חומרי הדברה ותרופות: מה אתם שותים בחלב שלכם?

הסיפור הבא מתחיל לגמרי במקרה, עם מדען שמצא הרבה יותר ממה שחיפש. "שלחתי במסגרת מחקר דגימה של חלב למעבדה, בעקבות חשד לשאריות של חומר כימי מסוים", מספר ד"ר יעקב שמשוני מהמחלקה למדעי המזון במרכז וולקני למחקר חקלאי. "גיליתי שהחומר שחיפשתי אמנם לא נמצא בחלב, אבל במהלך הבדיקה אותרו בדגימה חומרים רבים אחרים, שגרמו לי להגיד 'וואו, מה קורה פה?'"

שמשוני הבין שהנושא דורש בדיקה מעמיקה יותר. במחקר חדש, שהתבצע בשיתוף פעולה בין מעבדתו של שמשוני לחוקרים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות ושהתפרסם לאחרונה, נחשף שהחלב הישראלי מכיל שאריות של תרופות ושל חומרי הדברה, בריכוזים שהם אמנם נמוכים מרמות המקסימום המותרות על פי התקנות האירופיות, אך מהווים סיבה מסוימת לדאגה.

שמונה סוגים של חומרי הדברה בחלב

במסגרת המחקר שהוכן ע"י זווית-סוכנות ידיעות למדעה וסביבה ופורסם ב'מאקו' נבדקו 51 מארזי חלב פרה ועיזים של שלוש מהחברות המובילות במשק, שאותם רכשו החוקרים בסופרמרקטים באזור המרכז. החוקרים מצאו בכל אחד ממארזי החלב שנבדקו לפחות מזהם אחד (שיירי תרופות או חומרי הדברה) – ולעיתים אף חמישה מזהמים שונים במארז חלב אחד.

בדגימות שנבדקו נמצאו שאריות של חומרי הדברה משמונה סוגים, שמשמשים לקטילת חרקים ופטריות. על פי החוקרים, כנראה הסיבה לכך היא שמזונה של הפרה או העז שהפיקה את החלב רוסס בחומרים אלה.

מתוך 17 שיירי תרופות שנבדקו נמצאו בחלב שאריות של שלושה: התרופות איבופרופן (בריכוז מקסימלי של 0.04 מיקרוגרם לליטר וריכוז ממוצע של 0.03 מיקרוגרם לליטר), משכך כאבים נפוץ (שמוכר גם בשמות מסחריים כמו אדוויל, נורופן ואדקס), ובזפיברט (Bezafibrate), תרופת מרשם להורדת רמת השומנים בדם (בריכוז מקסימלי של 0.06 מיקרוגרם לליטר וריכוז ממוצע של 0.035 מיקרוגרם לליטר).

על פי החוקרים, כנראה שגם חומרים אלה הגיעו לחלב דרך מזונה של הפרה או העז, מכיוון שחלק משמעותי ממנו מושקה במי קולחין – מי ביוב מטוהרים, שעלולים להכיל שרידי תרופות למרות תהליכי הטיפול והסינון הנרחבים שהם עוברים שמטפלים היטב בחומר האורגני אך מתקשים לטפל בשיירי תרופות וכימיקלים נוספים ללא הוספת שלב יקר שאינו מתבצע כיום – תהליך חמצון מתקדם של המים המטופלים (Advanced oxidation process).

בחלב הפרות נמצאו גם שאריות של קפאין (בריכוז מקסימלי של 24 מיקרוגרם לליטר וריכוז ממוצע של 6.2 מיקרוגרם לליטר) שנכלל בקבוצה זו בשל נוכחותו במגוון תרופות למרות שהוא נפוץ גם במזון ומשקאות מה שהופך אותו גם למזהם סביבתי נפוץ.

"אף גורם בישראל לא בודק אם יש שאריות של מזהמים כמו חומרי הדברה במזון שנותנים לפרות חולבות", אומר שמשוני. "לצערי הרב, זה לא מעניין אף אחד".

לדברי שמשוני, עבור אף אחד מהחומרים השונים שנמצאו במחקר לא נקבעה בחוק הישראלי רמה מקסימלית מותרת בחלב, שחריגה ממנה תוגדר כמסוכנת. "כשמשרדי הבריאות והחקלאות עורכים בדיקות איכות לחלב, הם תמיד מחפשים בו את אותה קבוצת חומרים – והמזהמים שאנחנו מצאנו לא נכללים בה", הוא אומר.

גם בחוק האירופי לא מוגדרת רמה מקסימלית מותרת בחלב עבור הקפאין ושיירי התרופות שנמצאו במחקר ("לא עלה בכלל על דעתו של המחוקק שיש צורך לבדוק אם החומרים הללו קיימים בחלב", אומר שמשוני), אך נקבעו רמות מקסימליות מותרות עבור חומרי ההדברה השונים – והריכוזים שנמצאו במחקר נמצאים בטווח המותר על פיהם.

עם זאת, לדברי שמשוני, גם רמות אלה עלולות להעיד על סיכון אפשרי. סיבה אחת לכך היא שייתכן שבנקודות זמן אחרות מזו שבה התבצעה הבדיקה רמות המזהמים בחלב גבוהות יותר, אך לא ניתן לדעת זאת כי נוכחותם לא נבדקת. "תופעה כזאת עלולה להיגרם בעקבות תנודות בצריכה ובשימוש בחומרי הדברה ובתרופות", אומר שמשוני. "ייתכן מאוד, למשל, שבעונות מסוימות ישתמשו ביותר חומרי הדברה בשדות, כך שריכוז שאריות חומרי ההדברה במזון של בעלי החיים, ומכאן גם בחלב, יהיה גבוה יותר".

נוסף לכך, יש לציין שהחוקרים חישבו את רמות החשיפה למזהמים בהתאם לצריכת החלב הממוצעת בישראל, שעומדת על פי נתוני מועצת החלב על 150 מיליליטר ביום. "זה פחות מכוס חלב", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה וממייסדי הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא. לדבריה, ייתכן שאנשים שצורכים חלב בכמויות שגבוהות מהממוצע נחשפים לרמות בעייתיות של מזהמים. "יתרה מזאת, אנשים ששותים חלב צורכים בדרך כלל גם מוצרי חלב אחרים, כמו גבינות ויוגורטים", היא אומרת. מוצרים אלה לא נבדקו במחקר, ולא ידוע האם החומרים המזהמים שנמצאו בחלב קיימים גם בהם.

מעבר לכך, החלב הוא לא המקור היחיד שדרכו אנחנו עלולים להיחשף למזהמים שנמצאו במחקר. "ניתן למצוא חלק מהחומרים האלה בפירות ובירקות שאנחנו צורכים", אומר שמשוני. לדבריו, יש לבדוק האם החשיפה מהמקורות השונים מצטברת לרמות בעייתיות.

בשלב הבא, מתכננים שמשוני וצוותו לבדוק האם ניתן למצוא בחלב הישראלי דיוקסינים – קבוצת תוצרי לוואי מסרטנים של תעשיות פטרוכימיות שמתפשטים באוויר ובסביבה. "אלה תוצרי הפליטה התעשייתיים הרעילים ביותר", אומר שמשוני. "דיוקסינים מנוטרים באופן קבוע בחלב באירופה ובארצות הברית, אך לא בישראל".

אסור להתעלם מהבעיה

לדברי אולנובסקי, יש לקבוע בישראל רמות מקסימליות מותרות בחלב עבור החומרים השונים שנמצאו במחקר. "לא ייתכן שיש מזהם בחלב ושאנחנו לא מגבילים אותו", היא אומרת.

"חשוב להסב את תשומת הלב של מי שאמונים על בריאות הציבור לכך שיש צורך לבדוק את נוכחותם של חומרים נוספים בחלב", מוסיף שמשוני. "בנוסף, צריך לדאוג לרווחתם של בעלי החיים בתעשייה ולניקיון של המזון שלהם, כי מה שאנחנו עושים לבעלי החיים מגיע בסופו של דבר אלינו לצלחת. זה עצוב שהמודעות לכך לא קיימת במשרדים הרלוונטיים".

אולנובסקי מדגישה שיש צורך להשקיע במחקרים נוספים בנושא, על מנת למצוא פתרונות אפשריים להפחתת מגוון וריכוזי המזהמים בחלב – במיוחד בהתחשב בכך שההשקיה בקולחים נפוצה מאוד בישראל בהשוואה לעולם (קרוב ל-90 אחוז ממי השפכים בישראל מטוהרים לשימוש חוזר, כשהרוב הולך להשקיה). "אולי אפשר לרסס פחות בשדות שמגדלים בהם מזון לבעלי חיים? אולי אפשר לחכות לפני שמאכילים את בעלי החיים בתוצרת חקלאית שרוססה, כדי שחומרי ההדברה יתפרקו יותר, כמו שעושים עם מזון לבני אדם? אולי כדאי לאסור על שימוש בחלק מחומרי ההדברה בגידולים שמיועדים לבקר? צריך לחקור את הנושא ולגלות", היא אומרת. ניתן וצריך לבדוק גם אם טיפול בקולחים המשמשים להשקיית גידולים חקלאיים באמצעות חימצון מתקדם יפרק את כל אותם המזהמים שנתגלו במחקר – חומרי ההדברה ושיירי התרופות.

פתרונות תיאורטיים אחרים עשויים לכלול שימוש בטכנולוגיות מזון וחקלאות מתאימות. "אולי אפשר להוציא כך את החומרים מהחלב או מהמזון של בעלי החיים, ולהתמודד עם הבעיה בצורה אקטיבית", מסכמת אולנובסקי. "מה שבטוח, להתעלם מהעניין זה לא הפתרון".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה:

"בניגוד מוחלט למצטייר מפנייתכם, אין כאן כל סכנה לבריאות הציבור, כיוון שמדובר ברמות זניחות ומזעריות שאינן מתקרבות כלל לרמות המותרות, ככל שישנן. הממצאים מצביעים כי מדובר בחומרים המשמשים ברפואת האדם או בתזונתו ולא בטיפול או הזנת בעלי חיים. מקור השאריות קרוב לוודאי במים מושבים ששמשו להשקיית שדות בהם גודל המספוא להזנת בעלי חיים. הפיקוח על המים הוא באחריות משרד הבריאות, ולכן יש לפנות אליהם בנושא".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:

"בחינת שאריות ביולוגיות וחומרי הדברה בחלב נעשה על ידי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. בתקנות שאריות חומרי הדברה במזון שהינן משותפות למשרד הבריאות ומשרד החקלאות נקבעו רמות מקסימליות מותרות של שאריות חומרי הדברה במזון כולל חלב. האחריות והפיקוח על מספוא הינה בסמכות משרד החקלאות. טרם קביעת תוכנית עבודה לדיגום מזון מן החי מתקיים דיון בוועדת היגוי הכולל נציגים מתחומים שונים כולל ממשרד הבריאות. כפי שניתן לראות מתוצאות המחקר המוצג, השאריות שזוהו הינן נמוכות וגם מסקנות החוקרים לאור הנתונים הינן שהסיכון לציבור מחשיפה לשאריות אלה הינו זניח".

הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".