מהיכן מתחילים לכתוב: המלים נעתקות מהפה, הידיים מתקשות מול המקלדת
מאז שהטור הזה פורסם לראשונה לפני יותר משני עשורים וחצי, עברנו כאן ותיארנו אסונות כה רבים בארץ ובעולם, אסון התאומים, אסון המסוקים, אסון מירון, פיגועי האינתיפאדה, הפיגועים לאורך רחוב יפו בירושלים, הפיגועים בחיפה, בדולפינריום ובקו 5 בת"א, מלחמת לבנון השנייה בה נמלטנו מבתינו והפכנו לפליטים, ועוד ועוד.
תמיד ניסינו למצוא זוויות כאלו ואחרות לאירועים. אולם השבוע נעתקו המילים. הידיים התקשו מול המקלדת. כיצד לכתוב ולסקר את האסון הנורא הזה. מהיכן מתחילים? האם מרגע השמועות במהלך שמחת תורה, אולי מרגע שהשמועות הפכו למציאות מרה, שמא מכל יום שחלף והביא עמו עוד ועוד הרוגים בקצב מסחרר של מאות. ואולי מהטבח בבארי ובקיבוצים ובישובים הנוספים בעוטף, נתיב העשרה, כפר עזה, מהמסיבה ברעים שהפכה לטבח כבד? מהיכן מתחילים? מהכאב הנורא. מסיפורי הגבורה העילאיים, כל דבר זה סיפור בפני עצמו. מדור שלם.
נשתדל לעשות קצת סדר אף שקשה מאד, כיון שהאירוע עדיין בעיצומו וכל רגע יש עוד התפתחויות בכל הגזרות, עוד עלייה במספרי ההרוגים, עוד סיפורים של חברים קרובים, שעוסקים ממש ברגעים אלו במלאכה הקשה של הזיהוי, עוד היתקלויות מול מחבלים, עוד כוננות, עוד סיכולים, ובעיקר חשש מאירועים דומים בצפון.
אז נתחיל מהשמועות הראשונות, שהגיעו בבוקר שמחת תורה, עוד לפני שהתחלנו להתפלל שחרית. הקדמתי אישית להגיע כדי לנקות ולסדר קצת את אולם בית הכנסת מעטיפות הסוכריות שהותירו ה"צאן קדשים" מההקפות בלילה.
"משהו קורה בדרום", לחש לי חרש אחד המתפללים, שהקדים גם הוא לקום, ונקב בשמו של אחד מאנשי הביטחון וההצלה המתגוררים בשכנות כמקור המידע. השמועות היו די מעורפלות ולמען האמת די שגרתיות. לתומי חשבתי שמדובר בעוד סבב שגרתי שכבר התרגלנו אליו. עוד סבב של ירי, שיסתיים די מהר בהתערבות מצרים. השאלה הראשונה שעלתה במוחי: מה הפעם העילה. על מה ולמה. במחשבה לאחור, התרגלנו לשאול את השאלה הזו, כאילו רוצחי החמאס הארורים מחפשים להם תירוצים לפתוח במעשי רצח.
הדיווח השני הגיע כבר בפירוט יתר, והפעם מאחד העובדים הזרים הסועדים את אחד מקשישי האזור. "הייתה חדירת מחבלים לישובים בעוטף עזה ואפילו לערים אופקים, נתיבות ושדרות. יש גם בני ערובה שנלקחו לעזה. האירועים בעיצומם".
כמי שמסקר את האירועים הללו שנים ארוכות, נטיתי לחשוב ואף אמרתי לסובבים, שמדובר בהפרזה מוחלטת, תוך ניצול העובדה שאפשר להפיץ כל מה שרוצים בחסות השבת והחג. עד כדי כך קשה היה להאמין לשמועות ולדיווחים הללו. המספרים שעמדו אז על 60 הרוגים (והיו שנקבו במספר מאה) נשמעו דמיוניים ולא מציאותיים.
אלא שככל שהשעות נקפו, הגיעו עוד ועוד דיווחים (מאותם עובדים זרים ואנשי ביטחון והצלה) שזה בדיוק מה שקורה: חדירה מהיבשה, מהאוויר ומהים, ירי, לקיחת שבויים ואנדרלמוסיה מוחלטת.
כל זה הזכיר לי את הסיפורים של הורי ע"ה על אנשי הפדאיון שחדרו והסתננו ארצה בתקופה בה הם עצמם היו ילדים ועל מה שחשו באותם ימים, על הפחד בתוך הבתים ועל החרדה. ה"פדאיונים" של אז, הם החמאס של היום עם הרבה יותר אכזריות ורשע. מאוחר יותר כאשר מעשי הזוועה של החמאס התבררו לעיני כל, הם נדמו יותר לדאעש ולנאצים ימ"ש.
ההרס נראה מכל עבר, כל בית מחורר בכדורים, קליעי המוות פזורים בכל פינה
לא עולה על דעתנו ולו לרגע אחד לפרט ולתאר כאן ובכלל את מעשי הרצח והזוועה שעוללו החיות המפלצתיות על שניים, הקוראים לעצמם "לוחמי חמאס". אפשר לדבר רק על התוצאות: משפחות שלמות נכחדו מהעולם. משפחת אנג'ל מקיבוץ ניר עוז, בני משפחת טל מקיבוץ בארי, משפחת אבן מקיבוץ בארי, משפחת קוץ מכפר עזה. עוד ועוד הורים וילדים שאינם. שואה בהתגלמותה.
רק המחשבה מה עבר עליהם באותן השעות הקשות, כאשר נאלצו להתמודד לבדם ללא שום עזרה מול הרוצחים תאבי הדם, בדיוק כאשר אנו ערכנו את ההקפות והם לא זכו, מעוררת חלחלה. כותבים, מקלידים והדמעות זורמות מעצמן.
העדויות מהשטח גם הן זורמות. הרב צבי לוי מבכירי דגל התורה, איש מודיעין עילית (גילוי נאות, חבר קרוב ובן משפחה), מוכר לסובביו כמי שכבר ראה הכול, בכל זירות הפיגועים אליהן הגיע בעשרים וחמש השנים האחרונות. בתפקידו כאיש יחידת הקבורה המטכלי"ת ובהמשך בזק"א, השתתף באין ספור אירועים. לעיתים הגיע ראשון ממש לזירה כמו אותו פיגוע נורא שארע בשכונת בית ישראל בירושלים בתשס"ב שם נרצחו עשרה הי"ד (שישה מהם ילדים). השבוע הוא נשמע מפורק לגמרי.
מאז תחילת השבוע הוא נמצא עם צוותי זק"א ביישובי עוטף עזה ועוסק במלאכת הקודש. "לא ראיתי כאלו דברים", הוא אומר ולא מפרט, אך הכאב והזעזוע נראים על פניו. "יעבור הרבה זמן עד שנתאושש מהאירוע הזה". לאחר שתיקה הוא מוסיף: "גדלתי כמו כל הילדים בדורי על סיפורי השואה האכזריים ששמענו וקראנו. השבוע ראיתי אותם מול עיני. אכזריות ורוע לשמם".
רוב שורדי השואה כבר אינם בן החיים. הם לבטח היו מתקשים השבוע לשאת את הסיפורים והמראות שמגיעים מבארי, כפר עזה ומכל המרחב הזה. זה היה מזכיר להם את כל מה שעברו וביתר שאת.
ההרס נראה מכל עבר. כל בית מחורר בכדורים מקצה לקצה. קליעי המוות פזורים בכל פינה. הכביש הארוך בקיבוץ רעים רצוף ברכבים צמודים זה לזה, כולם חרוכים שרופים על יושביהם, חלקם הפוכים. מי שניסה לברוח ולצאת מהם נורה. בתוך הקיבוץ נמצאו רוב הרכבים כשהבגאז' האחורי שלהם מורם. מתברר כי המחבלים נטלו את צמיגי גלגלי הרזרבה, הציתו והשליכו אותם בוערים על הבתים, כדי להבריח את יושבי הבית מהממדי"ם החוצה. טבח המוני. "אפילו את הרפתות הם הציתו וירו בפרות", ממשיך לוי ומספר.
לדבריו, העבודה עצמה הייתה מפחידה ממש והתנהלה בחלקה תחת אש. דממת מוות (תרתי משמע) הייתה בקיבוצים הריקים, שאך יומיים קודם היו מלאים ברעש והמולת ילדים. "לפני כל כניסה לבית, נכנסו חיילים לבדוק שהוא נקי ממחבלים. רק לאחר מכן נתנו לנו אישור להיכנס". לוי וחבריו עבדו כמובן עם אפודים, שכפ"צים, קסדות, בלי חשמל, בלי מזגן אבל עם פחד גדול. כל עלה שזז על העץ בחוץ, נשמע להם כמו חמאסניק שאורב לטרף. מידי פעם נרשמו היתקלויות עם מחבלים שעדיין היו באזור. באותם רגעים ביקשו מהם להיכנס לתוך הבתים פנימה עד לגמר ההתקלות ורק אז המשיכו.
"לא נשכח את המראות הללו" מסכם לוי את שיחתנו, "אין מילים בלקסיקון לתאר את האכזריות והברבריות של המחבלים".
ההסברה הישראלית בעולם: ההשוואה לעשרה "אסונות תאומים" ולרצח של 40 אלף אמריקאים
עוד לפני שנגיע למחדלים, לשאלות הקשות ולמה שצפוי הלאה (מי יודע), קשה שלא להתייחס למספרי ההרוגים שעלו יום אחרי יום בקצב מסחרר. במחשבה לאחור אם משחזרים את שארע: בהתחלה כאשר שמענו לראשונה את שארע, הזדעזענו בצדק מהמספר מאה הרוגים. והנה השבוע זה עלה בקצב של מאות ליום, וכבר הגענו בשעת כתיבת השורות ל-1300, ד' ישמור.
הנורא מכל הוא, שכאשר הגיעו דיווחים על שני הרוגים בירי מלבנון או שלושה הרוגים בהתקלות עם מחבלים במקום אחר, זה התקבל באנחת רווחה עם מחשבה בלתי נמנעת: "טוב שלא יותר". הכאב לכאורה פחות. כהות לב.
לשם השוואה: במאורעות תרפ"ט נרצחו 133 יהודים ו-339 נפצעו, ואנו לא שוכחים לציין את הפרעות הללו. באסון חדירת המחבלים למעלות, נרצחו 27 בני אדם (רובם תלמידי בית ספר), בחדירת המחבלים לקריית שמונה ב"ליל הגלשונים" נרצחו 6 חיילים. כיצד אם כן נתייחס לאסון הזה. היכן יהיה מקומו על מדפי ההיסטוריה? מאז השואה האיומה לא נהרגו ביום אחד כה הרבה יהודים!
לא פלא שהיו כבר השבוע כאלו שהציעו בכאב רב לבטל את מסעות התלמידים (במערכת החינוך הכללית) למחנות ולגטאות בפולין, ותחת זאת להגיע ליישובי עוטף עזה. הסיפורים שמגיעים משם דומים ומזעזעים. אין ספק שזה יקרה בעתיד.
כך או אחרת, בעולם דימו את מה שקרה בישראל ל"אסון התאומים". אולם השר רון דרמר, העמיד את הדברים על דיוקם בראיון ל"פוקס ניוז", ואמר כי "ביחס לכמות האזרחים במדינה זה שווה ערך לעשרה פיגועים של 11 בספטמבר, ושווה לרצח של 40 אלף אמריקאים". עשרה "אסונות תאומים" בתוך שעות ספורות!!!
ובכל זאת קיים הבדל: את אסון התאומים ביצע ארגון טרור מרוחק לארה"ב – אל קעידא, בעוד שאת הטבח פה ביצע ארגון טרור שקרוב כאן לגדרות. הדבר הופך את כל העניין לבעייתי ומסוכן הרבה יותר, ולכן דורש גם פעולה מאסיבית למיטוט החמאס ולהשמדתו המוחלטת, כפי שהגדירו שלשום, נתניהו וגלנט את מטרות המלחמה.
במערכת ההסברה הישראלית קיבלו החלטה להסביר לעולם את שארע באמצעות השוואת החמאס לדאעש. "הם עשו דברים שלא ראינו במזרח התיכון מאז דאעש", אמר השר דרמר בראיונות לתקשורת הזרה. "הם נסעו על טנדרים ורצחו עם נשק, טבחו בגברים נשים וטף,ולקחו עימם בני ערובה כולל קשישים. זו לא רק מלחמה בישראל אלא בכל העולם".
המסר הזה נקלט היטב וגם הנשיא ביידן השתמש בו בנאומו החם והמיוחד, שלבטח ייכנס להיסטוריה כנאום הפרו ישראלי החם והמרגש ביותר שנישא אי פעם בבית הלבן.
בימים כתיקונם, היינו מזכירים ובאים כאן חשבון עם כל אלו שכבר הספידו את יחסי ארה"ב וישראל, תוך טענה כי "נתניהו מחרב את היחסים עם ידידתנו הגדולה". אבל הימים אינם כתיקונם, ולכן נמתין (בקטע זה) עם החשבונות הפוליטיים, ונחזור אליהם בהמשך.
מלאכת ההונאה: כיצד נתפרה התכנית השטנית של החמאס ומי ידע עליה קודם?
נדמה שגם החמאס הופתע מהקלות בה הצליח להיכנס פנימה ובעיקר מחוסר התגובה הישראלי, שהתעכב שעות ארוכות. אחד ממחבלי החמאס שנתפס העיד על כך בחקירתו וסיפר: "עברו 5 שעות עד שירו עלינו. היינו ערוכים עם אלף לוחמים. עשינו 15 פרצות בגדר. היינו בהלם שצה"ל לא מחכה לנו".
הפרטים מתבררים אט אט ומעידים עד כמה הצליח החמאס לעוור את הצד הישראלי, שפירש באופן שגוי את כוונותיו ונטה לחשוב ששום דבר לא קורה בצד השני. כל פעולה חריגה התפרשה כאימון בלבד, הוצאת מרץ גרידא ומשחקי קייטנה.
במשך כשנה עבד החמאס על התוכנית הזו, שנתפרה על ידי הפיקוד העליון שלו. מעגל יודעי הסוד היה מצומצם ביותר. גם המפקדים הבכירים ביותר, ויש האומרים שאפילו הלשכה המדינית של החמאס, לא ידעו ולא העריכו שזה יגיע למלחמה. בדיעבד יתכן ועוד יצטערו על כך. גם הם פירשו את איסוף המודיעין והתרגילים הצבאיים כאימונים שגרתיים.
בתקופה שקדמה למתקפה הפעיל החמאס את אנשיו, שהתחפשו לחקלאים תמימים כדי ללמוד את שיטות ההגנה ליד הגדר, לבדוק את מיקום המצלמות, לעמוד על מידת הערנות הישראלית וחילופי המשמרות. שיטה זו בדיוק מופעלת גם בצפון על ידי החיזבאללה, כאשר "רועים" תמימים נמצאים קבוע ליד גדר הגבול. בצד הישראלי יודעים שמדובר באנשי חיזבאללה אך לא עושים דבר. אולי עתה משהו ישתנה גם שם.
בד בבד הרגיל החמאס את התצפיתנים הישראלים לאורך החודשים האחרונים במראה שגרתי של אימונים ליד הגדר. במקום לירות בהם ולהרחיקם, העדיף הצבא להעלים עין, להכיל את המראה ולפרש את האימונים הללו כמשהו סתמי. החמאס המשיך במלאכתו ויצר ליד הגדר מעין "התפרעות עממית", במסגרתה הוטמנו בשבועות האחרונים מטענים סמוך לגדר. כאשר החלה המתקפה הם הופעלו בשלט רחוק.
בצבא כאמור לא הבינו מה קורה מולם. המודיעין לא חשב שיש כאן משהו חריג. לפיכך יממה לפני המתקפה, לא הייתה שום בעייה להעביר גדוד וחצי מעזה ליו"ש בעקבות ניסיון הפיגוע בחווארה והמתיחות שם לאורך כל הסוכות. בחמאס מן הסתם הבחינו בכך וחיככו ידיים בהנאה, בהבינם שהם הצליחו במלאכת ההונאה.
את המתקפה החלו בבוקר שמחת תורה בשעה 6 וחצי באמצעות פעולת הסחה של ירי רקטות ופצמ"רים לעבר המוצבים הסמוכים לגבול ודרך שיגור רקטות ארוכי טווח. ח"כ לשעבר חיים ילין תושב בארי, סיפר לאחר מעשה כי שמע את ההרעשה מעל הראש שלו והבין כמו כולם שהרקטות מופנות לכיוון מרכז הארץ. אלא שיחד עימם נשמעו גם קולות ירי חשודים. עד מהרה התברר כי שיגור הרקטות היה רק פעולת הסחה לדבר העיקרי שהגיע בעקבותיו. בקטע הבא
הכוחות שפרצו פנימה כללו את אנשי הנוח'בה הרוצחים לצד ערב רב של בוזזים
בד בבד למטחים הכבדים ובחסות הירי, הגיחו כמאתיים אנשי כוח נוח'בה, כוח הקומנדו של החמאס, כשהם רכובים חמושים על טנדרים ואופנועים, שהועמסו מראש בנשק ותחמושת. הכוח התקרב לגדר ורק שם הבין שהיום זה לא תרגיל אלא משהו אמיתי. היום פורצים פנימה. הם הפעילו את המטענים, ופרצו ארצה דרך 20 נקודות בו זמנית.
במקביל פעלו רחפנים של החמאס והטילו פצצות על מצלמות הגדר. הם ידעו בדיוק היכן ממקומות המצלמות, בהסתמכם על המידע של "החקלאים". לאחר שהצליחו לכבות את מערך התצפיות הראשון, חצו עשרות מצנחי רחיפה את הגבול.
אמנון זיו – אחד הרבשצי"ם בעוטף, שקם באותו בוקר מוקדם, סיפר בדיעבד כי שמע את מצנחי הרחיפה והופתע. "אין בנתיב העשרה מצנחי רחיפה. כל מה שעולה למעלה מהצד השני מושמד מיד", סיפר. תוך שניות הבין שמדובר במשהו חריג, אך זה היה מאוחר מידי.
כוח נוחב'ה, שהיה הראשון להיכנס פנימה תקף את המוצבים הסמוכים לגדר. החיילים שאיישו את המוצבים, שהו במרחבים הממוגנים בגלל הפצמרי"ם והרקטות, ושם נקטלו אחד אחד השני. המחבלים השליכו רימונים פנימה ולא הותירו כל סיכוי לחיילים לצאת משם חיים.
לאחר שהצליחו לשתק גם את החמלי"ם של אוגדת עזה בבסיס רעים ולפגוע בחיילים במרחבים הממוגנים, נכנסו עוד עשרה טנדרים עמוסים במחבלים צמאי דם דרך הגדר ועימם עוד ערב רב של בוזזים, שפשטו על יישובי העוטף. קודם לכן ניטרלו את קווי החשמל והגנרטורים, הציתו את קווי המתח שעל הגדר ואת אמצעי התצפית הנוספים ובכך גרמו לאפילה מוחלטת.
כל התצפיתנים הוכו בסנוורים וגם אנשי הבור בקרייה שיכולים לעקוב מרחוק, לא הצליחו לראות מאומה. המחשבה הראשונית הייתה שמדובר בפעולת סייבר מתוחכמת. בפועל היו אלו פצצות ומטענים שהוכנו כאמור מראש.
התוכנית הייתה סדורה מראש. האימונים הפכו למעשיים. כוח נוחב'ה היה הראשון לפרוץ, ואחריו גל שני של 500 מחבלים חמושים שנכנסו ללא שום הפרעה דרך הפרצות. יחד עימם נכנסו גם צעירים שטופי שנאה "יחפנים" לצד רחפנים, כולם ידעו מה הם עושים. כל אחד דהר לישוב שלו. לכל רכב היה יעד. באופן זה הם נמנעו מירי זה על זה.
רשימת המחדלים ארוכה: השאלות הקשות והבירורים ייעשו לאחר המלחמה
עד כה לא ידוע האם החמאס ידע מראש על אירוע "מסיבת הטבע" ליד קיבוץ רעים, והאם הצעירים במקום נפלו לידיהם כפרי בשל ובכך הגדילו במאות רבות את מספר ההרוגים. גם הדבר הזה עוד ייחקר.
יוסי שלי מנכ"ל משרד ראה"מ שהתראיין על כך יומיים לאחר המתקפה, הסביר כי המסיבה הזו תרמה למספר ההרוגים הגדול. התקשורת עטה עליו בחמת זעם, כאילו האשים את המסיבה בכל מה שקרה, בעוד שהוא הסביר רק את העובדות בשטח וציין את המספרים.
בכל מקרה רשימת המחדלים ארוכה. היכן היה המודיעין לפני האירוע. היכן היה הצבא בשעות הראשונות. מדוע לאחר שהחיילים במוצבים נהרגו, לא הגיעה מיד כוח חלופי. כיצד קרה שבמשך שעות ארוכות, התחננו אנשים לעזרה, יצרו קשר עם כל מי שאפשר ולא זכו למענה. היכן היה חיה"א, מדוע לא שוגרו למקום מסוקים.
בדיעבד התייחס ראש להק המטה בחיל האוויר, תא"ל עומר טישלר, להפתעה בשעות המלחמה הראשונות ולמעשי הטבח האכזריים שנגרמו בעקבותיה ואמר כי "אלה אירועים שהיו צריכים להימנע. מי שהיה אחראי למנוע אותם הוא הצבא, וזה לא קרה. ניתן על כך תשובות אחרי הלחימה והדבר עוד ייחקר". טישלר הסביר כי כרגע הם עסוקים בהפצצות על עזה. התשובה הזו חוזרת על עצמה מכל גורם אפשרי.
השאלות כאמור הן רבות וממשיכות להדהד: מדוע לא הייתה תקשורת חירום במוצבים, כיצד נשאר המרחב פתוח לתנועת המחבלים מישוב לישוב, מדוע הכוחות המיוחדים הגיעו רק לאחר שעות ארוכות, מדוע לא החלה הפגזה בעזה מיד לאחר הטבח, דבר שאפשר למחבלים לשוב לעזה ולהתחפר במנהרות יחד עם השבויים.
מדובר בחלק קטן בלבד של השאלות שיעלו בהמשך. בינתיים מתפרסמים חצאי דברים, שמועות והכחשות על מידע כביכול שהתקבל ממצרים כמה ימים לפני המתקפה ובעיקר ערב לפניו. בדיווחים, שכאמור אין להם שום אישור רשמי, נאמר כי לילה לפני המתקפה זוהתה פעילות חריגה על הגבול. הדיווח הועבר לגורמים בכירים ולשיחות טלפוניות באמצע הלילה, שעות לפני המתקפה בין בכירי הצבא השונים. הסיכום שהושג קבע לקיים הערכת מצב נוספת בשעות הבוקר.
האם התקבלו התרעות בלילה שלפני המתקפה ואם באמת היו, מי קיבל אותן?
בשבוע שלפני המתקפה, קרי בימי חול המועד התקיימו שלושה דיונים ביטחוניים. איש לא דיבר על מתקפת פתע של החמאס. אדרבה, דובר על כך שיש צורך שלא לתת שום סיבה להסלמה בעזה. "עשו עלינו תרגיל הונאה מושלם", הודו בכאב גורמי ביטחון.
לכל הדברים הללו מצטרף דיווח של הכתבת סמדר פרי "מידיעות", לפיו שר המודיעין המצרי התריע באוזני נתניהו, כעשרה ימים לפני מתקפת הפתע של חמאס, מפני "משהו גדול" שצפוי לקרות, אך ישראל העדיפה להתמקד בגדה והמעיטה בחומרת האיום מעזה.
הדבר מזכיר במדויק את ההתרעות והאזהרות שהגיעו לפני 50 שנה ב"מלחמת יום כיפור" מפני הצפוי. גם שם דחתה ישראל את ההתרעות הללו ופירשה באופן שגוי את המידע שקיבלה, בטענה שמדובר באימונים בלבד של צבאות ערב ולא בהכנה למתקפה. התיזה הנוכחית קבעה ש"החמאס מורתע" ולכן אין לו שום כוונה להסלים את המצב.
בכל מקרה, בלשכת נתניהו דחו לחלוטין את הדברים וטענו כי "הפרסום כאילו ראש הממשלה קיבל מסר מקדים ממצרים הוא שקר מוחלט. "לא הגיע שום מסר מקדים ממצרים וראש הממשלה לא דיבר ולא נפגש עם ראש המודיעין המצרי מאז הקמת הממשלה – לא בעקיפין ולא במישרין. מדובר בפייק ניוז מוחלט".
הכתבת שפרסמה את הדברים חזרה בה ואמרה כי לא הייתה שיחה ישירה עם נתניהו, אלא עם גורמים בסביבתו, אך בלשכת ראה"מ הכחישו גם את הדברים הללו. הכותרות בכל מקרה נשארו והסיפור ממשיך להדהד.
יש להניח שהדבר ייחקר לאחר המלחמה, כמו גם דבריו של יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקני, מייקל מקאול, שאמר השבוע כי מצרים הזהירה את ישראל על פוטנציאל ל"אלימות" שלושה ימים לפני מתקפת הפתע. "אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים מסווגים, אבל ניתנה אזהרה", הדגיש. לאחר שנלחץ להשיב, אמר כי אינו יודע באיזו רמה ניתנה האזהרה.
בצבא התייחסו לכל השמועות והדיבורים ואישרו כי "היו סימנים בלילה לפני, אבל לא התרעה מודיעינית לאירוע שכזה". ככל הנראה חשבו שמדובר באימונים של הגי'האד והחמאס כפי שקרה בשבועות קודם המתקפה.
שורה תחתונה: בכל המערכות המדיניות והצבאיות חוזרים ומדגישים: "ניתן את כל ההסברים לציבור בבא העת. כעת עסוקים בלחימה".
קמפיין תוך כדי לחימה: אנשי צבא לשעבר ממלאים את האולפנים ולא מפסיקים להשתלח בנתניהו
המלחמה בעיצומה, אבל הפוליטיקה אינה נפסקת לרגע. הפגנות המחאה אמנם הוקפאו אבל הקמפיין נגד נתניהו מתנהל במלא עוזו. קמפיין ממומן תוך כדי לחימה.
גם התקשורת מסייעת לקמפיין הזה, ותוקפת את נתניהו על הכישלון הצבאי והמודיעיני, תוך שהיא מתעלמת במודע על חלקה שלה בתמיכה המאסיבית והאגרסיבית שהעניקה להתנתקות מגוש קטיף, דבר שגרם לעלייתו של שלטון החמאס ברצועה.
בד בבד בכל האולפנים יושבים פרשנים, אנשי ביטחון לשעבר, שבעודם מכהנים בתפקידיהם הקודמים, תמכו בתזה שיש לסמוך על החמאס, לא למוטט אותו וכמובן תמכו והיו שותפים בפועל להתנתקות. לפתע כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים לתקוף את נתניהו ולהאשימו כמי שלא פעל להשמיד ולהחריב את החמאס, כפי שהתחייב לא פעם בעבר.
אין ברצוננו להיכנס למחלוקת הזו. הצדדים לכאן ולכאן. מה שברור הוא שהקונספציה לפיה "החמאס מורתע" ספגה מכה ניצחת. לקונספציה הזו היו שותפים כולם – הדרג המדיני והדרג הצבאי.
כך לדוגמא, ראש המל"ל צחי הנגבי, התראיין שבוע לפני המתקפה ואמר בביטחון נחרץ כי זה למעלה משנתיים לא הייתה פעולת ירי יזומה אחת של החמאס מעזה, כיון שהחמאס מרוסן ומבין את המשמעות של התרסה נוספת. "פניו אינן להסלמה". שאר ראשי מערכת המודיעין והביטחון התמקדו בעיקר באתגרי החזית הצפונית.
כל ההערכות, החל מראש אמ"ן, ראש השב"כ, הרמטכ"ל, מתאם הפעולות בשטחים ועד שר הביטחון וראש הממשלה דיברו על "החמאס המורתע". המחשבה הייתה שיחיא סינואר, רוצה לשלוט ולכן הוא רוצה כלכלה מסודרת, כסף מקטאר, כניסת פועלים מעזה לישראל לצורך פרנסה, מעברי סחורות, אפשרות דייג ובקיצור חיים סדירים. לפיכך הרצון היה שלא להסלים את המצב ולהכיל אירועי אלימות פה ושם.
מסתבר שהכול היה תרגיל מתוחכם. החמאס לא זנח לרגע את מורשתו הזדונית: השמדה והרג של יהודים. לצורך כך הוריד פרופיל ונערך לפעולה הזו חודשים ארוכים. זו הסיבה האמיתית מדוע לא התערב במבצע האחרון בעזה "מגן וחץ" ומדוע נמנע מלהשתתף בעוד פעולות נגד ישראל. ההנהגה החמאסית לא רצתה לבזבז אנרגיה מיותרת והמשיכה להשקיע עצמה בתוכנית הגדולה שלה.
מצג ההסוואה הזה התבטא גם ברשת התקשורת הפנימית של החמאס. אנשיה ידעו שישראל מאזינה להם, והם דיברו בקשר ביניהם באופן שנתן למאזינים להבין, שפניהם אינם להסלמה. כל הדברים הללו יצטרכו להיחקר מיד לאחר המלחמה. על אופי החקירה והבדיקה צפוי קרב לא פשוט. בקטע הבא.
האם תקדים אולמרט יסייע לממשלת נתניהו למנוע את החקירה שכולם מדברים עליה?
בדיוק כמו בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, כאשר היה ברור שבסופה תוקם ועדת חקירה או בדיקה לאור המחדלים שהיו לכל אורכה, ובדיוק כמו במלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה, גם עתה ברור כי בסופה של המלחמה, צריך יהיה לבדוק מי אחראי למחדל הגדול, שיתכן והוא החמור ביותר שארע למדינת ישראל אי פעם.
השאלה המרכזית תהיה מי יבצע את החקירה. הממשלה תתמוך מן הסתם בוועדת בדיקה ממשלתית ולא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. ההבדל הוא בשאלה מי ממנה את חבריה. בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, שחבריה מתמנים על ידי נשיא בית המשפט העליון, בוועדת בדיקה ממשלתית מתמנים החברים על ידי הממשלה.
במלחמת לבנון השנייה, הכריעה ממשלת אולמרט בעד מינוי ועדת בדיקה ממשלתית, בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד. המחאה הציבורית דרשה ועדת חקירה ממלכתית והבג"צ הכריע (ברוב של ארבעה נגד שלושה) בעד ועדת הבדיקה שהמליצה הממשלה. נתניהו עשוי להרוויח מהתקדים הזה, אך יש להניח שהלחץ הציבורי יהיה גדול, תוך טענה שאין להשוות בין שני הדברים לאור התוצאות האיומות של מה שארע השבוע.
קשה לחזות את מה שצפוי לקרות, אבל לא יהיה זה מופרך לומר, שבסופה של המלחמה הדרג הצבאי הבכיר ייתן את הדין על מה שקרה ובעיקר ראש אמ"ן לאור הכשל המודיעיני המהדהד. גם הרמטכ"ל, ראש השב"כ, אלוף פיקוד דרום ובכירים נוספים לא יוכלו להישאר בתפקידיהם.
כאן בדיוק מגיעה השאלה שלבטח מעסיקה את כולם: ומה יהא על נתניהו, האם הוא יוכל לצאת נקי מהעניין. בקטע האחרון.
האם האיש שחשב לסיים את הקריירה עם פרס נובל לשלום, ייאלץ ללכת הביתה לאחר המלחמה?
רבים הספידו את נתניהו לאורך שנים ארוכות והתבדו. האיש הצליח שוב ושוב לשקם את עצמו וניצב בראשות הממשלה יותר זמן ויותר שנים מכל ראש ממשלה אחר כולל בן גוריון.
ולמרות כל זה אפשר לכתוב בזהירות הנדרשת, שגם תומכיו (לא הביביסטים, אלא השפויים) מבינים שבגמר המלחמה הוא הולך הביתה. האסון הגדול ארע במשמרת שלו וגם אם אינו אשם, הרי שעל הרבה פחות התפטרו ראשי ממשלות. אחד כזה עמד בראש הליכוד. שמו היה מנחם בגין והוא אמר "איני יכול עוד" על הרבה פחות.
אין לי ספק שחלק מהקוראים לבטח כועסים על הדברים וסבורים אולי אחרת, אולם קשה להאמין שיקרה משהו אחר. נתניהו שרצה בכל מאודו להשאיר אחריו מורשת של שלום עם סעודיה ואף לזכות אולי בפרס נובל ואז לפרוש לביתו בשיאו, ייאלץ לרדת מהמפה הפוליטית על רקע המחדל הנוראי שקרה במשמרת שלו. הוא אמנם לא אשם, המחדל הוא צבאי. אבל הוא זה שנמצא בראש הדרג.
כך זה פועל במישור העסקי וכך במישור הפוליטי. מה שלא עשתה המחאה, עשה החמאס, ואולי הא בהא תליא. המחאה החלישה את הצבא ואתגרה את החמאס להוציא לפועל את תוכניתו. (כך לפחות העיד אחד המחבלים שנתפס, ובחקירתו סיפר כי "ההפגנות בישראל עודדו אותנו")
זה מה שיזכרו מהאיש שהיה מדינאי מוצלח, אבל איתרע מזלו ובדיוק במשמרת שלו קרה האסון הנורא מכל. הנחמה היחידה של נתניהו תהיה בכך, שהמלחמה תצליח בס"ד ותמוטט כליל את החמאס בעזה. או אז הוא ייזכר לפחות כמי שבמשמרתו הושמד חמאס-דאעש עזה.
הקבינט החדש שהקים השבוע עם הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלה (נרחיב על כך במדורים הבאים בס"ד) אמור לסייע לו לנהל את המלחמה. רגע לאחר מכן גנץ ישאיר אותו לבד לגורלו.
שבוע קשה מאחורינו עם התחלה חדשה (בראשית) לפנינו. כי אתה ד' מחסי..
הטור נכתב ופורסם למדור "מקור נאמן" ב'יתד נאמן'
לקרוא ולא להאמין
לא מסכימה לגבי נתניהו כתבת ש'אתרע מזלו ובדיוק במשמרת שלו קרה הדבר' זה לא מדויק. הוא אחראי במידה רבה להעצמתו של חמאס ימ"ש. הוא אחראי בלעדי על הפסקות אש מוקדמות מידי בכל פעם שצהל התחיל בפעולה טובה ובהחלשת חמאס, מעניין אותו הוא עצמו. וכל מדינת ישראל יכולה להישרף אם זה מחמם לו את בכוס תה שלו. אפשר להכניס לרשימת האשמים כמובן גם את הממשל כאן שמאפשר לטרלל ראש ממשלה מכהן בחקירות במקום לעסוק בתפקידו, את כל אלו שטרללו אותו בפועל ואת בג"ץ שסירס במשך עשורים את החיילים שלנו. אבל נתניהו הוא לא עובר אורח תמים ובלתי מעורב ש'במקרה' נפגע הוא… להמשך קריאה »