המלחמה באיראן חושפת פעם נוספת, כיצד נשיא רוסיה פוטין בזירה הבין-לאומית והפכה למדינה בעלת השפעה נמוכה בלבד. בעוד מוסקווה נדחקת לשוליים, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הודיע היום (חמישי) כי ארצו תעניק למדינות המפרץ סיוע ביירוט הכטב"מים האיראניים במסגרת המלחמה באיראן. אוקראינה, שהפכה למוקדי ידע עולמי בהתמודדות עם איומים אלו, זוהתה על ידי מדינות האזור ככתובת המקצועית ביותר לסיכול המתקפות.
כפי שדווח ברשת X , הנשיא האוקראיני הבהיר כי קייב מוכנה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני שלה באופן משמעותי. "קיבלנו איתותים משותפים במזרח התיכון. היו תקיפות של "שהידים" איראנים על אזרחים במדינות אלה. הם מבקשים את המומחיות שלנו. אנחנו פתוחים. אם נציגיהם יגיעו, נספק את המומחיות. במיוחד לאור העובדה שיש גם בקשה מצד אירופאים ומארצות הברית. הגיעו אלינו בקשות לשתף את הניסיון שלנו עם שותפים במזרח התיכון. ", דברי זלנסקי.
המעורבות האוקראינית מגיעה על רקע ניסיון קרבי עצום וחסר תקדים בסוגיית ההגנה האווירית, לאחר התמודדות מתמשכת בכטב"מים האיראניים של רוסיה במהלך יותר מארבע השנים האחרונות. נתוני המכון למדעים וביטחון בין-לאומי מצביעים על הצלחה מרשימה: בחודש ינואר שיגרה רוסיה 143 כטב"מים בכל יום לעבר אוקראינה בממוצע, ואוקראינה ירטה בממוצע 122 מהם בכל יום.
הנשיא זלנסקי לא היסס לדבר גם על הצרכים המבצעיים והפערים הטכנולוגיים שעולים מהשטח, תוך שהוא מציע מודל של חילופי ידע ונשק. " אנחנו עצמנו נמצאים במלחמה. ואמרתי, בכנות גמורה, שיש לנו מחסור במה שיש להם. יש להם טילים עבור הפטריוטים, אבל מאות או אלפי "שהידים" לא ניתנים ליירוט באמצעות טילי פטריוט – זה יקר מדי. שום דבר לא יותר מדי עבור העם, כמובן, אבל פשוט אין להם כל כך הרבה טילים. זו הסיבה שהם צריכים רחפני יירוט, שיש לנו. בינתיים, יש לנו מחסור בטילי PAC-2 ו-PAC-3. לכן, כשמדובר בטכנולוגיה או חילופי נשק, אני מאמין שהמדינה שלנו תהיה פתוחה לכך", כתב זלנסקי.
במקביל לחיזוק הקשר בין קייב למפרץ, מוסקווה סופגת עוד מכה לפוטין. חיסולו של מנהיג איראן עלי ח'אמנאי הייתה מכה קשה במיוחד עבור פוטין, שבפחות משנה וחצי איבד שלושה בעלי ברית קרובים. אם הקריסה של משטר אסד בסוריה הייתה בעיקר תוצאה של תהליכים מקומיים בשטח, שעל הדרך חשפה את חולשת הצבא הרוסי ויכולתו להתמודד עם המורדים בסוריה, הרי ששני האחרונים – מדורו בוונצואלה וח'אמנאי באיראן, היו תוצאה ישירה של פעולה צבאית אמריקנית. מתוך רצון לשמור על יחסים טובים עם טראמפ, פוטין מחליט לא להגיב.
ובכל זאת, למרות ההשפלה המדינית, ברוסיה כן מזהים כמה יתרונות חשובים עבורה במלחמה באיראן. שהם, מוסקווה נהנית מכך שתשומת הלב העולמית מוסטת ממנה, ובזמן שטראמפ ויתר המערב מרוכזים בנעשה במזרח התיכון – פוטין יכול להמשיך לנסות להתקדם באוקראינה, שכן שיחות השלום עוד רחובות מלהשיג תוצאות מדיניות של ממש. המזרח התיכון הופך לזירה המרכזית, מה שמאפשר לרוסיה מרחב נשימה מסוים בחזית האירופית, גם אם במחיר של אובדן מעמדה כמעצמה משפיעה באזורנו.
