"אני אלמנה כבר 18 שנה. את כל השנים האלו גידלתי את הילדים לבד", כך, בפשטות כואבת, מתארת האמא את החיים שלה – חיים של אחריות יומיומית, של מאבק שקט, ושל נשיאה בעול בלי שותף
במשך שנים היא עשתה הכול בעצמה. דאגה לילדים, לבית, לצרכים הבסיסיים. לא היו מותרות, לא היו רזרבות, רק ניסיון להחזיק שגרה ולהמשיך הלאה. כעת, המציאות הקשה הזו מתעצמת עוד יותר.
אחד מבניה מאושפז. ההתמודדות הרגשית והמעשית גוזלת כוחות, זמן ודאגה שאין להם סוף. ובתוך כל זה, הבת הקטנה עומדת להינשא.
רגע שאמור להיות מלא שמחה – הופך למקור של חרדה. אין חסכונות. אין הכנסות. ההכנסה היחידה היא קצבת נכות, שאינה מספיקה אפילו לשוטף, בוודאי שלא להוצאות חתונה. האם אינה מבקשת פאר או אירוע גדול.
היא מבקשת דבר אחד בלבד: יכולת לעזור לבת שלה להיכנס לחופה. לא להרגיש חסרת אונים, לא לעמוד מנגד, לא לראות את הילדה מתחילה את חייה בלי שום גב. "אין לי איך", היא אומרת בכאב, "כל עזרה תעזור לי לחתן אותה".
האלמנה מתחננת לעזרתנו הדחופה! תורמים עכשיו>>>
מדובר במקרה אחד מתוך 73 המקרים הקשים של היתומים והיתומות, החתנים והכלות המתחתנים בחודש ומתחננים לעזרתנו.
מרן המשגיח הצדיק, הגאון רבי בנימין פינקל שליט"א, מתחנן למען 73 היתומים והיתומות, ויוצא למסע ישועות נדיר על התורמים, למקום הנס 'בית השונמית', שיזכו התורמים לניסים בבני חיי ומזוני.
במכתבו, כותב המשגיח: "קול תחנוניהם של 73 יתומים באה אלינו שאין בידם להוצאות ההכרחיים, אשר לאחר ייסורים ונדודים זוכים להקים בית בישראל ומצוה גדולה לשמחם, על כן נבקש להיות שותף בקרן המיוחדת שהוקמה ב'ועד הרבנים' לצרכי נישואיהם בתרומה של לכה"פ 10 שקל לכל יתום".
"ובעזרת ה' בל"נ בער"ח שבט הבעל"ט אתפלל במקום המסוגל לניסים 'בית השונמית' על כל התורמים שיזכו לישועה בבני חיי ומזוני שהיא הברכה הכוללת הכל, וינצלו מכל הצרות והמחלות ויעשו בקרוב שידוכים הגונים, נחת מהילדים והנכדים והצלחה גדולה בפרנסה, מתוך בריאות הגוף והנפש".
לא נוכל לעמוד מנגד. כולנו שומעים עכשיו את תחנוני היתומים הזועקים ומבקשים את עזרתנו הדחופה, תורמים בעין יפה וזוכים לישועה בבני חיי ומזוני.
