גם אתן שוברות את הראש איך להתמודד עם דחיינות?

דחיינות: הדבר היחיד שלכולם תמיד יש זמן פנוי עבורו. ככה הרגשתי השבוע שניסיתי לשבת לכתוב את המאמר. אז ככה. לפני כמה ימים התיישבתי לכתוב את המאמר. למדתי וקראתי מאמרים על הפרשה ,חשבתי, כתבתי טיוטות למאמר. פיניתי אחר הצהריים  שלם לכתיבה. התיישבתי ,ואז, מצאתי את עצמי קמה על אוטומט ומסדרת את הסלון, אחר כך נזכרתי שלא תליתי את הכביסה, אחר כך הייתי חייבת להכין מרק שיהיה למחר, ואז נכנסו שיחות ייעוץ בזום דחופות.

ירד הערב, מאוחר, המונית הגיעה. הייתי חייבת להגיע בזמן  לסדנה בירושלים. המאמר יחכה למחר. כך חשבתי. נשמע לכם מוכר? יוצא לכם לשבת מול מטלה שאתם צריכים לעשות ולא להצליח להתקדם איתה? אם כן, ברכותיי. אתם סובלים מדחיינות.

תסתכלו גם על חצי הכוס המלאה, מסתבר שלדחיינות יש כישרון להפוך מטלות שנואות לאטרקטיביות. אנחנו בורחים מהתמודדות עם הכאב, לא מהמטלה עצמה. בורחים מהכאב למוכר ולידוע. אנחנו חיים בהישרדות.

נעים להכיר

שרה .ח. נכנסה לחדרי בחיוך נבוך. התיישבה מולי ואמרה, אני ביישנית. אני חושבת שאני צריכה עזרה. לפני שהספקתי לשאול אותה לשמה, היא פתחה במונולוג.

לא רציתי להפסיק אותה. הבנתי שהיא עמוק בכאב. "החלפתי כבר שלוש עבודות. בקצב הזה בקרוב אצטרך למצוא עבודה אחרת. למה הכול הולך כל כך מורכב. למה אי אפשר פשוט לזרום עם החיים. הקצב הזה גורם לי לרצות לא לעשות כלום. להרים ידיים לוותר. הכול גדול עליי. זה לא בשבילי. אין סיכויי שאני אצליח לעבור את זה. עדיף שאתפטר ואחפש משרה חדשה. האמת שהייתי עושה את זה במקום לקבוע פגישה. אבל יש לנו, לי ולבעלי, הרבה התחייבויות והמשכורת שלי מחזיקה את הבית. הכול קשה לי.

עד שסיימתי את עבודת הגמר של התואר השני. עד שהתחתנתי, עד שנולדו הילדים, עד שקנינו בית ולקחנו משכנתא גדולה. כמה עיכובים היו בדרך עד שעברנו דירה. אם אספר לבעלי שאני רוצה להתפטר וקשה לי, הוא ייקח את זה קשה. והאמת שגם לי נמאס לברוח כל הזמן, למרוח. שהייתי קטנה אמא שלי הייתה אומרת שאני כמו בת יענה שטומנת ראש בחול בכל פעם שקשה. מחכה שהכול יעבור."

השפן הקטן

כששרה אמרה בת יענה. כבר הבנתי הכול. דחיינות זה הסיפור. דחיינות זה סיפור כיסוי, ובמקרה שלה לפחד. פחד מכישלון. יש אנשים שיראו את זה כעצלות, אך למעשה חוסר היכולת להשלים משימות ומטלות הוא לא תמיד סימן לאדם עצל. אלא הדחיינות נובעת מתוך חשש מסוים, שגרם לנו לסגל לעצמנו מנגנון התמודדות, שלטווח הארוך אינו יעיל עבורנו.

יש סוגיים של דחיינים. יש 'חבלן עצמי' זה שמארגן לעצמו כל מיני משימות בדרך למטלה. ויש את זה שחי על הקצה ,עד לקצה. מתחיל לעבוד רק שמועד סיום המטלה מתקרב. יש את 'השפן', הטיפוס שדוחה את המטלות ומקווה שמישהו אחר יעשה אותן. והיא, שרה. ח. בת ארבעים ושתיים. אמא לשני ילדים קטנים. שיושבת מולי במבט עגום. מאלו שאנחנו מכנים 'בת יענה'. קוברת את ראשה בחול, מתעלמת מהמטלות ונמנעת מלקבל החלטות. מתוך מחשבה שאם היא תתמודד היא תהיה בסיכון, היא תכשל, חוששת שאחרים ישפטו אותה. עכשיו חיכיתי לשמוע ממנה את סיפור המסגרת. מה קרה הפעם, מה עורר את השדים הפנימיים.

חור שחור

 מסתבר שהיא עובדת במשרד ממשלתי, וכדי לקבל העלאה בדרגה היא אמורה להגיש עבודה ולהציג את הפרויקט. כולם כבר הגישו והציגו והיא מתעכבת. קשה לה, עד כדי כך קשה שכבר חשבה לעזוב ולחפש עבודה אחרת.

במהלך הפגישות הצפנו את הכאבים, שרה ביטאה את תחושות התסכול וחוסר האונים שלה. שיקפתי לשרה אירועים נוספים בחייה, שאותן תחושות של הימנעות ודחיינות מככבות בהם. ניסינו להבין מה גורם לשרה, לבחור בדחיינות כמנגנון הישרדות ולשלם מחיר כבד של דימוי עצמי נמוך ופיטורים. לשבת שנים על הגדר לא להסתכן בלבחור, בלהתמודד, בלהיות נוכחת גם שכואב. הפעם, סימנו יחד את המטרה 'להגיש עבודה- לקבל קידום'.

ניסינו יחד לגלות את הצבעים שיש בתוך 'החור השחור'. מהן החוזקות, מה הן החולשות, פרטנו את הדרך לשלבים.

סליחה עצמית

השלב הראשון היה: סליחה עצמית. אין צורך בהלקאה עצמית ואין צורך ברגשות אשם. מחקרים הראו שאם נסלח לעצמנו על הדחיינות שלנו בעבר, יהיה לנו קל יותר להתגבר על הדחיינות של היום ולהתחיל לבצע משימות יותר בקלות.

הסברתי לשרה שההכרה בכך שזה קורה לה, הכרה בכך שהיא 'במלכודת הדחיינות' היא חלק גדול מהפתרון.  פרטנו את המטלה למשימות קטנות ובנות השגה. חשוב שנבין גם אנחנו ,שאחת הסיבות לדחיית משימות היא שהמשימה נראית גדולה ומאיימת מדי. אם נפרק אותה למשימות קטנות ופשוטות, כל משימה בפני עצמה תיראה לנו פחות מפחידה.

לא ביישנית

לאחר שפרקנו את המטרה ליעדים ומשימות, פרשנו את הכול על ציר זמן. אמרתי לשרה :" “זה לא חייב להיות מושלם, זה רק חייב להתחיל”. ביקשתי ממנה לעזוב את הפרפקציוניזם.

בפגישה הראשונה, שרה הגדירה את עצמה כביישנית. במהלך הפגישות שרה הבינה שיש לה חרדה חברתית, מדויק יותר לומר מבוכה חברתית ממוקדת, היא סובלת מפחד קהל. ששחזרנו אירועים בחייה, מצאנו את ההקבלות במצבים השונים. אותה מבוכה ואותו פחד מפני השפלה הנובעת מההערכה שלילית על ידי אחרים.

כשהבנו שהפחד הכי גדול של שרה זה לעמוד מול אנשים, לקבל ביקורת, ביקשתי משרה לבקש מהמנהל שלה להגיש את העבודה עם שותפה, ולאפשר לשותפה להציג את הפרויקט . שרה נענתה בחיוב. שרה הבינה בסופו של תהליך שהדחיינות שלה קשורה לפחד קהל . הדימוי העצמי הנמוך שלה והחשש מביקורת פומבית, הם  סיבה לדחיינות.

מתוך הכרה מודעת, שרה יכולה כעת לבחור מחדש להתמודד עם אמונות מגבילות שלה. שהשפיעו על התפיסה העצמית השלילית שלה ועל היכולת לבצע את המשימה .

משהו לנשמה מהפרשה

בפרשת פיקודי  מתוארות בפרטי פרטים ההכנות להקמת משכן אוהל מועד. בין תיאורי יצירת כיור  הנחושת, יתדות המשכן והחצר, בגדי הקודש, המנורה, הכלים, המזבח  שב וחוזר הפסוק "כאשר ציווה ה' את משה". הכנה מדויקת, להעמיד את המשכן, להכין את הכלים- לא די בדיבורים לא די במחשבות או בהרגשים, צריך לעשות. העשייה והענקת המשמעות הנכונה למעשיים היא זו המולידה תחושת סיפוק ושמחה. כמו שכתוב: "עבדו את השם בשמחה…" ללמדנו שהעבודה, לא רק המחשבה או ההרגשים הם המולידים את השמחה.

בני חורין

הגלות אינה מסתיימת ביציאה הפיזית ממצרים, אלא היא מסתיימת בהגעה למעלה הרוחנית של בניית המשכן. ולכן ספר שמות-הספר שבני ישראל יוצאים מגלות לגאולה, מכיל בקרבו גם את פרשיות המשכן. בניית כלי המשכן  אינה טכנית בלבד.  כל עשייה נעשתה לשם השראת השכינה ולכן התורה חוזרת ומפרטת כדי להשמיענו את החשיבות הרוחניות של העשייה.

יש חובת השתדלות בחיים, אך צריך לדעת שההשתדלות היא רק בניית האופן לקבלת השפע אך אינה השפע עצמו.  ה' הוא הנותן את השפע. יש כאן מסר חשוב. כולנו אנשי עשייה אבל העיקר אינו העשייה הפיזית אלא המימד הרוחני , רגשות הלב המתלווים לעשייה. ולכן להיות "בן חורין" אין הכוונה רק לצאת לחירות פיזית, אלא להגיע לחירות רוחנית. החירות הרוחנית האמיתית, כזו המאפשרת עשייה בשמחה לשם מצווה.

מה עושים

מחקרים הראו שדחיינות היא אסטרטגיה לא מודעת להימנע מרגשות שליליים, אבל יש לה מחיר בטווח הארוך. דחיינות מסתבר  שהיא מטבענו . במאמר משולבים כלים, ואסטרטגיות שתוכלו לאמץ לעצמכם , כדי להתגבר על משימות בחייכם. אני מזמינה אתכם ללמוד להכיר את עצמכם, ולהפוך לאנשים שחושבים אבל גם מבצעים.

שתפו אותי בחוויה שלכם. מה למדתם על עצמכם. אשמח לקרוא את התובנות שלכם. mhithabrut@gmail.com