יום י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, מבטא את הכוח לצאת מן המאסר הפרטי של כל אחד ואחת. כשם שהאדמו"ר הזקן יצא מן המאסר ביום זה ואמר ש-"כל מי שחוגג עמו את הגאולה יזכה בעצמו לצאת מהמאסר אל המרחב", מן הגלות אל הגאולה ומן האפלה אל האור, כך גם כל יהודי ביום זה מקבל כוחות לפרוץ קדימה בחייו. המושג מאפלה לאורה הוא לא רק תיאור היסטורי אלא תהליך פנימי שאדם עובר בנפשו.
אם מתבוננים במילה חושך ומחליפים את סדר האותיות מגלים את המילה שוכח. השכחה היא מקור החושך. כאשר אני שוכחת כמה טוב עושה עמי הקדוש ברוך הוא, כאשר אני שוכחת את נוכחותו בחיי, אזי נכנסת תודעה של אפלה. כל תכלית החסידות היא ללמד שיש שתי שכבות של מציאות. יש מציאות נמוכה שהיא מה שאני רואה בעיניים, ויש מציאות עליונה שהיא ההסתכלות הפנימית, התודעה שממנה אני חיה. המציאות היא השתקפות התודעה. השאלה המרכזית היא באיזו תודעה אדם חי. תודעה נמוכה, מרוכזת בעצמי, במה עשו לי ובמה לא נתנו לי, יוצרת חושך. תודעה גבוהה, שמזהה שגם הדברים הקשים והמאתגרים הם לטובתו של האדם, יוצרת אור.
הבחירה בין אור לחושך אינה תאורטית והיא נוגעת לחיים עצמם. כך בזוגיות, בחינוך, בשליחות, בעבודת ה', ובכל תחום שבו אדם פועל. ככל שהוא מרים את התודעה ומכניס את הקדוש ברוך הוא אל חייו, המציאות שמשתקפת לפניו הופכת טובה ובהירה יותר. גם בפרשת השבוע יש לכך רמז עמוק. נאמר על יוסף כי הבור שאליו השליכו אותו אחיו היה ריק ואין בו מים. חז"ל מלמדים שאין דבר כזה ריק בעולם. אם אין בו מים, שהם התורה, יש בו נחשים ועקרבים. זהו משל למוחו של אדם. אם הוא ממלא אותו במים של תורה ושל קדושה, יש בו תודעה גבוהה. ואם הוא אינו ממלא אותו, הוא יתמלא ממילא במחשבות נמוכות, פחדים וכעסים. הטבע של הנפש הבהמית חזק ובולט יותר והיא יחד עם הגוף יוצרת שניים מול אחד לעומת הנפש האלוקית, שהאור שבה מוסתר עד שמעוררים אותו.
לכן האדם מחויב בעבודת התבוננות ולא רק בלימוד. אפשר ללמוד ולהמשיך הלאה מבלי שהדברים ייגעו בנפש. העבודה האמיתית היא לשאול כיצד מה שלמדתי עכשיו נוגע לחיי. ככל שאדם מתבונן בנוכחות ה' בעולם ובחייו, כך הבור הפנימי שלו מתמלא במים. ואם אינו עובד על עצמו, הוא מתמלא בנחשים ובעקרבים מאליהם, מפני שזה הטבע הממילא של הנפש הבהמית. אף שמעט אור דוחה הרבה מן החושך, צריך לתת לאור מקום, להשמיע את קולו ולגלות אותו בתוך כל כוחות האדם.
בפרשה מופיעה נקודה נוספת. כאשר אשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף כתוב כי הוא נכנס הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית. רש"י מפרש שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו. לא רק דיוקן יעקב כפשוטו אלא קלסתר פניו של יעקב שהיה דומה לקלסתר פני אדם הראשון. יוסף ראה בעיני רוחו את אדם הראשון שהיה צריך להתאפק שלוש שעות בלבד לפני שאכל מעץ הדעת. אילו היה עומד בניסיון, היה נמנע מן העולם סבל רב. יוסף הבין שבידיו האפשרות לתקן דבר גדול. אם הוא יעמוד בניסיון, ימנע סבל רב מדורות העתידים לבוא ממנו. כך קיבל כוח להתגבר.
זהו מסר עמוק לכל יהודי. לעיתים אדם נוטה לומר לעצמו נו, אז ארים את הקול, אז אכעס, אז אעשה מעשה שלא כדאי, מה כבר יקרה. אך כשאדם מבין שיש לו השפעה אמיתית על ילדיו, על בן הזוג, על סביבתו הקרובה והרחוקה, ואפילו על דורות הבאים, הוא מתבונן אחרת בכל בחירה. מעשה אחד קטן יכול לפתוח מסלול שלם של אור. הרב גלאט אמר פעם בשיעור על חינוך ילדים כי אם אמא רוצה שילדיה ישפרו את ברכת המזון שלהם אין טעם להוכיח או להעיר. אם היא עצמה תאמר ברכת המזון בכוונה ובעקביות, הדבר ישפיע עליהם מאליו. כך פועלת השפעה אמתית בחיים.
כאשר אדם זוכר את הכוח שיש לכל מחשבה ולכל פעולה, מתברר כמה עוצמה יש ביד האדם וכמה אור הוא מסוגל להקרין לסביבתו. בזכות פרשת וישב ובזכות היום הגדול י"ט כסלו יש בכוחנו לצאת מן המאסר הפרטי, להאיר את החושך הפנימי, למלא את הבור במים של אמונה והתבוננות, ולהפוך את כל מציאות חיינו מאפלה לאורה.