בגמ' בשבת (כא,ב) ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך וכו' ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו, אמר רבא צריך נר אחרת להשתמש לאורה ואם יש מדורה לא צריך ואם הוא אדם חשוב אע"ג שיש מדורה צריך נר אחר, ומבואר שהמצוה על האדם להדליק דוקא בביתו בפתח הבית או החצר.
חובת הבית
וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה א) מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
ברכת הרואה
בתוס' בסוכה (מו,א) ביארו את הטעם שתקנו למי שרואה נר חנוכה שצריך לברך, בשאר מצות כגון לולב וסוכה לא תיקנו למי שרואה לברך, ורק בנר חנוכה הרואה מברך משום חביבות הנס וגם משום שיש בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה, וטעם ראשון יותר מובן שבטעם השני יהיה קשה מדוע לגבי מזוזה אין ברכת הרואה למי שאין לו בית, ומבואר שכיון שהמצוה היא חובת הבית א"כ מי שאין לו בית או מי שאינו בביתו תקנו עבורם ברכת הרואה.
והק' בפני יהושע בשבת (שם) מה ששונה מצוה זו משאר מצות, ששאר מצות הן חובת הגוף שיש חיוב על כל יחיד ויחיד וכן מצינו שמצוה בו יותר מבשלוחו, משא"כ בנר חנוכה שעיקר המצוה היא בסמוך לרה"ר שהוא משום פרסומי ניסא ומשום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית, וכן מבואר ברש"י שלא הזקקה ברכה זו של הרואה אלא למי שלא הדליק עדיין בביתו או ליושב בספינה מכיון שספינה אינה בית וחיוב הדלקת נרות הוא דין בבית.
אם צריך בית קבוע
ולכאורה יש לדון בבית שאינו מקורה, שלענין שבת הוא נחשב רשות היחיד, מ"מ כיון שאינו קרוי בית האם יכול לקיים בו מצות נר חנוכה כיון שהמצוה היא חובת הבית, ובמקומות שאינם רשות היחיד בשבת כגון בבית שאין בו י' טפחים או בית שאין יכול לעמוד ברוח מצויה שודאי אין מקיים בזה את מצות ההדלקה שאי"ז בית כלל.
ובגמ' בסוכה (ג,א) מצינו שבית שאין בו ד' אמות אינו בית לענין שפטור ממזוזה וממעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומר ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה, וכן בדברים מדרבנן שאין מערבים בו אין משתתפים בו ואין מניחים בו עירוב ומותר להוציא ממנו לחצר משותפת כיון שאינו בית, ובתוס' שם הביא מהירושלמי שגם אם נדר שלא יכנס לבית שמותר להכנס לבית זה כיון שאינו בית, ובערוך לנר כתב שגם לענין חמץ אינו נחשב בית לענין 'בל יראה' אמנם משום 'שאור לא ימצא בבתיכם' התרבה גם בית זה, ויש לדון שאם מצות נר חנוכה היא מצוה על הבית צריך לבאר מדוע לא הזכירו שם שפטור מנר חנוכה, אמנם אפשר לומר שלענין מצות נר חנוכה מועיל גם א הבית הוא דירת עראי ולכך לא מנו שם את דין זה שמדובר בדירת עראי.
שליחות בנר חנוכה
ובשפת אמת כתב, יש לעיין האם המצוה היא שיהיה דלוק נר אחד בבית כמו במזוזה, וכן בנר של שבת שאם הדליק אחד לשם נר של שבת זה מועיל לכל בני הבית, ולפי"ז בשני בעלי בתים שדרים בבית אחד יספיק להם להדליק נר אחד, וכל מה שאורח צריך להשתתף בפרוטה הוא כדי שידליק גם בממונו אבל מעיקר הדין הוא יוצא גם בלי שישתתף, או שיש מצוה על כל אדם ובעל הבית מוציא את כל בני הבית, ולכאורה זה פשוט שיכול להוציאם כדין כל מצוה שיכול לצאת ע"י שליח.
ונפק"מ במי שמהדרין האם כל אחד יכול לברך שאם המצוה היא על כל אחד ויצאים משום שליחות הרי כיון שאין בדעתם לצאת מבעל הבית הרי יכולים לברך בעצמם, ואם המצוה היא על הבית ואין צריך בזה כוונה להוציא מדוע כל אחד יוכל לברך בעצמו.
אשה וקטן בנר חנוכה
והנה בשולחן ערוך (או"ח תרעה,ג) כתב שאשה מדלקת נר חנוכה שאף היא חייבת בה, אבל אם הדליק חרש שוטה וקטן לא עשה כלום ואע"פ שהניחה גדול, ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר, וברמ"א כתב, שאם כל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו הרי קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ.
במשנה ברורה (סק"ט) ביאר שאשה מדלקת בעד כל בני ביתה, ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו, וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בענין אחר.
והביא בביאור הלכה שקטנים פטורים ואין חייבים בזה משום חינוך מכיון שהוא עצמו אינו חייב מעיקר הדין אם כבר הדליקו בבית והביא כן מדברי המאירי שגם למהדרין החיוב הוא רק על הגדולים.
ובשו"ע (או"ח תרפט,ב) לגבי קריאת המגילה כתב, אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה לפיכך, אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא, ובמגן אברהם (סק"ד) כתב, אף על גב שגדול אינו חייב אלא דרבנן, והקשה ממה שכ' המחבר בנר חנוכה (סי' תרעה) שמכשיר בהדלקה ע"י קטן שהגיע לחינוך וכאן נקט כדעת האוסרים, ודוחק לחלק בין אם הגיע לגיל חינוך או לא.
נר חנוכה ונר שבת
ולגבי הדלקת נרות חנוכה בערב שבת כתב השו"ע (תרעט,א) בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואחר כך נר שבת, וכ' הרמ"א ומברך עליהם כמו בחול אף על פי שמדליקין בעוד היום גדול
במגן אברהם הביא שאם בדיעבד הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ, ובאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבלת שבת בהדלקתה (כמ"ש רסג,י) א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק.
מי שקיבל שבת האם יכול להדליק ע"י שליח
ובפרי מגדים הק' שהרי אם הוא בעצמו לא יכול להדליק כיון שכבר קיבל שבת איך יכול לומר לאחר להדליק בשבילו שנראה שהוא שליח שלו והרי הוא כבר קיבל שבת, ותי' שאינו ממש שליח שלו כיון שזה מממנו ונחשב רק מעשה קוף בעלמא, אמנם הק' איך יכול לשמוע את הברכות ולענות אמן שהרי הוא לא יכול להדליק בעצמו, אמנם את הברכות של 'להדליק נ' ו'שעשה ניסים' יכול לברך כדין הרואה שיכול לברך ברכות אלו גם כשאינו מדליק בעצמו.
בשו"ת חכם צבי (נט) הק' בדברי השו"ע שבחנוכה קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא ובפורים אין יכול להוציא בקריאת המגילה, ותי' שבחנוכה החיוב אינו מוטל על כל אדם בפני עצמו אלא אחד מכל בני הבית מדליק בפתח החצר, ואפי' שלא שמעו את הברכה ולא ראו את ההדלקה, וכן אמר ר' זירא בגמ' בשבת (כג) מדובר שמדליקים עליו בביתו ולכך מועיל ע"י קטן שהגיע לחינוך שמדליק בפתח החצר, אבל בקריאת המגילה שכל אחד חייב בפני עצמו לקרוא את המגילה או לשמוע לא מועיל ע"י קטן גם שהגיע לחינוך להוציא ידי חובה.
וכן כתב בזכרון שמואל (סי' יט) בגדר החיוב בנר חנוכה, שאין החיוב דוקא על בעל הבית שיעשה מעשה הדלקה בעצמו אלא שהחיוב הוא על הבית שיודלק בו ע"י אחד מבני הבית שהמצוה שיהיה בכל בית ובית דולק נר אחד, וחייב שהמדליק עצמו יהיה חייב במצוה בשביל שיהיה לזה שם הדלקת נרות חנוכה, וא"כ במגילה שהוא תרי דרבנן אין הקטן אפי' שהגיע לחינוך יכול להוציא ידי חוב.
חיוב אכסנאי
בשו"ע (תרעז,א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק בפתחו אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית. והוא הדין לבן האוכל אצל אביו, וכ' הרמ"א וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל וכן נהגו.
ובט"ז (סק"א) כתב בשם תרומת הדשן (א,קא) מחלוקת בין הגדולים לגבי אכסנאי שהוא נשוי ורוצה להדליק בברכה ולא לצאת ידי חובת אשתו האם שרשאי לעשות כן, וכל מה שאמר ר' זירא שנפטר בהדלקת אשתו כיון שבמקום שהוא נמצא אינו יכול להדליק אבל אם הוא יכול להדליק במקום שנמצא יכול להדליק בברכה, או שמכיון שאינו חייב ומברך הרי נקרא הדיוט וכ"ש שהוא ברכה לבטלה, וכתב התרומת הדשן שהוא בכלל המהדרין, וכ' הבית יוסף שאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה.
והביא את דברי המהרש"ל שאם הוא ידע בבירור שאשתו מדליקה עבורו אין יכול לברך ואם נמצא בבית יחידי ידליק משום הרואה ולא יברך, ואין יכול שלא לצאת בהדלקת אשתו, ואם בא לביתו ולא ידע אם הדליקו עבורו ומצא נרות דולקים צריך לברך, והמג"א כ' שאין דבריו מוכרחים ולכן אין לברך, וכ' הט"ז שגם אם הוא נמצא בביתו ואשתו מדליקה הוא יכול לכוון שלא לצאת ידי חובה ולברך אח"כ, דמ"ש מקטן שהגיע לחינוך שיכול להדליק לעצמו בברכה, וכתב שכן נוהגים.
במג"א הביא מתשובת מהרש"ל שגם הבחורים צריכים להשתתף, ואפשר דדוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעל הבית הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק אלא אם רוצה להיות ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א ע"ש.
ובסעי' ב' בשו"ע קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק, ובמג"א כתב שמדובר שיש לו בית ואפי' אם כל אחד מדליק קטנים פטורים.
הרי מבואר שנחלקו האם מצות הדלקת נר חנוכה היא בבית אחד או שיש מצוה גם בשני בתים כשמדליקים עליו בביתו, וכל הפוסקים מודים שבלא דין של המהדרין שגם בבית אחד יכולים שנים להדליק הרי היה יוצא בעל כרחו אם הדליקו עליו בביתו, וקשה מדוע הוא יוצא בעל כרחו במצוה, וכן קשה מה שכ' הט"ז שהרי בבית אחד יכולים שנים להדליק ומדוע בשני בתים לא שייך.
אלא צריך לומר כמו שביארנו שהמצוה היא בבית ולא חיוב על האדם ולכך אי"ז מדין שליחות, וכן מוכח ממה שהתחדש שאכסנאי חייב בנר חנוכה שאם זה היה חיוב על כל אחד מה החידוש באכסנאי, ולכך סבר הרמב"ם שהמצוה היא נר איש וביתו שהחיוב הוא על הבית ויפטר בזה האכסנאי, ולכך חידשו שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ולכך אין בני הבית צריכים להשתתף בפרוטה בשמן כיון שהחיוב הוא על כל בני הבית, משא"כ באכסנאי יש לו חיוב נפרד ולכך צריך להשתתף.
הדלקת נרות בבית הכנסת
והנה לגבי הדלקת נרות בבית הכנסת אין חיוב הדלקה אמנם מ"מ נהגו להדליק בביהכנ"ס ע"ש הנס שהיה במקדש ועושים כן במקדש מעט לפרסם הנס לפי שכולם מתקבצים שם, וכ"פ השו"ע (תרעא,ז), ואפ כדברינו שכל החיוב הוא בבית מה שייך לחדש דין בביהכנ"ס, אלא שגדר המנהג הוא שגם סוג בית זה של ביהכנ"ס הוא בגדר בית, וא"כ כשיש מנין קבוע במקום שאינו בית גון בשדה או בכותל המערבי הרי זה ברכה לבטלה שאינו בגדרי המצוה שאי"ז בית.
חיוב על הגברא בבית
אמנם כל מה שביארנו שנר חנוכה הוא מצוה על הבית, עדיין יש בזה גם חובה על האדם ואינו כמו מזוזה שאחרי שקבעו את המזוזה כולם פטורים גם אם קבעה אחד שאינו מבני הבית, שאם ידליק אד שאינו מבני הבית נר חנוכה שלא בשליחות בעל הבית ודאי שלא יצא בזה לפי שזה מוטל גם חובה על האדם.
והנה במשנ"ב (תרעה, ט) כתב בשם תשובת עולת שמואל (סימן קה) שאם מדליקין כ"א בפני עצמו האשה אינה צריכה להדליק, ואם רוצה להדליק מברכת כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא שיכולה לברך, וכשאין האיש בבית תדליק האשה שהיא בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן, ורק במקום שלא היה בביתו שעיקר החיוב מונח על הבית, ולכאורה אם אינה רוצה לצאת פשוט שיכולה לכוון שלא לצאת ומדוע כתבו דין זה כאן, אלא כיון שבנר חנוכה יש לדין המהדרין שיכול כל אחד להדליק בעצמו וא"כ אשתו שהיא כגופו לא תוכל להתחייב בפני עצמה לכך חדשו שיכולה לברך בפני עצמה.
אם מותר להדליק נר חנוכה ברכבת
ובשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמו) כ' לדון האם מותר להדליק נר חנוכה ברכבת, ונקט שכיון שהמקום שכור לו כל הלילה לאכול ולישן שם הרי חייב בנר חנוכה, ומה שכ' רש"י ביושב בספינה שאינו מדליק בספינה כיון שהיו ספינות פתוחות והרוח נושבת ואי"ז בכלל בית, ויתכן שבספינות שלנו שהם מקום קבוע וסגור הרי"ז כדין רכבת, והגם שרכוב כמהלך מ"מ לענין נר חנוכה לא מצינו שצריך שיהיה בית קבוע בשביל פרסומי ניסא.
ובערוך השלחן (תרעז,ה) כתב שכיון שקשה לדליק ברכבת יכול לסמוך על מה שמדליקים עליו בביתו, אמנם כיון שהוא לא יראה כל נרות חנוכה טוב שידליק נר אחד ויברך עליו שעדיף שיראה נר אחד לכה"פ מעיקר הדין מאשר שלא יראה כלל, וכ"ש מי שאין לו בית שחייב מדינא להדליק שם אם לא יבוא באותו לילה למקום.
ובאגרות משה (יו"ד ח"ג יד,ה) כתב לגבי מי שאין לו בית וישן בחוץ שלכאורה משמע ברש"י שפטור בספינה כיון שאינו בבית, ולכך גם אם יש לו בית ובאותו לילה לא יהיה שם כלל אין בזה חיוב על הבית ואם בא באותו לילה צריך שיבוא להדליק מוקדם או שיגיע בזמן שיש אנשים מפני החשד.
נר חנוכה כנגד אור התורה
והנה ברמב"ם כתב במצות נר חנוכה שהיא חביבה מאוד, ובגדר החביבות מצינו 'כי נר מצוה ותורה אור' וכן מצינו שהרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים שתורה מחזרת אחר אכסניא שלה, ודבר זה יתבאר על פי דברי המהר"ל (נר מצוה) שכתב במה שהיונים באו להחליש את כח חכמת התורה שהיה לישראל שאינה כשאר חכמות לפי שהיא חכמה נבדלת אלוקית והיא מקיימת הכל, ויש בכוחה לשנות את המציאות ממש כמו שמצינו בדברי החזו"א (או"ח סי' לט) שעל פי מה שהדיין רואה פוסקים את הדין וזה משנה את המציאות.
ובעמק דבר פרשת תצוה (שמות כז,כ) כתב שיסוד המנורה הוא כנגד התורה כמו שמצינו שהרוצה להחכים ידרים שמנורה בדרום, ואור התורה הוא תכלית המשכן ועיקר המשרה שכינה בישראל ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו שבע חכמות וכל כחות הנדרש לפלפולה, וכ״ז נכלל בכפתורים ופרחים כמו שמצינו בבראשית רבה (צא) שר׳ טרפון בשעה שהיה שומע דבר מתוקן היה אומר כפתור ופרח, וכל דבר חידוש בתורה הוא מכח הכפתור ופרח של המנורה וע״כ בבית שני שרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להויות דאביי ורבא שהוא התלמוד מש״ה נתחזק כח המנורה ע״י נס דחנוכה. וכמו שמצינו בברכות (נז) הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנא׳ ויקחו אליך שמן זית וגו׳, והאריך בזה עוד.
וכיון שהיה גזירה של עקירת הדלתות והיינו שאין הפרדה בין חכמת התורה שהיא אלוקית לכך קבעו ותקנו שיהיה מצוה להדליקה בפתח הבית להזכיר ולעורר את הנצחון שלא תשכח מפי זרעו שזהו החלק האמיתי באלוקי ישראל ולזה תקנו את ימי החנוכה להודות ולהלל.
לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com
