השבוע קיבלנו הוכחה שפוליטית העם מפולג בענק: מגיע פוליטיקאי, איש ציבור בעל רקורד רציני (אך נמוך בסקרים) – בני גנץ ואומר בקול רם: אחרי הבחירות צריך להקים ממשלת ציונית רחבה של מפלגות המרכז שמאל עם הליכוד.
לכאורה, זו צריכה להיות משאת נפש של רבים בעם, אבל המציאות טופחת על פנינו ולראיה: לפני זמן קצר נערך סקר על ידי מנו גבע, מכון מדגם, שפורסם בחדשות 12 ובו נשאלו מתנגדי נתניהו: במידה ושני הגושים לא יוכלו להרכיב ממשלה – מה תעדיפו שיקרה? 51% – תומכים בכך שתוקם ממשלה של מפלגות האופוזיציה בהימנעות אחת המפלגות הערביות. 25% – תומכים בכך שתוקם ממשלה של גוש מפלגות האופוזיציה עם הליכוד, 14% – מעוניינים שיתקיימו בחירות חוזרות ו-10% – לא יודעים.
הגענו למצב מאד קשה לעיכול בו תומכי האופוזיציה מעדיף קואליציה בתמיכת מפלגה ערבית על פני קואליציה עם מפלגת הליכוד. כלומר, העם חי בשסע גדול. והנה בא ראש מפלגת מרכז ואומר בעצם בואו וננסה לאחד את נציגי העם, בואו נקים ממשלה קודם כל בהשתתפות הכוחות הציוניים הנמצאים במרכז המפה.
אגב, גנץ מדגיש כי קודם כל חשוב לו להחליף את נתניהו, ורק אם לא יהיה רוב לכך – יש ללכת לפתרון שלו. אז נכון, אפשר להעריך, כמעט בוודאות, שמניעיו של בני גנץ הם פוליטיים ושהוא מציע דווקא עכשו את רעיונותיו מפני שמצבו בסקרים גרוע. ועדיין, לדעתי, אפשר לשים בצד את המניעים של האדם ולבדוק את ההצעה לגופה.
חיילים רבים שחוזרים משדה הקרב שואפים לאחדות ואינם מבינים על מה מתקוטטים הפוליטיקאים המקדשים את המפריד על פני המאחד ולכן כדאי להקשיב למוטו של בני גנץ – אחדות עדיפה מהקצנה. זה נראה נאיבי ופוליטי – אבל טוב שלפחות פוליטיקאי אחד זורע את הזרעים שאולי ינבטו אחרי הבחירות. אני אומר "אולי" כי לצערי האגו של הפוליטיקאים מכל המפלגות כה רב והתיעוב בין הצדדים הפוליטיים כה עוצמתי עד שיקשה על הצדדים ללכת לפי המתווה של גנץ. לדעתי – חבל.
אנחנו זקוקים לאחדות, לקרוב לבבות. החיילים בעזה לא פועלים לפי השקפת עולם פוליטית, הם מאוחדים בהגנה על בטחון ישראל. כדאי שהעם ילמד מהם. ואגב, האם המהלך של בני גנץ בהכרח יביא לו די קולות? ממש לא בטוח. אבל אם מישהו מאמין בדרכו – עליו לנסות אותה בכל ליבו, גם אם המהלך לא יצלח. זו מנהיגות.
