בפרשתנו נאמר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים ל"ב, א'). זוהי שירת הפרידה המרגשת של משה רבנו מכלל ישראל לפני הסתלקותו. בתוך דבריו, משה משתמש במשל יסודי: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (שם, ב'). אך עולה השאלה: מדוע דווקא למטר, שאינו תמיד הדבר הנעים והמיידי ביותר, ממשיל משה רבנו את התורה הקדושה ("לקחי")?
רבי בונים שמחה מפשיסחא זצ"ל עמד על יסוד עצום בהשוואה זו: כשאנו רואים גשם יורד, השפעתו על הארץ אינה מיידית. בזמן ירידת הגשם, לעיתים אנו מרגישים מוגבלים או שקשה לנו. עם זאת, הגשם מרווה את האדמה מבפנים, מכין את הקרקע. אנו ממתינים בסבלנות, ורק לאחר זמן – כשהשמש זורחת – אנו רואים את הפריחה הנפלאה ומלאים שמחה.
בדומה לכך, גם דברי התורה וההשקעה הרוחנית שלנו פועלים. בשעה שאנו עוסקים בה, לא בהכרח רואים מיידית את התוצאות, את הברכה ואת האור הגדול. הנטייה הטבעית של האדם, ובפרט בדור ה"אינסטנט" שלנו, היא לרצות הכול עכשיו וכאן. על כן, משה רבנו מודיע לנו יסוד לחיים בריאים ותקינים: "תמתין בסבלנות!" במילים אחרות, הסבלנות משתלמת, כי היא מביאה רווח והצלה, ברכה ושפע רגשי ורוחני, אבל בעוד זמן.
כדי להמחיש את חשיבות הבחירה בדבר מתמשך על פני דבר מיידי, נתבונן בסיפורו של שלמה המלך, החכם מכל אדם. שלמה המלך קיבל הזדמנות חד-פעמית מהקב"ה: "שאל למעט אין לך, מה שתבקש תקבל". הוא היה יכול לבקש כסף, זהב, עושר וכבוד, שאותם היה מקבל מיידית.
אולם, במקום זאת, שלמה המלך ביקש: "תֵּן לִבִּי לְשֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע". הוא ביקש חוכמה ובינה. תשובת השם הייתה מדהימה: "יען אשר לא שאלת… אני נותן לך חוכמה ובינה, אבל אני נותן לך גם כסף וגם זהב וכל משאלות לבך לטובה." כלומר, שלמה בחר בבסיס, בשורש – החוכמה והבינה שיחזיקו מעמד לטווח ארוך ויביאו את כל הברכות הנדרשות, במקום לבחור ב"מזומנים" שיכלו להיגמר.
דוגמה נוספת לכך אנו מוצאים בדברי מרן החזון איש זצ"ל. כאשר היה מטפס במעלה הגבעה לביתו בבני-ברק, היה נעצר מדי פעם למנוחה בגלל חולשתו.
באחת העצירות שאל את תלמידו: "מה ההבדל בין הליכה במישור לבין הליכה שמטפסים לגבעה?" לאחר שהתלמיד שתק, ענה החזון איש: "אין שום הבדל… יש רק הבדל אחד: שבטיפוס וגבעה צריך סבלנות. כל השאר זה אותו דבר." מכאן אנו למדים, שטיפוס דורש מאמץ מתמשך, צעד אחר צעד, ועצירות יזומות. המטרה נראית רחוקה, אבל מי שמצויד בסבלנות – מגיע לפסגה.
זה עתה יצאנו מיום הכיפורים הקדוש ופנינו אל חג הסוכות – חג השמחה והאהבה. זוהי הזדמנות פז להתחיל את השנה החדשה בטהרה. עם זאת, כדי ששמחת החג תתמיד לשנה כולה, יש צורך בסגולה נפלאה: סבלנות.
מי ייתן ונזכה כולנו להבין את המסר של "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" – שההשקעה הרוחנית שלנו, ההצמדות לתורה וההליכה בדרך השם, יניבו פירות לא מיידיים, אלא פירות גדולים, מתוקים ומתמידים לכל ימי חיינו.
שבת שלום, גמר חתימה טובה וחג שמח!
