התמונה המצמררת, המתעדת קבוצה של מתנדבים-מגישי שירות השוכבת על הקרקע יחד עם הבאים לקבל את המענה והעזרה, מספרת במלוא עוצמת הכאב והבושה את שגרת הנתינה הבלתי אפשרית של מתנדבי יד שרה בחזית הדרומית.
יותר מכל יום של שגרה, בימים של התקפות טרור קיים צורך קריטי בהפעלת סניף יד שרה קרוב. גם כאלו שאינם מוגדרים כ'נכים' נזקקים כעת לכסאות גלגלים כדי להגיע במהירות, בתוך 15 השניות המוקצבות להם, למרחב המוגן. המתנדבים בסניף מספרים גם על מתקשי הליכה רבים שביקשו לשאול כסאות גלגלים עם גב הטייה גבוה, כדי שיוכלו לישון על הכסא במטרה להגיע למרחב המוגן במהירות כשאין זמן לעבור ממיטה לכיסא.
בנוסף, החרדה השוררת בעת התקפת טילים, גורמת לקשיי נשימה. ילדים זקוקים למכשירי אינהלטור כדי לסייע באמצעות אינהלציה למצוקה נשימתית. מבוגרים זקוקים לבלון או למחולל חמצן. זו הסיבה שלמרות הקושי והחששות הכבדים, ממשיכים מתנדי יד שרה להעניק עזרה גם – ובעיקר – תוך כדי ההפגזות.
כל סניפי יד שרה בדרום פעילים. בבאר שבע, באשקלון, באופקים, בנתיבות, ועוד ועוד. אך בשדרות, לאחר בוקר אחד של אזעקות בלתי פוסקות, בלתי ניתן היה להמשיך ולשרת את התושבים הזקוקים כל כך לשירותי הסניף.
בסניף, הנמצא ממש בקו האש, אין מרחב מוגן! לשמע אזעקה הסתתרו המתנדבים ומקבלי השירות מתחת לשולחנות בשכיבה על הרצפה. האזעקות לא פסקו לרגע, והמתנדבים לא יכלו בשום צורה להעניק שירות.
אביחי עמוסי, מנהל סניף יד שרה בשדרות, נותר כאוב ונסער בסיומה של המשמרת. "המראה הזה לא מכבד את המדינה. לא מכבד את העיר, ואפילו מבייש אותנו – מתנדבי יד שרה!" המתנדבים סיפרו על מבול של בקשות לעזרי הליכה ולציוד נשימתי, אך כאשר נודע לשואלים על היעדר המוגנות בסניף, העדיפו לוותר ולא לחשוף את עצמם לסכנה. במהלך היום נחת נפל של 'כיפת ברזל' בסניף, מה שהגביר עוד יותר את הבהלה.
"בסבב ההסלמה הקודם כבר הבטיחו לנו ממ"ד", מספר עמוסי, "ומה יהיה בסבב הבא חלילה? לא ביקשנו שום דבר שהוא בחזקת 'מותרות', רק את האפשרות לעזור!"
