"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה."
שני דברים למדנו מהפסוק הזה, דברים שהם גלויים: שכדור הארץ היה כולו מכוסה במים, ובדבר השם יתברך, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד" – גזר הבורא יתברך שכל המים יצטמצמו לאזור אחד, שהם ייקבעו לאזור אחד, "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". ואז ממילא היבשה הפכה להיות גלויה. כלומר, לפני זה היה כל הכדור מוצף במים, הוא היה בלוח בתוך המים, והמים נקוו אל מקום אחד.
הוא אומר עכשיו: יש לנו שני חלקים. יש חלק אחד מהכדור שהוא מכוסה במים – אלו כל הימים והנהרות, וחלק אחד מהכדור שהוא יבשה. זה מה שהיה בששת ימי הבריאה.
אבל עוד דבר אחד כתוב כאן: שהייתה יבשה אחת בלבד, "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בצורה יחידאית). היום אנחנו רגילים, אנחנו יודעים, שיש לנו כמה יבשות: יבשת אפריקה, יבשת אמריקה, יבשת אירופה, יבשת אסיה, אוסטרליה. כן, יש חמש יבשות. אבל בששת ימי הבריאה הייתה יבשה אחת בלבד, ומימי המבול זה השתנה; כדור הארץ התפרק, כידוע, כך מבואר במדרש.
אחים יקרים, כשהיבשה הופכת להיות גלויה, כשהמים מסתלקים לצדדים, בעצם המים נערמים. עכשיו כל המים שבאמצע התפנו, הלכו לצדדים, ממילא גובה המים, מפלס המים, עלה.
כל דבר בטבע הוא לעולם שואף לחזור למקורו, שואף לחזור לשורשו. ככה זה חוק. חוק שימור החומר, חוק שימור האנרגיה, וכן, זו הדרך. אתם יודעים, כשאנחנו מבעירים עצים, השלהבת עולה לאן? היא עולה למעלה. האש עולה למעלה, לכיוון השמש. השמש היא יסוד האש. אבל האפר מהעצים הוא נשאר כדומן על פני האדמה, כי הוא חלק מהאדמה. "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָה" – כך אמר החכם מכל אדם בקהלת. משם היא באה ולשם היא שבה. כל דבר שואף לחזור לשורשו.
והנה המים האלה – הם כל הזמן שואפים לחזור ולכסות את כדור הארץ, כמו שהיו בתחילה. אבל גזירת השם עליהם עומדת. ואיך המים האלה עומדים? דוד המלך, עליו השלום, בתהילים אמר: "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן; בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ". המים בטבעם רוצים לחזור למקומם, אבל השם יתברך שם להם גבול והם לא יחזרו לכסות, לא ישובו לכסות את הארץ.
ומהו הגבול הזה? ואיפה השם יתברך שם גבול? אולי בנה חומה גבוהה, דלתיים ובריח? אנחנו אומרים, מה? איך עומדים המים האלה? איך הם לא חוזרים חזרה? יש לנו חוק של "חוק כלים שלובים": כשמקום אחד יש מים גבוהים, מקום אחר נמוך – מה עושים המים? מיד חוזרים למקום הנמוך עד שהם משתווים, פני המים הופכים להיות שווים. חוק כלים שלובים… איך המים לא חוזרים? המים הם גבוהים, יש מקום נמוך, והם לא חוזרים. מה הגבול?
כתוב בנביא: "חוֹל שַׂמְתִּי גְבוּל לַיָּם". מה הגבול של הים? חול! פירורי חול הכי מקריים. יש לפעמים סופות ענק בים. הים סוער וגועש, גלים בגובה של שמונה עד עשרה מטרים, אבל כשהגלים מתנפצים לחוף, כשהם מגיעים לעפר, לאיזשהו גבול של העפר – הכול עוצר, הכול נמוג. גרגירי חול עוצרים גלי ענק! זו גזירת השם יתברך. כשהשם יתברך גוזר על הבריאה שלו גזירה מסוימת, לא צריכים חומות, לא צריכים שום דבר. גם גרגירי חול יכולים להיות הגבול, ששם יעצור הים ולא ישוב לכסות את הארץ.
כתוב בפסוק: "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף, וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ." חז"ל הקדושים מלמדים אותנו בגמרא במסכת ברכות. אמר רבי יצחק: אם הייתה ניתנת רשות לעין של האדם לצפות ולראות מה יש מסביבו, לא היה יכול להחזיק מעמד ולחיות אפילו לא רגע אחד, משום שכל החלל מלא במזיקים. יש שדים, יש מלאכים מזיקים, כולם קיימים, כולם נמצאים, אבל מי מרגיש בהם? מי יודע שהם נמצאים? הם לא מרגישים. למה? כי 'יפול מצידך אלף ורבבה מ…' – 'אליך לא ייגש'.
למה לא ייגש? כי הוא אמר, "וַיְהִי", "וציווה ויעמוד". "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". השם יתברך גוזר על כל אחד את קיומו, כל אחד את הגבול שלו, כל אחד את מקומו. איפה מותר לו לבוא, במי מותר לו לנגוע ובמי אסור לו לנגוע. כשהשם יתברך שומר את האדם, שום דבר ושום מזיק ושום פחד לא יכול לנגוע בו.
לכן, השאיפה שלנו צריכה להיות לא לבנות קירות ענק שמא יבואו גלי ענק ויכסו חזרה את היבשה. התפקיד שלנו לא צריך להיות איך לחפש להילחם נגד שדים או נגד מלאכים. לא, זה לא הדרך. אנחנו צריכים למצוא חן בעיני אלוקינו. אנחנו צריכים לרצות את פני אלוקינו, להיות ראויים לכך שדבר אלוקינו יהיה עומד וקיים לעד.
זה, אחים יקרים, מה שאומרת התורה הקדושה, הפסוק הזה, "יִקָּווּ הַמַּיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", והם לא חוזרים שוב למקום. ככה כל דבר ודבר שהשם יתברך ברא אותו, הוא עומד בצורתו כמו שהשם יתברך ברא, אבל בתנאי. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון: לקח אותו וסיבב אותו בכל אילנות גן עדן ואמר לו: "תראה, כל זה בראתי לכבודך. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". אל תקלקל את מעשיך. אל תחטא, כי כשאתה חוטא אתה הופך להיות כלי שבר. אתה הופך להיות לא ראוי לקבל את הברכה, וממילא תחריב את עולמי. חבל. תשמור, תלך בדרך שאני מראה לך, תלך בדרך שאני מתווה לך. זאת הדרך הישרה, הדרך האמיתית, הדרך השמורה מן המזיקים.
שבת שלום ומבורך לכולם."
