זוכרות את הטור משבוע שעבר שביקרנו בבית רפואה? אז סיפרתי לכן על המבקרות, כעת אשתף אתכן על אחד המאושפזים שהיו שם ועוד לפני אותו מאושפז, פגשנו שם את מייה שם – אזרחית ישראלית וצרפתייה, שנחטפה על ידי ארגון הטרור חמאס ביום שמחת תורה.
אחרי שיחה בת כמה דקות איתה רציתי להביא לה חת"ת מיקרופילים- ששם יש את כל החומש, תהילים ותניא לשמירה והצלה. אבל אז היא ואמא שלה, הוציאו מהתיק שלהן אחד כזה, הראו לי אותו ואמרו: "מה קרה לך! ברור שיש לנו כזה". אמא שלה המדהימה הוסיפה אחר כך ואמרה לי: "למה את חושבת שהיא פה איתנו? אם לא זה.. לא רוצה לדעת מה היה יכול לקרות.."
כשמדברות על אמה של מייה, חייבים לציין שהיא אישה מיוחדת, לא עוזבת את הבת שלה שניה אחת. בכל הפעמים כשהגעתי לשם, היא הייתה איתה, מגוננת עליה, ממש אמא לביאה. כמה כוח, ביטחון, רכות ועוצמה יש לאמא להשרות על הבת שלה.
בפעם נוספת כשהיינו במחלקה, פגשנו את אביתר הצדיק. חייל בסיירת אגוז שחרף את נפשו למען אחיו. הוא סיפר לנו את הנס שלו ותיעדתי זאת בפרויקט שנקרא "הנס שלך", שנמצא ברשתות שלי, על פי הדברים שפרסום ניסים מקרב את הגאולה.
כששאלתי אותו מתי הצפי שלך לשחרור הוא אמר, חצי עצוב, ש-"עוד חודש וחצי" והאמת היא שהוא כל כך רצה כבר לצאת הביתה. כשיצאנו מחדרו בברכת רפואה שלמה, הוא לקח על עצמו להניח תפילין לכל החיים, תפילין שאותן הבאנו לו תפילין כתרומת בית חב"ד תפן.
רגע לפני שיצאנו, אביתר אמר לנו שהוא חייב ללכת לבקר ב-770 בני יורק, כשהוא יחזור לעצמו, כשששאלנו אותו לפשק הדבר הוא הסביר שהוא רגיל להתנדב, אבל פעם בשבוע – לא יותר מזה, ואילו חב"ד כל הזמן מציפים את המקום ונמצאים בכל מקום. "אני חייב לברר מה זה הדבר הזה, מהיכן הם מקבלים את כל הכוחות". לכן, הוא הסביר, "חשוב לי לברר מה המקור לכל התופעה הזאת, שנקראת שליחות – שהיא אף הרבה יותר מהתנדבות".
עכשיו, תשמעו איזה מדהים! יום למחרת בניסי ניסים, פורסם שהוא חזר לביתו וכיצד כל היישוב שלו קיבל אותו בתרועות ניצחון ובכבוד גדול. כששמענו על כך, הבן שלי ואני כתבנו לו הודעה שאנו כל כך שמחים ומתרגשים איתו שהוא הגיע הביתה לפני הצפי שלו. אתן יודעות מה הוא כתב לנו בתגובה? "תראו מה זה, רק לקחתי על עצמי תפילין, ובאותו היום שהנחתי – כבר בישרו לי הרופאים שאני יכול להשתחרר".
כשקראתי את הדברים, מלבד ההתרגשות הרבה חשבתי לעצמי שכך בדיוק תראה בגאולה. אנחנו חושבים לעצמנו: "וואי.. איזו דרך ארוכה הגלות הזאת ואיך נצא מכאן, ואיזה ברוך ומה עכשיו כל המצב הזה". והנה, כהרף עין, זה פשוט יקרה! עוד הרבה לפני כל מה שחשבנו ובלי למצמץ בכלל.
הרי מה זה בשביל הקדוש ברוך הוא? בשנייה אחת הוא יכול לגאול אותנו. כמה שהמסר הזה חשוב בימים שכאלו, שהכל מעורער וכלום לא בטוח.
