אם בשבוע שעבר סייע הנשיא טראמפ, לראש הממשלה נתניהו, בחיזוק הקואליציה עם תכנית ההגירה מעזה, הרי שהשבוע הוא סיבך אותו (שלא במתכוון) עם אותם גורמים בקואליציה, כאשר הציב אולטימטום לחמאס לשחרר את כל החטופים עד השעה 12 בצהרים מחר.
הכרזתו של הנשיא הגיעה לאחר שהחמאס הודיע כי הוא מקפיא את מימוש השלב הראשון בעסקה, קרי לא יהיה שחרור שלושה חטופים בשבת הקרובה. בעקבות כך שיגר טראמפ את איומו: שחרור עד 12 בצהרים מחר, או פתיחת שערי גיהנום על עזה!
הצהרה זו, שמאגפת את נתניהו מימין העמידה את ראש הממשלה במבוכה: בן גביר וסמוטריץ' לא יכולים לאפשר לממשלה לקבל פחות ממה שהציע טראמפ. זה משאיר בינתיים את בן גביר בחוץ, ומעמיד את סמוטריץ' במצב בעייתי ביותר בתוך הממשלה.
המצב המביך הזה בא לידי ביטוי בארבע הודעות, חלקן סותרות, שיצאו בתוך שעתיים מישיבת הקבינט שהתכנס ביום שלישי בלילה. ההודעות שנועדו בעיקרן להתייצב מאחורי הכרזת טראמפ, יצאו מ"גורם מדיני", ובהמשך מ"גורם מדיני בכיר", כאשר כולם יודעים מיהו אותו גורם.
תחילה יצאה הודעה מ"גורם מדיני" לפיה "הקבינט מצפה לשחרור כל תשעת החטופים (החיים) של שלב א' תוך ימים ספורים". מיד אחר כך יצאה הודעה רשמית מלשכת ראש הממשלה, לפיה "כל חברי הקבינט הביעו תמיכה בדרישת טראמפ לשחרורו חטופינו עד שבת ובחזונו לעתיד עזה". הודעה זו לא נקבה במכוון במספר החטופים, גם לא בהודעה המצולמת ששחרר ראש הממשלה, בה אמר ש"אם חמאס לא ישחרר את חטופינו עד שבת בצהריים, הפסקת האש תיפסק וצה"ל יחזור למלחמה עצימה".
שעה קלה אחר כך הודיע "גורם מדיני בכיר" שישראל דורשת את כל החטופים, אך לא נאמר שזה יקרה כבר בפעימה הנוכחית. הסיכום: עמעום מכוון של כל ההודעות, כדי לא להביע עמדה חזיתית שונה מזו של טראמפ, ומאידך לא לפוצץ את העסקה מול חמאס.
ההערכה הרווחת היא שהאיומים של טראמפ ושל ישראל על חידוש הלחימה העצימה, עשו את שלהם והחמאס ימשיך בעסקה. גם במערכת הביטחון סבורים שהחמאס הפנים את המסר, לאחר שהוא רואה את ההכנות של הצבא לחידוש הלחימה. בד בבד מופעל על החמאס לחץ פנימי כבד של האוכלוסייה ברצועה להמשיך בעסקה ולהימנע מחידוש הלחימה.
בשעת כתיבת השורות, טרם ברור כמה חטופים ישוחררו. כזכור בהסכם המקורי נכתב כי החמאס ישחרר מחר שלושה חטופים. אם כך יהיה, ישראל לא תפוצץ את העסקה, למרות שטראמפ כאמור מצפה לשחרור מאסיבי יותר.
בדף המסרים שקיבלו אתמול השרים נרמז כי ישראל לא דורשת שחרור יותר חטופים בפעימה הקרובה: "ישראל עומדת על קיום ההסכמות כלשונן".
"המסית הלאומי"
קשה לדעת מה קדם להכרזתו של טראמפ, לפיה הוא דורש מהחמאס לשחרר את כל החטופים עד מחר ב-12:00 בצהרים, "ולא, יקרו דברים ממש איומים". המחשבה הראשונית היא שטראמפ שלף את זה על המקום, כאשר שמע את האיום של חמאס לעצור את העסקה. מאידך, ייתכן כי מישהו (אולי מרים אידלסון) זרקו לו את הרעיון. מה שברור הוא, שטראמפ מייצר שבוע אחר שבוע את הכותרות האזוריות הראשיות. כל מי שחשב שלאחר בחירתו הוא יעסוק רק בענייניה הפנימיים של אמריקה, טעה בגדול.
"הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר", העיד שליחו סטיב וייטקוף. "אם דרישתו לא תתממש, תהיה בעיה גדולה". וייטקוף לא נקט אמנם בפירוט "הבעיה" שתיווצר, אך הדגיש שהממשל נחוש בדעתו, שהחמאס לא יהיה חלק מהשלטון ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. גם שר החוץ מרקו רוביו, אומר שטראמפ עייף מטפטוף שחרור החטופים ורוצה לראותם חוזרים במכה אחת. "כולם ראו כיצד חזרו החטופים האחרונים. הם היו על סף מוות. לנשיא פשוט נמאס מזה. הגיע הזמן שכולם יחזרו הביתה".
בשמאל, באופוזיציה ובחלק ממשפחות החטופים, מפנים כרגיל אצבע מאשימה לנתניהו, תחת הכותרת "מלחמה בחטופים". אם יש הסכם, הרי שהקרדיט מגיע לטראמפ ולוויטקוף. אם אין הסכם: ביבי אשם. הגדיל לעשות "המסית הלאומי", יאיר לפיד, שהודעותיו המסיתות והקשות, מעידות על מצוקתו בסקרים (5-8 מנדטים). לפיד השתלח בשר סמוטריץ' עם המשפט המזעזע: "סמוטריץ' איננו מעוניין בהשבת החטופים אלא בהחזרת ההודעות של ה'הותר לפרסום'".
סמוטריץ' לא נשאר חייב וענה לו: "לצערנו העסקה הזו תוביל אותנו לעוד הרבה 'הותר לפרסום' כולל מוות של חטופים". לאחר מכן תקף אותו: "הציבור שלי איבד לוחמים גיבורים הרבה מעל חלקו היחסי באוכלוסייה, גם ממשפחתי. תתבייש לך!" "יאיר לפיד לא ראוי להיות איש ציבור", הוסיפו במפלגת הציונות הדתית. הוא ייזכר בספרי ההיסטוריה כסוכן כאוס שמפיץ שנאה ורוע"
בין הפרעות להתפרעות
קשה היה השבוע לאופוזיציה להסתיר את תסכולה, שהתפרץ לעיני כל בדיון ביום שני בכנסת בהצבעות אי האמון. לאחר שבוע בו נתניהו כיכב בכל מהדורות החדשות בעולם, עם סיקור מאסיבי על ביקורו בארה"ב ופגישותיו בבית הלבן, ולאחר הסקרים המחמיאים בארץ, לא נותר לאופוזיציה אלא לנסות להשפילו, לבזותו ולהורידו לקרקע המציאות.
בתכנון שככל הנראה היה מתואם מראש, החליטו להרוס את נאומו בכנסת ולקרוא קריאות ביניים לאורך כל דבריו במטרה להתישו, להוציאו מריכוז ולגרום לו לאבד את הסבלנות. אולם נתניהו שהיה עדיין תחת הג'ט לג – תחושת עייפות ובלבול שנוצרת לאחר טיסות ארוכות בעקבות הקושי להסתגל לשעון המקומי, עם המון תרופות משככי כאבים, (כפי שהעיד), ולאחר יום עדות בבית המשפט, נראה רענן והתנצח מולם. הוא אפילו נהנה מכך. לאורך כל נאומו היה נחרץ בדבריו אבל שמר על הומור.
הדו שיח שקיים עם חה"כ מירב בן ארי היה משעשע במיוחד: במהלך דבריו התפרצה לנאומו ואמרה: "מה צריך לעשות כדי שתעוף כבר? נמאס לשמוע אותך". נתניהו שמר על קור רוח והשיב לה בעוקצנות כשהוא מדגיש לאט לאט כל מילה: "מה שצריך לעשות, זה לנצח בבחירות". בן ארי המשיכה לצווח והוצאה מהמליאה לאחר שלוש קריאות לסדר, בדיוק כמו רוב חבריה, שהוצאו גם הם בזה אחר זה.
תשובתו של נתניהו הזכירה לנו את הסיפור שסופר כאן (יותר מפעם אחת). היה זה כאשר שאלתי אותו ישירות, לאחר מבצע 'צוק איתן', עוד לפני שהחלו המשפטים שלו, מדוע אינו פורש מתפקידו בשיאו. נתניהו השיב בשאלה חזרה: "לפרוש בשיא? טרם הגעתי אליו!"
כיום כבר ברור, שהוא מעוניין להשלים עוד כמה משימות בטרם יפנה את מקומו. ההיסטוריה תזכור אותו כראש הממשלה שבתקופתו ארע הטבח הנורא, והוא חייב לאזן את זה עם הישג מדיני וצבאי בסיועו של חברו הטוב בבית הלבן. בכל מקרה, בדיון בכנסת השבוע, הוא נתן לאופוזיציה את המתכון להדחתו: "תנצחו בבחירות, וארד מהשלטון".
קודם לכן סקר נתניהו בפני הכנסת את ביקורו בוושינגטון וסיפר כי הפגישה עם טראמפ הייתה חמה ואישית וארכה 5 שעות. "הברית בין ישראל לארה"ב מעולם לא הייתה חזקה כל כך. הנשיא טראמפ וכל בכירי הממשל האמריקאי שיבחו את כל ההחלטות שקיבלנו ומעל הכול את החיסול של רבי המרצחים, נסראללה, הנייה סינוואר".
בדבריו התנצח עם האופוזיציה, כאשר סקר את תכנית ההגירה של טראמפ. "הנשיא הציג חזון חדש ומהפכני ליום שאחרי חמאס, כדי שבעזה לא תקום שוב מדינת טרור. אתם כל הזמן דיברתם מה יהיה עם 'היום שאחרי', ובכן קיבלתם את 'היום שאחרי'. אתם מסרבים ללמוד את הלקח מאוסלו". דבריו אלו הזכירו את המוטו עליו חזר לאורך כל ימי המלחמה: "על 'היום שאחרי' מדברים ב'יום שאחרי'".
מאחורי הקלעים
נתניהו אינו אוהב לדבר על יורשיו העתידיים בהנהגת הליכוד ובהנהגת המדינה. הדיבורים על מחליף אפשרי עושים לו (ולבני משפחתו) רע. החשש המדומיין שלהם הוא, שאם הם ידברו על יורשים אפשריים, זה יעודד אותם לעשות מעשה ולהתחיל את קרב הירושה באופן מידי.
ובכל זאת כאשר הנושא הזה עלה בעבר בשיחה עם נתניהו, הוא נקב בשמות שני אנשים: יוסי כהן, שסיים אז את תפקידו כראש המוסד, ורון דרמר, שהיה אז שגריר בארה"ב. מאז עברה תקופה יחסית ארוכה, בה התרחשו אירועים רבים, ובכללם הטבח הנורא. יוסי כהן עשה קולות של מתמודד, התראיין לכל ערוצי התקשורת בנושאי המלחמה, אך התחמק מלענות על כוונותיו הפוליטיות העתידיות. לבסוף כאשר הלחץ עליו גבר, הודיע שטרם בשלה העת לכניסתו לפוליטיקה. מאז הודעתו זו, לא נשמע קולו בתקשורת והוא נעלם ונאלם (הוא עוד יחזור).
לעומתו רון דרמר, השר לעניינים אסטרטגיים, מעולם לא היה מרואיין פעיל ולכן לא חש שום חובה לדבר על עתידו הפוליטי. העברית שבפיו אינה תקינה, ושפתו היום יומית היא אנגלית. כך הוא מדבר גם עם נתניהו. הנאום הראשון שלו בכנסת, היה רק לפני חודש, שנתיים מאז הוא מכהן כשר, וגם זה נכפה עליו לאחר שאילתה ישירה מולו.
בתקשורת מוצג דרמר, כאדם המקורב ביותר לנתניהו אחרי בני משפחתו, שכזכור מינה אותו במינוי אישי לשר (שאינו ח"כ). הפרשן אמנון אברמוביץ' עורר בזמנו סערה כאשר ציין כי "רון דרמר הוא בחור תרבותי, מנומס ונעים הליכות, אבל הוא לא ישראלי בעומק". לאחר מכן קבע ביהירות ובהתנשאות, כי דרמר לא יודע להבדיל ולהבחין בין אנשי בידור וספורט ישראלים, מה שמלמד "שהחוויה הבסיסית שלו אינה ישראלית". כ"ראייה ניצחת" לדבריו, קבע אברמוביץ' בטון פסקני: "הוא אפילו לא יודע איפה זה רפיח ואם תשים אותו בניר עוז, הוא לא יידע לחזור משם הביתה".
דבריו של "הפרשן המלומד" עררו אז סערה וקוממו נגדו רבים, בטענה שדרמר כבר נמצא כאן שנים ארוכות וקשר את גורלו וחייו למדינת ישראל, גם את שפתו עדיין בלתי תקינה. היו שציינו בתגובה את המבטא "המולדובי" הכבד של אביגדור ליברמן, שמשום מה (מסיבות מובנות) לא עורר אותה סלידה אצל אברמוביץ' ודומיו.
כך או כך, לאט לאט ומבלי שהרגשנו, הפך דרמר לשר המרכזי בקבינט, שדעתו קובעת ומשפיעה ביותר על פורום זה ועל המדיניות הישראלית בכללותה. אין היום אף שר שמקורב לנתניהו באותה רמה, ואין מישהו שראש הממשלה סומך עליו יותר מדרמר. המיוחד בו, שהוא לא מבליט את עצמו ומעדיף להישאר בצל מבלי ליטול קרדיטים. למגינת ליבו, התקשורת לא מתחשבת בכך וקושרת זרים רבים לראשו.
משאל רחוב
מי שהכיר את רון דרמר לנתניהו, היה השר לשעבר נתן שרנסקי, שהעסיק את דרמר כמנתח סקרים ויועץ אסטרטגי במפלגת "ישראל בעלייה". העצות הללו סייעו בזמנו לשרנסקי לקבל בבחירות 96 שבעה מנדטים. מאוחר יותר, כאשר נתניהו חיפש מישהו שיסייע לו לנתח את הקול הרוסי, המליץ לו שרנסקי להיפגש עם בחור צעיר ומוכשר ביותר, רון דרמר שמו. השניים נפגשו, אך נתניהו לא התרשם יתר על המידה מהאיש. שרנסקי ייעץ לו להיפגש עמו פעם נוספת ולהקשיב לו. "אחרי הפגישה השנייה ביניהם, הבנתי שאיבדתי עובד מסור", סיפר שרנסקי.
נתניהו מצא בעולה הצעיר מארה"ב קווים רבים שהשיקו לדמותו שלו. השניים מתנסחים ברהיטות באנגלית מצוחצחת, לבושים בקפידה ויודעים לנתח מהלכים מדיניים – עין בעין. הקשר התהדק ביניהם ובהמשך כאשר נתניהו שימש כשר אוצר הוא מינה את דרמר לציר כלכלי בוושינגטון. מאוחר יותר ב-2013 מינה אותו לשגריר ישראל בוושינגטון, תפקיד הנחשב לבכיר ביותר בשירות החוץ.
דרמר ידע לדבר עם האמריקאים בשפתם ובתרבותם, אך בממשל הדמוקרטי של אובמה זיהו אותו (בצדק) כמי שמקורב יותר לרפובליקנים. בהמשך כאשר נבחר טראמפ לקדנציה הראשונה, חיזקו הקשרים האישים שלו עם הנשיא הנבחר את הקשר ההדוק עם מדינת ישראל. היו שזיהו בנאומים של טראמפ את טביעות אצבעותיו של דרמר, בעיקר בסוגיית התכנית הגרעינית של איראן.
בהקשר זה יש הטוענים בלהט, שגם תכנית ההגירה הנוכחית מעזה, אותה הציג טרמפ בשבוע שעבר בבית הלבן, היא פרי מוחו היצירתי של דרמר, ששתל את הרעיון בראשו של הנשיא.
נתניהו כאמור מטפח את דרמר, ויודע שהוא לעולם לא יפעל מאחורי גבו, לבטח לא ינסה ליטול ממנו קרדיטים או לחתור תחתיו. הציבור ברובו לא מכיר את דרמר. הראייה: לא מכבר ערך אחד הכתבים משאל רחוב והציג את תמונתו של דרמר לעוברים ושבים. איש לא זיהה אותו.
דרמר הנחשב למעריץ גדול של הממשל הנוכחי, מכיר היטב את מסדרונות הבית הלבן ויש לו מסכת קשרים מסועפת שמסייעת לנתניהו מול סביבתו של טראמפ. זו גם הסיבה שנתניהו מינה אותו ליו"ר ועדת המו"מ לשחרור החטופים במקומו של ראש המוסד דדי ברנע. נתניהו קידם אותו לתפקיד, כיון שהמשא ומתן על שלב ב' בעסקה (אם יגיעו אליו) עומד להיות מדיני במהותו בתיאום עם אנשי הממשל. לצורך כך צריך נתניהו את איש אמונו הקרוב ביותר.
בהקשר זה חשוב לציין כי דרמר, תמך בעסקת החטופים מתחילת המלחמה והסכים לשלם כמעט את כל המחירים כדי להחזירם. עתה הוא ניצב מול העסקה המורכבת ונדרש לתמרן בין נתניהו, הממשל וצרכי הקואליציה. בינתיים על פי נאומי טראמפ, נראה שדרמר עושה (מאחורי הקלעים) עבודה מאומצת ויעילה.
אחריות או פסימיות
בעיתוי אומלל ביותר מבחינתו, בעוד נתניהו תופס כותרות בבית הלבן, התראיין שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, לערוצי התקשורת המרכזיים וסיפק להם את מבוקשם: התקפה נגד נתניהו על ניהול המלחמה. הראיון הזה היה צפוי, אך העיתוי כאמור אומלל. זו הסיבה שלמרות הניסיון התקשורתי להוציא ממנו כותרות ענק, שיביכו את נתניהו, לא תפסו הדברים תאוצה, ולכל היותר העידו שיש מאחוריהם שר לשעבר ממורמר, שירד מגדולתו (תסביך בוגי יעלון).
הרעיון המרכזי של גלנט בראיונות, היה הוויכוח המפורסם האם היה צריך לתקוף את החיזבאללה ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הטבח. גלנט והרמטכ"ל הלוי תמכו כזכור במתקפה, בעוד נתניהו, דרמר וגם גנץ ואיזנקוט (שצורפו באותו יום לקבינט), התנגדו. גלנט מנסה להפוך את העניין הזה לחזות הכל, בטענה שאם זה היה קורה, היה אפשר להכריע כבר אז את החיזבאללה.
בעבר כבר התייחסנו כאן לנושא הזה, תוך הסברים מפורטים מדוע ההחלטה שלא לתקוף את החיזבאללה, ארבעה ימים לאחר הטבח, הייתה נכונה. נזכיר, שהתקשורת בירכה אז על ההחלטה, בעיקר בגלל שגנץ ואיזנקוט עמדו גם הם מאחוריה. אבל בהמשך, כאשר התברר שאפשר לנגח את נתניהו בנושא הזה, התהפכה התקשורת ואימצה ברובה את עמדת גלנט, תוך הדגשה על "ההחמצה הגדולה", ותליית האשמה כמובן בנתניהו.
השר לשעבר חיים רמון, שהתייחס השבוע לנושא, אמר כי בדק את העניין לעומקו והשתכנע כי "גלנט הציע הצעה מופקרת שהייתה עולה לנו בטבח 7 באוקטובר בצפון". לדבריו, פעמיים לא שמעו לגלנט, והדבר הזה הציל את הצפון ואת עם ישראל". הפעם הראשונה הייתה כאשר הציע לתקוף את החיזבאללה ב-11 באוקטובר, ובפעם השנייה כאשר התנגד לתקוף את החיזבאללה בסוף הקיץ האחרון.
לדברי רמון, גלנט משקר ומוליך שולל בכל הקשור למצב שהיה ב-11 באוקטובר. "באותו שלב החמאס והחיזבאללה היו בשיא הכוח וההיערכות, בעוד מדינת ישראל בשיא חולשתה, כאשר הצבא היה מוכה לאחר הכישלון באי מניעת הטבח. התפיסה במערכת הביטחון הייתה שצה"ל אינו מסוגל לנהל מלחמה במקביל בשתי חזיתות. כלומר ההצעה של גלנט הייתה מביאה לעצירת כל תמרון אפשרי ברצועה למשך כל חודשי המערכה בלבנון.
בהמשך הראיון מתאר גלנט בבוז את החשש של נתניהו, שאלפי אזרחים ישראלים יהרגו מטילי החיזבאללה אם ישראל תפתח בחזית שנייה. גלנט סיפר כיצד נתניהו הראה לו מבעד לחלון בקריה את קו האופק של הבניינים בתל אביב, ואמר לו שהכול ייהרס. בכך ביקש גלנט להראות כיצד נתניהו היה פסימי.
רמון עונה על כך ומזכיר שזו בדיוק הייתה ההערכה של הצבא באותה עת: התקפה כוללת על חיזבאללה בשיא כוחו, תעלה בחייהם של מאות חיילים, ואפילו אם מדינת ישראל תשמיד בהתקפת פתע את הרוב המוחלט של טילי חיזבאללה, היכולת השיורית שתישאר להם תביא למותם של אלפי אזרחים".
סיכול מתוך תיסכול
חיים רמון ממשיך ומספר כי בהמשך הגיעו החימושים ארצה, הצבא בס"ד התעשת והחיזבאללה נשחק. אלא שאז גלנט שינה את דעתו ופעל לסיים את מלחמת "חרבות ברזל" בלי לצאת למערכה צבאית נרחבת כנגד חיזבאללה. המטרה שלו הייתה להגיע לעסקת חטופים, לסיים את המלחמה ברצועה ולהגיע במקביל להסדרה מול חיזבאללה בצפון. כל זה קרה עוד לפני חיסול נסראללה ולפני מבצע הביפרים. במילים אחרות: גלנט הציע שמדינת ישראל תיכנע בדרום מול החמאס, ותיכנע בצפון כדי לא להרגיז את איראן.
המסקנה של רמון: אם הקבינט היה מאמץ את ההצעה חסרת האחריות השנייה של גלנט ביחס ללבנון, אלו היו התוצאות: הטקסים המבחילים של חזרת החטופים היו מתנהלים כאשר יחיא סינוואר עומד בראש האירוע ואלפי מחבלי חמאס שחוסלו מאז, היו עדיין בחיים. נסראללה היה נואם נאומי ניצחון. כל ההנהגה של חיזבאללה עדיין הייתה בחיים, מבצע הביפרים לא היה יוצא אל הפועל ואלפי לוחמי חיזבאללה היו עדיין עם שתי עיניים ועשר אצבעות, כאשר כוח רדואן היה פרוס על הגדר בצמידות ליישובים הצפון עם יכולת להנחיל לנו אסון גדול שבעתיים משבעה באוקטובר. כמו כן ההגנה האווירית של איראן עדיין הייתה בתפקוד מלא.
רמון ממשיך וטוען כי גלנט לא הסתפק בניסיונות לשכנע את הקבינט לעצור את המתקפה המתרקמת כנגד חיזבאללה. לדבריו, יום לפני שמבצע הביפרים יצא לדרך, גלנט הדליף 'הדלפה פלילית' לעיתונאי רונן ברגמן, על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון". ההדלפה הזו, שטרם נחקרה על ידי המשטרה והשב"כ, הייתה יכולה להביא להכשלת מבצע הביפרים, שהוכן במשך שנים, ולסיכול הפגיעה הקשה בחיזבאללה".
כמו כן גלנט מתפאר בראיונות, כיצד הוא פעל לחסל את נסראללה, בעוד נתניהו התמהמה במתן האישור לחיסול. "זהו שקר גס", קובע רמון. "גלנט פעל לסכל את המבצע לחיסול נסראללה והתעקש לעשות זאת רק באישור של האמריקאים. באותה עת התנגד ממשל ביידן להסלמת הלחימה בלבנון ופעל להשיג הפסקת אש בין מדינת ישראל לחיזבאללה, ולכן ברור שלא היה נותן אישור לחיסול. במקרה כזה הקבינט לא היה מאשר לפעול כנגד עמדה מפורשת של האמריקאים. למרבה המזל, דעתו של גלנט לא התקבלה, והחיסול החשוב הזה יצא לדרך".
דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע
אותות חיים: 2 החטופים שחזרו ארצה מספקים סימני חיים מהשבויים שנותרו בעזה. השבוע סופקו 10 אותות חיים חדשים מעזה, בין היתר מחטופים שלא אמורים להשתחרר בשלב זה של העסקה. המשפחות מתעודדות כמובן מסימני החיים, ומגיבות בכאב מובן: "לא די לנו באות חיים, אנו רוצים אותם בחזרה בחיים"
בדיחה סעודית: בראיון שהעניק נתניהו לערוץ 14, שגה המראיין בלשונו כאשר דיבר על "מדינה פלשתינית בסעודיה". נתניהו הזדרז לתקנו, אבל הוסיף בבדיחות: שלסעודיה יש דווקא הרבה שטחים גדולים ופנויים". הבדיחה לא הצחיקה את הסעודים שמיהרו לגנות את הדברים, לפני שמישהו יהפוך את הבדיחה הזו למציאות. אחרי שטראמפ רוצה להגר את תושבי עזה, הסעודים לא לוקחים סיכונים.
פורסם לראשונה במדור מקור נאמן, מתוך גליון סופ"ש של 'יתד נאמן'
