"בשמים התעורר רעש גדול על שרבי משה לייב בא בשער הגיהינום"

נוהג היה רבי לוי יצחק זי"ע להשכים קום מדי יום ובפרט בימים שנזדמן לו ברית מילה. כשנולד בן לבתו כאשר הכל התכנסו לשמחת הברית המתינו שעות ארוכות לרבי לוי יצחק שבושש מלבוא. רק כעבור כמה שעות כשכבר היה שעת חצות יצא הרבי מחדרו למול את הרך הנולד וקרא שמו בישראל: "משה יהודה לייב".

בשעת הסעודה נתאספו כולם: 'ילמדנו רבינו על סיבת עיכובו ומה טעם קרא לרך הנימול משה יהודה לייב'.

סיפר הצדיק: הבוקר כשהשכמתי כדרכי והנה חושך אפילה בעולם, וכששאלתי הודיעוני כי שר וגדול נפל היום בישראל, הצדיק רבי משה יהודה לייב מסאסוב עלתה נשמתו השמימה.

ובתוך כדי דיבור שומע אני קול: "פנו מקום לרבי משה יהודה לייב בן רבי יעקב, ונצא לקבל את פניו !" נשמות רבות באו להקביל את פני הצדיק.

תוך כדי שרבי משה לייב מוקף בנשמות הצדיקים, נשמע קול זעקה גדולה, רבי משה לייב פנה לעבר הקול עד שהגיע ונכנס בפתחו של גיהינום.

בשמים התעורר רעש גדול על שרבי משה לייב הצדיק בא בשער הגיהינום וציוו לשרו של גיהינום שלא יבעיר את אש הגיהנום כל זמן שהצדיק בתוכו.

והיה מפציר שר הגיהנום ברבי משה לייב ללכת לגן עדן מאחר ואינו יכול להצית האש כל זמן שהצדיק שם, והצדיק בשלו: "לא אזוז מכאן עד שאקח עמי כל הנשמות שכאן". 'וכל כך למה ?' שאל שרו של גיהנום. השיבו הצדיק מה בחיים עסקתי בפדיון שבויים אף כאן רצוני להציל נפשות משבי.

הלך השר עם הצדיק למשפט בבית דין של מעלה שם נשא הצדיק אמרתו ואמר לפני כסא הכבוד: "ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך גודל חשיבות מצוות פדיון שבויים, כשהיו ישראל במצרים פדית אותם מבית עבדים בעצמך לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח, ואני דבקתי במידותיך, כל ימי טרחתי במצווה זו, כל השבויים כשרים היו לפני, לא הבדלתי בין צדיק לרשע, ובכן, רצוני לקיים המצווה גם כאן. ואם לא יניחוני מוטב לי להישאר עמם בגיהינום ולהיות בסבלם, מלישב בגן עדן עם הצדיקים.

המשיך רבי לוי יצחק וסיפר שמיד הוציא הקב"ה פסק דינו שכפי מספר השבויים שפדה רבי משה לייב בחייו, יוכל לפדות גם כאן. וכך יצאו גדודי נשמות מהגיהינום והצדיק בראשם ומובילם לגן עדן.

עוד מסופר שם: שכשהתקבל תחילה לאב"ד בברדיטשוב התנה עם ראשי הקהל מראש לבל יטריחוהו לכינוס אסיפות רק לאסיפה המיועדת לתקן תקנה חדשה. אך לתקנות חדשות לא יזמינוהו.

ויהי היום נתאספו ראשי הקהל להנהיג תקנה חדשה בעיר, והוא, לבל יניחו את העניים לסבב על פתחי בתי הנדיבים רק יקבלו את המעות מקופת הקהל בכל חודש, ולאסיפה זו ראו להזמין את רבי לוי יצחק, ויהי כאשר שמע הרב הק' את דבר התקנה החדשה אמר להם: הלא התניתי אתכם לבל תקראוני לתיקון תקנה ישנה. תקנה זו שאתם מבקשים לא חדשה היא זהו מנהג עתיק יומין עוד מימי סדום ועמורה לבלי תת לעני לחזר על הפתחים כי ידוע מעשה באותה ריבה שנתנה בת לעני והלא ישן נושן הוא.

(מתוך הספר 'ארץ החיים')