ראש ישיבת 'דרכי דוד' בבית שמש, הגר"י שילוני שליט"א, יצא בשבוע החולף לטיפול רפואי סבוך שאותו הוא צפוי לעבור בניכר.
קומץ מובחר מבחורי הישיבה, נשלחו על ידי שאר בני החבורה ללוות את ראש הישיבה, בדרכו לארצות הגולה. הבחורים שהגיעו בהסעה מאורגנת היישר מבית המדרש, קיבלו את פניו של רבם הנערץ בשירת 'כי אורך ימים', לאחריה נשא ראש הישיבה מילות ברכה וחיזוק לקראת שהותו הארוכה בחו"ל.
בטרם נפרדו הבחורים מראש הישיבה, העניקו לו הבחורים התחייבות של בני הישיבה להתחזק בשעות לימוד בתענית דיבור ולהרבות בתפילות ובתחנונים עד שיבתו בבריאות איתנה להיכל הישיבה.
ראש הישיבה שהגיע לניכר, התקשה להיפרד מבני הישיבה ושיגר להם מכתב שנתלה בכניסה להיכל ביהמ"ד. "באתי בשורות אלו אליכם אהובי, מארץ מרחקים, לגולל את רגשות לבבי החומה אליכם מרחוק, בהיותי בגלות בריחוק מקום מכם ומהישיבה הקדושה, וכמאמר ריה"ל זצ"ל לבי במזרח ואני בסוף מערב".
"הנה בזמן אשר כזה הלב מתעורר להרגיש את הנהגת הבורא כל ומנהג עולמו בחסד, כי כל מעשיו עם בריותיו הם בדין מדוקדק על כל המעשים, וגם בתוך הדין המדוקדק הוא מתנהג עמנו בחסד וברחמים רבים. כי באמת אין עונשי המקום נקמה ח"ו אלא הוא ית' כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף וכל מידותיו הם לטובה. והמתבונן יראה בתוך מידת הדין את רחמיו המרובים. ובכל צרה שבאה על כל אחד מישראל יכול להתבונן ולהבין איך שעוונותיו הטו אלה וכדי לתקן את אשר עיוות, באה אליו הצרה הזאת להצילו ולמלטו מרדת שחת ולקרבו ברחמיו אליו ית', ובריך רחמנא דמאי דעביד לטב עביד, ואשר על כן הוא יתברך ממתיק הכל ברחמים כדי שיוכל האדם לעמוד בזה. וכדרך שהרופא ממתיק התרופה לחולה שיוכל לבלעה ויעמוד בה כך הוא יתב' ממתיק הדינים שמביא על האדם שיוכל לעמוד בהם, ולכן כל כך הרבה נקודות של חסד אפשר לראות בתוך הדין.
ועכ"פ תכלית כל המאורעות שבאים על האדם הוא כדי שיתעורר ויתחזק בתפילה ובעסק התורה, ולכן אם ע"י מאורעות האלו באה התעוררות לשקיעה בלימוד, ולהתקרב אליו ית' בתפילה ודאי שזהו התועלת הגדולה שבאה מאותה צרה, ומה גדול חסדי יתב' עלינו כשהוא מקרבנו לעבודתו".
ראש הישיבה מוסיף בשיחת המוסר שנמסרת מעבר לים: "עוד התבוננתי בהנהגתו יתברך כי מידת בשר ודם היא שאם נתחייב אדם לשהות בבית האסורים, צריך לאיזקו באזיקים ולהשים עליו שומרים ביום ובלילה, אבל הקב"ה אינו צריך שומרים ולא אזיקים אלא הוא מביא את האדם לידי כך שמרצונו יפנה לבית האסורים וישהה שם את כל הזמן שנגזר, אף כי אין קצין ואין שוטר שישגיח עליו, כי בית חולים הוא בית האסורים של המלך ברוך הוא, והדרך היחידה לברוח מבית האסורים היא אם מצא מחתרת חתורה לפניו, וכדברי רבינו יונה בשערי תשובה, שהתשובה היא המחתרת החתורה ואם לא יצא מן המחתרת יאמר לו המלך ברוך הוא "קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך"
והנה מי שנודע לו סוד זה שכאשר הוא אסור בבית החולים הוא נמצא אסור בבית האסורים של הקב"ה, כמה ישמח ויגיל לבבו ביודעו שאינו מסור ביד ב"ו או ביד המקרה חלילה אלא הוא מסור בידיו של הקב"ה והוא מטופל באופן אישי בידיו יתב"ש. אשרינו מה טוב חלקינו, שתמיד אנו מסורים בידיו ית' ומודעים לכך ומודים על כך".
ראש הישיבה מסיים את מכתבו בפנייה לבחורי הישיבה: "אחי אהובי, מחר בבוקר יום רביעי יכניסוני לחדר הניתוח, ובעת שכזאת כמה זכויות צריך לצאת בדימוס בדין מלפניו יתב' שמו, ומחזיקנא טיבותא לאהובי בני הישיבה שקבלו עצמם להתחזק בלימוד ובתפילה ואף אני בל"נ אתפלל ממעמקים בארץ חשוכה אליכם שתצליחו
בלימודכם ובכל מעשיכם".
"הכותב וחותם בעיר נירנברג אשר בארץ דוויה וחשוכה, ומצפה לשוב במהרה אל הארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה, ידידכם אוהבכם, ינון שילוני".
בני הישיבה מבקשים להעתיר בתפילה לרפואתו של מורם ורבם, הגאון רבי ינון בן רות, בתושח"י. והן אל כביר לא ימאס תפילת רבים.
