שלום וברכה מורי ורבותי!
למה "שונא" הקדוש ברוך הוא כל כך את החמץ?
מדוע מצווה עלינו שבעה ימים לאכול אך ורק מצות?
מדוע בבית המקדש היה אסור להכניס חמץ, "כי כל שאור וכל חמץ לא תקטירו ממנו אשה לה'" (עפ"י ויקרא, ב יא)?
האם החמץ כל כך "איום ונורא"?
האם הוא לא כשר?
אם כך, היה אסור לאכול אותו בלאו הכי.
אם כן, מדוע אנו משתמשים ב"חומרא" הזו כביכול, רק בבית המקדש, ורק בימי הפסח?
התשובה היא אחת!
כל החומרים המרכיבים את החמץ הם בדיוק, אבל בדיוק, אותם חומרים המרכיבים את המצה. הקמח והמים הם המרכיבים העיקריים גם בלחם וגם במצה.
מה ההבדל היחיד ביניהם?
למצה אנו לא מביאים לתפוח.
מה עושה אותה תפיחה בעצם? אותה כמות בצק דלה יכולה להישאר בגודלה המקורי, ויכולה לאחר תפיחה להכפיל את עצמה, ואפילו לשלש פי כמה וכמה.
ומדוע?
כי הבאנו לה לתפוח, הבאנו לה להכניס בתוכה אוויר, הבאנו לה בעצם לשקר עלינו, להתגאות ולהשתחצן ולהיראות "ההיא" שגדולה הרבה יותר ממה שהיא באמת. והראיה, קח לחם ותמעך אותו, ותגלה עד כמה גודלו המקורי קטן בהרבה.
אומר לך הקדוש ברוך הוא: "יקירי! אצלי בבית המקדש אין שקר, ואין גאווה. אני מבקש ממך במשך כל ימי חג הפסח שתצנזר את הגאווה ואת השקר אצלך בבית, תעשה הכל כדי להחדיר בך עד כמה אתה לא רוצה את הדברים התפוחים, את הדברים המנופחים, את הדברים שמנסים להיראות טוב יותר בעיני אחרים הרבה יותר ממה שהם באמת.
אל תעשה את השטויות הללו, בוא ותראה לי מה הוא הגודל המקורי שלך, תראה לי מה אתה "שווה" באמת, ועם זה בוא ונחגוג יחד במשך שבעה ימים".
במשך שבעת ימי הפסח כולנו מגיעים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו: "קח אותנו בגודלנו המקורי, קח אותנו ללא משהו שמראה כביכול שאנו גדולים ממה שאנו באמת. קח אותנו עם האפשרויות הקטנות שיש לנו, ונעבוד אותך באמת ובתמים".
בימים הללו כולנו מקפידים על יתר ענווה, על יתר אמת, על משהו חזק יותר בפנימיות שלנו.
ויחד נזכה, בעזרת ה', למועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.
וברוכים תהיו!
