הטבח הנורא שאירע בשבת – שמחת תורה, לא ישכח לעולם לדאבוננו, כאשר נרצחו בו על קידוש השם למעלה מאלף שלוש מאות יהודים, ונפצעו עוד אלפים. בין כל החושך והשכול הנוראי, היו סיפורי הצלה רבים, שעוד יכתבו וישמרו לדורות, איש איש וסיפורו, משפחה ומשפחה ונס ההצלה הפרטי שלה.
יהודי יר"ש המתגורר באחד מאותם היישובים, אשר זכה הוא ובני משפחתו להינצל מחרב המרצחים, כאשר שהה בממ"ד שעות רבות, ונלחם עם המחבלים בכל כוחו לבל יפתחו את הדלת, זכה לצאת ללא שום פגע בחסדי שמים. הניצול ומשפחתו מודים ללא הרף להקב"ה על הנס שהצילם.
כעת שיגר הניצול שאלה מעניינת לשולחנו של מרן עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין שליט"א, והיא, מאחר ונהוג שמי שנעשה לו נס עורך סעודת הודאה ברוב עם, להודות ולהלל להקב"ה על ניסיו וחסדיו, האם גם כעת מתאים וראוי שיערוך סעודת הודיה, או שמא מאחר וחלק גדול משכניו ומכריו ביישוב נרצחו ונטבחו, זאת מלבד עוד כמה וכמה שבויים החטופים אצל החמאס, והיישוב כולו בוכה ומתאבל יחד עם כלל ישראל השרוי במלחמה קשה, ואם כן אולי אין השעה והזמן מתאימים לעריכת סעודת הודאה על ניסו הפרטי.
תשובת עמוד ההוראה מתפרסמת בקו 'שיח יצחק', שם הביא נכדו הרב חיים מלין, כי מרן הגר"י זילברשטיין דן מדברי הגמרא במסכת תענית (דף יח ע"ב), שם אומרת הגמרא כי יום י"ב אדר היה יום טוב מאחר ונהרגו בו פפוס ולוליינוס והתבטלה הגזירה מעם ישראל, אך לאחר שנהרגו באותו היום שמעיה ואחיה ביטלו את היום טוב. ומבואר שבתחילה כן קבעו יום זה ליום טוב משום שהגזירה על עם ישראל התבטלה, למרות שנהרגו בו באותו יום שני יהודים, ואולי נאמר גם כאן, שאמנם נהרגו רבים מאותו יישוב, אך כיון שלאותו ניצול נעשה נס פרטי, מוטל עליו לערוך סעודת הוראה. אולם מרן הרב זילברשטיין עצמו נשא ונתן בדברים וציין כמה חילוקים בין דברי הגמרא לשאלתנו.
הכרעתו של מרן הגר"י זילברשטיין הייתה כי באותו יישוב שם גר הניצול, בוודאי שלא יערוך את סעודת ההודאה, שכן הדם שותת באותו יישוב, ואיך הוא יכול לשמוח בביתו כאשר שכניו וידידיו בוכים ודואבים, והדם עדיין נוזל, שותת ומפעפע באותו מקום. אולם מוטל עליו לנסוע למרכז הארץ, ולערוך סעודת הודאה לבני ישיבה או אברכי כולל, או לחלק להם מיני מתיקה, ולהודות על הניסים שעשה עמו הקב"ה, ולהקדיש בו זמנית פרקי תהלים לרפואת וישועת עם ישראל.
