוגתי, לא יודעים מספיק היאך מנהלים בית.
אנו מבינים שכאשר רכב מתקלקל, אמורים לגשת למוסך, אנו גם מבינים שכאשר היחסים בינינו מקולקלים, אנו אמורים לגשת יחד לכבוד הרב, ליועץ, או לאותו אדם חכם ובעל נסיון, שיפרום את חוטי האיבה, ויתן לנו לתפור את חיינו מחדש.
אבל לפתע פתאום אחד מבני הזוג מחליט שהוא לא רוצה לשתף פעולה, הוא נשאר כאן ולא מוכן לפנות לאף אדם, "ואם לא מוצא חן בעיניכם, בואו ונשבור את הכלים".
שימו לב טוב מורי ורבותי!
לעולם אין היתר להשתמש באלימות בבית!
לא באלימות פיזית, לא באלימות מילולית, ולא בהתנהגות אלימה.
ישנו רק מקרה אחד, שבו אנו אומרים לבן הזוג, המיושב בדעתו: "עליך להתנהג באלימות, לא להרים ידיים, לא להגביה את הקול, אלא להתנהג בצורה נחרצת, שאינה משתמעת לשתי פנים. מכאן אנו לא יוצאים לשום מקום, אלא, או לבית שיתפרק באמת חס ושלום וחס וחלילה, מה שאף אחד לא באמת רוצה, או למישהו שיתפור את הבית שלנו ויקים אותו מחדש".
אין כזה מושג להתעלם, אין כזה מושג לשבור את הכלים, אין כזה מושג לעשות ברוגז. מעוול לעולם לא יצא טוב, מההתעלמות לעולם לא יבנה בית.
"בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" (משלי כד, ג), בחכמה זה אומר: כאשר לבני הזוג חסרים חלקים מאותה חכמה נפלאה, הרי שהם צריכים את האדם השלישי, החזק והחכם שיעניק להם את הזכות ואת החובה להמשיך בבניית הבית בהצלחה מרובה.
אם מישהו מהצדדים לא מוכן לשתף פעולה, מגייסים את כולם: את ההורים, את האחים, את האחיות, את הרבנים ואת היועצים, ואומרים לו: "אם אתה לא ניגש מכאן לייעוץ, הרי שמכאן נשבור את הכלים באמת".
ואף אחד לא רוצה לשבור את הכלים, ולכן בדרך כלל, משם מגיעים לחיים של אהבה ואחווה, שלום ורעות.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
