חודש אלול כבר בעיצומו וראש השנה כבר ממש מעבר לפינה. בישיבת פוניבז', המונה כ1,700 תלמידים בלעה"ר, התכנסו השבוע לשיחת חיזוק ממרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין לקראת הימים הנוראים הקרבים ובאים עלינו לטובה.
עכשיו אלול, ועוד מעט ראש השנה, ויום כיפור, ימי הדין. צריך זכויות, יש תשובה על העבר, אלא מה? זה חודש הרחמים, אז יש סייעתא דשמיא על תשובה, על הזכויות שצריך ליום הדין.
תשובה על העבר, מה זה? מיום עמדו על דעתו, מהיום של הבר מצוה, מי יכול לומר שלא עבר איסור ביטול תורה? מי הוא זה כזה? זה דבר [נדיר], יש יחידי סגולה יכול להיות, יש יחידי סגולה, היו יחידי סגולה, אבל סתם בדרך כלל ביטול תורה, ביטול תורה זה איסור, זה זכות גדולה מאד ואיסור חמור מאד.
ויתר הקב"ה על עבודה זרה עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה, ביטול תורה, ביטול תורה נקרא 'מאסה' של תורה, זה נקרא שממאס, אם הוא לא לומד זה נקרא שממאס, זה נקרא ממאס.
למה? כי אם היה מחשיב את עסק התורה שזה כל כך חשוב, שזה דבר עצום, שזה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, האושר הכי גדול שיכול להיות בעולם הזה זה תורה, אם הוא היה מחשיב את זה לא היה ביטול תורה, וכך המציאות. אבל מי במדרגה הזאת?!
חיסרון החשיבות, יש פסוק כי דבר השם בזה ואת מצוותו הפר, ויש ההמשך איום ונורא. מה זה דבר השם בזה אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, 'אפשר לעסוק' ואינו עוסק, הוא יכול והוא לא [עוסק], למה לא? כי הוא לא מחשיב.
הוא לא יודע, הוא שוגג יכול להיות, הוא לא יודע את החשיבות אז הוא שוגג, אבל שוגג זה גם חטא, כך כתוב, גם שוגג צריך כפרה, גם השוגג ענוש ייענש כתוב ברבינו יונה, השוגג גם כן ענוש ייענש, זה חטא.
מאסה של תורה, לא סתם ביטול תורה, אם הוא היה אנוס אז… אבל הוא לא מחשיב את התורה, מאסה של תורה, אפילו בשוגג!
'אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק', שמעתי בשם אדם גדול שזה לא רק זמן, [אלא] גם להבנה, גם שיהיה יותר מרותק לתורה, אם התורה לא מרתקת אותו, או יותר הבנה, זה שני דברים, שיכול להבין יותר טוב, שמעתי ככה בשם אדם גדול, זה גם נקרא אפשר ואינו עוסק, שהוא לא מרותק, הוא לא מקושר לתורה כל כך. אם אדם מרותק והמחשבה מרותקת לתורה זה מדרגה אחרת לגמרי.
ועל זה סיפרתי מעשה שהיה, שאני לא יודע מי זה הזה, אבל שמעתי את המעשה, שאחד רצה לקבל אהבת השם, קרבת אלוקים, הרגשה כזאת, ונסע למישהו, אני לא יודע למי שזה, ונתן לו עצה: תלמד שמעתתא, הוא לא שאל שאלות למה, עשה את זה, ואחרי שלמד שמעתתא קיבל קרבת אלוקים, התפילה היא אחרת, התפילה היא אחרת! זה משנה את כל ההתקשרות עם הקב"ה!
מה זה? מה הטעם בזה? אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל חד הוא, התורה מקשרת את עם ישראל עם הקב"ה, ומה שיותר מרתק יותר מחזק את הקשר, והשמעתתא זה ספר עמוק מאד, זה מאד מרתק, וכשהוא מרותק זה מדרגה, זה אהבת תורה עם אהבת השם, [זה] משנה את המהות של האדם.
[וביטול תורה] זה נקרא כי דבר השם בזה, [כי] מה שאדם מחשיב הוא משתדל להשיג, כסף, מי שאוהב כסף עושה כל מיני השתדלות להשיג כסף, או כבוד, אנשים מוסרים ומבזים את עצמם בשביל כבוד, הוא אוהב כבוד, זה מושך, זה דבר שמושך אותו, אז אם התורה הייתה מושכת היה אחרת.
ובאמת יש יראת שמים, ביטול תורה זה חטא, ועל חטא אפילו בשוגג יש עונשי שמים, דיני שמים, וצריך להיות חרטה, אם באמת – מי שהוא עם אמונה שלמה, עם יראת שמים, אם היראת שמים היא בשלמות אז היראת שמים מחייבת התמדה בתורה, יראת העונש! בעולם הזה ובעולם הבא, מצד אחד הפוך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, שני צדדים, אם חיים עם אמונה שלמה אז זה משהו אחר.
יש מצות עשה את השם אלוקיך תירא, מצות עשה, יראת שמים זה מצות עשה, את השם אלוקיך תירא, כתוב ברבינו יונה שהרבה מדרגות יש, הרבה מדרגות ביראת שמים, ואדם חייב להשיג את כל המדרגות, להוסיף ולהוסיף ביראת שמים.
אצל משה רבינו מילתא זוטרתא היא, לגבי משה רבינו, משה רבינו ותמונת השם יביט, ונחנו מה, בהירות האמונה כל כך של משה רבינו, אבל ככה אנשים כמונו צריכים להוסיף יראת שמים, להוסיף-ולהוסיף-ולהוסיף, לחזק את היראה, ויש הרבה מדרגות. זה קשה, נכון, זה קשה, צריך סייעתא דשמיא.
יש גם גמרא צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, השם לא יעזבנו בידו יש פסוק, פסוק בתהלים, הרשע רוצה להרוג את הצדיק, והשם לא יעזבנו בידו.
מה זה? זה משל, זה היצר הרע, היצר הרע זה הרשע, והוא רוצה את האדם שהוא עדיין צדיק, מבקש להמיתו מיתת עולם, גיהינום, והשם לא יעזבנו בידו, הקב"ה צריך לעזור לו, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, זה רק השם, צריך רק סייעתא דשמיא, מצד הטבע זה לא שייך, היצר הרע חזק מאד והוא מפתה לעשות עבירות, צריך סייעתא דשמיא, השם לא יעזבנו בידו, זה רק עם סייעתא דשמיא.
ומתי? כתוב במסילת ישרים, וגם בשם הגאון כתוב ככה, אם אדם עושה כל מה שהוא יכול, הוא מצד עצמו עשה את כל ההשתדלות נגד היצר הרע, הוא למד מוסר, סדר מוסר, לפני מעריב חצי שעה, ולפני מנחה רבע שעה באלול, סדר המוסר זה ההשתדלות נגד היצר הרע, אז, כשהוא עשה כל מה שהוא יכול, אז השם לא יעזבנו בידו ויש סייעתא דשמיא, אבל אם הוא לא עושה מה שהוא יכול אז למה שיעזרו לו, אין סייעתא דשמיא!
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ויש מתחדש בכל יום, יש שתי נוסחאות, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. צופה רשע לצדיק. אם אדם עושה מה שהוא יכול, אבל אם אדם לא עושה מה שהוא יכול…
אז סדרי המוסר, יש עוד גמרא בא ליטהר מסייעין אותו, הבא ליטהר מסייעין אותו, מתי יש סייעתא דשמיא? עם הזכות [של] בא ליטהר, שהוא עושה משהו, ואיך? עם סדר המוסר, בסדר מוסר יש ספרים של יראת שמים, שערי תשובה, חובות הלבבות, והכל, מסילת ישרים, מוסיפים יראת שמים, ואם האדם עושה את זה אז בא ליטהר מסייעין אותו, ככה המציאות.
יש רבינו יונה, שיש [עיקרי התשובה], עושים תשובה, כל יום אנחנו אומרים, צריך חרטה, עזיבת החטא, וידוי, [והרי] אנחנו אומרים השיבנו לתורתך, בקשה על תשובה! וסלח לנו כי חטאנו, זה וידוי, חטאנו, ופשענו, זה וידוי! חרטה, וידוי, תפילה על תשובה.
ורבי ישראל סלנטר אמר, כך ידוע שהוא אמר, שתפילה על רוחניות זה בדוק ומנוסה שזה עוזר, תפילה על רוחניות, זה בדוק ומנוסה שזה עוזר.
למה? יש גם גמרא, הרחב פיך ואמלאהו, זה בדברי תורה, הרחב פיך, תבקש כמה שאתה יכול, ואמלאהו! במה? בדברי תורה – מה שהתורה מחייבת, אז יש סייעתא דשמיא, תבקש ותקבל.
אבל איך מבקשים? בקשה מן השפה ולחוץ סתם? צריך מעומק הלב, בלב אמיתי! מבקשים סייעתא דשמיא אז יש סייעתא דשמיא, על רוחניות, השיבנו לתורתך, וקרבנו לעבודתך, סלח לנו כי חטאנו, ומקבלים, כי מבקשים למה מבקשים? מפני שרוצים את זה, ואם רוצים ומבקשים אז מקבלים את זה.
יש עוד רבינו יונה, יש עצה גדולה, יש עצה שאדם יהיה בעל תשובה גמור ברגע אחד, עם הרבה זכויות על מעשים שהוא עוד לא עשה אותם, כך אומר רבינו יונה, זה מעשיו מרובים מחכמתו, הוא לא ידוע, יש מעשים שהוא לא יודע אותם עדיין, אבל יש לו כאילו שכבר, יותר ממה שהוא יודע יש לו כבר זכויות כאלה שהוא לא יודע והוא לא עשה אותם עדיין.
איך? הוא ממשיך, הלשון בערך, בזמן שאדם גמר בלבבו אשר ישמע לקול המוכיחים, פעם היו מוכיחים, שמדברים דברי מוסר, בזמן רבינו יונה היו מוכיחים, היו מגידים שאומרים דברי מוסר לציבור, אז אם הוא כבר החליט, גמר ככה בלבבו, אשר ישמע לקול המוכיחים, שהוא ישמע, הוא ישמע מה שהם אומרים ויקיים את מה שהם אומרים, ולא יגרע דבר מדבריהם, אז עלתה בידו התשובה, זה כבר בעל תשובה, ולא רק זה שהוא בעל תשובה, [גם] צדק נפשו בשעה קלה, הוא נעשה צדיק, וקנה שכר וזכות על כל מה שעתיד לעשות, מעשיו מרובים מחכמתו.
אדם שנמצא בדרך, עם החלטה אמיתית, עם הנהגה כזאת, שזה יביא אותו לידי מעשים טובים, לידי חזרה בתשובה, מיד הוא כבר צדיק ומיד יש לו את הזכות על המעשים שהוא עוד לא עשה אותם.
וזה נקרא מעשיו מרובים מחכמתו, שהוא עוד לא יודע אבל כאילו שהוא כבר קיים אותם, על שם סופו, כמו בן סורר ומורה, על שם סופו, על שם סופו זה נחשב כבר שעכשיו כבר יש לו את הזכות של המעשים הטובים שהוא עתיד לעשות, כך אומר רבינו יונה, וברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול, ברגע קטן הוא יצא מאפלה לאור גדול, ברגע קטן, על ידי החלטה כזאת, אבל החלטה אמיתית, עם כל הלב, אז ברגע קטן הוא נעשה – אז קיבל זכויות כאלה שאין לשער.
ואיך זה למעשה? אם אדם מחליט שילמד מוסר בקביעות בסדרי הישיבה, ומי שלא בישיבה אז בבית יש ספרי מוסר, כל יום איזה קביעות, לא משנה כמה זמן, אם זה דבר תמידי [אז] אבנים שחקו מים, טיפה-טיפה-טיפה משפיעה עוד-ועוד-ועוד-ועוד, והוא מקבל דרגה גבוהה, כל הזמן הוא עולה בדרגה, יראת שמים יותר, הכל יותר, מידות טובות יותר, אמונה יותר, אהבת הבריות יותר.
זה העצה לזכות לתשובה שלמה, עם זכויות נוספות על מה שעתיד לעשות. זאת העצה. סדרי המוסר שבישיבה, זה הרבינו יונה. זה תשובה על העבר וזכויות על העתיד אפילו שעדיין לא עשה, וצריך סייעתא דשמיא. יהי רצון שנזכה לסייעתא דשמיא שאנחנו כולנו וכל עם ישראל יזכו לעשות את העצות האלה של רבינו יונה, וכולנו נזכה להיות, כל עם ישראל, לכתיבה וחתימה טובה.
