מחנך חרדי כותב ל'המחדש': ההורים קורסים בגלל המרחב הקולי

רשות הדיבור לאחד המחנכים הידועים במגזר החרדי (ליטאי) שמבקש להישאר בעילום שם:

ראשית נציין את הערכה העצומה והרבה שיש לכלל ההורים לחינוך העצמאי ולמנהלות שהקימו מרחבים קוליים מדהימים! בנויים, מרתקים, מושכים, מלאי תוכן, משלבים גם הפעלות ומבצעים – ההורים ללא יוצא מן הכלל יוצאים מהכלים!

כמו כן המורות בכלל בתי הספר מוסרות שיעורים מושקעים, מעניינים מאוד שניכר שטרחו עליהם, בכזו נעימות – עם כל הלב והאהבה – אין להורים מילים על כך

יחד עם זה אי אפשר להתעלם מהזעקה והקריאה מן השטח, לאחר יום עמוס בו הייתי עם תלמידים, ובפגישה עם איש מקצוע בכיר ביותר בתחום הפסיכיאטרי במגזר החרדי, כדי להעלות נושא חשוב היות ועד עתה לא צלח בידו למרות שביקש מכמה בכירים במגזר החרדי סיוע בנושא

המצב היום שיש לילדות בכיתות הגבוהות 6 ו-7 שיעורים ביום, ולכיתות הנמוכות 5 ו-6 שיעורים וזה יוצר עומס לא נורמלי על הילדות ועל הבתים החרדיים, שברובם משפחות ברוכות ילדים.

ציטוט של אם שבמרחב הקולי הקודם הייתה יושבת כל ערב ומשלימה לילדות את השיעורים שלא הספיקו "אני קרסתי מזמן, הבת הגדולה שלי (כיתה ה') הפסיקה לשמוע, היא אומרת "אני אוהבת את בית הספר, אני לא יכולה במרחב" הבת השניה (כיתה ב') שומעת מידי פעם".

אם נוספת: "אצלי זוועה, על סף יאוש, הרמתי ידיים".

אמא נוספת: "הילדות בעיקרון שומעות לבד, אבל פה מתנתק הקו, פה לא הבינו את הסבר המורה. לא מצאו ספר. הקו מגמגם. המורה מקריאה מידי מהר. אני רוצה שהן תלמדנה אז אני איתן אבל אין ארוחת צהריים" (אם לילדות בכיתות ב ו-ד').

הורים נוספים סיפרו: "לי יש ילדות שבוכות מלחץ. הן ילדות חרוצות ורוצות לעשות הכל אבל כבר לא עומדות בזה. אמנם השיעורים קצרים, אבל יש מטלות ויש כתיבה ובסופו של דבר זה המון שעות!".

ועוד ציטוטים:

"אני נקרעת בין הרצון שלי לעזור לבת שלי. אבל אני עובדת אני מגיעה לזה בשעות לא שעות".

"אין לי יום. אין לי לילה ואין לי טלפון…".

"הילדה שלי בכיתה א'. היא לא תדע לקרוא אלא אם כן אני אשב איתה כל הזמן. מה אני יכולה לעשות שתדע לקרוא בכיתה ג'…."

אמנם בתי הספר טוענים שהשיעורים קצרים, אבל הם מכילים הרבה חומר לימודי והתחושה היא שלמדו "שיעור"!, גם העיסוק סביבם תופס זמן. ושוב אין בבית תנאים של בתי ספר, רבים על הטלפונים. קשה למצוא לכל ילדה אזור למידה פרטי ושקט. יש הסחות דעת. המורה בכל אופן לא בשטח והילדות צריכות עזרה מההורים הן עזרה לימודים והן עזרה טכנית. הלמידה אינה דומה ללמידה בכיתה!.

הקול מהשטח של ההורים שהן הורים שכן אכפתיים וילדות שכן רוצות ללמוד (האחרות שבר לא אכפת להן וכבר הן לא מקשיבות), למרות שאכן נהנים מאוד מכל שיעור בפני עצמו והשיעורים מאוד מיוחדים, אך התחושה הכללית מכל כיוון שמקבלים אנשים המקצוע בתחום שזה מעיק.

אכן ב"ה המרחב הוא אמצעי בעידן חרום זה לשמור על המסגרת ולשמור על קשר עם המערכת, לקבל טעם יהודי, אך יתכן וככזה מספיק שלושה שיעורים ביום! להפחית מטלות וכדו'. גם לצורך תעסוקה וסדר יום ניתן להסתפק בפחות למידה, ואפשר להוסיף פרשת שבוע חווייתית, חידונים על הפרשה – שזו רשות להשתתף בהם, עבור אלה שצריכים יותר תעסוקה.

(מה הבעיה לתת לילדות חופש ביום שישי ומקסימום רק פרשת שבוע בחויה ובכייף?) הילדות היו שמחות לשמוע את המורה האהובה, לשמוע על החגים, אבל לא בצורה כל כך מחייבת

ולכך הוא ביקש לאחר שהובאו תמצית מן התמלילים של הורים ותלמידות שקרסו, להעלות ולהתחנן ליישם כדלהלן:

הפתרונות:

1) להפחית את מספר השיעורים ליום! זה לא הגיוני! תפסת מרובה לא תפסת

הילדות בפועל לא מצליחות להתמודד וזה דורש מההורים את עזרתם והתערבותם וכולם קורסים.

פתרון: יקימו ועדה של מחנכות והורים, וישקלו איזה שיעורים נחוצים ואיזה לא – דהיינו אין ספק ששיעורי קודש כגון תורה ונביא חשובים מאוד, אבל ניתן להפחית באופן ניכר, כי צריך לבדוק במה הילדות מסוגלות לעמוד,

ולצערנו בפועל המציאות מוכיחה שהן לא עומדות בזה ומתייאשות בגלל הריבוי בכל המקצועות, וגם אם האידיאל חשוב וקדוש וכולנו מאמינים באידיאל הזה אך בפועל הוא איננו מעשי, היות והילדות צריכות עזרה של ההורים במערכת הקולית וכולם קורסים

ונזכור חובת תלמוד תורה איננה על הנשים, ובפרט שכיום הנשים מפרנסות את כלכלת הבית ואם הן לא תדענה חשבון ואנגלית מי יפרנס את בית האברכים?

לכך מספיק פחות שיעורים בלימוד הקודש – ידוע לי כי הרבה ממכרי יפסיקו לדבר איתי בגלל הסעיף הזה שכתבתי אך אין מנוס אלא לכתוב את הדברים כי בפועל כיום הבנות מתמוטטות וכבר פחות לומדות ועוד מעט כבר לא תלמדנה כלל ואף כבר לא תתפללנה כי לא יהיה להן חשק לכך וסוף מעשה במחשבה תחילה…. תפסת מרובה לא תפסת….

כמו כן לשקול להאט קצב באנגלית וחשבון – חובתנו להגיע לפחות שיעורים בשבוע במרחב הקולי כי קורסים בו.
כמו כן טבע למשל לבטל לגמרי לע"ע [או רק פעם בחודש.. אם זה כ"כ חשוב…] כי תמיד זה לא נצרך בכלל, ועכשיו ק"ו……

2) לשקול לתת חופש בין יום כיפור לסוכות. הילדות עבדו קשה. ההורים עבדו קשה. הבנים בבית. איפה תימצא פינה שקטה ללמידה?

בונים סוכות. הילדות רוצות להיות שותפות ההורים עסוקים. לא יכולים לקחת גם את העול הזה מימים אלו

הפניה נעשית משום שלטענת אנשי המקצוע מנהלות שונות שהגיע אליהן היידע בענין טוענות שזו דרישה של משרד החינוך והחינוך העצמאי.

יש בידינו את המערכת השעות השבועית במרחב הקולי של בתי ספר רבים ובכולם מספר השיעורים השבוע כ-30 פלוס! ( 6 ו-7 שעות ביום לכיתות הגבוהות, 5 ו-6 לנמוכות כפי שציינו)

המנהלות טוענות שאם מורות לא תלמדנה הן לא תקבלנה משכורת האם זה נכון?

האם אכן יש מי שדורש זאת?

האם יתכן בשם שיקול כזה לדרוש מהציבור לעמוד בכזה קושי?