לפני כארבע מאות שנה, היה בפולין יהודי בשם ר' שאול וואהל. הוא היה תלמיד חכם מובהק וירא שמים גדול, ובשלב כלשהו הוא החליט להשתלם בחכמת הקבלה, ולשם כך נסע לאיטליה שהיתה אז מרכז רוחני גדול מאוד וחיו בה גדולי המקובלים.
פולין עצמה היתה אז מדינה מאוד מפגרת, רוב האוכלוסיה שלה הייתה נבערת מדעת, ולכן כל האצילים הפולניים ומי שהייתה בידו יכולת, היה שולח את הילדים שלו לאיטליה כדי לרכוש השכלה. "כך קרה שבעודו באיטליה פגש ר' שאול וואהל כמה אצילים פולניים, התפתחה ביניהם שיחה ומאז הוא התחבב עליהם מאוד והיה לאחד מידיהם כשהוא שקוע בעולמו שלו בלימוד התורה והם בעולמם שלהם. הוא שמר על הקשר מתוך הבנה שביום מן הימים יוכל להשתמש בקשרים אלו לטובת העם היהודי.
ויהי היום, אחרי שנים, אירע שמת הקיסר הפולני, והיה צורך למנות מלך חדש, שכן החוק באותם ימים קבע שמיד עם מותו של המלך ימנו אחר תחתיו "הבעיה היתה שהתפתח ויכוח בין קבוצות שונות של אצילים ובעלי שררה, אלו טענו שצריך למנות מלך כזה ואלו טענו שדווקא אחד אחר יותר מתאים לתפקיד, ומאחר והתקשו להגיע להסכם הציעו לדחות את מינוי המלך למחרת היום. "אולם החוק שם חייב שלא יעבור לילה בלי שיהיה מלך בארץ פולין. ולכן החליטו למנות מלך זמני. עם זאת, הם הבינו טוב מאוד שכל אחד מהם שיתמנה לתפקיד באופן זמני, יקבל באותו הרגע את כל סמכויות המלוכה לידיו, ואף אחד לא יוכל לחייב אותו להתפטר, ולכן חיפשו מישהו נאמן שלא יבגוד בהם, ומצאו את ר' שאול וואהל שרבים מהאצילים הכירו אותו וסמכו עליו, וגם העובדה שהוא היה יהודי הרגיעה אותם, כי הם הבינו שיהודי לא יוכל להשתלט על פולין כולה ולמלוך בה נגד רצון כל האצילים הפולניים..
וכך הפך ר' שאול למלך פולין למשך יום אחד ולכן מאז קראו לו ווהאל דהיינו שר ומלך.
האגדה מספרת שבאותו הלילה הוא עבר על ספר החוקים של פולין, ותיקן את כל הסעיפים שהיו נגועים באנטישמיות קשה, וכך למעשה סייע רבות לבני עמו היהודים מתוקף מעמדו כמלך, כשהשינויים הללו נשארו גם אחרי שהוא התפטר מהתפקיד.
"מרן הגראי"ל היה אומר, אמנם הקרבה לגויים יכולה להניב תועלת לביטול גזירות וכדו', אך 'אליה וקוץ בה', היא יכולה גם להיות מאוד מסוכנת, וכך אירע לר' שאול שהוא נקלע לבעיה גדולה מאוד. "ביום מן הימים המלך קרא לו ועל פניו נהרה של שמחה… "חשבתי על רעיון נפלא" אמר המלך, "ואין לי שום ספק שאתה תהיה מאושר כשתשמע עליו. אני חושב להשתדך איתך. הבת שלי והבן שלך שידוך מושלם. בתי כלילת המעלות, היא נסיכה אמתית, והבן שלך הרי הוא עלם צעיר, יפה תואר, משכיל מאוד ונעים הליכות. שידוך מושלם… "הדיבור נעתק מפיו של ר' שאול. הוא שתק ולא אמר דבר, ומיהר לשוב לביתו בעודו מנסה לטכס עצה איך יוכל להימלט מפני הרעה מבלי לפגוע בכבודו של המלך ולחייב את ראשו למלכות. "בצר לו החליט לעשות מעשה לחתן את בנו במהירות, עוד הערב, ומחר הוא יגיד למלך שבנו כבר נשוי לאשה. "אבל היכן ימצא כלה מתאימה לבנו? הרי הוא כזה בחור מוכשר ומיוחס לא כל אחת מתאימה לו… "לבסוף החליט לגשת לבית החולים המקומי, לחפש נערה יהודייה שסובלת ממחלה קשה, והנערה שתהיה חולה במחלה קשה וסופנית ל"ע, היא תהיה הכלה. כך הבן שלו יהיה נשוי, ובתוך זמן קצר יהפוך לאלמן ויוכל להתחתן ברוגע ובנחת בבוא העת והזמן המתאים… "ניגשו לבית החולים, מצאו נערה שכל הרופאים נואשו מלהציל את חייה, ועשו חתונה קטנה וחפוזה, כשלאחריה חוזר החתן אל ביתו, והכלה הטרייה נשארת עם חוליה האחרון על המיטה בבית החולים. "למחרת בבוקר ביקש ר' שאול להיפגש עם המלך, ואמר לו: "אדוני המלך ירום הודו, איני יודע איך אוכל לאכזב אותך, אבל הבן שלי כבר נשוי. אתמול נעתק הדיבור מפי כי לא ידעתי איך לומר לך את זה, כשאתה היית כל כך שמח מהרעיון המוצלח…". "שמע הקיסר את הדברים, הוא אכן התאכזב מאוד, אבל הבין שהשידוך אינו בר ביצוע, ומיהר לוותר על הרעיון מבלי שייעלב או ייפגע מהסירוב של ר' שאול". שידוך משמים "עוברות כמה שנים, והנה נקישות על דלת הבית. בנו של ר' שאול, ניגש לפתוח את הדלת ובפתח עומדת אשה שמברכת אותו לשלום. הוא שואל אותה "מי את?" והיא משיבה לו, "הלא אני אשתך!" "נזעק בנו של ר' שאול ושאל, "איך זה ייתכן? הרי היית חולה סופנית, אף אחד מהרופאים לא נתן תקווה שתחיי…". "השיבה לו אשתו ואמרה: "אכן, הייתי חולה אנושה, אבל אז הגעת והתחתנת איתי. אני חשבתי לעצמי איזו בת מזל אני, זכיתי להתחתן עם הנער הכי מוצלח בכל פולין, זכיתי להתחתן עם הבן של ר' שאול וואהל, יש לי חתן תלמיד חכם מופלג, ירא שמים, יפה תואר, עלם חמודות. מי יכולה להיות בת מזל יותר ממני? "המחשבה הזאת שמחה אותי, והשמחה נתנה לי את הכח להתגבר על החולי ולהחלים ממנו. זה לא קרה ביום אחד, זה לקח כמה שנים, אבל עכשיו אני בריאה כאחד האדם וכעת באתי לחיות בצל קורתך, כי אתה בעלי ואני אשתך!". "כמובן שר' שאול ובנו לא חשבו לבטל את הנישואין רק בגלל שהכלה הבריאה, אבל היה בלבם חשש מי אומר שהיא מסוגלת ללדת ילדים אחרי שהיתה חולה אנושה כל כך. "בשלב זה גם התברר להם שהיא היתה בת משפחתו של הרמ"א, הם פנו אל הרמ"א ושאלו אותו כיצד לנהוג. אמר להם הרמ"א שהם יזכו לילדים, וכך היה ומאותו שידוך מאולץ שהיה לבנו של ר' שאול והאשה שהבריאה נולדו תאומים, ונולדו להם בנים ובני בנים, שנקראו משפחת תאומים והיו מרבני העיר בריסק במשך דורות רבים. [ סיפור זה סיפר מרן הגראי"ל זצוק"ל .
"וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ:"
כאשר יעקב אבינו פורש לשינה בבית מלונו של ריבון העולמים בהר המוריה הוא שם אבנים סביבו ונרדם. אז, בעודו ישן וארץ ישראל כולה מקופלת תחתיו הוא חולם על הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו.
דברי רש"י המפורסמים שמביא את דברי " עולים ויורדים – עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו: שמלאכים אלו היו מלאכים של ארץ ישראל שעלו לרקיע ולעומתם מלאכי חו"ל ירדו ללוות את יעקב בדרכו לבית לבן. בוודאי שדברים אלו שנכתבו בתורה הקדושה לא באו לספר לנו סיפורי היסטוריה מרגשים, הם באו ללמד אותנו מוסר השכל, מהו המסר שהתורה רוצה להעביר לנו מסיפור החלום הסולם והמלאכים של יעקב?
מה היינו אנחנו חושבים לו יצוייר שהיינו נמצאים באותה סיטואציה כמו זו של יעקב?
שנים רבות הוא עלה ונתעלה בבית אביו ואימו, רכש מדרגות של קדושה ויראה, דרגות נפלאות של עבודת ה', אל השיא הוא הגיע כאשר הוא נטמן בבית שם ועבר לארבע עשרה שנה כאשר הוא לא מניח את ראשו אפילו על מיטה ולא פוסק לשניה אחת מלימוד והתעלות. כעת הוא עומד לפני תקופה שאינה קצובה בזמן בה הוא הולך במצוות הוריו ומחמת ההכרח לבית לבן הארמי שאפילו עשיו פחד לבוא במחיצתו ולכן הוא אמור להיות מוגן שם מאותו רשע, לא מקום סימפטי לאיש תמים ויושב אוהלים ממוצע… מטבע הדברים הוא מבין שההתעלות שהייתה מנת חלקו כל ימי חייו עד עכשיו אמורה להיעצר לתקופה, הוא יעמול לא להפסיד את מדרגותיו אבל זו תהיה מלחמה לא פשוטה, כאשר יהיה אלוקים עימו והוא ישוב בשלום אל בית אביו הוא יוכל להמשיך ולהתעלות, להוסיף ולצבור מדרגות נפלאות ולהתעלות בעבודת ה'. החלום הזה בא לשלול את ההרגשה הזו. רואה יעקב את המלאכים של ארץ ישראל עולים. הוא מבין שאכן, מה שהיה בבית אבא ובישיבה לא יהיה שם בבית לבן, אין אפשרות לעבוד שם את ה' כמו שהוא היה רגיל. אבל זה לא סוף החלום…
יש גם מלאכים של חוץ לארץ שיורדים ללוותו הלאה, הם מכינים לו גם שם בעומק בית לבן הארמי עבודת ה', נכון, זו לא אותה עבודה בה הוא הורגל עד היום, זו מציאות שונה לגמרי, אבל אלו מלאכי אלוקים ועבודת ה' לא פחות ואולי יותר ממה שהיה לו עד היום.
שם בבית לבן הוא אמנם לא למד יומם ולילה אלא היה צריך לשמור על הצאן, שם הוא לא יכל לינוק את יראת ה' הנוראה של אביו יצחק, אבל שם הוא העמיד את כרם בית ה', שם הוא יצר את ההמשך בדמות שבטי ק'ה הקדושים אותם הוא העמיד ועיצב דווקא בבית לבן.
ללמדך!!
לפעמים יש צורך לצאת, לפעמים יש צורך לעצור את המוכר והטבעי שהורגלנו אליו עד היום. זו לא הפסקה מעבודת ה', אין כאן יציאה החוצה מגרם המדרגות המוביל את הפסגה, זהו שינוי הכרחי, אבל לכל מצב יש ייעוד ולכל סיטואציה יש את הכח לרומם, גם אם זה לא המצב המוכר, גם אם צריך ללמוד מושגים חדשים וכוחות אחרים עדיין יש עבודת ה', עדיין יש שם מלאכים של חוץ לארץ שמלווים את האדם וסוללים לו את הדרך לעלות ולרכוש מדרגות נוספות בעבודת ה' .
לכל אחד מאיתנו מזדמן מפעם לפעם מצב שונה, לפעמים נמצאים בסיטואציה מורכבת,
לפעמים יש מציאות אחרת, זו לא הפסקה אלא דווקא שם לפעמים מחכה לנו עבודת ה' אחרת ממה שאנחנו רגילים, ולהיפך דווקא אז ניתן לבנות שיעור קומה גדול יותר מאשר בשגרה הרגילה ובעבודת ה' המוכרת. לא מכורח אלא לכתחילה.
רואים שהשמחה שהכניסה אותה נערה בליבה ריפאה אותה כנגד כל הסיכויים. אז גם שאנו צריכים לקחת פסק זמן מהמוכר והטבעי נעשה את הדברים בשמחה.
ולוואי ונזכה גם אנו לעשות המצות בשמחה ולזכות לרפואות וישועות ברוחניות ובגשמיות. אמן.
הדברים נכתבים לעילוי נשמת מו"ר אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל .
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
