יותר משנה חלפה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ונראה שבעזה, יש מי שמתחיל להפנים את הטעות הקשה. איש הדת ד"ר סלמאן א-דאיה, פרסם בימים האחרונים פתוא, 'פסק הלכה' נגד שיגורי רקטות ממקומות מאוכלסים, כאשר לטענתו, ירי שכזה, סותר את מטרות הג'יהאד, "לנוכח הנזק שנגרם לציבור העזתי".
ב-"פסק הלכה על שיגור רקטות ממקומות מאוכלסים", כותב איש הדת העזתי: "כפי שידוע, וזה חוזר על עצמו עשרות פעמים שבהן תוקפים (הישראלים) את המקומות שמהם משגרים רקטות בהפצצה הרסנית, לעיתים באמצעות התרעה והנחיות פינוי לאנשים ולעיתים באמצעות הפצצה ללא התרעה מוקדמת, הדבר מביא להרג של נשמות ולהרס של המבנה ומה שיש בו".
לדבריו, "זה מעורר בהלה, בכי וכאב בקרב העקורים העזתים כשמתבצעות תקיפות בריכוזי אוכלוסייה שמהם שוגרו רקטות. כולם תוהים לאן ללכת? יש מקום מוגן? לחלקם עשויים להיות רק מדרכות וסמטאות במקומות בטוחים יותר".
א-דאיה הוסיף כי הוא "אומר לבן שלי שיוצא לשגר את הטיל מאמצע שכונות מאוכלסות: 'ההשלכות של הפעולה שלך לא תואמות את מטרות הג'יהאד שלך'".
בפתוא החריגה שפרסם איש הדת העזתי, נכתב עוד: "הפחדת את האויב שלך והוא פלש לבתינו. ככל ששיגרת יותר רקטות, כך הם עקרו אותנו, נטלו את חיינו והרסו את הבניין הקטן שנותר לנו, ואתה עדיין הולך לפי השיטה שלך שמביאה את כל אנשי הרצועה למוות איטי. רבים מאיתנו מקנאים באלו שמתו לפני שחוו את ההשפלה והייסורים האלו בגלל מחלה שאין לה מרפא, רעב שאין לו מרפא ועצב שאין לו מרפא".
א-דאיה ביקש להשיב לאלו שסבורים ששיגור הרקטות מתוך האוכלוסייה הוא "ג'יהאד הגנתי שאין לו מטרה", והדגיש: "מה קל יותר לפי אנשים רציונליים: הנוכחות הקבועה של הכובש ברצועה שלנו, בעודו דומם וקצת מוסח מאיתנו, או שמשגרים לעברו רקטה שמסיחה את דעתו משלוותו והוא עסוק בנו? ממשיך לפגוע בנו יום ולילה, למרות חוסר יכולתך להדוף אותו בכל מקרה, לנוכח ההבדל המהותי במספרים, בציוד ובאספקה?".
