לאחר אירועי סוף השבוע שבהם נפלו שני לוחמים נוספים בעזה, גורמים בכירים בממשלה מותחים ביקורת חריפה מצד גורמים בכירים כלפי ההנהגה הפוליטית והצבאית, לראשונה מאז חילופי שר הביטחון והרמטכ"ל.
אחד הביטויים החריפים ביותר הגיע מפי בכיר בליכוד שצוטט בחדשות 14: "במה סמוק דמם של החטופים מדמם של הלוחמים שנופלים כברווזים במטווח?" שאל הגורם המצוטט והתייחס למה שהוא מכנה "התבוססות ישראלית" במבצע הצבאי המתמשך ברצועת עזה.
אותו בכיר הסביר את הרציונל של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך ביקר אותו בחריפות: "החלטה ישראלית לפעולת הכרעה ברצועה משמעותה בוודאות די גבוהה רציחתם של חלק מהחטופים על ידי חמאס, ולכן רה"מ נתניהו מנסה שוב ושוב להביא לעסקה שתצמצם למינימום את מספרם בשבי ולהציל כמה שאפשר מציפורני הנאצים."
הגורם הוסיף כי לדעתו ישנה בעייתיות ממשית בגישה זו: "הבעיה היא, שבכך רה"מ נכנע לקמפיין של השמאל וקפלן שמבכר את דמם של החטופים על דמם של הלוחמים הנרצחים שנהרגים לשווא בדשדוש הבלתי נסבל ובסיכון חייהם במקום לנקוט בפעולה עוצמתית, וחמור מכך, נכנע לקמפיין של חמאס."
הביקורת התייחסה גם לפרסומים מצד חמאס, כאשר הבכיר טען: "הרי צבר הסרטונים החריג ששחרר חמאס בשבועות האחרונים עם טקסטים שהם העתק-הדבק למחאת קפלן, תוך עידוד ההפגנות ומכתבי הסרבנים – מוכיח יותר מכל על הלחץ הנורא בו מצוי חמאס ועל נקודת ההכרעה הקרובה. לכן הם מראים את פני החטופים החיים שברשותם כדי ללחוץ על הממשלה ולמשוך עוד ועוד זמן שמשרת אותם להתעצמות ולהתאוששות".
במקביל, גורם נוסף בליכוד הצטרף למותחי הביקור וטען: "האשראי הבלתי מוגבל שקיבל נתניהו מטראמפ ופתיחת 'שערי הגיהנום' על עזה מוסמס לחלוטין ע"י נתניהו בדיוק כמו בתחילת המלחמה, וכשנתניהו יחליט סוף סוף במחיר דמים שאין ברירה ויפעל להכרעה אנחנו עלולים לצאת קירחים חלילה מ-2 הכיוונים כשגם האשראי שלנו אזל."
הביקורת לא פסחה גם על שר הביטחון ישראל כ"ץ כאשר אותו בכיר שאל: "במה בדיוק שונה מדיניותו של שר הביטחון כ"ץ מקודמו גלנט? גם במשמרת שלו הגופות מתחילות להיערם ובמקום לדפוק על השולחן ולהפסיק לסכן את כוחותינו קיבלנו עוד מאותו הדבר".
בכיר נוסף, חבר בקבינט המדיני-ביטחוני, הוסיף בשיחה עם כלי התקשורת אמירה מחריפה: "אם הממשלה לא תחליט במיידית אחרי שנה וחצי שהגיע הזמן להשמיד את חמאס ולא לתת לרוצחים תיאבון ולהזמין טבח נוסף – אין לה זכות קיום".
צודקים.
חבל שאין להם אומץ לדפוק על השולחן בפנים גלויות.