אנחנו עומדים לפני שבת חזון, שבכל שנה ושנה פותחת את ספר דברים בפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה". בהפטרה של שבת זו אנו קוראים את "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ", שם הנביא מתאר במילים חותכות את הירידה הרוחנית: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים". הוא מתאר את המעבר מירושלים המפוארת, מלאת הצדק ויראת השם, למצב של רצח ושפלות.
המילה "איכה" מהדהדת גם בתשעה באב, עליו נגזר לקונן את מגילת איכה שכתב ירמיהו הנביא, הפותחת במילים "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם". כמו אז, גם היום אנו חשים מבודדים בעולם, כאילו כולם אטומים למצבנו ואינם מבחינים בין הרוצחים למתגוננים.
אחים יקרים, עלינו להבין שיש קטרוגים עצומים בשמיים, וכשהם מתעוררים, אומה"ע פועלים נגדנו. לעומת זאת, כשיש סניגוריה גדולה על עם ישראל בשמיים, גם אומות העולם אוהבות אותנו. כדי לזכות לגאולה, עלינו לזעוק ולכאוב על המצב הרוחני. אם לא נרגיש שאנחנו בתוך משבר, בתוך שפל, בגלות עמוקה, לא נזעק לגאולה.
השבת שאנו עומדים לפניה היא שורש הגאולה. רבותינו מלמדים אותנו ש"אלמלא היו ישראל שומרים שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים". כוחה של השבת גדול, והיא מכפרת על כל העוונות. שנאמר "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע".
עלינו לכבד את השבת ולענג אותה לשם שמיים, לכבוד השבת שנרמסת בחוצות. כשיהודים מכבדים אותה בבגדים יפים, בתבשילים טעימים, בלימוד תורה ושירי שבת, ויוצרים שמחה ואחדות משפחתית סביב השולחן, מרגישים כמו בגן עדן. שולחן השבת הוא מזבח האדם: "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'". כשהיה בית המקדש קיים, המזבח היה מכפר. היום, שולחנו של האדם מכפר עליו, כי הוא כמו מזבח לפני ה'.
הגישה הנכונה היא להרגיש מצד אחד בשפל עצום, ומצד שני לכבד את השבת. בתוך השבת, עלינו להרגיש כבני מלכים אמיתיים ולהתייחד עם בוראנו, כאילו כל העולם החיצוני נעצר. כמו שאומר הפסוק, "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ". שמירת השבת שקולה כנגד בניין בית המקדש, ובשבת אנו יכולים לחיות כאילו אנחנו בתוכו.
הדרך שלנו לקרב את הגאולה היא באמצעות התחזקות בשמירת השבת. כשהשבת נכנסת, עלינו לעשות 'סוויץ": העולם נעצר. אין עבודה, אין דאגות. זו הברכה הגדולה ביותר, שכל ענייננו יצליחו ויתברכו בלי שאנו עושים דבר.
בתשעה באב, תפקידנו הוא לבכות ולומר קינות. בכאב הזה נבכה על בית המקדש החסר, על שלמות עם ישראל, על כבוד השכינה שחסר. נבכה על צער השכינה ועל כבוד ה' המחולל. מהבכי הזה תצמח הישועה בקרוב, אמן.
שבת שלום ומבורך.
