הדיווחים התכופים על "תקיפות בסוריה, שעל פי מקורות זרים מיוחסות לישראל", הפכו לנדושות ושגרתיות, והן מדווחות ביובש, כאילו לצאת ידי חובה. אולם התקיפות השבוע בסוריה וגם בעזה היו בלתי שגרתיות והרבה יותר מורכבות ועצימות.
בעזה לכאורה זה יותר קל, אבל גם שם מדובר בתקיפות מורכבות וכירורגיות כדי להימנע מהריגת אזרחים. כזו הייתה הפעולה השבוע במתחם ההומניטרי בחאן יונס, שבוצעה בפצצות עומק עם טילים כבדי משקל שיצרו מכתשים עמוקים במקום, בדומה לתקיפה בה חוסל מוחמד דף. הפלשתינים מיהרו לדווח על עשרות נפגעים אזרחיים, דבר שהתברר כשקר, אבל התעמולה עושה את שלה בעולם. לעומת זאת התקיפה בסוריה, המיוחסת לישראל, הייתה הרבה יותר משמעותית.
אם יש אמת בפרסומים, הייתה זו התקיפה העצימה ביותר על אדמת סוריה מאז החלה המלחמה, ולו בגלל שמדובר היה בכמה סבבי תקיפות בו זמנית נגד חמישה אתרים של המליציות הפרו איראניות. היעדים היו חיוניים וקריטיים: סיכולי העברת אמצעי לחימה משוכללים ביותר מאיראן לחיזבאללה. מדובר בניסיון איראני לחמש את פרויקט הטילים המדויקים של נסראללה, דבר המאיים ישירות על יעדים מרכזיים וחשובים בישראל.
ציר ההברחות בגבול לבנון סוריה שכבר זכה לכינוי "ציר פילדלפי של חזית הצפון", נמצא זה זמן על הכוונת הישראלית. דרך הציר הזה מועבר אמל"ח רב לחיזבאללה. כל התקיפות עד כה המוגדרות "תקיפות בוטיק", מתקשות לסגור את הציר הזה.
כאמור התקיפות השבוע היו עצימות במיוחד ועל פי דיווחים זרים, שולבו בהן גם כוחות קרקעיים, שנכנסו למתקן סודי בו מיוצרים טילים בליסטיים וכטבמי"ם עבור החיזבאללה, נטלו מסמכים וציוד, מלכדו אותו מבפנים ופוצצו אותו. הסורים והאיראנים עשו הכול כדי להסוות את מה שארע, חסמו הגעה של צוותי חילוץ והעבירו את ההרוגים והפצועים ליעד אחר.
ישראל לא מתכוונת להכניס כוחות קבועים לסגירת הציר הזה. אולם סביר להניח שבמסגרת הסכם סיום הלחימה (אם וכאשר זה יקרה), היא תדרוש את סגירת הציר. במידה ולא, יימשכו תקיפות תכופות במקום.
הדלפות שקופות
הכול דולף: המסמך, המנהרה, חקירות נתניהו, והקלטת מתוך ה"שבעה"
חמש "ממים" אפיינו את השבוע: מנהרה, מסוק, משאית מעבר אלנבי ומסמכים. חשיפת המנהרה הצרה והטחובה בה שהו ונרצחו ששת החטופים. התרסקות המסוק בציר פילדלפי בעזה, משאית הגז שביצעה את פיגוע הדריסה בשומרון, פיגוע במעבר אלנבי בגבול ירדן והמסמכים שנתפסו במחשב של סינואר במנהרות בחאן יונס.
השבוע עמד גם בסימן הדלפות: מסתבר שהכול דולף החוצה מתוך אג'נדה של המדליף. המסמך של החמאס שנתפס בעזה מודלף לעיתון "בילד" הגרמני ובטכניקה המוכרת, מצוטט מיד כאן. קלטת של דברי אב שכול לנתניהו בניחום אבלים, מודלפת לתקשורת (הרחבה בהמשך). תיעודי חקירות נתניהו במשטרה, הודלפו לבמאי בטורונטו, שערך מהן סרט על "תיקי נתניהו". אפילו סרטון המנהרה שפרסם דובר צה"ל התפרש כהדלפה מתוך אג'נדה – ללחוץ על הממשלה להגמיש את הקווים האדומים שלה ולבצע את העסקה. המשותף לכולם: כל ההדלפות נועדו לשרת את המטרה של המדליף. שום דבר אינו חוסה תחת ההגדרה "עבודה עיתונאית".
מכל ההדלפות הללו ראוי לעמוד בקצרה על המסמך שהודלף ל"בילד" הגרמני, ונועד לכאורה להיטיב עם עמדות הממשלה. המסמך שנתפס כאמור במחשב של סינואר במנהרות בחאן יונס מפרט את המלצת החמאס להמשיך את הלחץ הפסיכולוגי על משפחות החטופים באמצעות סרטונים שיובילו אותם לייאוש וללחץ על הממשלה לשחרור יקיריהם בכל מחיר. משיכת המו"מ באמצעות דרישות חדשות ושינוי סעיפים, והפניית האשמה על ישראל ועקשנותה שמונעות הגעה להסכם.
חשיפת המסמך מחזקת לכאורה את עמדות הממשלה. מהסיבה הזו מיהרו ערוצי התקשורת לגנות את הדלפתו תוך שהם מציינים את "הקשרים טובים של העיתון 'בילד' הגרמני עם לשכת נתניהו. השלב הבא היה הכחשת פרטי המסמך וטענה שהוא אינו אותנטי אלא מזויף.
הכתב הצבאי של חדשות 14, תמיר מורג שבדק את הנושא לעומקו, שירטט תרשים זרימה מעניין המעורר שאלות לא פשוטות, ובמרכזו השאלה: האם צה"ל, שהחזיק במסמך במשך חודשים, הסתיר אותו מהדרג המדיני כדי לחזק את הקמפיין, לפיו נתניהו מסכל את העסקה. לדבריו, לאחר שבצבא הבינו את התסבוכת שנקלעו אליה, פרסמו תגובה לא רשמית (באמצעות עיתונאים מקורבים) כי המסמך לא הוסתר בזדון מהדרג המדיני, אלא "נתקע בצנרת" ולא הגיע לידיעת הרמטכ"ל, ראש אמ"ן ובכירי הצבא.
בהמשך פרסם הצבא גרסה נוספת, באמצעות עיתונאי מקורב אחר, לפיה המסמך הודלף בצורה מסולפת ומקורו בדרג ביניים כלשהו בחמאס, לא בסינוואר ולא בבכירי הארגון. מהסיבה הזו החליטו בצבא לחקור את הדלפת המסמך ולא את הכשלים שתוארו לעיל. "הסיפור הזה לבדו יכול לפרנס ועדת חקירה", מסכם מורג את הסיפור.
בועת האחדות
זה סופו של כל בלון: הרצוג מנפח, אך בן גביר וסמוטריץ מתכננים לתקוע סיכה בבלון
יש דברים שאי אפשר לשנות בפוליטיקה הישראלית. אחד מהם הוא הניסיון הקבוע מדי כמה חודשים לזרוק לאוויר את רעיון ממשלת האחדות, לראות כיצד הבלון הזה הולך ותופח, ואז לנעוץ בו סיכה עד שיתרוקן וייפול ארצה, וחוזר חלילה עד הניסיון הבא.
השבוע שוב עלה בלון האחדות לאוויר, ונדמה שלא יהיה צורך בכטב"מ חיזבאללה כדי לפוצצו. אפילו נשיא המדינה יצחק הרצוג, שהפריח את הבלון, מתקשה להאמין שניתן יהיה להגשים ולהקים את חלום ממשלת האחדות. למרות כך הציע הרצוג, במהלך פגישה שקיים השבוע עם משפחות חטופים להקים ממשלת אחדות כדי לקדם עסקה לשחרור יקיריהן.
לזכותו של הרצוג ייאמר, כי הוא מדבר בכל הזדמנות על הצורך בממשלת אחדות ואף פועל בדרכים שונות לקדם את הרעיון. מטרת העל שלו, אף שאינו מצהיר עליה מפורשות, היא להוציא את מתנגדי העסקה מהממשלה ולהכניס תחתיהם כאלו שיצביעו בעדה.
לא פלא שבן גביר יצא חוצץ נגד הנשיא וציין כי קריאתו לממשלת אחדות כדי לבצע את עסקת החטופים, היא "חסרת אחריות ומשתפת פעולה עם עלילת חמאס והשמאל הקיצוני, כאילו ממשלת ישראל מתנגדת לשחרר את החטופים". כמו כן" אמר כי "לפיד בתוך הממשלה זה הרמת דגל לבן במלחמה ופרס לסנוואר".
גם באופוזיציה לא נלהבים מקריאתו של הרצוג. היחיד שתומך בה במוצהר הוא ח"כ מתן כהנא, מהמחנה הממלכתי שקורא להקים ממשלת אחדות גם במחיר של הסכמה לעריכת בחירות במועד הקבוע בחוק בעוד שנתיים. כהנא לא קורא לחרם ומצדד בכניסה לממשלה גם במחיר הישארותם של השרים בן גביר וסמוטריץ'. אולם גם הוא מודה שקשה יהיה לראות את זה קורה בפועל.
חבריו במחנה הממלכתי לא נלהבים מהרעיון. גנץ ואיזנקוט כבר היו בפנים, ולדבריהם, רק אם נתניהו יוכיח שפניו לעסקה, יש מקום לדון על הצטרפות. במקביל גם ליברמן, לא מתכוון להיכנס לממשלה, כדי שלא לתת לנתניהו חמצן נשימה.
הצלע השלישית, יאיר לפיד, כבר הודיע כי לא ייכנס לממשלה כל עוד סמוטריץ' ובן גביר חברים בה. היחיד שיהיה מוכן להיכנס פנימה, הוא גדעון סער, שהשבוע נפוצו שוב שמועות על פגישות שקיים עם נתניהו. ואכן מי ששומע את חברו, זאב אלקין, מתרשם שההתנגדות לנתניהו פחתה אצלם באופן ניכר והם לא שוללים לחזור פנימה.
בתפקיד הכבש
צל הרים כהרים: מה חושבים בקואליציה על רעיון האחדות ומדוע אין לזה שום סיכוי היתכנות ?
גם בקואליציה אין אחידות דעים באשר ליוזמת האחדות שמקדם הנשיא הרצוג. המפלגות החרדיות בעד. אין להן מה להפסיד. להפך. ממשלת אחדות תקדם את כל מה שתקוע בנושאים החשובים. רוב השותפים בה, לא ירצו להסתכסך עם החרדים משום שהם יחשבו כבר על הקדנציה הבאה.
ש"ס מצידה תשמח אם בן גביר יפרוש לאור המריבות מולו בשלל נושאים. גם ח"כ הרב גפני מצדד בעד אחדות (ראו לקמן) וגם הוא לא יצטער אם בן גביר יפרוש. העמדה כלפי סמוטריץ' שונה. גם בש"ס וגם ביהדות התורה, שומרים עמו על יחסים תקינים ועל שיתוף פעולה. סמוטריץ' מצדו נוהג באחריות ובשונה מבן גביר, הוא מבין את תפקידו כשר ופועל בהתאם.
מי שהפתיע בעמדתו, היה שר הקליטה, אופיר סופר, מהציונות הדתית, שיצא גם הוא בקריאה לממשלת אחדות. סופר מבין היטב את תג המחיר. במקרה של אחדות, בן גביר יהיה בחוץ. סמוטריץ' זה סיפור אחר.
בימין לועגים להצעתו של סופר, ואומרים כי אם תוקם משלת אחדות, הוא יהיה בתפקיד הכבש.. גם סמוטריץ', יו"ר מפלגתו של סופר, יצא נגד היוזמה וציין כי "הנשיא לא מפסיק לבחוש בפוליטיקה".
סמוטריץ' מבין שגם אם מצבו יהיה שונה מבן גביר והוא יישאר בממשלה, הרי שמעמדו ייפגע. תפקידיו הנוכחיים יילקחו והשפעתו תפחת. לפיכך הוא לא מעוניין בממשלה שכזו ויעשה הכול כדי לטרפדה. כמו כן הוא מתנגד להפסקת המלחמה לפני מיטוט חמאס ויודע שממשלת האחדות תפעל לסיימה.
העיניים מופנות כמובן לנתניהו, שעל פיו יקום או ייפול דבר. נתניהו הוא פרנואיד פוליטי הרואה צל הרים כהרים. אם הוא מזהה חיבור אפשרי נגדו, הוא מיד דואג לפרקו. במקרה הנוכחי הוא חושש להסתמך על גנץ ולפיד, וסבור שברגע הראשון שרק יוכלו, הם יפרקו לו את הממשלה. לפיכך הוא מעדיף להישאר עם בן גביר ולאכול מרורים.
"כל עוד נתניהו ראש הממשלה, ממשלת אחדות לא תקום לעולם" משוכנעים הפרשנים הפוליטיים. הקונצנזוס היחיד העולה בכל השיחות הוא, שבן גביר לא יהיה חבר בעתיד בשום ממשלה לאחר כל עלילותיו בקדנציה הנוכחית. הוא יוכל אמנם לקבל מנדטים וקולות, אבל לא יהיה לו מה לעשות עימם. בן גביר יודע זאת, והיו מי שציטטו אותו אומר באחת הישיבות במשרדו: "זו הקדנציה היחידה שלי בתור שר ממשלה, ולכן אני צריך להספיק את הכול".
שורה תחתונה: אם בני משפחות החטופים בונים על ממשלת אחדות שתקדם את העסקה, כפי שנשיא המדינה ניסה לעודדם ולחזק את רוחם, מוטב שיחשבו על אופציה אחרת. סופו של בלון האחדות להתפוצץ בטרם ימריא לאוויר.
השיחה וההטחה
הכאב האמיתי של האב השכול והדברים שהטיח בנתניהו נוצלו עד תום על ידי התקשורת
הדברים הקשים שהטיח ר' אלחנן דנינו בראש הממשלה נתניהו, שהגיע לנחמו בשבעה לאחר רצח בנו אורי הי"ד, הפכו מהר מאד לכותרות ראשיות בתקשורת. הציטוט הבולט היה: "בני אורי, נרצח במנהרה שאתה בנית". המשך דבריו, היו לא פחות קשים: אתה ראש ממשלה כבר 15 שנה. לא עשית כלום. הכול קרה במשמרת שלך. תפסיקו להתעסק בשטויות, בסקרים ובספינים".
נתניהו שמע את רוב הדברים הקשים בדומיה, מידי פעם ניסה להסביר את עמדתו, אך הבין שזה לא הזמן ולכן אמר: "יש לי מה להשיב, אבל אני לא אשיב לך". קשה ואין שום אפשרות לדון ולשפוט אב שכול וכואב וכך יש להתייחס לדבריו.
השיחה הטעונה צוטטה (והודלפה) לתקשורת וכאמור הובלטה בכל הכותרות בערוצי החדשות המרכזיים. "אף תובע בפרקליטות לא היה יכול לנסח כתב אישום חמור יותר נגד נתניהו, מכתב האישום המנומס אך התקיף שהגיש לו האב השכול", דיווחו הכתבים בארשת חשיבות, מתקשים להסתיר את החדווה בקולם. לא בכל יום אפשר להתגולל על נתניהו בפומבי מפי אב שכול.
ערוצי החדשות ניצלו עד תום את כאב האב והזמינו אותו לראיונות באולפנים כדי שיחזור על הדברים. קודם לכן הקפידו לחזור ולשדר את קלטת השיחה לפרטיה, תוך שהם מנמקים זאת כך: "מאחר שהמביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם, הנה התמליל המלא של אחת השיחות המדהימות שנערכו אי פעם במדינת ישראל". צדיקים ממש.
האב, שכל מכיריו בשכונת רמות בירושלים, מציינים את טוב ליבו ומעשיו, ציין בראיונות עמו את מידת האמונה בקב"ה, דיבר על האחדות הנדרשת, על הערך היהודי ועוד מושגים נעלים. אולם המראיינים קטעו אותו. זה פחות עניין אותם. הם רצו לשמוע אותו מדבר נגד נתניהו. לשם כך הרי הוזמן. נקל לתאר שאם ביקור נתניהו בביתו, היה מסתיים ללא השיחה הטעונה, איש לא היה מזכיר אותו וגם לא את בנו הי"ד.
בדיעבד סיפר האב לחבריו, כי אם היה יודע כיצד הדברים ייצאו וכיצד הם יתפרשו, ייתכן מאד שהיה נמנע מלדבר כך. ואכן לאחר שהוזמן לשאת דברים בהפגנה למען שחרור החטופים, הבהיר: "חלק מכלי התקשורת הפנו את דבריי חלילה לפגוע במישהו. לא זו הייתה כוונתי". כאמור אין לדון אב שכול בכאבו, מה עוד שאם בודקים לעומק את הדברים שאמר, הוא לא טועה בהרבה, אך זה כבר דיון אחר.
מארב מחושב
האם נתניהו ידע מראש שהוא ייתקל בביקורת קשה כאשר הגיע לנחם את משפחת החטוף?
הדיון שהתפתח לאחר שהשיחה הטעונה ב"שבעה" פורסמה, נגע בשאלה האם נתניהו נפל למלכודת, כאשר לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה במפגש. או שהוא ידע מראש שהוא עומד לחטוף, אך הגיע בכל זאת, כדי להראות שהוא הולך לניחום אבלים ולא נמנע גם מלספוג ביקורת.
ההנחה הראשונית הייתה שהוא נקלע למלכודת, כיוון שהיה בטוח שהוא מגיע למשפחה ירושלמית, 'שסניקית', מזרחית וימנית לכאורה, ולכן אין לו מה לחשוש. אולם נתניהו ידע בהחלט להיכן נכנס. כבר בשיחה הטלפונית המוקדמת עם האב, הוא ספג ממנו ביקורת קשה והבין כיצד תיראה הפגישה, כאשר יגיע עם רעייתו לנחם את המשפחה.
כמו כן הוא ראה וידע כי המפגש כולו מוקלט, והבין כי הוא יודלף ויופץ. מולו ישב אחד מבני המשפחה והחזיק מכשיר הקלטה גלוי. למרות כך לא נמנע נתניהו מלהגיע למקום ולא ביקש להצניע את השיחה. עתה איש לא יוכל לטעון נגדו שהוא נמנע מניחום משפחות חטופים מחשש לביקורת שתושמע נגדו.
ואכן, מיד לאחר האירוע, בהבינו שהקלטת תודלף ותופץ, הוא פרסם סרטון מצולם בו הביע הזדהות עם כאב המשפחות וציין כי ליבו נשבר בקרבו לאחר כל מפגש עמן . הסרטון שודר בצמוד לדיווחים על המפגש הטעון וכך נוצר הרושם שהוא מקיים דיאלוג עם המשפחות השכולות.
"טועה מי שחושב שהוא נפגע מהמפגש", טענו יריביו מאנשי הרל"ב, ולא הסתירו את אכזבתם. "אדרבה, נתניהו, ידע שההקלטה הזו טובה לו בבייס, כמו גם התגובה המצולמת שלו", המשיכו וטענו מתנגדיו (המיואשים). "נוח לו להמשיך ולהיות הנרדף שכולם נגדו". הסקרים האחרונים מעידים שהוא לא טועה.
בשולי הדברים ראוי להיזכר בנפתלי בנט, שהגיע לניחום אבלים בעת שכיהן תקופה קצרה כראש ממשלה וספג ביקורת קשה מהמשפחה (לפיד כלל לא הגיע). לאחר האירוע, התייחס לכך אחד מהמגישים הבולטים (ממתנגדי נתניהו המוצהרים) וציין כי ראש ממשלה לא צריך להגיע לניחומי אבלים כיוון שזה לא תפקידו. "נשיא המדינה צריך להגיע, ראש ממשלה לא". מעניין כיצד הגיב אותו מגיש השבוע. הכול פוזיציה.
נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן
