שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך הילדים שלנו!
שימו לב טוב!
בפרשתנו (במדבר ח, ב) קראנו: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת", מה זה בהעלותך את הנרות?
וענו על כך חז"ל (רש"י בד"ה "בהעלתך") שתהא השלהבת עולה מאליה, כאשר אהרון מדליק את המנורה, הוא אמור להמתין עם הגפרור או עם הפתילה איתה הוא מדליק את הנר, עד שהשלהבת תהיה גדול וחזקה ויכולה לשאת את עצמה.
מה הלקח שלנו?
כתבו ספרי החסידות שגם אתה כמחנך, כאשר אתה הולך לחנך את בנך או את תלמידך, אל תסתפק בכך שאתה עומד לידו ומזריק לו את הכחות ואת הקדושה ואת הטהרה, אלא להפך, תעשה הכל בכדי שגם כאשר הוא יעמוד לבד, הוא יהיה חי נושא את עצמו, וגם ללא עזרתך, הוא יצליח להמשיך ולהאיר את עצמו ואת העולם כולו.
איך עושים את זה?
אף פעם לא חושבים בחינוך הילדים על הרגע שלפנינו, כי הרגע שלפנינו הוא לא הרגע של החינוך, הרגע שלפנינו הוא הרגע שבו אנחנו מכניסים את המידע לבן שלנו.
החינוך הוא כאשר אנחנו לא נמצאים לידו, כאשר הוא רחוק מאיתנו, כאשר הוא גדל ולא חושש מסטירת לחי מאבא פרוע או מגערה מאמא צווחנית, הוא יודע להחזיק את עצמו בדיוק אבל בדיוק לפי ההוראות שלהם למרות שאין מי שיכעס עליו אם הוא לא יעשה.
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו), תסביר לו, תבהיר לו, תשכנע אותו, תן לו לעשות את מה שאתה מאמין לא בגלל שאתה מאמין, אלא בגלל שהוא מאמין.
אם הוא יהיה זה שמאמין במעשים הללו, הוא ימשיך הוא ויעשה אותם גם כאשר אתה לא לידו, אבל אם חלילה וחס אתה מאמין בדרך והוא לא מאמין בה, והוא עושה את זה רק מתוך פחד ומתוך חוסר נעימות, ברגע שלא תהיה לידו, הוא יבחר בדרך אחרת.
מסבירים, מעצימים, מעניקים כחות, וזוכים לשלהבת שמאירה את הבית ואת העולם כולו בנחת יהודית אמיתית.
ברוכים תהיו!
