הסיפור הבא, אילולי שסופר על ידי בעל המעשה בעצמו, היה נראה כאילו נלקח מעולם הדמיון. ועליו נאמר 'לא יאומן – כי יסופר'. הסיפור שפורסם בקו 'שיח יצחק' מתורתו של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בשלוחת 'בדידי הוי עובדא', שם מקליטים המאזינים עובדות והנהגות ממחיצת הרב מכלי ראשון.
בעל המעשה, ה"ה הרה"ג רבי משה ויסבקר שליט"א, חתנו של הגאון רבי בן ציון גולדברג-ידלר שליט"א, מחשובי האברכים בכולל 'בית דוד' בחולון, ומחבר הספר 'למען יאריכון' על הלכות כיבוד אב ואם.
להלן תמלול מדוייק, מילה במילה, מפי המעשה הנדיר, שהרעיש עולם ומלואו:
"שלום וברכה לכל מאזיני ולוקחי קו שיח יצחק, שיחיו. שמי משה ויסבקר, גר בעיר הקודש טבריה. תעצרו רגע הכל ותקשיבו, הסיפור שאינני יכול שלא לשתף אתכם בו עכשיו, הוא משהו שקרה לי באופן אישי, משהו שמוכיח עין בעין שאין עוד מלבדו, וגם כשנדמה שהעולם חרב עלינו, הכל מחושב מלמעלה עד הפרט האחרון, דבר שאנו רואים בחוש את כוח ברכותיו ותפילותיו של גדולי ומאורי הדור שליט"א".
"יום שני לפני מספר שבועות, יצאתי אני כמחנך כיתה לטיול השנתי של התלמוד תורה בפארק מים. עליתי לראש המגלשות הגבוהות כדי לפקח על התלמידים היקרים שלי בתור למגלשות. בסיום הזמן אחד הרבנים משכנע אותי: "בוא תתגלש גם, יושבים על אבוב, תוך מספר דקות אתה למטה". אך אני חששתי, אבל גם לבסוף השתכנעתי. ביררתי מול המפעיל את הנחיות הבטיחות, התיישבתי על אבוב זוגי (כדי שארגיש יותר יציב) במגלשה כתומה.
"שאלתי את המפעיל האם אני יציב, הוא ענה לי: "כן, צא לדרך". יצאתי לדרך. והנה ממש בתחילת המסלול, דרמה. האבוב שלי נתקע באמצע המגלשה. זרם המים נמשך, ואני מנסה להשתחרר ולצעוק בכל הכח: "נתקעתי"! אבל הקול שלי נבלע ברעש של המים.
"שני רבנים מאחוריי למעלה, שומעים שנתקעתי, שומעים את קולי, מעירים את תשומת ליבו של המפעיל, אבל המפעיל, מבני דודינו, אומר להם: "סעו, הכל בסדר". פתאום במהירות עצומה אני שומע מאחוריי אבוב זוגי ובו שני רבנים מהצוות המחנכים.
"הם רואים אותי בשבריר השנייה האחרונה, אבל אין שום דרך לעצור. והם התנגשו בי בעוצמה מטורפת, האבוב שלי התהפך, עפתי הצידה, ספגתי חבטות קשות מכל דפנות המגלשה. הרגשתי במצב נוראי, פשוט ראיתי שחור בעיניים. בשארית כוחותיי נגררתי מחוץ למים אל כיסא קרוב, ושם הייתי מעורפל בהכרה. כונן איחוד הצלה מהצוות חיבר אותי לבלון חמצן, פוניתי בדחיפות בטיפול נמרץ לבית החולים פוריה. בבית החולים הבינו שיש פגיעה בגוף, רק לא יודעים איפה, ולכן ההמלצה הייתה לעשות בדיקת סי-טי.
"עשו בדיקת סי טי והרופאים רואים שאכן יש שבר בעצם הבריח. עצם הבריח זה ליד הכתף, אי אפשר לעשות גבס אלא צריך לתת למקום להתאחות. כמובן שהשבר היה רק ההתחלה. בבדיקות הסי-טי המקיפות הרופאים קפאו במקומם. הם רואים בבטן ממצא, הם רואים ממצא שהם לא יודעים מהו, הם ממליצים לנתח. צריכים לנתח בשבועות הקרובים. ישר התייעצנו עם אנשי הרפואה, אנשים מסורים ומיוחדים שבאמת מתמסרים למען הציבור יומם ולילה ללא שינה.
"עברנו מרופא לרופא והרופאים אומרים: "אנחנו רואים ממצא של גידול. אנחנו לא יודעים האם זה גידול ממאיר או גידול שפיר, אבל אנחנו חייבים להיכנס לניתוח. אנחנו רואים את זה במעי, אנחנו הולכים לניתוח של כריתת מעי והוצאת הגידול, ואם זה ממאיר אנחנו צריכים לעבור לטיפולים".
"נכנסנו לחודש מסויט של חרדה עצומה, ייסורים ולילות ללא שינה. ממש טרדות במחשבות, מחשבות לא טובות. ממש קושי עצום, חודש שאי אפשר לתאר אותו. הרגשה של תלויים ועומדים, הרגשה של ראש השנה ויום כיפור בפתח.
"אבל מכאן הכל עבר לדעת תורה ולכוחם של הצדיקים. בני המשפחה שלי נכנסו בחרדת קודש למעונו של מורנו ורבנו פוסק הדור הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א. הציגו בפניו את הדברים והשאלה הייתה: הרופאים אומרים שיש אפשרות להכניס לניתוח בערב תשעה באב, האם להכניס? "מרן שליט"א פסק לנו בנחרצות: "לנתח אפילו בתשעה באב". ואכן אנחנו מודיעים למנתח שאנחנו רוצים להיות מנותחים בערב תשעה באב.
"מגיע יום הניתוח, ואני שוכב על שולחן המנתחים, וכאן מתרחש מקרה ששמעתי עליו וממש ממש ריגש אותי. מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין ממש עמד בתפילה זכה, קרא פרקי תהילים בדמעות שליש יחד עם כל אברכי הכולל בחולון, ובירך במי שבירך נרגש מעומק הלב לרפואתי השלמה.
"אני נכנס לחדר ניתוח, הרופאים אומרים את כל הדברים הקשים, את כל מה שהם רואים, את כל החששות. המשפחה כוססת ציפורניים בחוץ, מחכים לשמוע רק בשורות טובות. אבל כידוע שבכאלה מקומות לא מחייכים, לא מחייכים. אני נכנס לניתוח כמו שאמרנו לכריתת מעי והוצאת הגידול, ניתוח של שעות. אבל 74 דקות של ניתוח ופתאום דלתות חדר הניתוח נפתחות. הרופא יוצא אל אמי ואל רעייתי שכססו ציפורניים, מחויך כולו מאוזן לאוזן, והוא אומר להם כשהוא נסער: "אין גידול ולא היה גידול"!!!
"האמת המדהימה נחשפה: לפני תשע שנים עברתי ניתוח צדדי, והמנתח השאיר בבטן שלי גזה (תחבושת רפואית של חדרי ניתוחים) בגודל 5 סנטימטר. במשך תשע שנים, הקדוש ברוך הוא עשה שהגוף שלי ייצור מעטפת פלאית של רקמה שהגנה עליי, כשבדרך הטבע אף פעם לא שמעו על כזה דבר. הרקמה עטפה את הגזה, כך כשהוציאו את הגזה ראו אפילו את המספור של חדר ניתוח, כי בכל חדר ניתוח יש מספור על הגזה לדעת כמה נכנס וכמה יוצא.
"וכרגע מעל הגזה נהיה מוגלה, וזה בצילומים היה נראה לרופאים כמו גידול. ורק לאחרונה החל להתפתח שם מוגלה, והרופאים עמדו המומים, ואמרו לי מפורשות: "אם לא היית חוטף את הנפילה והשבר הקשה בפארק המים, לא היינו בודקים אותך, ולא היית יודע מה קורה פה עכשיו, בעוד מספר ימים או אפילו שבועות היה נהפך לזיהום, ועד שהיו מגלים את הזיהום המצב היה בלתי הפיך והיית יכול להגיע לסכנת חיים ממש, כי הזיהום כבר היה יכול להתפשט בכל הגוף".
את הסיפור המרגש והמפעים, מסיים הרב ויסבקר במילים מרגשות: "השבר הכואב, התאונה הקשה, הם אלו שהצילו את החיים שלי. מסיבת ההודיה היא להודות להקדוש ברוך הוא על זה שנפלתי. בזכות ההוראה המדויקת של מרן פוסק הדור שליט"א, ובזכות התפילות והברכות הנרגשות של מרן, יצאתי מכל זה בריא ושלם לגמרי. לישועתך קיוויתי השם, הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו, ממש שיחו בכל נפלאותיו".
