בעולם התורה והישיבות מבכים את פטירתו של הרב פרץ פליטניק זצ"ל, שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 91. המנוח, שהיה מדמויות ההוד של ירושלים ושימש במשך עשורים כ"בעל התוקע" המיתולוגי במחיצת רבו הגדול, בעל ה"פחד יצחק" זצ"ל, הותיר אחריו מורשת של יראת שמיים טהורה ואמונת חכמים יוקדת.
הרב פליטניק זצ"ל היה קשור בכל נימי נפשו לרבו, הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, ובהמשך דבק בחתנו, יבלחט"א הגאון רבי יהונתן דוד דיויד שליט"א. כל מי שזכה לשהות במחיצתו ראה מולו את "צורת האדם" המיוחדת שהשריש בו רבו – שילוב נדיר של אצילות, מאור פנים לכל אדם ודקדוק קפדני במצוות.
במשך שנים רבות קבע את לימודו בהיכל ישיבת "מיר" והיה מעמודי התווך של בית הכנסת "אהבת תורה", שם נודע בתפילתו המתונה שנאמרה בנעימה ובהתכווננות "כמונה מעות".
אחד הסיפורים המופלאים ביותר השזורים בחייו של ר' פרץ זצ"ל התרחש לפני כארבעה עשורים. בהיותו כבן חמישים, קבעו הרופאים בנחרצות כי עליו לעבור ניתוח מעקפים דחוף, ואמרו כי ללא הניתוח חייו בסכנה מיידית.
ר' פרץ הלך להיוועץ בגאון רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל, שהציע כי ילכו יחד אל "הסטייפלר" הקדוש, בעל ה'קהילות יעקב'. לאחר ששמע הסטייפלר את דברי הרופאים, פסק בביטול: "הם לא רואים".
בביטחון גמור ובאמונת חכמים עילאית, החליט ר' פרץ לסמוך על דברי הצדיק ולוותר על הניתוח. בחסדי שמיים גלויים, הוא זכה להאריך ימים בטובה ובבריאות, ונפטר בשיבה טובה 41 שנים מאוחר יותר, כשהוא מעמיד דורות של צאצאים הממשיכים בדרכו.
לדורות של תלמידים בישיבת "פחד יצחק", ר' פרץ היה מזוהה יותר מכל עם רגעי הרוממות של ראש השנה. כ"בעל תוקע" של הישיבה, קולו בשעת אמירת ה"למנצח" ותקיעות השופר שיצאו מעומק ליבו בהכנעה, עוררו את הלבבות והפכו לחלק בלתי נפרד מהאווירה המיוחדת במחיצת ה'פחד יצחק'.
זכה ר' פרץ זצ"ל להשאיר אחריו משפחה ענפה: אשתו תבלחט"א הרבנית רבקה פליטניק שתחי', בנים, בת, נכדים ונינים ההולכים בדרך התורה והיראה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
