השבוע קיבלתי במתנה מהגאון הגדול רבי אברהם סלים את ספרי השיחות שלו על התורה, ואני רוצה לומר דברים בשם אומרם. רעיון יפה שהוא כותב בפרשת בראשית, בפרשת השבוע.
אנחנו קוראים על קין והבל ששניהם הביאו מנחה לפני הקדוש ברוך הוא. קין הביא מפרי האדמה, והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן. כפי דברי חז"ל, קין הביא זרע פשתן. דברים פשוטים מאוד. יש אומרים שהוא הביא שאריות מהאוכל ויש אומרים שהוא הביא מדברים שצמחו מעליהם, לא מדברים שהוא זרע. מנחה פשוטה ועלובה.
אבל הבל הביא מנחה יקרה ויפה מאוד, והקדוש ברוך הוא כמובן קיבל את מנחתו של הבל: 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו'. זאת אומרת, גם הוא קיבל את המנחה שלו וגם הוא קיבל את התפילות שלו של הבל. אבל קין, לא את המנחה שלו ולא את התפילות שלו, שום דבר. 'וייחר לקין מאוד'. קין כועס. צריך להבין מה הוא חשב קין. מה הוא כועס?
על מה ולמה? הבאת מנחה עלובה לפני הקדוש ברוך הוא? למה אתה מצפה?
אבל אפשר לומר שקין הייתה אצלו אידיאולוגיה של הסתפקות במועט. האדם צריך להסתפק במינימום. ולכן, גם כשהוא מביא מנחה לפני הקדוש ברוך הוא, הוא רוצה להראות שתמיד אצלו זה הסתפקות במועט. מספיק שנתתי קצת, אפילו דבר פשוט. העיקר שאני נותן מכל הלב, אבל אפילו דבר פשוט. לא צריך להפריז ולהראות חשיבות. כמו שאני לגבי עצמי מסתפק במועט, גם כשאני מביא מנחה לפני האלוקים אני מסתפק במועט.
אבל הבל, השיטה שלו הייתה: נכון שאני צריך להסתפק במועט, אבל כשמדובר בכבוד השכינה, אני צריך להביא את הטוב ביותר.
ופה הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו: אתה רוצה להסתפק במועט, הכול טוב ויפה. אתה יכול להסתפק במועט. אבל כשמדובר כלפי השכינה, כלפי דברים שבקדושה, אין לך רשות להסתפק במועט, אתה צריך לעשות כל מה שאתה יכול. 'כבד את השם מהונך' – אומרים חז"ל: ממה שחננך, מה שהקדוש ברוך הוא נתן לך. כשמדובר בדברים שבקדושה, תהיה פזרן, תעשה את המקסימום, תיתן בשפע, כי זה כבוד השכינה. זה לא הסתפקות במועט, אלא להפך, כאן אתה צריך להראות: יש לי סדר עדיפויות – גם כשמדובר לגבי עצמי אני חוסך, אבל כשמדובר בכבוד שמיים אני מפזר.
ולכן, לדוגמה, אם האדם עושה בר מצווה לבן שלו, הוא עושה מסיבה גדולה. הוא צריך לשים לב שהתפילין שהוא קונה לבן שלו יהיו התפילין המהודרות והיקרות ביותר. וכן כשאדם עושה ספר תורה, אדם קונה ארבעת המינים – כל דבר ודבר שאנחנו עושים. ולכן אנחנו משתדלים גם כן בנרות שבת. העיקר הרי שיהיה נר דולק, אנחנו משתדלים להדר, להדליק יותר נרות, ולהדליק בשמן זית, כדי להדר ולכבד את המצוות. 'זה אלי ואנווהו' – אומרים חז"ל: התנאה לפניו במצוות.
