מכתב חריף במיוחד של הרב טוביה הלוי שולזינגר, רב ואב"ד קרית אתא, אשר מתפרסם היום. במכתבו מתייחס הרב לחוק הגיוס האמור לעבור בתקופה הקרובה, חוק שמקודם בתמיכת המפלגות החרדיות וכולל קביעת מכסות ויעדים לגיוס בני הציבור החרדי לצבא.
לדברי הרב, אחד הסעיפים החמורים ביותר בחוק הוא העברת האחריות ליישומו אל כתפי ראשי ומנהלי הישיבות, אשר יחויבו לדווח לרשויות הצבא על בחורים שאינם עומדים בתנאי החוק. מהלך זה, כך הוא כותב, יוצר מציאות חסרת תקדים שבה הנהגת הישיבות נדרשת לשתף פעולה באופן ישיר עם מערכת הגיוס.
במוקד המכתב עומדת קביעה הלכתית נחרצת: הרב שולזינגר טוען כי חובת הדיווח עצמה עלולה להיחשב על פי ההלכה למעשה של 'מסירה', ולראש הישיבה יהיה דין של "מוסר". הוא מבסס את דבריו על פסקי השולחן ערוך, דברי הפוסקים והגמרא, ומדגיש כי האיסור חל גם כאשר מדובר בבחורים שאינם לומדים יום שלם.
הרב מדגיש כי גם אם אין בידי ההנהגה התורנית יכולת לדון דיני נפשות, אין שום היתר, לשיטתו, למסור בחורים לשלטון באופן שעלול להרחיקם כליל מקהל ישראל ולפגוע בעתידם הרוחני. לדבריו, מדובר בשאלה עקרונית הנוגעת לעצם אחריותם של ראשי הישיבות כלפי תלמידיהם.
בחלקו האחרון של המכתב מחריף הרב שולזינגר את הטון ומתאר את האפשרות שראשי ישיבות ימצאו את עצמם, כהגדרתו, כגורמים המבצעים את מדיניות הגיוס בפועל בקרב תלמידיהם.
לשון המכתב המלא: ותפשי התורה לא ידעוני
א. חוק הגיוס האמור לעבור בשבועות הקרובים בתמיכת המפלגות החרדיות, החוק כולל בתוכו מכסות ויעדים לגיוס בני הציבור החרדי לצבא השמד. ראשי הישיבות הם האחראים על קיום החוק כל ראשי ומנהלי הישיבות מחויבים לדווח לשלטונות הצבא על אותם בחורים שאינם עומדים בתנאי החוק.
ב. ראשי ומנהלי הישיבות ע"פ ההלכה דינם כמוסרים ודינם מפורש בשו"ע חו"מ סי' שפ"ח ס"ט אסור למסור ישראל ביד עכו"ם בין בגופו ובין בממונו, ואפי' היה רשע ובעל עבירות ואפי' היה מיצר לו ומצערו, וכל המוסר ישראל ביד עכו"ם בין בגופו ובין בממונו אין לו חלק לעולם הבא. ובפתחי תשובה יור"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ג הביא תשובות נודע ביהודה שאסור למסור לשר נערים אף שהם פרוצים וקלים, ואין אנו יכולים לדון דיני נפשות אבל חלילה למסור אותם להדיחם לגמרי מקהל ישראל. ובמסכת ר"ה ט"ז א' המסורות יורדין לגהינם ונידונים בה לדורי דורות וכו' גהינם כלה והם אינן כלים.
ג. מי נתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים, מי מילל ומי פילל שראשי ישיבה ייהפכו להיות משתפי פעולה, יירדו לדיוטה התחתונה לפעול כקאפו בקרב תלמידיהם, והרועים פשעו בי, תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, אוי מה היה לנו. החותם בצער.
