מבט לפרשה – פרשת בהעלותך: וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם

מבט לפרשה – פרשת בהעלותך: וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם

קריספל


ערכם של מעשים קטנים "והעם לא נסע עד האסף מרים" (יב, טו) זה כבוד שחלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק: (רש"י) שימת לב לכל פרט כאן רואים עד כמה החשיבה התורה כל מעשה של יהודי, גם אם בעינינו הוא נראה קטן ולא כל כך חשוב.

 ישנם דברים שאנו מסיחים את דעתנו מהם לא משום שהם גדולים מדי עבורנו, אלא עקב היותם קטנים מדי עבורנו, אנחנו אוהבים "מצוות גדולות" – רועשות, אך האמת היא שאין לשער ולתאר גם את ערכם של המעשים הקטנים ביותר! כשם שאין דבר מדי גדול עבור השי"ת, באותה מידה גם אין דבר מדי קטן עבורו יתברך. 

דוגמא מאוד פשוטה, הנה בכל בית כנסת בו אנו נמצאים, ניצב לו ארון הקודש, בצידו יש פס זהב קטן, או פס בצבע או בסגנון אחר, וכי לא ניתן להסתדר בלעדיו? התשובה היא, פס זה מוסיף מעט כבוד לבית הכנסת ומעט חן בתוך חיינו, ולכן הקב"ה דאג שהוא יהיה כאן. 

או דוגמא נוספת, ישנה עניבה עם פסים בצבע שחור ולבן, באמצע ישנו פס אחד ירוק, מה הוא עושה שם? השי"ת הציבו שם, לשם מה? להוסיף חן, אין שום דבר שהוא קטן מדי עבור השי"ת, אם הפס הירוק יוסיף לנו חן – הקב"ה מטפל בו ודואג שייכלל בצבעי העניבה.

 גם עלינו מוטל החיוב ללמוד מדרכי הנהגת הבורא, ולהבין עד כמה חשוב להתייחס לכל פרט, ונביא לכך כמה דוגמאות: אמא נמצאת במטבח ומכינה את השבת, נכנס בנה הקטן ומבקש, "אמא, אני רוצה לשתות", אמא מכניסה מעט סירופ לכוס ומוסיפה מים, אך אין לה זמן כעת לקחת כפית ולערבב.

 נכון הילד יסתדר גם אם כוס הפטל לא תהיה מעורבבת כראוי, אמנם הוא לא יהיה כל כך מתוק, אבל לא נורא, האם זו מצווה לעשות את המשקה מעט יותר טעים? כן, ואם זו מצווה, יש לעשות זאת! זו לא מצווה שמרעישה את העולם, אבל זו מצווה! בחורי ישיבה יושבים יחד בחדר האוכל, ועל השולחן מונח קנקן תה, בחור אחד נוגע בקנקן ואומר, "התה לא מספיק חם",חברו היושב לידו הבין מתוך דבריו שהוא מעוניין בתה חם, הוא אמנם לא מת מצמא, כי אחרת היה שותה גם תה פושר, אבל בכל אופן הוא מעוניין ליהנות מכוס תה חם. 

אם כעת יקום החבר ויביא לו קנקן עם תה חם, וכי אחרי פטירתו ידברו על כך בלוויה שלו? לא! וכי זוהי מצווה גדולה? לא, זו מצווה קטנה, אבל – אין לזלזל גם במצווה קטנה כזו, כי כשם שאין קץ לפרטים הקטנים לכאורה שהקב"ה מטפל בהם למעננו, כך אין קץ לדברים שגם עלינו מוטל לעשותם, אם זו מצווה– עשה אותה, אם זה חסד, גם אם זהו חסד הקטן ביותר – אין להתחמק מעשייתו! אין גבול למה שמחוייבים לעשות!


יש למשל סיפור אולי לא נעים אך עם מוסר השכל חשוב ביותר שמובא בספר "יסוד ושורש העבודה" הוא מספר על עצמו, כשהייתי הולך ברחוב והייתי רואה מישהו שיורק ברחוב – לא הייתי עובר הלאה, אלא קודם הייתי משפשף את היריקה ברגלי, כדי שאדם שיעבור אחרי לא ירגיש את אותה תחושת הגועל שאני הרגשתי זו אינה מצווה כל כך גדולה, אבל זו מצווה! רואים לפעמים אדם מר נפש, כל אחד מבין שבמצב כזה חיוך אחד מחבר עשוי לחולל אצלו מהפך בחיים, וזוהי מצווה גדולה לעשות זאת! אך גם כאשר מדובר באדם הבריא בנפשו, וחברו מדבר אליו בצורה יפה – נכון, גם אם לא ידבר אליו יפה, הוא לא ישתגע ולא יזדקק לטיפול נפשי, אך זו מצווה! מצווה קטנה אמנם, אך אין לזלזל בערכה! לעולם לא ניתן לדעת מה כוחה של מילה טובה הנאמרת בשעה שיש לשומע צורך בה. 

הצלה נפשית מכח סידור הצווארון מסופר על ראש ישיבה אחד, שיום אחד הוא מקבל הזמנה לחתונה שתיערך בשוויץ, להזמנה אף צורף כרטיס טיסה, ונכתבה על ההזמנה בקשה בזו הלשון, "אנא ממך בוא לחתונת ביתי"! הוא ניסה להזכר מי הוא השולח, ואז נזכר שיהודי זה למד איתו בישיבה בצעירותו. 

היה הדבר לפלא בעיניו, הרי הוא בקושי הכיר אותו, נכון, הם למדו יחד בישיבה, אך עד כדי כך שישלח לו הזמנה עם כרטיס טיסה?! הוא התקשר אליו ושאל אותו, מה פתאום החלטת להזמין אותי להשתתף בשמחתך, ועוד להעניק לי כרטיס טיסה, הרי לא היה לנו כמעט קשר? פתח אותו יהודי וסיפר, שבאותם הימים הוא הגיע לישיבה משוויץ כבחור צעיר, והיה קשה לו מאוד, הוא לא ראה הצלחה בלימודיו, וגם בחברה לא עצמו משתלב בצורה מניחה את הדעת, הוא היה ממש שבור, והחליט לחזור הביתה, אם היה חוזר הביתה, כנראה שהיה יוצא יהודי פשוט, אמנם יהודי כשר, אך ודאי לא תלמיד חכם. 

היה זה באותו היום בו נתנו לו הוריו רשות לקנות לעצמו את הכרטיס טיסה  ולשוב הביתה, הוא ישב בישיבה, והחליט שהוא יוצא לקנות את הכרטיס. והנה ניגש אליו אותו ראש הישיבה שבזמנו היה בחור בגילו, וסידר לו את הצווארון, מעשה זה גרם לו לתחושה כל כך נפלאה, הנה, למישהו אכפת ממני! ואם כך, החליט מייד, אינני חוזר הביתה! ואכן הוא נשאר בישיבה, וברבות הימים נעשה תלמיד חכם גדול, ושנים רבות אחר כך, כשחיתן את ביתו, זכר עדיין את אותו הבחור שסידר לו את הצווארון והזמינו ברוב כבוד להשתתף בשמחתו. 

אי אפשר לדעת מה יכולה מילה טובה בזמן הנכון לעשות למישהו! גם המצווה הקטנה ביותר היא מצווה! חיוך, אמירת "בוקר טוב", גם אדם שלא צריך חיוך, מעריך כשמחייכים אליו, ואי אפשר לדעת מי צריך חיוך! אם יש לך רגע פנוי, תאמר פרק תהילים! אין דבר קטן מדי עבור השי"ת, ולא צריך להיות דבר קטן מדי גם עבור כל אחד ואחד מאתנו. 

בברכת שבת שלום ומבורך צוריאל קריספל

0 0 vote
דרג כתבה זו

0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments

אתר המחדש מכבד את זכויות היוצרים ועושה מאמצים לאיתור בעלי הזכויות ביצירות הכלולות בכתבות. אם זיהית יצירה שאתה בעל הזכויות בה ואתה מעוניין להסירה מהכתבה, אנא פנה אלינו למייל:

אתר המחדש מכבד את זכויות היוצרים ועושה מאמצים לאיתור בעלי הזכויות ביצירות הכלולות בכתבות. אם זיהית יצירה שאתה בעל הזכויות בה ואתה מעוניין להסירה מהכתבה, אנא פנה אלינו למייל: