המשותף לכל הסקרים המתקיימים בחודשים האחרונים הוא ההסכמה בדבר נחיצותה של רפורמה במערכת המשפט. לא כולם סבורים שיש צורך להרחיק לכת למתווה המקורי שהציג שר המשפטים, אך בהחלט ישנה בציבור תמימות דעים רחבה בדבר הצורך להחזיר את האיזון בין הרשויות.
גם חברי כנסת שמכהנים כיום באופוזיציה (וביניהם סער ולפיד) התבטאו לא אחת בדבר הכוח העודף שניכסו לעצמם שופטי בית המשפט העליון על חשבון כוחו של הריבון – כנסת ישראל המייצגת את בחירתם הדמוקרטית של רוב העם.
אז איך מהלך כה מתבקש שנמצא בקונצנזוס ציבורי הפך למשהו שאנשים מתנגדים לו בתוקף ומוכנים לשרוף עבורו את המדינה? התשובה לכך היא שלא מדובר בהתנגדות עניינית, אלא בחלק מקמפיין "רק לא ביבי" שהחל לפני שנים במחאת הדגלים השחורים. הקיצוניים מובילי המאבק זיהו כאן נושא שניתן להפחיד באמצעותו את הציבור ולהוציא בשמו עוד אנשים לרחובות.
החשיפה התקשורתית הגבוהה שמקבלים מובילי המחאה וההשתלטות על סדר היום הציבורי מביאה את חברי הכנסת מהאופוזיציה לחשוש מהידברות ומחתירה לפשרה, מחשש שמא הם יהפכו למושא לזעמה של המחאה כתוצאה מכך. אם כן, מדינת ישראל כולה מוחזקת כבת ערובה בידי קומץ קיצוניים שאינם מאפשרים למנהיגי המחנה שלהם לחתור לפתרון מוסכם.
הדרך לפתור את המשבר עוברת דרך המתונים משני המחנות. בסופו של דבר, בקרב תומכי ומתנגדי הרפורמה ישנו רוב עצום של ישראלים ציוניים, מתונים, שתורמים לחברה ולמדינה. מלבד קומץ אנרכיסטים, איש לא מעוניין לראות את הכלכלה והביטחון של ישראל מתרסקים. הרוב מעוניין להגיע להסכמה רחבה.
הח"כים מהאופוזיציה צריכים להבין שהמחאה אינה מייצגת את רוב העם ואפילו לא את רוב הבוחרים שלהם. מדובר במיעוט קטן וקולני ולא מעבר לכך. לאחר שיבינו את זה, עליהם לחזור להידיינות עניינית שתוליד הסכמות רחבות, ושתהפוך את מערכת המשפט ואת הדמוקרטיה הישראלית לאיתנה והוגנת יותר.
הכותב הינו עורך דין ולשעבר חבר כנסת ממפלגת הליכוד
יפה ונכון אך לא מעשי השינאה הקינאה והכבוד … ובמיוחד שיש המון כסף מיותר וניתן לנסות להשיג איתו רצונות אישיים ולנסות להגשים חלומות הזויים כמו למשל לשלוט על מדינה שלמה
מי שאשם בזה הוא בראש וראשונה הנשיא הרצוג, שמפחד על עורו שלו, קורא להידברות, במקום לקרוא למסית הראשי חסר האחריות לפיד, לגנץ, לסער, לברק, ולאולמרט וכל שאר הפושעים, ולהעמיד אותם על מקומם, הוא קורא ל"הידברות" כאילו יש כאן טענה ממשית, בפי אנשי האופוזיציה וצריכים להתפשר וכו' וכו'.
השאלות של הסקרים מנוסחות באופן מניפולטיבי. ברור שרוב העם בעד רפורמה אבל רוב העם נגד השתלטות של הרודן וזו השאלה האמיתית. השופרות שלו מדברים על הסכמה לשינויים ומסתירים בכך את המציאות האמיתית הקשה. כל המשפטנים הבכירים מסכימים שיש לעשות רפורמה אבל כולם מתנגדים למהפכה המשפטית שמתבצעת בפועל. למעשה, נתניהו לא כשיר לעשות תיקונים במערכת המשפט כי הוא ניסה כבר לעשות הפיכה שלטונית ואין כלפיו את האמון הנדרש. לפי סקרים, רוב העם מתנגד לשינויים המוצעים בפועל.
אין אפילו סקר אחד שתומך בזה. המקסימום הוא 20% תמיכה. כולם רוצים להתעסק ביוקר המחייה ובביטחון האישי
דוד מנע. ממך צפיתי ליותר. צריך רפורמה בסחבת, כלומר, יותר שופטים. בין זה לבין מה שמוצע אין שום קשר.
אם הרוב בעד הרפורמה, מדוע היה צריך את הדורסנות של לוין ורוטמן? מדוע צריך להכפיש את בית המשפט והשופטים? אני מעדיף אלף מונים שופט על פני פוליטיקאי.