שלום וברכה מורי ורבותי!
אנחנו נמצאים בתוך חופש שנמצא בתוך קורונה, כביכול משהו בסגנון ההסתרה שבתוך ההסתרה, החופש שבתוך החופש, החופש הכפוי שבתוך החופש הכפוי עוד יותר.
מה אנחנו עושים בימים הללו? מה בעצם התפקיד שלנו? להיכן אנחנו מובילים את הילדים שלנו?
אז שימו לב מורי ורבותי!
אחת הבעיות הגדולות שלנו בחיים היא, שאנחנו לא יושבים עם הילדים באמת לשמוע מה מפריע להם בחיים, יש כביכול הבדל בין-דורי בינינו, בינינו להורינו, ושל בנינו כלפינו, כביכול אנחנו אומרים: "אין לי על מה לדבר איתו כי הוא לא יבין את המצוקה שלי".
דבר ראשון, זה ממש לא נכון.
דבר שני וחשוב עוד יותר, אתה בתור הורה יכול לשבור את קיר הזכוכית המוזר הזה.
אם אתה ניגש לבן שלך ורוצה לשמוע עד כמה קשה לו בימים הללו, עד כמה הלימודים, עם העליות והירידות, עם הבידודים והקורונות, מפריעים לחייו ולסדר יומו השגרתי, עד כמה החופש הזה או 'בין הזמנים' הזה, כל אחד על שמו הטוב, לא מבוצע על ידו וגורם לו להפסיק ולגרום לכל החלומות היפים להתנפץ לקרקע המציאות.
כאשר אתה מצליח לדובב את הבן שלך ולשמוע אותו, ביצעת חמישים אחוזים מהפיתרון, אבל חמישים האחוזים השניים הם להפוך יחד עם הבן שלך את העולם ולמצוא את המקומות שעדיין ניתן לבקר בהם, את האווירה שעדיין ניתן ליהנות ממנה, ואת המקומות שעדיין ניתן להיאחז בהם וליהנות מהימים הללו.
הקדוש ברוך הוא לא סתם זימן את זה וגדולי ישראל לא סתם הפכו את הימים האלה לימים של חופש, אלו הימים שנועדו לאגור כוחות.
ככל שהניסיון גדול וקשה יותר, כך אומר לך הקדוש ברוך הוא: "תבין עד כמה אני סומך עליך ויודע עד כמה אתה יודע להיות מדריך הטיולים הטוב ביותר בעולם".
אז פעם היו טיולים במקומות סגורים, פעם היו טיולים לכל מיני אטרקציות, היום זה לא קורה, אבל יש די יערות ומדבריות ועוד הרבה מאוד דברים מדהימים שכל אחד מצליח באמת כן להגיע אליהם.
תמצא את המקום הנכון, לך ביחד עם הבן שלך ותבין שגם שיחה על ספסל בגינה ציבורית יכולה להיות בשבילו, בכל גיל, עולם ומלואו.
ברוכים תהיו!
