לאחר המתנה ארוכה ודריכות מבצעית רבה, הושלמה המשימה הלאומית עם השבת גופתו של רס"ר רן גואילי הי"ד לישראל.
המבצע, שהתבצע בלב רצועת עזה בשיתוף פעולה הדוק של פיקוד הדרום, אוגדה 252 וחטיבת אלכסנדרוני, הגיע לשיאו ברגעים של התפרצות רגשות שאינה אופיינית לשדה הקרב. רס"ן ד', מפקד פלגת סילוק פצצות ביהל"ם, שחזר בשיחה עם "ישראל היום" את הרגעים שבהם התקוות הפכו למציאות: "כשהבנו שזה רן גואילי הייתה התרגשות ענקית. אנשים דמעו, התחבקו. זו סגירת מעגל. אין שום צבא בעולם שהיה עושה את זה".
המפקד תיאר את ההכנות המדוקדקות שקדמו ליציאה לשטח, ואת הציפייה לאישור הדרג המדיני: "אנחנו נערכים למבצע הזה הרבה זמן, קצת יותר מחודש. חיכינו לאישור של הדרג המדיני להיכנס. אנחנו פועלים לפי הנחיית הדרג המדיני, כשהבשילו התנאים וקיבלנו את ההנחיה יצאנו לדרך. אנחנו מנסים להשיב אותו לישראל כבר תקופה ארוכה, במאמצים מעל הקרקע ומתחת לפני הקרקע. זה הישג אדיר של המון כוחות, של פיקוד דרום, אוגדה 252 וחטיבת אלכסנדרוני".
הדרך אל היעד לא הייתה חפה מחששות כבדים, כאשר אי-הוודאות ליוותה את הלוחמים בכל שלבי נוהל הקרב. כפי שסיפר רס"ן ד': "במהלך ההכנות למבצע היה חשש גדול לאורך נוהל הקרב, חוסר ודאות אם נצליח להביא אותו. החבר'ה ידעו את המשמעות של איתורו ומה זה יעשה לכל עם ישראל, ועבדו כמו מכונה משומנת".
היחידה המובחרת נדרשה להתמודד עם מראות קשים מנשוא וריחות של מאות גופות שנמצאו בקרקע במשך שנים, משימה שחייבה הכנה מנטלית עמוקה ויוצאת דופן. "בפעם האחרונה שנתקלנו בכזו כמות גופות ברצף זה היה ב-7.10. יהל"ם נלחמת כבר שנתיים וחצי, ראינו והרחנו דברים כאלה. כשזה מרוכז 200 פלוס גופות, זה קשה יותר. אבל הלוחמים מתורגלים. נעשתה הכנה מנטאלית רצינית ללוחמים, כדי להכין אותם לתחושות, למראות ולריחות. הגופות נמצאו כמה שנים בקרקע וזה היה לא פשוט. החברה שלנו התמודדו בצורה מצוינת", סיפר לישראל היום.
תפקידם המכריע של הלוחמים היה לזכות את המרחב ואת הגופות עצמן מחשש למטענים ואמצעי לחימה נפיצים. רס"ן ד' תיאר את התהליך המקצועי: "קיבלנו את הגופה עצמה לאחר הוצאתה מהקרקע, וידאנו שאין עליה אמל"ח נפיץ, נתנו את האישור והעברנו אותה להמשך בדיקות". ברגע שהתברר כי הזיהוי אכן חיובי, המתח המבצעי התחלף בהתרגשות שקשה לתאר במילים, למרות הסכנה האורבת מסביב. "כשהבינו שזה הוא הייתה התרגשות ענקית. אנשים דמעו, התחבקו. כל מפקד דיבר עם האנשים שלו על המשמעות של מה שקרה. ובמקביל, נשמרה דריכות כי אנחנו תוך כדי בשטח אויב. בהמשך עשינו טקס עם הרמטכ"ל".
עבור הלוחמים, לא היה מדובר רק בעוד פעילות צבאית, אלא בשליחות מוסרית מהמעלה הראשונה. "זו סגירת מעגל. יחידת יהל"ם ויחידות נוספות, עבדו להחזיר חטופים חיים ומתים. התמקדנו במבצע הזה במשך תקופה ארוכה. כל העבודה הקשה התנקזה לרגע הזה. אין צבא אחר בעולם שהיה עושה מבצע כזה. כשראינו את כמות הכוחות והאמצעים, בלב שטח האויב, כמה זה חשוב לכל לוחם ואזרח בישראל, כמה אנשים התרגשו מזה שאיתרנו אותו, זה היה בלתי נתפס. זה נתן לנו הרבה כוחות".
והחמס בחוצפתו מנכס זאת לעצמו כאילו שסייע במשהו,