סערה פוליטית פרצה הערב (ראשון) בעקבות תיעוד שבו נראה שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף רוקד לצלילי השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים, נמות ולא נתגייס" בחתונה שנערכה בירושלים. השיר, המזוהה עם אנשי "נטורי קרתא" ומתנגדי גיוס חרדים, הפך בשנים האחרונות לסמל בקרב חוגים מסוימים בציבור החרדי.
התיעוד, שפורסם ברשתות החברתיות, עורר תגובות זועמות מצד גורמים רבים במערכת הפוליטית והתקשורתית, שגינו את השתתפותו של השר בריקוד.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף בחריפות את גולדקנופף ואמר: "בושה וחרפה! לא ניתן לשתוק יותר מול אטימות, הזלזול וכפיות הטובה של השר גולדקנופף כלפי מדינת ישראל ולוחמי צה"ל הגיבורים. אני דורש מראש הממשלה לזמן אותו לבירור עוד הערב, להציב לו קו אדום ולשים סוף להתנהלותו המבזה".
יו"ר המחנה הממלכתי, ח"כ בני גנץ, אמר: "זה לא הדיפ סטייט – זו החתרנות מתוך הממשלה שפוגעת במדינת ישראל. התשובה היחידה למעשיו של גולדקנוף – מכתב פיטורין וצווי גיוס. כל מסר אחר הוא יריקה בפניהם של חיילי צה"ל. רק ממשלת הסכמות ציונית תציל את ביטחון ישראל".
בתגובה לביקורת, מסר גולדקנופף: "הניסיונות לפלג ולסכסך לא פוסקים לרגע. השתתפתי הערב בחתונה של בן משפחה כשתוך כדי הריקוד התחלפה המוזיקה לשיר שאין דעתי נוחה איתו בלשון המעטה. על מנת שלא לפגוע בחתן ובני משפחתו נותרתי במקום, ולצערי יש מי שניצלו זאת להסתה כאילו אני מסכים לתוכן השיר. אז הנה: אני מתנער ומגנה".
ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב וכתב: "טוב עשה השר גולדקנוף שהתנער מהשיר שנוגן באירוע שבו נכח ואף הביע צער על כך. אין מקום להשמעת שירים נגד שירות בצה"ל. זה הזמן לאחד את הכוחות בפנים מול האויבים בחוץ".
פסס הלכה: מצוה לשיר בכל מקום גם בשולחן שבת, ובכל סוגי השמחות…
הזהרו מן הצבועים ,שיר של ילדים שקיים כבר עשרות שנים. וכל המצקצקים הצבועים שכל היום שומעים באולפנים ובהפגנות ובעיתונים שתשרף המדינה כולה בשם שקרי הדמוקרטח להם מותר לשרוף המדינה להאשים שחיילי צה"ל הורגי תינוקות סמוטריץ הפח לא נזעק כך. צבוע עלוב
כל הכבוד ביבי מנמיכים להבות מבפנים ומבעירים להבות בעזה
אני לא מבין האם השר גולדקנוף בעד להתייצב בלשכת הגיוס, ודאי שלא!, אז מדוע הוא צריך להתנצל, לפחות שיסביר שהוא נגד ההתייצבות, אך לא התכוין לעשות מזה שיר, אבל ודאי שחייב להתנער מעצם ההתייצבות, שלדעת כל גדולי ישראל היא אסורה בשעה זו שאין חוק המסדיר דחייה.